כשאמריקאי מנאשוויל גילה את רזי המטבח הצרפתי מאת ד”ר אורנה ליברמן 

סטייק שהופיע בספר "ארוחת ערב עם אדוארד" מאת איזבל וינסנט

מתכונים גסטרונומיים ומתכונים לחיים

“ארוחת ערב עם אדוארד” מאת איזבל וינסנט הוא  ספר גסטרונומי לחובבי בישול משולב בספר הדרכה הכולל מתכונים לחיים. אדוארד, בן 93, נולד בנאשוויל וחי בניו יורק, רצה להיות שחקן ומחזאי אך לא הצליח לפרוץ לעסקי השעשועים. הוא עבד כרתך, נגר, רפד ועוד כדי לפרנס את משפחתו ובעת ובעונה אחת כתב מחזות ושירים לאשתו האהובה פולה ולחבריו היקרים. בגיל 70 גילה את רזי המטבח הצרפתי והפליא להכין ארוחות ומשקאות. חייו וחיי מכיריו ומוקיריו קיבלו טעם חדש. הספר “ארוחת ערב עם אדוארד” בנוי על הסעודות סביבן נרקמה ידידות בלתי צפויה בין הטבח הקשיש לחברה של בתו, איזבל, מחברת הספר. כל פרק ופרק מכיל בראשו תפריט מעורר תיאבון שאותו אכלו אדוארד ואיזבל, למשל, בפרק הראשון:

סטייק סינטה צרוב בגריל ברוטב בורגיניון

תפוחי אדמה קטנים

סופלה שוקולד

יין מלבק

בפרק השני:

דג סול מבושל בוורמוט ברוטב ציר דגים

תפוחי אדמה בשומן אווז

בייבי תרד

סלט אבוקדו ברוטב גבינה כחולה

סופלה משמש

מרטיני, יין ווברה

כמו כן מכיל הספר תיאורים גסטרונומיים שונים, למשל:

השוער הודיע לאדוארד על בואי, וכשהגעתי לקומה הארבע-עשרה כבר חיכתה לי כוס מרטיני. הכוס הייתה קרה, ומעל הקוקטייל נפרש מעטה מושלם דמוי קרח. הכוס נחה על משטח הפורמייקה של דלפק המטבח, לצד קופסת פלסטיק מלאה שומן אווז שאדוארד ביקש לטגן בו פרוסות תפוחי אדמה מבושלים למחצה. אדוארד כבר עשה את הטריק הזה בעבר – מקלפים את תפוחי האדמה הקטנים והמצומקים משהו, פורסים אותם דק ככל האפשר והופכים אותם למנה בשם סארלה, על שם עיר ימי-ביניימית ששוכנת בחבל הדורדון שבצרפת. האזור התפרסם בזכות שומן האווז שהפיקו בו. לפעמים מייד אחרי שטיגן בשלמות פרוסות תפוחי אדמה – פריכות ועם זאת רכות – היה מפזר עליהן פטרוזיליה טרייה ושום קצוץ.

אדוארד כבר חימם שתי צלחות וערם על כל אחת מהן תלולית של עלי בייבי תרד. הוא בישל את דג הסול בוורמוט, וכשהיה מוכן, הניח אותו על התרד והוסיף את ציר הדגים שהכין מעצמות דגים מטוגנות קלות בחמאה עם יין לבן, גזרים, בצלים וחמאה. הרוטב בישל מעט את התרד החי. (עמ’ 23-24).

והינה קוקטייל המרטיני של אדוארד:

הוא הניח שתי כוסות מרטיני במקפיא והכין סלילים מקליפת לימון. הוא הוסיף את הסלילים לכוס הפיירקס, שגם אותה קירר, ואחרי כעשר דקות סינן את הג’ין הלימוני והוסיף את הוורמוט. הוא החזיר את המשקה למקפיא לכמה דקות ולבסוף מזג את הקוקטייל לכוסות המצוננות והוסיף קישוט. השקנו כוסות לזכרה של פולה, ורק אז טעם אדוארד ממעשה ידיו. (עמ’ 156).

מיהי איזבל וינסנט

איזבל וינסנט (במרכז)
איזבל וינסנט (במרכז). מקור צילום: ויקיפדיה.

הדוברת בספר “ארוחת ערב עם אדוארד” היא איזבל, עיתונאית קנדית בגיל המעבר שעברה לגור, לצורך עבודתה ב”ניו יורק פוסט”, עם בעלה ובתה בניו יורק. זהו סיפורה האוטוביוגרפי של המחברת, איזבל וינסנט, בשלב מסוים בחייה שבו הרגישה מטולטלת, תלושה, בודדה ועצובה. נישואיה מתפוררים, חייה לא נעימים, העיר הגדולה מלאה מטרדים, עבודתה במערכת העיתון לא מהנה. אדוארד הוא אביה של חברה טובה שלה וגם הוא נמצא בפרשת דרכים בחייו. אשתו שנשקה לגיל 95 נפטרה והותירה אותו בודד לאחר 69 שנים של זוגיות מושלמת. איזבל מבטיחה לחברתה לבוא לאכול עם אדוארד בחג המולד ומה שהתחיל באופן לא צפוי כמעין התחייבות מסוקרנת של אישה בודדה לחברה טובה ממשיך בארוחות נוספות שבהן נהנית איזבל מחברתו של אדוארד וממאכליו המשובחים. פסק זמן איכותי בתקופה נוגה ואף הרבה יותר מכך. בין אדוארד לאיזבל נוצרת ידידות של ממש וכל אחד מהם נותן אומץ לרעהו להמשיך בחייו. אדוארד מזין את איזבל לא רק בארוחות משובחות אלא גם ביחס אוהב, מעריך ומעודד שכמו נמסך בתוך המאכלים והמשקאות שהוכנו בקפידה.

לפני שנמשיך: הנה כמה תערוכות שרצות ממש עכשיו בפריז

הסעודות השבועיות כטקסים מיסטיים משיבי נפש

איזבל מצטטת בספר את הסופרת הגסטרונומית, מפ”ק פישר (1908-1992), שכמו בת דורה ג’וליה צ’יילד (1912-2004), שגם היא מאוזכרת בספר, הייתה כוהנת בישול אמריקאית שהביאה לבני עמה את בשורת הבישול הצרפתי.

לא רק גופנו נוטל חלק בחוויה כשאנו בוצעים לחם ומערים יין לקרבנו

כתבה הסופרת מפ”ק פישר. (ארוחת ערב עם אדוארד, עמ’ 162). הרמז הדתי ברור אף שגיבורי הספר אתאיסטים. הסעודות בספר מתעלות לדרגת טקסי קדושה חילוניים המחזירים לחיים גם את אדוארד וגם את איזבל.

הסעודה הראשונה, אליה הזמין אדוארד את איזבל, התרחשה בחג המולד (לידתו של ישו), סמל ללידתם מחדש של שני הסועדים. הסעודה האחרונה (מותו של ישו), עליה נרמז בספר, מבססת את הקונוטציה הדתית. הספר עשיר אם כן במשמעותה המיסטית של הסעודה אליה מזמין כל שבוע אדוארד את איזבל.

לסעוד פירושו גם לסייע, סעד/סיע, וכמו שאומרת הסופרת הגסטרונומית מפ”ק פישר, המצוטטת בספר, לאכול לחם ולשתות יין אינה חווייה גופנית בלבד. כל סעודה וסעודה עם אדוארד שבה הכין לה מאכלים באהבה מנוגדת לאותה ארוחת ערב שבה איזבל ובן זוגה רבו באלימות לעיני בתם שהטיחה בהם: את הסעודה הזאת לא אשכח לעולם. אהבה והבנה, קשרים בונים, לעומת קשרים מזיקים שיש לחתוך אותם בלי היסוס, עוד תובנה שלמדה איזבל אשר מעבירה אותה לקוראיה בספר הנפלא, הנוגע בלב משמעות החיים ולכן מומלץ בלב שלם לכל אחד ואחד.

השינוי שעברה איזבל הודות למפגשיה עם אדוארד

גיבורת הספר איזבל וינסנט עוברת תהליך משמעותי ביותר מאז שהכירה את אדוארד. בתחילה ניסתה להתעלם מכשלון יחסיה עם בעלה אך אהבתם של אדוארד ואשתו המנוחה מאלצת אותה לפקוח עיניים, להתמודד עם המציאות כפי שהיא ולתבוע גירושים. אדוארד ופולה לא הגשימו את חלומם המקצועי אך לא זה היה העיקר עבורם. בני הזוג חיו בגן עדן פרטי וכל יום יחד היה בשבילם מתנה. לא פלא שאדוארד התכוון להצטרף אל פולה אחרי מותה ואילולא השביעה אותו לדבוק בחיים, ואילולא הייתה נקלעת איזבל בדרכו, ייתכן מאוד שהיה מגשים את כוונתו. פגישתו עם איזבל, המספקת תכלית לחייו, מחזקת בו את המוטיבציה להמשיך ולהפגין את כשרונותיו הנדירים הן בבישול ובאירוח והן בהבנת החיים ובשיחות בונות:

“כשביקשתי ממנו שילמד אותי איך לפרק עוף כדי להכין גלנטין, ידעתי שמה שיעניק לי בסופו של דבר יהיה חשוב הרבה יותר מסודות חיתוך העוף. במבט לאחור התחוור לי שאדוארד אילץ אותי לפרק לגורמים את חיי שלי, לחתוך אותם עד העצם ולבחון את הקרביים, ולא משנה כמה בלגן אני עלולה למצוא שם בפנים.” (עמ’ 18).

איזבל מספרת לאדוארד על עבודתה שבה היא סופגת השפלות בלי סוף, על נסיונה לצלוח את גיל המעבר, על קשייה בגידול בתה והחששות שפרידת הוריה העומדת בפתח תשבש את חייה ותשאיר בה משקע טראומטי. סיפוריה של איזבל מפיגים במקצת את בדידותו של האלמן והפרוייקט שלקח על עצמו, הוצאת איזבל מהריקנות התהומית שאליה נפלה והעצמת נשיותה, מסייע לו להתגבר על הפרידה מאשתו ומחזיר לו את תיאבון החיים. לאדוארד היו ידידים וחברים גם מחוץ לאיזבל אך רק לה סיפר על פטירת אביו, מעשן כבד, בגיל 68 מסרטן. מראהו של אביו הגווע בבית החולים היה הטראומה של חייו וזאת הייתה הפעם הראשונה שדיבר עליה.

אדוארד הזין את איזבל לא רק באוכל אלא גם בשיחות מנפש אל נפש:

“לבסוף למדתי לעקוב אחרי המתכונים של אדוארד באופן מדויק יותר, בין שהיו אלה הוראות להכנת אוכל ובין שהיו הוראות לחיים. טענותיו התבססו תמיד על כמה רעיונות בסיסיים – הוא דיבר על היכולת להכיר ב”זר שבתוכנו” ולהשיג מה שהוא אהב לכנות “מקום של מנוחה לנפש”, ועכשיו מתחוור לי שהוא התכוון לביטחון עצמי וליכולתנו להיות שמחים בחלקנו. או כפי שהוא ניסח זאת, “מקום בתוך הראש שבו אנו חיים בשלום עם חיינו ועם החלטותינו.” (עמ’ 31).

פרידות, התאהבויות, ידידויות, מחלות, גסיסות, פטירות – פיסת החיים האוטוביוגרפית ממקלדתה של עיתונאית אנושית, משכילה ובעלת ניסיון על רקע נופיה של ניו יורק שבתה את לבי. זהו גם ספר טיולים ושיטוטים ברחבי ניו יורק לחובביה. אך יותר מכול זהו ספר מלמד, מלא עצות חכמות, מומלץ מאוד לאנשים הנמצאים בפרשת דרכים או אפילו במשבר. הספר אינו מסתיר את הטרגיות שבחיים, את תסכוליהם, עצבותם וזמניותם אך נותן כלים להתמודד אתם מתוך מבט נבון ומפוקח על קשר האהבה הרוחני שנוצר בין אדוארד לאיזבל ברגע שבו היו שניהם זקוקים לתשומת לב וחיבה.

בנותיו של אדוארד לא היו אז בניו יורק ואיזבל החזירה לו כל מה שהעניק לה הוא בנדיבותו הטבעית. אדוארד הפך לאידיאל הגברי שלה וכך מצאה לעצמה בן זוג מתאים, בדמות גרסה צעירה יותר של המודל המקורי. איזבל וינסנט חולקת עם הקוראים בהצלחה רבה את תהליך השיקום, ההתחשלות והחיסון שעברה כשפגשה את אדוארד, אביה של חברתה בן ה-93 שגילה לה עולם מופלא, דאג לה כמו פיה טובה והחזיר לה את העליצות והשמחה.

התקופה בת 3 השנים שעליה היא מספרת בספרה הייתה הגרועה ביותר ובאותו זמן גם הטובה ביותר בחייה. וכל זאת הודות לטבח המעולה אדוארד שחלק אתה את סודות הבישול שלו כמו גם את תובנותיו בנוגע לדרך שבה יש לצלוח את החיים. האיש במטבח המבשל עוף צלוי שמיימי וסופלה משמש אוורירי שינה את חייה. כאשר נפגש אתה מדי שבוע לארוחות הערב הגסטרונומיות, שהכין לה ולו, חלק אתה לא רק את מתכוניו לגאלט תפוחים מושלם או את הטיפים לפירוק עוף כי אם גם את אמנות הסבלנות, ההשתהות וההאטה. איזבל למדה ממנו כיצד לעצור את החיים, להתבונן, להסתכל ולהשכיל. הודות לו ראתה פתאום את הוריה באור חדש וקיבלה כלים לבחור בן זוג מתאים.

מבחינתה של איזבל, אדוארד יחיה לעד. זאת כנראה הסיבה שהספר אינו מסתיים במותו של אדוארד למרות שהוא חש שקיצו קרב.

ניתן להשיג את הספר בקישור הזה.

  • 69
  •  
  •  
  •  
  •  

4 תגובות על “כשאמריקאי מנאשוויל גילה את רזי המטבח הצרפתי מאת ד”ר אורנה ליברמן ”

  1. אהבתי מאוד את הדרך שבה צבי חזנוב הציג את מאמרי. לצבי יש כשרון לבטא דברים באופן מדוייק, קולע ומשעשע:

    מחפשים ספר טוב לקרוא השבת? ד”ר אורנה ליברמן רוצה להמליץ לכם על “ארוחת ערב עם אדוארד” רומאן מאת איזבל וינסנט שמהווה גם מסע בנבכי הקולינאריה הצרפתית. “ארוחת ערב עם אדוארד” הוא רומן גסטרונומי שבו הגיבורים מתמודדים עם החיים דרך הגסטרונומיה. ד”ר אורנה ליברמן מנתחת את היצירה בסכין ומזלג.

    חיה שורץ: תודה על הפוסט הנפלא והמעניין הזה. יש בו הרבה יותר מסתם אוכל.
    אורנה ליברמן: תודה לך. אכן ראית נכון. אחד הגיבורים בספר בוכה כשהוא מוזמן לארוחת ערב אצל אדוארד. מרוב התרגשות על תשומת הלב, הידידות והאהבה שאדוארד מעניק דרך הארוחות שהוא מכין.

  2. קיבלתי ממישהו הערה שיש לספק את השם המלא של מפ”ק פישר. כתשובה אני יכולה לענות שהעתקתי את שמה מתרגום הספר לעברית, כלומר כך כתבה אותו המתרגמת. כך נהוג לכנות את הסופרת הזאת ששמה המלא הוא מרי-פראנס קנדי פישר אך כולם קראו לה מפ”ק פישר.

  3. ועוד לגבי גברת פישר, הינה הערך שלה בוויקיפדיה
    https://en.wikipedia.org/wiki/M._F._K._Fisher
    אישה וסופרת מרתקת שגרה כמה שנים בצרפת, במקומות שונים, ביניהם בדיז’ון וגם ליד אקס אן פרובנס, בטירה שהיום משמשת כמרכז לתר”ם, בטולונה
    https://fr.wikipedia.org/wiki/Canal_de_Provence
    הגברת גרה תמיד בטירות ובארמונות מדהימים, גם בצרפת וגם בארה”ב.

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.