ימי הביניים המוקדמים 486-987
במהלך המאה החמישית קרסה סופית האימפריה הרומית, ואת גאליה כבש שבט הפרנקים, שהעניק לצרפת את שמה (France). שמו של המלך הראשון של ממלכת צרפת היה קלוביס (Clovis) והוא ייסד את השושלת המרובינגית, אשר שלטה באזורים שלמים של צרפת המודרנית עד שנת 752.
במהלך שלטון המרובינגים, ממלכת צרפת חולקה פעמים רבות למספר ממלכות, שמלכיהן נלחמו באופן בלתי פוסק זה כנגד זה. המלכים מהשושלת המרובינגית חיו להם בארמון המלך שבאיל דה לה סיטה, אך מהארמון הזה לא נשארו שרידים רבים.
בכלל, מתקופה זו לא נשאר בפריז כמעט דבר, להוציא את כנסיית סן ז’רמן דה פרה, שבה נקברו כמה מהמלכים של שושלת זאת. עוד מורשת של המרובינגים היא הגרסא הראשונה לכנסיית סן דני, בה נקבר המלך דגובר (Dagobert I 629-639), שהחל בכך את המסורת של קבורת מלכי צרפת שם (מסורת שהסתיימה בשנת 1824, עת נקבר בסן דני מלך צרפת לואי ה-18).
החל משנת 639, הלכו המלכים המרובינגים והתנוונו. מלכים אלו, אשר כונו “המלכים העצלים” (les rois fainéants), עסקו בעיקר בסקס ושתייה, ומתו לרוב בגיל צעיר מאוד. לצידם שלטו מנהלי הארמון, שמהר מאוד הפכו למלכים בפועל.
בשנת 752 מחליט פפין, מנהל הארמון של המלך שילדבר ה-3, שהגיע הזמן להיות מלך לא רק בפועל אלא גם בשם. תוך כדי שיתוף פעולה עם האפיפיור, הוא מדיח את שילבר ה-3, גוזז את שערו ושולח אותו לסיים את חייו במנזר. השושלת אותה ייסד נקראת “השושלת הקרולינגית”, על שם שם בנו קארל הגדול (768-814) והיא שלטה בצרפת בין השנים 752-987.
בתקופת הקרולינגים, פריז ידעה ירידה במעמדה, כאשר הבירה עברה לאקס לה שאפל (Aix La Chapelle). פריז המשיכה להתדרדר במהלך המאה התשיעית והפכה ליעד מועדף על הפולשים הויקינגים, אשר נהגו להרוס ולבזוז כל מה שעמד בדרכם, בעוד שהמלכים הקרולינגים עמדו חסרי אונים.
בשנים 885-886 התרחש המצור הגדול על פריז ואוד (Eudes). רוזן פריז מצליח להציל את העיר מפניהם, ובזכות זה הופך אף למלך צרפת בין השנים 888-898. הקרולינגים חוזרים לשלוט אחר כך בצרפת. בשנת 987 מת לואי ה-5, המלך הקרולינגי האחרון, וצאצאו של אוד רוזן פריז, אדם בשם אוג קאפה (Hugh Capet), נבחר לתפקיד מלך צרפת. ענפיה של השושלת הקפטינגית, אשר קרויה על שמו, ישלטו מעתה בצרפת כמעט ללא הפסקה עד שנת 1848.
פרקים ב”היה היה” שעוסקים בימי הביניים המוקדמים
פרק מצויין שעוסק במרובנגים ובקרולינגים:
ופרק שעוסק בפלישות הוויקינגיות:
ימי הביניים המאוחרים 987-1483
פריז של שנת 987 הייתה עיר קטנה עם חשיבות בינונית, מכיוון שהפלישות של הוויקינגים גרמו לנטישת הגדה השמאלית והתרכזות באיל דה לה סיטה. אולם, מכיוון שפריז הייתה בירתו של רוזן פריז, שכעת הפך גם למלך צרפת, הרי שמעמדה הלך והתחזק, ותוך כמאה שנים הפכה לבירה לא רק בשם אלא בפועל.
המלכים הקפטינגיים הראשונים היו חלשים יחסית, שלטו על שטח מצומצם והיו מוקפים בברונים חזקים שעשו להם לא מעט צרות בתחילת הדרך. אולם החל מתקופת שלטונו של לואי ה-6 (1108-1137) מעמדם של מלכי צרפת מתחיל להשתנות.
המלכים הראשונים אשר בנו את פריז שאנו מכירים
כאמור, המלך הקפטינגי המשמעותי הראשון היה לואי ה-6, אשר בתקופתו החלה החלוקה של פריז לגדה ימנית, שעוסקת במסחר (בתקופתו החל להיווצר השוק הסיטונאי Les Halles, שיתקיים עד 1969) והגדה השמאלית בה הוקמו הקולג’ים הראשונים שיהפכו מאוחר יותר לסורבון האוניברסיטה של פריז.
בתקופת שלטונו של בנו, לואי ה-7 (1137-1180), המשיך איל דה לה סיטה להתפתח והחלה בניית כנסיית נוטרדאם. בנו פיליפ ה-2, המכונה “אוגוסט” (1180-1223), בנה את החומות הראשונות של פריז שהקיפו הן את הגדה הימנית והן את הגדה השמאלית וניתן עדיין למצוא שרידים שלהם כאשר מטיילים במארה הדרומי ומאחורי הפנתיאון.
נכדו של פיליפ אוגוסט, לואי ה-9, המכונה “הקדוש” (1226-1270), אחראי לסן שאפל – הכנסייה עם הוויטראז’ים הכי יפים בפריז, אותה יצר על מנת לאכסן בה את כתר הקוצים אותה קנה במהלך מסע צלב בו השתתף.
פריז בזמן מלחמת מאה השנים
נכדו של לואי ה-9 היה פיליפ ה-4 (1285-1314), אשר כינויו היה “היפה”. בתקופתו, נבנה מחדש ארמון המלך באיל דה לה סיטה ויחד איתו הקונסיירז’רי, שישמש בהמשך בתור בית כלא מפורסם. כמו כן, היה פיליפ אחראי לחיסולו של מסדר הטמפלרים, אחד המסדרים העשירים והחזקים ביותר בצרפת, אשר שלט על חלקים נרחבים במארה (לכן ניתן למצוא שם רחובות דוגמת rue de Temple או Vieille du Temple).
מכיוון שחמד את כספם, הוא החליט לאסור את ראש המסדר ואנשיו ביום שישי ה-13 באוקטובר 1307, ולאחר שהם הואשמו בשורה של אישומים מופרכים, הם הועלו על המוקד ב-1314. אגדה עממית מספרת שז’אק דה מולה קילל את פיליפ היפה ואת זרעו ברגעיו האחרונים. כתוצאה מכך, באותה שנה מת המלך ואחריו מתו שלושת בניו: לואי ה-10 (1314-1316), פיליפ ה-5 (1316-1322) ושארל ה-4 (1322-1328) ללא יורש זכר.
הדבר הוביל למעין ואקום שלטוני, מכיוון שהיו שני טוענים לכתר. הראשון היה פיליפ דוכס ולואה, בן דודו של שארל ה-4, ומצד שני אדוארד ה-3 מלך אנגליה, אשר היה בן אחותו של המלך האחרון. מכיוון שלפי החוק הסאלי, לנשים לא הייתה זכות לשלוט או להוריש את כתר צרפת, הפך דוכס ולואה למלך צרפת בשם פיליפ ה-6 (1328-1350).
אולם מלך אנגליה לא הסכים לקבל זאת, ופלש לצרפת בשנת 1337. כך החלה מלחמת מאה השנים שנמשכה יותר מ 100 שנה (1337-1453) ובמהלכה פריז געשה, נכבשה ובעיקר סבלה.
באותה תקופה מרדה פריז בפעם הראשונה במלך. השנה הייתה 1357, וראש סוחרי פריז אטיין מרסל (Etienne Marcel) נכנס לארמון דה לה סיטה ושחט את יועצי המלך שארל ה-5 (1364-1380) מול עיניו, במטרה להשיג אוטונומיה עבור פריז. המרידה הזאת דוכאה כמה שנים מאוחר יותר, אולם היו לה שתי השלכות חשובות.
הראשונה הייתה המעבר של המלך שארל ה-5 מארמון לה סיטה אל ארמון סן פול שבמארה, מה שהפיח רוח חיים במארה הדרומי (כיום הארמון איננו קיים עוד ובמקומו ישנו ווילז’ סן פול בו ניתן למצוא בוטיקים של ענתיקות). ההשלכה השניה הייתה העובדה שמרידה זו פתחה מסורת של מרידות שלא נפסקה עד ימינו אנו (מרד ה”אפודים הצהובים” הוא התזכורות האחרונה בינתיים של מסורת זאת).
שארל החמישי זכור לא רק בתור מלך נבון, שניצח את האנגלים בלא מעט קרבות, אלא גם בתור אחד מגדולי בוניה של פריז. ככזה הוא אחראי על בניית טירת וונסן, הבסטיליה, הרחבת הלובר ובניית חומותיה של פריז שיעמדו על תילן עד ימי לואי ה-14.
לאחר שנות שלטונו של שארל ה-5, בהן ידעה צרפת לא מעט הצלחות, החל הגלגל להסתובב שוב כנגדה. את שארל ה-5 החליף בנו שארל ה-6 (1380-1422), אשר איבד את שפיותו ולא יכל לשלוט במשך חלק גדול מתקופת שלטונו. כתוצאה מכך נוצר ואקום פוליטי והחלה תחרות בין אחיו לואי הדוכס מאורליאן, לבין דוכס בורגונדי הן על חסדי המלכה והן על השליטה בפועל.
בשנת 1407 נרצח דוכס אורליאן ברחוב ברבט והחלה מלחמת אזרחים, שבמהלכה פריז צידדה בדוכס בורגונדי, אשר מארמונו נשאר כיום רק מגדל אחד שנמצא ברחוב Etienne Marcel. מי שניצלו את מלחמת האזרחים לטובתם היו האנגלים, שלאחר קרב אז’ינקור (1415) אף הצליחו להשתלט על פריז ושם הכתירו את מלכם הצעיר – הנרי ה-6.
באותה תקופה היה נראה שצרפת הופכת לפרובינציה אנגלית, ובנו של שארל ה-6, שארל ה-7 (1422-1461) שלט רק בשטח מצומצם בעמק הלואר. אולם אז מגיעה ז’אן ד’ארק ומצליחה להכות את האנגלים בזמן המצור על אורליאן. היא מנסה גם לכבוש את פריז, ללא הצלחה, נופלת בשבי ולבסוף מועלית על המוקד.
למרות זאת, התערבותה משנה את מהלך המלחמה, ובמהלך השנים הבאות מצליח שארל ה-7 לסלק את האנגלים כמעט מכל צרפת, להוציא העיר קאלה (Calais). בנו, לואי ה-11 (1461-1483), ממשיך לחזק את הכתר הצרפתי ואיתו את העיר פריז.
בעיני ויקטור הוגו, פריז של לואי ה-11, שבמהלכה התרחשה עלילת הספר “הגיבן מנוטרדאם”, הייתה היפה ביותר אי פעם. אולם, לצערנו מעט מאוד בניינים בפריז נשארו מתקופת שלטונו (בעיקר אוטל דה קלוני ואוטל דה סנס, אשר נבנו כמה שנים לאחר מותו של לואי ה-11).
סרטונים שעוסקים בימי הביניים המאוחרים
פרקים של “היה היה” שעוסקים בימי הביניים המאוחרים
פרק שעוסק בבניית הקתדרלות וביניהן הנוטרדאם:
וגם פרק שעוסק במלחמת מאה השנים:
סרטים נוספים שעוסקים בימי הביניים המאוחרים
הסרט הראשון עליו אני ממליץ הוא לא סרט, אלא מיני סדרה בשם “המלכים המקוללים”, אשר עוסקים בפיליפ ה-4 ובבניו. הסדרה הזאת תלמד אותכם לא רק היסטוריה אלא גם תוכיח לכם כיצד הסיפור הזה השפיע על “משחקי הכס”. הנה הפרק הראשון (את השאר ניתן למצוא ביוטיוב).
הסרט הבא הוא “ז’אן דארק”, בכיכובה של מילה גובוביץ’, שמספר לנו את סיפורה של האישה שבחייה הקצרים הצליחה לשנות את ההיסטוריה ולמנוע מצרפת להפוך לפרובינציה אנגלית:
הסרט האחרון שאני ממליץ לראות הוא “הגיבן מנוטרדאם”, שיאפשר לכם לראות כיצד פריז נראתה במהלך המאה ה-15. יש כל מיני גרסאות לסרט הזה וקצת קשה לי להמליץ על אחת מהן. לכן החלטתי לבחור את הגרסא המצויירת, שתמצא חן גם בעיני הילדים שלכם, אם אתם הולכים לטייל איתם בפריז.
כתבות מומלצות בפרנקופילים אנונימיים שעוסקות בימי הביניים
המלכים המקוללים – ההשראה של משחקי הכס
רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של פריז?
אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על ההיסטוריה של פריז, וללמוד על תקופות נוספות בהיסטוריה של עיר האורות.
