להיות שר אוצר זה עסק לא פשוט כלל וכלל, על זה יכולים להעיד לא מעט פוליטיקאים ישראלים, אשר הקריירה הפוליטית המבטיחה שלהם הגיעה לקיצה לאחר כהונה במשרד הזה. אולם, בעוד הדבר הנורא ביותר שיכול לחכות לשר אוצר כושל אצלנו הוא נא בין חימום ספסלי האופוזיציה (במקרה הטוב) או חיים נוחים על חשבון הפנסיה התקציבית (במקרה הרע), בצרפת של תקופת המלוכה כישלון במשרד האוצר יכל היה להסתיים במוות (מי שלא מאמין מוזמן לקרוא את הפוסט הבא). לרוב מה שהביא לנפילת שר האוצר היו אינטריגות פוליטיות אולם, רק שר אוצר אחד איבד את הכל בגלל ארמון. אבל איזה ארמון….
ההיסטוריה של וו לה ויקונט
לניקולא פוקא (Nicolas Fouquet 1613-1680) היה כל מה שצרפתי בן המאה ה-17 יכל לחלום עליו. כסף, השפעה וקריירה מטאורית, אשר הביאה אותו לתפקיד שר האוצר הצרפתי בשנת 1653. הקריירה המוצלחת שלו גרמה לכך שהוא אימץ את הסנאי בתור הסמל שלו יחד עם המוטו הלטיני “Quo non ascendet” שפירושו “לאלו גבהים לא אוכל לטפס”.
אולם, ככל שהקריירה של פוקא טיפסה לגבהים חדשים כך החל לטפס לו גם השתן לראש ובשנת 1661 שר האוצר טיפס שלב אחד גבוה מידי. כ – 20 שנה לפני האירוע שישנה את חייו, קנה פוקא את אדמות Vaux le Vicomte וכאשר צבר מספיק כסף ויוקרה החליט לבנות לעצמו ארמון. לראשונה בהיסטוריה חברו להם שלושה בעלי מקצוע מצויינים שארל לה ברון (Charles le Brun) הצייר, לואי לה וו (Louis le Vau) האדריכל ואנדרה לה נוטרה (André Le Nôtre) מעצב הגנים ויצרו ביחד ארמון וגן, אשר היוו יצירה אחת שכל חלקיה השתלבו זה בזה באופן הרמוני לחלוטין. התוצאה הייתה מרהיבה, רק היה לארמון הזה חיסרון קטן, הוא היה מפואר מידי.
באוגוסט 1661 התקיים מעין “טקס חנוכת בית” של הארמון החדש בהשתתפותו של לואי ה-14. הטקס כלל בלט, מופעים שונים והסתיים במופע מרהיב של זיקוקי דינור. אולם לואי ה-14 לא היה מרוצה כלל וכלל. הוא פשוט לא יכל לסבול את העובדה ששר האוצר שלו בנה לעצמו ארמון יפה יותר מכל ארמון שאי פעם היה לו. מי שידע לנצל את הקנאה המלכותית היטב היה ז’אן בטיסט קולבר (Jean Baptiste Colbert), אשר זמן רב חמד את משרתו של פוקא.
כ-350 שנה לפני יאיר לפיד, המציא קולבר את הססמא “איפה הכסף?” שבזכותה גם הוא נהיה שר אוצר. חיש קל נמצא הכסף והתברר שפוקא לקח בעבר כמה מליוני לירות מכספי הממלכה לחשבונו האישי (מה שהיה די מקובל באותה תקופה אצל רוב שרי האוצר וגובי המיסים). גורלו של פוקא נחתם. ב 18 לאוגוסט שלח לואי ה-14 את ד’ארטניין (שהיה, דרך אגב, אדם אמיתי לחלוטין, עליו ביסס דיומא מאוחר יותר את סיפורו “שלושת המוסקטרים”) אל פוקא יחד עם צו מעצר מיידי.
וכך, כפי שכתב וולטר 100 שנה מאוחר יותר, “ב – 17 באוגוסט בשעה שש בערב פוקא היה מלך צרפת. ב 2 אחר חצות הוא כבר לא היה אף אחד…”. לאחר הליך משפטי ארוך וסבוך הצליח פוקא להתחמק מעונש המוות, בזכות הקשרים הרבים שקשר בחצר המלוכה, אולם הוא נשלח למאסר עולם במצודת פיניירול (Pignerol) בה מת בשנת 1680.
הלידה מחדש של וו לה ויקונט
לואי ה-14, שכאמור לא יכל היה לסבול את העובדה שקיים ארמון כל כך יפה שהוא עצמו לא בנה, החליט לסגור את הארמון ולקחת את התמונות, השטיחים, הפסלים ואף את עצי התפוז… כמו כן הוא החליט לשכור את הצוות שאחראי על ארמון וו לה ויקונט ולדרוש מהם ליצור ארמון גדול יותר ומפואר יותר.
התוצאה הייתה – וורסאי. אולם, וו לה ויקונט לא נותר מיותם וסגור לאורך זמן ובמהלך מאות השנים שבאו אחריו הוא נקנה ונמכר על ידי משפחות אצולה שונות. מכיוון שחלק גדול מהבעלים לא חיו במקום והזניחו אותו, הלכו הארמון והגנים אט אט והתדרדרו. הארמון ניצל בשנת 1875 כאשר נקנה על ידי אלפרד סומייה (Alfred Sommier), אשר החזיר לו את יופיו המקורי.
מאז הארמון מנוהל על ידי צאצאיו של סומייה והוא בעיני אחד הארמונות הכי יפים ולא מוכרים (יחסית) בצרפת. אז אם אתם מטיילים באיזור איל דה פראנס אני ממליץ לכם בחום לבקר שם בשבתות (החל מה – 2 במאי ועד ה- 3 לאוקטובר), כאשר מתקיים שם סיור רומנטי לאור נרות. ואם כל זה לא שכנע אותם אתם מוזמנים לצפות בסרטון למטה.
הזמנת כרטיסים לוו לה ויקונט
כמו כל מונומנט חשוב בצרפת גם לוו לה ויקונט מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש (במיוחד לסיורים לאור נרות). הנה כמה מסוגי הכרטיסים הכי פופולריים:
- כרטיס כניסה לארמון ולגנים – במידה ואתם מגיעים לשם בכוחות עצמכם.
- טיול בפונטנבלו וטירת וו לה ויקונט הכולל הסעה מפריז וחזרה – שימו לב שהסיור הזה איננו כולל מדריך אנושי (רק Audioguide).
- ארוחת ערב וסיור לאור נרות – קצת יקר אך ללא ספק זו הדרך הכי טובה לחוות את כל היופי שיש לטירה הזאת להציע.
- ארוחת ערב וסיור לאור נרות פלוס הסעה בלימוזינה לטירה וחזרה – חוויה יקרה להחריד אבל אם אתם רוצים לעשות את הרושם המקסימילי על בני/בנות זוגכם זו הדרך.
