במוזיאון הקרנבלה בפריז מוצגת כרגע (עד ה-10 באפריל 2022) תערוכה נפלאה על מרסל פרוסט, וכמובן הלכתי לראות אותה! הכתבה הזאת נכתבה בהשראת התערוכה הזאת ותמצאו בה אף כמה תמונות משם (בכל מקרה לא יותר מדי כדי לא לעשות ספוילר למי שמתכננים לבקר בפריז בקרוב).
אולם לפני שנתחיל הרשו לי לתת לכם טיפ קטן: מדובר בתערוכה יוצאת דופן ועשירה במסמכים ומידע. בנוסף יש לקחת בחשבון שהמוזיאון בו היא מוצגת, המוזיאון לתולדות פריז, מכיל גם הוא עושר עצום של פריטים. לכן מומלץ בחום להקדיש לביקור שם לפחות יומיים מלאים, אם אתם באמת רוצים לראות ולהבין את הכל.
לשמחתנו, הכניסה לתערוכה הקבועה היא בחינם ויש צורך לשלם רק על הכרטיס לתערוכה הזמנית. לכן מומלץ לבוא יום אחד רק בשביל התערוכה הזמנית ולבוא למחרת בחינם לתערוכה הקבועה. כך שאין צורך לשלם על כרטיס פעמיים כדי לבקר שם במשך יומיים. את הכרטיסים יש להזמין מהאתר של המוזיאון.
ועכשיו נעבור למרסל פרוסט:
למי שלא מכיר את הדמות החשובה הזו של הספרות הצרפתית, שפעלה בין שלהי המאה ה-19 ובשני העשורים הראשונים של המאה ה-20, אספר לכם כאן מי הוא. בנוסף, אתן לכם בסוף המאמר שורה של מקומות בפריז הקשורים אליו, כיוון שאם יש דמות “פריזאית” טיפוסית בספרות הצרפתית – הרי זה פרוסט!
סיפור חייו של מרסל פרוסט – סופר פריזאי
כל מי שגדל בצרפת, קרא את ספריו: למד אותם בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובמגמות הספרות בתיכון, ואחר כך באוניברסיטה בלימודי הספרות הצרפתית או בכל חוג אחר בפקולטה של מדעי הרוח.
בכל בית צרפתי תמצאו לפחות אחד מהספרים של מארסל פרוסט: בספרייה; בסלון; בחדר השינה או בכל חדר אחר! עבודותיו חיוניות ונחשבות מאוד בתרבות הצרפתית: בעקבות הזמן האבוד, בצד של סוואן, אלברטין איננה…
אז איפה נתחיל את המסע שלנו בעקבות פרוסט?
התאריך הוא 10 ביולי 1871 והמקום הוא פריז. מגדל אייפל עדיין לא קיים. (הוא ייבנה בין 1887 ל-1889). זה עתה יצאנו מ-72 ימים של התקוממות איומה בפריז המכונה “הקומונה”. השיפוצים העצומים לשינוי פני פריז של הברון אוסמן הסתיימו זה עתה – לאחר עשרים שנה של הריסה ובנייה מחדש של מבנים, רחובות ושדרות – כדי לבנות את פריז שכולנו מכירים כיום.
ביום זה מגיח לאוויר העולם מרסל פרוסט.
אנחנו נמצאים באוטיי (Auteuil), בכפר אוטיי, ליתר דיוק, במערב האריסטוקרטי של העיר שהפך כעת לרובע ה-16 המאוד שיקי של פריז. הטרוקדרו (המרחבה הגדולה ממנה תוכלו להתפעל ממגדל האייפל) נמצאת בקצה רחוב ז’אן דה לה פונטיין שבו התגוררה אז משפחת פרוסט. (ארמון) טרוקדרו היה אז בבנייה כדי להופיע כאחת היצירות האדריכליות החשובות ביותר של התערוכה האוניברסלית של 1878.
מרסל הקטן הוא בנם הבכור של הזוג ז’אן קלמנס וייל (Jeanne Clémence Weil 1849-1905), יהודייה מאלזס, ואדריאן פרוסט (Adrien Achille Proust 1834-1903) – שניהם היו אינטלקטואלים עשירים מהמעמד הגבוה של פריז. מכיוון שאימו של פרוסט הייתה יהודיה הרי גם מרסל פרוסט הוא יהודי על פי ההלכה (למרות שהוטבל לקתוליות).
חייו של פרוסט יהיו בסימן בעיות בריאותיות. הוא סבל מאסטמה קשה, שתכביד עליו כל חייו ושאותה הוא מייחס לתקופה המאוד אלימה ולכאוס הסביבתי בפריז במהלכה אמו הייתה בהריון איתו. כילד, במהלך טיול משפחתי ביער בולון, הוא קיבל התקף אסטמה אלים שגרם לו לאבד את ההכרה. אביו הצליח להחיות אותו, אולם הפחד ממוות פתאומי יהפוך למוטיב חוזר במהלך חייו.
מרסל פרוסט היה מאוד אהוב על הוריו, וזכה לחינוך בורגני מצוין בבתי הספר הטובים ביותר בפריז.
במהלך נעוריו התאהב מרסל פרוסט הצעיר בתיאטרון. בספריו הוא מספר כיצד, בהיותו נער צעיר, מיהר כל בוקר לעמוד מוריס הראשון והחדש שנבנה בפינת רחוב לאפיט (Lafitte) ושדרות דז איטליאן (Boulevard des Italiens) כדי לראות את הכרזות של כל ההצגות שעמדו לעלות על הבמה, כולו מוקסם מתיאטרון ואומנות.
הוא בילה את כל ילדותו בין פארק מונסו, הגנים של יער בולון והגנים של השאנז אליזה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים למד פרוסט בסורבון, שם השיג תואר בספרות ב-1895. גם לאחר סיום לימודיו נשאר פרוסט בפריז ושם חי כמעט את כל חייו.
ניתן היה למצוא את פרוסט בעיקר בגדה הימנית: בין שדרות אוסמן (Boulevard Haussman) לשדרות מאלזרב (Boulevard Malesherbes), רחוב המלן (Rue Hamelin) והמסעדות המאוד אופנתיות של רחוב רויאל, המשקיפות על כיכר הקונקורד מכנסיית מדלן – דוגמת מסעדת לה רו, שכבר לא קיימת ומסעדת מקסים, שהפכה בימינו למוזיאון.
בעודו סטודנט, פקד פרוסט את המיוזיק הול והקברטים האופנתיים ביותר של אותה תקופה, ביניהם לה סקאלה (La Scala) ופולי ברז’ר (Folies Bergère) – שם הופיעו מאוחר יותר אמנים כמו ג’וזפין בייקר ועוד רבים. אהבתו לתיאטרון, למוזיקה ולכתיבה הביאה אותו לכתוב כמה מאמרים וביקורות עבור עיתון פריזאי קטן.
האמנים שהוא גילה, והמופעים שבהם הוא השתתף יופיעו כולם בהמשך ב”בעקבות אחר זמן אבוד” במסווה של דמויות שונות.
פרוסט התפרסם בהדרגה, ומאוחר יותר אף הוזמן לסלונים הספרותיים האופנתיים של עיר הבירה. מיוחד ביניהם היה זה של מאדאם שטראוס, שנולדה בתור ז’נביאב הלוי, ותהפוך לחברתו הקרובה. היא זו שהעניקה השראה לדמות הדוכסית דה גרמאנט (Guermantes) ב”בעקבות הזמן האבוד”.
פרוסט חי ונהנה עד תום מפריז היפהפייה שהותיר לנו הברון אוסמן והיה חברם הטוב של כמה מהאנשים שיצרו כמה מהמאפיינים המפורסמים ביותר של ה”בל אפוק”:
- סזאר ריץ (César Ritz 1850-1918) הבעלים של המלון המפורסם בכיכר ונדום.
- האדריכל הקטור גימאר (Hector Guimard 1867-1942), האיש שעיצב את הכניסות המפורסמות לתחנות המטרו אך גם את חנויות הכלבו הגדולות: לה בון מארשה, גלרי לאפייט, הסמאריטן ועוד.
- גבריאל דביאו (Gabriel Davioud 1824-1881), שהביא לנו את הספסלים בצבע ירוק בקבוק, ריהוט הרחוב פריזאי וגם כמה מונומנטים מפורסמים כגון המזרקה בתחילת בולבאר סן מישל.
- סיר ריצ’ארד וואלאס (1818-1890) הפילנטרופ האנגלי המפורסם שהביא לנו את מזרקות וואלאס המפורסמות
- ועוד ועוד…
הרווחה החומרית ממנה נהנה חסכה ממנו את הצורך בעבודה, ולכן היה לו די זמן להקדיש עצמו לחיי החברה הסואנים של פריז באותה תקופה. הוא התבונן בעולם זה, מוקסם, וההתבוננות הזאת נתנה לו את ההשראה לתאר\לתעד את המיקרוקוסמוס הפריזאי שבו הוא חי.
התוצאה של תיעוד זה היא “בעקבות הזמן האבוד”, רומן בשבעה כרכים, אותו החל לכתוב פרוסט בשנת 1909 וסיים זמן קצר לפני מותו. רק 4 כרכים התפרסמו בתקופת חייו ושלושת האחרים פורסמו לאחר מותו.
כמעט כל דמות ברומנים שלו היא אדם אמיתי שפרוסט הכיר, ופריז מהווה את עיקר התפאורה בה מתרחשת עלילת הרומנים.
חלק ניכר מהדמויות הללו פוגש פרוסט במהלך דיונים פילוסופיים אינסופיים בסלונים הספרותיים של החברה הגבוהה של פריז, המארחת את העילית האינטלקטואלית של צרפת באחוזות העירוניות שלה (הלא הם ה-Hôtels particuliers). תמצאו שם ברונים, דוכסיות, אנשי עסקים ופוליטיקאים. כולם כאחד היוו השראה לפרוסט.
בשנת 1919 זוכה הכרך השני של הרומאן “בצֵל עלמות מלבלבות” בפרס גונקור (הפרס הספרותי החשוב ביותר של צרפת). הפרס הזה יהפוך מהר מאוד למושא מחלוקת קשה: פרוסט, בניגוד לסופר שהתמודד מולו, לא שירת בצבא הצרפתי בעת מלחמת העולם הראשונה מטעמי בריאות, ונהנה מהון רב שאיפשר לו לכתוב בנחת.
דעת הקהל התרעמה על מה שנראה כאילו השופטים העדיפו מישהו “משלהם” על סופר “עממי” יותר. אולם למרות כל זאת (ואולי דווקא בגלל השערורייה) זכתה היצירה של פרוסט להצלחה רבה והפכה למעין מסמך תיעודי חשוב על צרפת של ה”בל אפוק”.
אולם מעבר לעיסוק בחיי היום של החברה הגבוהה של שלהי המאה ה-19, עוסקת יצירתו של פרוסט גם בלא מעט בנושאים אחרים כגון נוסטלגיה, חיים ומוות, המיניות של הכותב, הומוסקסואליות (בכרך “סדום ועמורה”) וקנאה.
מאהבתו הנואשת לאלברטין ייוולד הכרך “אלברטין איננה”… ומהכרך שלו “האסיר”, נזכור את המשפט הזה:
אנחנו אוהבים רק את מה שאנחנו רודפים אחריו, משהו בלתי נגיש, אנחנו רק אוהבים מה שאיננו אפשרי.
לפרוסט לא היו ילדים. הוא מת בביתו ב-18 בנובמבר 1922, בגיל 51, עייף מאוד ממצב בריאותו ומהתקפי האסתמה החוזרים ונשנים שלו.
המורשת העיקרית שלו היא כמובן “בעקבות הזמן האבוד”. הרומן זה יתורגם ליותר מ-50 שפות, ויהפוך ליצירה הצרפתית הנקראת ביותר בעולם. בהמשך – עם התפתחות תעשיית הקולנוע – הוא יעובד לקרוב לתריסר סרטים שנעשו בהשראתו.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שאחד הכרכים של היצירה הזאת (“הצד של גרמאנט”) הפך להצגה מצליחה, ובוצע פעמים רבות על ידי להקת תיאטרון ה”קומדי פרנסז”, שנמצא בפאלה רויאל.
היום, 100 שנה לאחר מותו, תמצאו בערים רבות בצרפת רחובות, שדרות, ספריות ובתי ספר על שמו של מרסל פרוסט. בפריז, שדרת מרסל פרוסט נמצאת ברובע ה-16 של פריז, לא רחוק מביתו של סופר צרפתי גדול אחר, בלזק, מאחורי הגנים של פאסי (Parc de Passy).
ואם אתם רוצים ללכת בדרכו של פרוסט בפריז, תוכלו למצוא בחלק הבא של הכתבה כמה מהמקומות הקשורים קשר בל ינתק עם הסופר ויצירתו.
מקומות בפריז הקשורים לפרוסט
מי שרוצה לטייל בפריז בעקבות פרוסט יתרכז בעיקר בגדה הימנית של הסיין, אם כי פה ושם תמצאו גם מקומות שקשורים לפרוסט ויצירתו בגדה השמאלית ואף באיל סן לואי.
בתים בהם התגורר פרוסט
הבית בו פרוסט נולד
כתובת: 96 rue Jean de la Fontaine
זהו רחוב שמפורסם בזכות המבנים היפים שנמצאים בו ולכן אין זה מפתיע שהוא מכבב בסיורי האדריכלות שאני עושה.
הדירה בה העביר פרוסט את רוב ילדותו
כתובת: 9 Boulevard Malesherbes
בדירה זו העביר פרוסט את רוב ילדותו, יחד עם אחיו רובר. כיוון שדירה זו נמצאת לא הרחק מפארק מונסו, הרי שזה הפך לחלק חשוב מילדותו (עוד על פארק מונסו בהמשך).
כמו כן כדאי להזכיר שתי כנסיות שנמצאות ממש לא רחוק משם, וקשורות בצורה כזו או אחרת לפרוסט. הראשונה היא כנסיית מדלן (Église de la Madeleine), שהעוגיה, שנקראת על שם הקדושה שנתנה את שמה לכנסייה, שיחקה תפקיד חשוב בכרך הראשון של “בעקבות הזמן האבוד.
אגב, המונח “המדלן של פרוסט” הפך למטבע לשון, שמתארת חפץ שמעורר טריגר רגשי מאוד משמעותי למישהו ומזכיר לו משהו מהילדות שלו. לכן נפוץ מאוד לשאול: “נו ? אז מה המדלן דה פרוסט שלך?”.
הכנסייה השנייה היא סנט אוגוסטן (St. Augustin), שנבנתה, פחות או יותר כאשר פרוסט נולד, ובה היה צופה פרוסט מאחד החלונות של בית ילדותו. מבחינתו זה היה הדבר היפה ביותר בשכונה הכה מכוערת בה הוא חי (ואני אומרת: הביאו לי עוד “כיעור” שכזה).
הדירה בה התגורר הסופר עם הוריו בבגרותו
כתובת: 45 rue de Courcelles
כאן התגורר פרוסט יחד עם הוריו, עד פטירתם (האב מת ב 1903 והאם בשנת 1905).
הבית בו חי רוב חייו וכתב את “בעקבות הזמן האבוד”
כתובת: 102 Blvd Haussmann
כאן התגורר הסופר בין השנים 1906-1919, ובו כתב חלק ניכר מהרומאן “בעקבות הזמן האבוד”. פרוסט, שהיה רגיש מאוד לרעש, התגורר בדירה שאת קירותיה עטף בפקקי שעם על מנת לא לשמוע את רעשי הרחוב וליהנות מאקוסטיקה מצויינת.
את הדירה הוא שכר מדודתו, אולם בשנת 1919 היא מכרה את הבניין לבנק צרפתי, ופרוסט נאלץ לחפש דירה אחרת. משרדי הבנק נמצאים בבניין עד היום.
הדירה בה פרוסט נפטר
כתובת: 44 rue de l’Amiral Hamelin
כאן התגורר פרוסט בשלוש שנותיו האחרונות, וכאן נפטר כתוצאה ממחלת האסתמה ממנה סבל כל חייו. כיום שוכן בבניין מלון Elysées Union בן שלושה כוכבים, המכיל גן פנימי קטן ונמצא במרחק של כעשר דקות הליכה ממגדל אייפל.
הקבר של פרוסט
זהו “הבית” שבו מתגורר פרוסט כיום. הוא נמצא בבית הקברות המפורסם פר לשז בחלקה מספר 85 (Division 85). אולם אם אתם חושבים שהוא נח שם בשקט ובשלווה אתם טועים.
בשנת 1972 התרחש טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן והמוסד יצא במבצע חיסול כל אלו שהשתתפו בטבח. אחד מהטרוריסטים שחוסלו היה ד”ר מחמוד המשארי, שהתגורר בפריז ונקבר בסמוך לפרוסט.
כמה יהודים החליטו שחיסולו של המשארי לא הספיק והחליטו לנקום בו על ידי פיצוץ המצבה שלו. וכך הם נכנסו בלילה לבית הקברות הגיעו לחלקה 85, מצאו את המצבה השחורה ופוצצו… את המצבה של פרוסט (בטעות כמובן).
המצבה של פרוסט שופצה כמובן, אולם תסתכלו היטב בחלקה האחורי, עדיין תוכלו למצוא את סימני הפיצוץ.
מקומות בהם פרוסט למד
Lycée Condorcet
כתובת: 8 Rue du Havre
זהו אחד מבתי הספר היוקרתיים ביותר בפריז וכאן החל ללמוד פרוסט בגיל 11. תלמידים מפורסמים אחרים שלמדו שם בתקופות אחרות היו הפילוסוף אנרי ברגסון (Henri Bergson 1859-1941), המשורר פול ורלן (Paul Verlaine 1844-1896) והמלחין פרנסיס פולנק (Francis Poulenc 1899-1963).
למרות בריאותו המעורערת הצטיין פרוסט בלימודי הספרות ואף זכה בפרס בשנה האחרונה ללימודיו.
הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת הסורבון
כתובת: 21, rue de l’école de médecine
כאן, כפי שכתבתי קודם למד פרוסט ספרות צרפתית ואף הצטיין בלימודיו.
גנים בהם אהב פרוסט לבלות במהלך ילדותו ונעוריו
פארק מונסו
כתובת: 35 Bd de Courcelles
לפארק מונסו היה מגיע פרוסט לשחק בתור נער צעיר (אימו הייתה שמה תפוחי אדמה חמים בכיס מעילו על מנת לשמור על חום ידיו) וכאן הוא התאהב באנטואנט פור (Antoinette Faure), בתו של נשיא צרפת לעתיד פליקס פור, שלימדה אותו להכין קרמל.
הגנים של שאנז אליזה
כתובת: 10 Av. des Champs-Élysées
גם כאן אהב פרוסט לשחק בתור ילד. אחת הדמויות שנחרטה עמוק בזכרונו הייתה האישה האחראית על השירותים הציבוריים במקום, אותה כינה “המרקיזה” בשל הליכתה הגאה. אפרופו השירותים הציבוריים של המקום – כאן, על פי הכתוב בכרך השלישי של הרומאן שלו (“בצד של גרמאנט”), קיבלה סבתו של הסופר שבץ בזמן שישבה על האסלה.
סלונים ספרותיים בהם היה פרוסט בן בית
הסלון הספרותי של מאדאם למר
כתובת ראשונה: 35 rue de Monceau
כתובת שנייה: 134 Boulevard Haussman
מדלן למר (Madeleine Lemaire 1845-1928) הייתה ציירת ואשת חברה צרפתית וחברה טובה מאוד של מארסל פרוסט.
היא היוותה השראה לדמות של מאדאם ורדורן (Madame Verdurin), שבסלון שלה ב Quai de Conti, ש”כיכב” בכרך הראשון של “בעקבות הזמן האבוד”, התאספו חלק ניכר מגיבורי הספר.
גם למאדאם למר היה סלון ספרותי, שהיה פתוח כל יום שלישי בין חודש אפריל ליוני ושם התאספו כל ה”מי ומי” של פריז, החל מאנשי האצולה, כגון בני משפחת לה רושפוקו (Rochefoucauld) או בריסאק (Brissac) וכלה בעילית האינטלקטואלית של פריז.
דרך אגב, למדאם למר היה כלב בשם לוט (Loute) אותו היא אהבה מאוד. היא האמינה שמדובר בכלב אינטלקטואל שמבין לא רק כל מה שאומרים לו אלא גם באומנות. זאת הסיבה שכאשר נפתח מגדל אייפל (שנבנה על ידי חברו הטוב של מרסל פרוסט, הלא הוא גוסטב אייפל) היא לקחה אותו איתה, על מנת שיהנה מהארכיטקטורה המיוחדת של המבנה.
הסלון של הנסיכה מתילד, בת דודתו של נפוליאון השלישי
כתובת: 20 rue de Berri
מתילד בונפארט (Mathilde Bonaparte 1820-1904) הייתה בתו מנישואים שניים של ז’רום בונפארט (Jérôme Bonaparte), אחיהם של נפוליאון בונפארט ואחיו לואי, מלך הולנד, אביו של הקיסר נפוליאון השלישי לעתיד.
בתקופת הקיסרות השנייה הפך ביתה ברחוב Courcelles (אותו רחוב בו יתגורר בעתיד פרוסט) לסלון ספרותי חשוב בו התארחו אנשי החברה הגבוהה של זמנה ובאותה תקופה אף העסיקה את תאופיל גוטייה, המשורר והסופר המפורסם בתור הספרן שלה.
לאחר נפילת האימפריה השנייה יצאה הנסיכה מתילד, יחד עם כל משפחת בונפארט, לגלות. אולם, היא חזרה מהר מאוד לפריז ועברה להתגורר ב Rue Berri 20 שברובע השמיני. הנסיכה מתילד המשיכה להיות חביבת החברה הגבוהה של פריז עד מותה, מה שאיפשר לה להישאר בפריז אחרי שנת 1886, עת עבר חוק שמגרש את משפחת בונפרט מצרפת.
פרוסט הצעיר הכיר כמובן את הנסיכה מתילד ולו היא אמרה את המשפט המפורסם על דודה נפוליאון ה-1 “בלעדיו הייתי מוכרת היום תפוזים באג’קסיו (Ajaccio – בירת קורסיקה, האי ממנו הגיעה משפחת בונפארט לצרפת)”.
הסלון של הרוזנת פוטוקה
כתובת: 27 avenue de Friedland
הרוזנת עמנואלה פוטוקה (Emmanuela Potocka 1852-1930) נולדה בתור Emmanuela Maria Carolina Pignatelli di Cerchiara למשפחת אצולה איטלקית מנאפולי. היא התחתנה עם הרוזן הפולני פוטוקי (Felix-Nicolas Potocki 1845-1921) ופתחה בפריז סלון ספרותי מפורסם, שהונצח בציורו של ז’אן ברו.
בסלון הזה התארחה הצמרת האינטלקטואלית של פריז, דוגמת הסופר המפורסם גי דה מופסאן (Guy de Maupassant 1850-1893).
מרסל פרוסט התארח בסלון הספרותי שלה ברובע ה-16, לאחר שהיא התגרשה מבעלה ופירסם עליה כתבה בעיתון לה פיגארו בשנת 1904 ובה כתב, בין השאר:
…יש לה יופי עתיק, חן פלורנטיני, נימוס צרפתי ורוח פריזאית.
כיום אחוזתה הפכה למשרד הראשי של לשכת המסחר של פריז ואיל דה פראנס.
מסעדות ובתי קפה בהם ישב מרסל פרוסט
Pré Catelan
כתובת: יער בולון
זוהי מסעדת יוקרה שנפתחה בשנת 1905 בלב יער בולון, והיוותה מקור משיכה לכל המי ומי של שלהי ה-בל-אפוק. כיום שוכנת כאן מסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן.
גני הפרה קטלן היוו השראה לגנים של העיירה קומברה, המככבת ב”בעקבות הזמן האבוד”. אם תרצו לטייל שם תצטרכו לנסוע לעיירה אילייר (ILLIERS), שהיוותה את ההשראה לעיירה הדמיונית של פרוסט, ובעקבות הצלחת הספר הוסיפה את השם קומברה לשמה והפכה ל Illiers-Combray.
Le Café de la Paix
כתובת: 5 place de l’Opéra
בית הקפה הזה נפתח בשנת 1862 והפך עם השנים לאחד מבתי הקפה המפורסמים ביותר של פריז בזכות קהל אנשי הרוח המפורסמים שהתארח בו ובינהם פרוסט, צ’ייקובסקי ואמיל זולא.
Le restaurant Lapérouse
כתובת: 51 Quai des Grands Augustins
מסעדה זו, שנפתחה בשנת 1766 וקיימת עד היום, הייתה אהובה לא רק על פרוסט (ולכן היא מככבת ב”בעקבות הזמן האבוד”) אלא גם על סופרים ואנשי רוח מפורסמים אחרים וביניהם ויקטור הוגו.
בראסרי ובר (Brasserie Weber)
כתובת: 21 rue Royale
המסעדה איננה קיימת עוד, אולם אם אתם מחפשים בראסרי היסטוריות ששרדו את מבחן הזמן אני ממליצה לכם לקרוא את הכתבה מסע נוסטלגי בין הבראסרי הכי שוות של פריז.
La Maison Dorée
כתובת: 20 boulevard des Italiens
מסעדת היוקרה הזאת הוקמה בשנת 1839 על ידי המסעדן לואי ורדיה (Louis Verdier) ומאוחר יותר נוהלה על ידי בניו. חיש מהר הפכה המסעדה לאחת המצליחות ביותר בפריז בזכות השף קזימיר מואסון (Casimir Moisson) וכל החברה הגבוהה של פריז נהרה למקום.
אפרופו החברה הגבוהה, המסעדה הייתה מחולקת לשניים: האחד פנה אל הבולבאר, שם יכול היה כל מי שהפרוטה הייתה מצויה בכיסו לשבת, ואילו החלק השני פנה אל רחוב Lafitte והכיל שורה של חדרים פרטיים בהם אכלו אנשי האצולה של פריז.
המסעדה נסגרה בראשית המאה העשרים, אך היא מככבת בספרו של פרוסט בתור המקום שבו שארל סוואן בא כדי לחפש את הקורטיזנה אודט דה קרסי (Odette de Crécy) – ולאחר שהוא לא מצליח למצוא אותה, הוא מתאהב בה.
כיום הבניין היפה הזה שייך לאחד מהבנקים הגדולים ביותר של פריז BNP Paribas.
