מרגע שפרש המעמד השלישי מאספת המעמדות, החלה המהפכה הצרפתית להתגלגל במהירות. ב-14 ביולי, הסתער המון זועם על הבסטיליה וכבש אותה. ימים ספורים לאחר מכן, צעד ההמון לארמון ורסאי והכריח את המלך ומשפחתו לשוב לפריז. הם לא יזכו לראות שוב את הארמון המפואר עד סוף חייהם.
בתחילה, הוכרזה בצרפת מונרכיה חוקתית, אך ככל שחלף הזמן, הלכו וגברו הקולות הקיצוניים בקרב המהפכנים, והמלך איבד בהדרגה את סמכויותיו. ביוני 1791 ניסו המלך ומשפחתו להימלט מפריז לעבר הגבול האוסטרי, במטרה לחבור לצבא הקיסר, אך הבריחה נכשלה והם נתפסו בעיירה וארן (Varennes). מכאן, ההידרדרות הייתה מהירה.
בעקבות תבוסות צבאיות והסכנה שנשקפה מצבאות אוסטריה, פרוסיה ואנגליה, חל מהפך פוליטי, ולשלטון עלו סיעות השמאל (תחילה הז’ירונדינים, ואחריהם היעקובינים הקיצונים מהם). השלטון החדש ביטל את המלוכה בספטמבר 1792. משפחת המלוכה נכלאה במצודת הטמפל שבצפון המארה, ולואי ה-16 הועמד לדין באשמת בגידה בסוף אותה שנה. לאחר משפט סוער, הוא נידון למוות על חודו של קול (כשהקול המכריע היה של בן דודו, הדוכס מאורליאן). ראשו של מלך צרפת נערף ב”כיכר המהפכה” (לימים כיכר הקונקורד) בינואר 1793, ו”שלטון הטרור” החל.
במהלך תקופה זו, שנמשכה עד יולי 1794, עבדה הגיליוטינה ללא הפסקה, ואנשים מפורסמים רבים איבדו את ראשם. הדוגמאות המפורסמות ביותר הן:
- מדאם דו בארי (מאהבתו האחרונה של לואי ה-15)
- מדאם רולאן (ממנהיגות המהפכה, שלפי המסורת אמרה לפני מותה את המשפט האלמותי: “הו, חירות, כמה פשעים מבצעים בשמך!”)
- וכמובן, מארי אנטואנט, שהוצאה להורג באוקטובר 1793.
בסופו של דבר, ככל שהטרור גבר, כך גבר גם הפחד מרובספייר, מנהיג המשטר. ביולי 1794, בהפיכה שנקראה “הפיכת תרמידור”, הודח רובספייר ושלטון הטרור הגיע לסיומו. ומהו “תרמידור”? בתקופת המהפכה, אומץ בצרפת לוח שנה חדש. תרמידור, שנקרא על שם חום הקיץ (thermos ביוונית), היה אחד מחודשי הלוח המהפכני.
בין השנים 1795-1799, שלט בצרפת ה”דירקטואר”, משטר חלש ומושחת. בתקופה זו, החל כוכבו של אחד המנהיגים הגדולים בתולדות צרפת לדרוך: נפוליאון בונפרטה (הידוע גם כנפוליאון הראשון).
כמה מילים על נפוליאון
אנשי המהפכה עסקו בעיקר בהרס ופחות בבנייה, ולכן, למעט מבנים ספורים, כמעט לא נותר בפריז זכר אדריכלי לתקופה זו. אולם, נפוליאון, שתפס את השלטון בסוף המהפכה, המשיך את מסורת קודמיו והותיר חותם משמעותי על פריז.
אך לפני שנדבר על תרומתו לעיר האורות, יש לומר עליו כמה מילים. נפוליאון נולד בקורסיקה בשנת 1769, כשנה לאחר שצרפת רכשה את האי מג’נובה. הוא למד בבית הספר הצבאי בפריז (École Militaire), וכוכבו דרך בעת המהפכה, כאשר הצליח לגרש את האנגלים מהעיר טולון.
לאחר נפילת שלטון הטרור, החל נפוליאון לטפס בסולם הדרגות, זכה בניצחונות גדולים באיטליה (1796-1797), ובשנת 1798 יצא למסע צבאי במצרים ובארץ ישראל, אך שם נחל תבוסה בעכו ונאלץ לשוב לפריז. נפוליאון הבין שההנהגה מושחתת ואינה פופולרית, וב-1799 תפס את השלטון באמצעות הפיכה צבאית.
בתחילה, שלט בצרפת כאחד משלושה קונסולים, אך עד מהרה הפך לקונסול ראשון, ובשנת 1804 הכתיר את עצמו לקיסר. במהלך עשר השנים הבאות, עסק נפוליאון בעיקר במלחמות והשיג שורה של ניצחונות מזהירים, כמו קרב אוסטרליץ וקרב ינה, שנכנסו לדפי ההיסטוריה והעניקו את שמם למונומנטים בפריז.
אולם, בשנת 1812 פלש נפוליאון לרוסיה. צבאו לא עמד בחורף הרוסי הקשה ובטקטיקת האדמה החרוכה של הרוסים, והמסע הסתיים בתבוסה צבאית קשה ובנסיגה הרת אסון. בשנים 1813-1814, ספג צבאו של נפוליאון תבוסות נוספות מידי הקואליציה האנטי-צרפתית. בסופו של דבר, צבאות הקואליציה כבשו את פריז, ועל פי האגדה, המציאו תוך כדי את ה”ביסטרו” (כדי לקרוא את הסיפור, עברו לחלק הכתבות המומלצות).
נפוליאון הוגלה לאי אלבה, אך כעבור פחות משנה נמלט ממנו וחזר לצרפת. הוא הצליח להשתלט מחדש על המדינה ולגרש את המלך לואי ה-18, שזה עתה שב לכסאו. אולם, מדינות הקואליציה סירבו לקבל את חזרתו. לאחר תקופת שלטון קצרה של “מאה הימים”, הוא הובס סופית בקרב ווטרלו והוגלה לאי המבודד סנט הלנה, שם מת בשנת 1821.
נפוליאון בונה את פריז
אף שבמשך 15 שנות שלטונו עסק נפוליאון בעיקר במלחמות, הוא הצליח להשאיר אחריו מורשת מפוארת גם בשנות השלום המעטות. ראשית, יש לציין את “קוד נפוליאון”, ספר חוקים מהפכני שחלקים ממנו משמשים את צרפת עד היום. שנית, יש לציין את מפעלי הבנייה שיזם בפריז, שחלקם הפכו לסמליה המובהקים של העיר.
תרומתו הראשונה של נפוליאון לפריז הייתה בניית תעלת סן מרטן, שקיצרה את נתיב השיט בסן והותירה לנו פינת חמד רומנטית. תרומתו השנייה הייתה בניית חלקו המערבי של רחוב ריבולי, המקביל לגני טווילרי. בסמוך, יזם גם את בניית כנסיית המדלן, שנועדה במקור לשמש כ”היכל תהילה” לצבא הצרפתי. ואם אנו כבר ברובע הראשון, אסור לשכוח את העמוד בכיכר ונדום, שנבנה במקור מתותחי אויב שנלקחו שלל בקרב אוסטרליץ.
ולבסוף, איך אפשר לשכוח את שני שערי הניצחון שהותיר אחריו נפוליאון? הראשון, המוכר פחות, ניצב בכיכר קרוזל, סמוך ללובר. השני הוא כמובן שער הניצחון בה”א הידיעה, הניצב בכיכר “הכוכב” (Place de l’Étoile), שבנייתו הסתיימה רק ב-1836. הוא משמש עד היום כנקודת הסיום של המצעד הצבאי ב-14 ביולי.
פריז ממשיכה לסעור: מהפכות 1830 ו-1848
לואי ה-18 (1814-1824), אחיו של לואי ה-16 שעלה לכס המלוכה לאחר נפילת נפוליאון, היה מלך זהיר שהבין כי לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור ולבטל לחלוטין את הישגי המהפכה, מבלי להסתכן במרד נוסף. לפיכך, הצליח למות מוות טבעי במיטתו בשנת 1824, והיה המלך האחרון שנקבר בבזיליקת סן דני. המבנה המיוחד ביותר מתקופתו היא “קפלת הכפרה” (Chapelle Expiatoire), שנבנתה במקום קבורתם הראשוני של לואי ה-16 ומארי אנטואנט.
אחיו, שארל ה-10 (1824-1830), לא ניחן באותה חוכמה מדינית. מטרתו הייתה להחזיר את צרפת לימי המשטר הישן, והוא נקט במדיניות שמרנית קיצונית, שעוררה התנגדות רחבה. כאשר העביר חוק שהגביל את חופש הביטוי ביולי 1830, פרצו מהומות בפריז שהתפתחו במהירות למהפכה. תוך שלושה ימים, נאלץ שארל ה-10 לוותר על כסאו ולברוח לאנגליה.
מנהיגי המהפכה בחרו להמליך את לואי-פיליפ, דוכס אורליאן (1830-1848), שהיה בן לענף צדדי של בית המלוכה, ובנו של הדוכס שהצביע בעד הוצאתו להורג של לואי ה-16. לואי-פיליפ, “המלך האזרח”, היה ליברלי ועממי, ואהב לטייל בגני טווילרי עם מטרייה בידו ולברך לשלום את העוברים והשבים. תקופת שלטונו היא הרקע לרבים מהרומנים של אונורה דה בלזק, וקריאה בספרים כמו “אבא גוריו” יכולה ללמד רבות על הלך הרוח באותה תקופה.
אף שבתקופת שלטונו של לואי-פיליפ המשיכה פריז לצמוח ואוכלוסייתה עברה את רף המיליון, הוא לא יזם מפעלי בנייה רבים. עם זאת, בתקופתו הושלמו פרויקטים חשובים, כמו שער הניצחון, והוצב האובליסק המצרי בכיכר הקונקורד.
אחד המבנים היחידים שניתן לשייך באופן מובהק לתקופתו הוא עמוד יולי בכיכר הבסטיליה, שהוקם לזכר הנספים במהפכת יולי 1830, שהעלתה אותו לשלטון. אנדרטה נוספת שניתן לשייך לתקופתו היא קפלה קטנה ועצובה ליד שער מאיו (Porte Maillot), שהוקמה לזכר בנו, פרדיננד, שנהרג בסמוך בתאונת כרכרה.
למרות מדיניותו הליברלית, לואי-פיליפ לא היה אהוד. המלוכנים ראו בו גזלן שנטל את הכתר מהענף הבכור של שושלת בורבון, ואילו המהפכנים ראו בו נציג של השלטון הישן שגנב להם את המהפכה.
כך, לאורך כל שלטונו, פרצו מהומות מעת לעת ונעשו ניסיונות רבים להתנקש בחייו. בפברואר 1848, שוב פרצו מהומות בפריז, שוב הוקמו בריקדות, והפריזאים יצאו לרחובות. לואי-פיליפ הבין את חומרת המצב, נמלט עם משפחתו לאנגליה, ובפריז הוכרזה הרפובליקה השנייה.
הרפובליקה השנייה סבלה מחוסר יציבות מיומה הראשון. בבחירות לנשיאות, נבחר להפתעת כולם לואי-נפוליאון בונפרטה (אחיינו של נפוליאון הראשון), שניצח את המשורר אלפונס דה למרטין. רוב הפוליטיקאים זלזלו בו והיו בטוחים שניתן יהיה להחליפו בבחירות הבאות.
אולם, לנפוליאון הצעיר היו תוכניות אחרות. בדצמבר 1851 הוא ביצע הפיכה צבאית, אסר את מתנגדיו הפוליטיים, בעוד אחרים, כמו ויקטור הוגו, נמלטו לגלות. לאחר ימים ספורים של קרבות רחוב, הצליח לואי-נפוליאון לייצב את שלטונו. שנה לאחר מכן, הכריז על עצמו כקיסר נפוליאון השלישי. החלה הקיסרות השנייה.
פרקים מ”היה היה” על התקופה
הפרק הראשון עוסק כולו, כמובן, במהפכה הצרפתית:
הפרק השני עוסק ב”אביב העמים”, שבמהלכו סולקה המלוכה מצרפת, הפעם באופן סופי:
סרטים מומלצים על התקופה
הסרט הראשון המומלץ הוא “שלום למלכה”, העוסק בימיה הראשונים של המהפכה הצרפתית כפי שנחוו בחצר המלוכה בוורסאי.
הסרט השני שאני ממליץ עליו בחום הוא “הלילה בווארן” (La Nuit de Varennes), העוסק בניסיון הבריחה של לואי ה-16, ומככב בו מרצ’לו מסטרויאני הגדול בתפקיד קזנובה המזדקן.
ולבסוף, לא ניתן לדבר על המהפכה הצרפתית מבלי להזכיר את ספרו האלמותי של צ’ארלס דיקנס, “בין שתי ערים”, שעובד לקולנוע מספר פעמים:
גם על נפוליאון נעשו סרטים רבים. הסדרה האהובה עליי ביותר היא הפקה מ-2002, בה מככבים בין השאר ג’ון מלקוביץ’, איזבלה רוסליני וז’ראר דפרדייה:
ואפרופו ז’ראר דפרדייה, אם תרצו ללמוד על תקופת הרסטורציה (1814-1830), אני ממליץ לצפות ב”הרוזן ממונטה כריסטו”, המבוסס על ספרו האלמותי של דיומא, בכיכובו:
ולבסוף, כדי ללמוד על תקופת שלטונו של לואי-פיליפ, אני ממליץ לצפות באחד העיבודים לספרו של ויקטור הוגו, “עלובי החיים”:
כתבות באתר העוסקות בתקופה
סנסון הגיבור: סיפורם של תלייני פריז
הנשים הראשונות שזכו באות לגיון הכבוד
כיצד נוצרו המסעדה, הביסטרו והבראסרי
שלוש המוסקטריות של אלכסנדר דיומא
מסלול טיול בפריז בעקבות ויקטור הוגו
הסיפור מאחורי הציור “רפסודת המדוזה”
מסלול טיול בין הפסאז’ים של פריז
מסלול טיול ברובעים התשיעי והעשירי
רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של פריז?
אתם מוזמנים לעבור לפרק הבא בסדרת ההיסטוריה של פריז וללמוד על תקופות נוספות בתולדותיה של עיר האורות.
