מאטה הארי, ריקוד המוות

5
(3)
תאריך עדכון אחרון: 09/03/24
מאטה הארי - מקור צילום ויקיפדיה

רוצים ללמוד צרפתית? מחפשים הרצאות על תרבות צרפת?

רוצים לקרוא עוד כתבות שעוסקות בתרבות צרפת? כנסו לקישור הזה.

זמן קריאה משוער: 12 דקות

האם ב-7.8.1876, יום לידתה של מרגרטה זלה הידועה בכינוייה מאטה הארי, יצאה בת קול ודנה אותה למיתה, גזר דין שיתבצע ארבעים ואחת שנים לאחר מכן? דומה שכל אירועי חייה של הדמות הטרגית משתלבים זה בזה כדי להוביל אל הסוף המר, ב-15.10.1917, מול כיתת היורים. מאטה הארי בנתה את אגדת חייה, נדבך אחר נדבך, עד להתמוטטותם כטירת קלפים, בנסיבות היסטוריות עוינות במיוחד. מי הייתה מאטה הארי, ידוענית בחייה ומיתוס לאחר מותה? פאם פאטאל חסרת מצפון? סוכנת כפולה שגרמה בדם קר למותם של אלפי חיילים צרפתיים?

מאה שנה לאחר מותה, היסטוריונים וביוגרפים מסכימים כיום רובם ככולם שמאטה הארי לא גרמה שום נזק לאף לא אחד מהצדדים והושלכה אל התהום כשעיר לעזאזל שתפקידו היה לכפר על כשלונות ההנהגה הצבאית. עמותת מאטה הארי בשיתוף פעולה עם עיר מולדתה ליוורדן הגישה למשרד המשפטים הצרפתי בקשה למשפט חוזר במטרה לטהר את שמה.

מאטה הארי - מקור צילום ויקיפדיה
מאטה הארי – מקור צילום ויקיפדיה

מרגרטה זלה, מילדות מאושרת לאסון ויתמות

גרטרודה מרגרטה זלה נולדה ב-1876 בעיר ליוורדן, בירת מחוז פריזלנד, בצפון מערב הולנד. הערפילים האופפים את העיר הרדומה ותעלותיה מטשטשים את קווי המציאות, מוחקים את הגבול בין אמת לבדייה. מרגרטה הקטנה, כבר משחר ילדותה, כמו מתנהלת על במה, לאור מבטו האוהב והמעריץ של אביה, שלא חוסך ממנה דבר. ליום הולדתה השישי התקין לה כרכרה של נסיכה, בעלת ארבעה מושבים, רתומה לזוג תיישים. מרגרטה הקטנה גאה לנהוג בה כשהיא לוקחת חברים לטיול.  אדם זלה הוא אדם אמיד.

חנות הכובעים והשכמיות שלו משגשגת. הוא, אשתו וילדיהם גרים ברווחה מעל החנות. אדם זלה מכנה את עצמו “ברון”. מרגרטה יודעת ללא ספק שאביה אינו אלא מתחזה, אך מה איכפת. וכי אין החיים אלא תיאטרון. כל האמצעים כשרים כדי ליפותם ולעדנם. מרגרטה עצמה מספרת לחבריה המשתאים על הולדתה בטירה שבה גרו האצילים המקומיים של ליוורדן. החברים חושדים כמובן שהסיפורים אינם אלא פרי דמיונה של חברתם המקורית אך מרגרטה היא נערה מקובלת ואף המורים מחבבים את התלמידה המבריקה שמגלה כישרון בולט למוזיקה, שירה ושפות.

מרגרטה, בת יחידה בין שלושה בנים, שונה מאוד מאחיה הבהירים וכחולי העיניים. עורה שחום, שערה עבות ושחור ועיניה חומות וקטיפתיות. אי אפשר שלא להבחין בנערה הבולטת בצבעיה הכהים. האם לא זורם בעורקיה דם אסיאתי? אביה, הרואה בה אורכידיאה נדירה בשדה נוריות צהובות, מפנק אותה במלבושים מנקרי עיניים ובחינוך מעולה.בעיר הקטנה מתלחשים. לא רואים בעין יפה את עלייתו של אדם זלה, כובען פשוט המתחזה לברון, שנבחר להיות נושא דגל המלוכה שיקבל את פניו של מלך הולנד שבא לביקור.

כשמרגרטה הייתה בת 13, איבד אביה את כל נכסיו בעקבות ספקולציות מוטעות. כספו של הסוחר העשיר ירד לטמיון אי שם בבארות הנפט של הודו המזרחית שהייתה אז מושבה הולנדית. עצת אחיתופל דרדרה את המשפחה אל פי התהום. אדם זלה נעלם. למצוא פרנסה חדשה בהאג, כך אמר. ב-1890 התגרשו הוריה של מרגרטה. האם וילדיה עזבו את ביתם המרווח ברובע היוקרתי ועברו לדירה עלובה ליד הנמל, בתנאים לא תנאים. אמה של מרגרטה לא עמדה בניסיון, שקעה בדיכאון, חלתה ונפטרה, שנה לאחר מכן. אדם זלה הגיע להלוויה אך לא לקח את ילדיו תחת חסותו. אלה פוזרו בין מקורבים שונים. מרגרטה, בת 14, עברה לגור בבית אחד מהם אך לא הייתה רצויה בו.

אין ספק שהטרגדיה שחוותה מרגרטה בילדותה השפיעה רבות על מהלך חייה בעתיד ותרמה למפלתה שלה. פשיטת הרגל של האב הייתה ראשיתו של הסדק שהלך והתרחב. מרגרטה פעלה בכל מאודה כדי להחזיר לעצמה את הרכוש והכבוד האבודים, אך איבדה אותם שוב בהמשך כשהתעטפה, כאביה, באלף מסיכות של בדותות, לא שקלה מעשיה בתבונה ולא קראה נכונה את מפת המציאות.  הנערה מגיעה לגובה הלא רגיל אז של מטר שבעים ושמונה. בימים ההם לא היה זה יתרון אלא מגבלה בדרך למציאת שידוך נאות.

שדיה הקטנים של מרגרטה לא תאמו גם הם את אמות המידה האסטתיות של התקופה. אך הנערה התמירה, הכריזמטית, שעורה כגון הזית, ממשיכה למשוך מבטים ולעורר עניין. קרוב המשפחה שבביתו התארחה יעץ לה לרכוש מקצוע כמחנכת. מנהל בית הספר בליידן, שבו למדה כדי להכשיר עצמה ליעוד זה, נפל שדוד בקסמיה. השערוריה שפרצה גרמה לפיטוריו של המנהל ולגירושיה של התלמידה.

ליידי מק לאוד, חיי נישואים

מרגרטה בת ה-18 מצאה מקלט בבית אחד מדודיה בהאג אך העתיד לוט בערפל. מודעה בעיתון מטעמו של קצין בחיל הים ההולנדי המחפש כלה משכה את עיניה והרי היא ליידי מק לֵאוֹד, כפי שתכנה את עצמה בעתיד, אשתו של רודולף, בעשרים שנה מבוגר ממנה. רודולף מק לאוד, הולנדי ממוצא סקוטי, חזר לחופשת מולדת משירותו בהודו המזרחית ההולנדית (אינדונזיה של היום), עקב בריאותו המתרופפת. נישואים נראו פתרון אידיאלי לבחורה חסרת הכול שאיש לא דאג לה. מרגרטה ראתה ללא ספק ברודולף תחליף לאב שנעלם בחייה באופן כה פתאומי ואכזרי. אך הבעל היה שתיין אלים, קנאי ורכושני בנוגע לאשתו ורודף נשים ללא תקנה בעצמו. הנישואים נידונו לכישלון. ב-1897 נולד הבן נורמן.

ילדיה של מאטה הארי. מקור צילום ויקיפדיה
ילדיה של מאטה הארי. מקור צילום ויקיפדיה

קפיטן רודולף מק לאוד קיבל הוראה לחזור להודו המזרחית. הוא, אשתו הצעירה והרך הנולד הפליגו לג’אווה. קנאתו של רודולף לאשתו הלכה וגברה. בעת ובעונה אחת לקח לו פילגש מקומית ואף משרתות הבית הוטרדו על ידו באופן סדרתי. מרגרטה ניצלה את כשרונה לשפות כדי ללמוד ג’אוונזית. כמו כן גילתה עניין רב באפוסים ההינדואיים ובריקודים הפולחניים הקשורים אליהם שבמהלכם פונים הרוקדים אל האלים ומבקשים לענגם, לפייסם ולרצותם כדי להרחיק את כוחות השטן, להשיג ניצחון על הרוע ולזכות בבברכה, שגשוג ופריון. לעתים דורשים האלים קרבן כבד עבור מילוי הבקשה.

ב-1898, בין מריבה אחת לשנייה, נולדה לזוג בת, לואיזה. אמה תקרא לה “נוֹן”, ילדה קטנה, בז’אוונזית. את עצמה היא מכנה בשם “מאטה הארי”, עין היום. התלהבותה של מרגרטה מהתרבות המקומית הייתה יוצאת דופן בקרב נשות הקולוניאליסטים שניהלו אורח חיים סגור למדי בחוגן המצומצם. מעבר לסומטרה שיפר את מעמדו של מק לאוד ומרגרטה מילאה את חובתה כאשת חברה. היא דיברה עם מוזמניה בהולנדית, גרמנית, ספרדית, אנגלית או צרפתית, שפות בהן שלטה היטב. עם משרתיה דיברה בשפה המקומית. בנוסף, ניגנה בפסנתר ורקדה בחן, תחת עיניהם המתפעלות והחומדות של אורחיה רמי המעלה. מרגרטה החלה לשאוב הנאה ממעמדה החדש.

טרגדיה חדשה, נוראה מקודמתה, השביתה את אושרה. ב-27 ליוני 1899 נשמעו זעקות מחדר הילדים. נורמן ולואיזה הקיאו נוזל שחור וגופם פרפר. הילדים הורעלו בידי האומנת, שהייתה פילגשו הקנאית והנקמנית של האב. נורמן לא שרד. לואיזה, “נון”, ניצלה בנס. למרבית הצער לא תאריך ימים. לואיזה מק לאוד נפטרה משבץ מוחי בגיל 22, שנתיים לאחר שאמה הוצאה להורג. מרגרטה יושבת ימים שלמים ללא נוע, בוהה ביאוש. רודולף האשים אותה במות הבן ומרר את חייה. הזוג חזר להולנד עם הבת ומרגרטה השיגה גירושים. רודולף סרב לשלם לה מזונות, החזיק בבתם ומנע ממרגרטה, “אישה מסוכנת”, לדבריו, לראותה. והרי היא מחדש, בגיל 26, חסרת כול, בודדה, ללא מכר אוהב, נאלצת לבקש רחמים מקרובי משפחה.

מאטה הארי, נסיכה ג’אוונזית

תקווה עזה הניעה את הצעירה חסרת האמצעים לפתוח בחיים חדשים בפריז המעתירה של לה בל אפוק, “התקופה היפה”. ביקור ראשון מסתיים במפח נפש מקצועי: הציירים, שעל דלתותיהם התדפקה כדי להציע שירותיה כמודל, לא התייחסו אליה כיאות. אך מרגרטה, שנאלצה לחזור להולנד, לא אמרה נואש. ב-1903 חזרה לפריז, נחושה להמציא עצמה מחדש ולהצליח בתחום האמנות. האסטרטגיה שבה בחרה הפעם נשאה פרי. במעותיה האחרונות קנתה שמלה מפוארת.

ליידי מק לאוד נכנסה למלון היוקרתי, לה גרנט אוטל, Le Grand Hôtel, ליד האופרה, 2 rue Scribe, וסימנה לעצמה קרבן. כבר במעלית נפל סוחר היינות עשיר, לואי קסטניול, ברשתה של היפהפיה האקזוטית, לבושת המחלצות, בעלת הגינונים האריסטוקרטיים. בקומה השלישית היה כבר העניין מסודר. השהות במלון בנוסף על כל צרכיה ישולמו מכיסו של המאוהב. כך מצטרפת מרגרטה לנשות החברה הגבוהה של לה בל אפוק, הקורטיזנות. סוחרים, בנקאים, דיפלומטים, בני אצולה אך בעיקר בעלי דרגות (כמיהה ללא שובע לסמכותיות אבהית?) יממנו את חייה הפזרניים.

מאטה הארי בבגדי ריקוד ג'אוונזיים. תמונה משנת 1906. מקור צילום ויקיפדיה.
מאטה הארי בבגדי ריקוד ג’אוונזיים. תמונה משנת 1906. מקור צילום ויקיפדיה.

אך למרגרטה שאיפות אמנותיות. היא מעוניינת בקריירה ובפרסום. דבר לא מרתיע אותה. עדיין לא בת שלושים, בשיא חושניותה, היא מגשימה את חלומותיה מעל ומעבר, מטפסת בסולם ההצלחה. שנתיים לאחר בואה לפריז, בתחילת 1905, היא דופקת על דלתו של ארנסט מוליה, שהקים קרקס יוקרתי ברובע פאסי. ברצונה להצטרף לאמזונות רוכבות הסוסים. מוליה מציע לה מופע רכיבה בלבוש חושפני של רקדנית הינדואית. מרגרטה מסכימה וזוהי תחילת האגדה, קרש קפיצה לקריירה עצמאית מזהירה. ליידי מק לאוד חוזרת להיות מאטה הארי, “עין היום”, השמש העולה, איילת השחר.

מדוע לא להמיר את הרכיבה בריקוד אינדונזי משולב במופע חשפנות? מול קהל מעודן, המגלה עניין נלהב בכל הקשור במזרח האקזוטי, עטויית תכשיטים, נזר, שרשראות, צמידים ואצעדות, שדיה מכוסים בכיפות מתכת משובצות פנינים, מאטה הארי מתפתלת כנחש בריקוד חושני ומשילה עטיפותיה אט אט. גולת הכותרת היא המופע במוזיאון לאומנויות האסיאתיות, הנושא את שמו של מייסדו ומנהלו, אמיל גימֵה, ששמע על הופעותיה של המחוללת בבתים פרטיים והזמין אותה כדי להחכים ולבדר את מוזמניו: מדינאים, דיפלומטים, בני אצולה, אמנים ועיתונאים.

ריקוד המוות במוזיאון גימֵה

ב-13 למרץ, 1905, הופעתה של מאטה הארי בספריית המוזיאון, שהתחפשה למקדש הינדואי לרגל האירוע, מהווה הצלחה מסחררת. המתח בשיאו, האולם שרוי באפלה עד להופעתה של הכוכבת שארבע רקדניות-משנה לבושות שחור, מקיפות אותה. גופה הגמיש של המחוללת, מלופף בדי משי שקופים וזוהרים, מעורר את יצריהם של הצופים. בתמונה הראשונה רוקדת הכוהנת האירוטית ריקוד הלל לאל שיווה, במקצב איטי. בתמונה השנייה היא מניפה פגיון, בריקוד מהיר ואלים, לכבודו של אל המלחמה, סוברמאז’ה.משחקי אור וצל מגבירים את האפקט הדרמטי. היצרים מתלהטים. כשהמוזיקה הופכת צורמנית ומעיקה, כשרקדניות-המשנה פורצות בזעקות, הקהל עוצר את נשימתו. זוהי התמונה השלישית. מאטה הארי, לאחר סחרורים מהירים, נפלה באפיסת כוחות לרגליו של מאהבהּ שיווה, אל קובע גורלות, מקריבה עצמה באקסטזה על מזבחו. הקהל מאדים מנחת.

פנטומימה מבשרת רעות? רמז אירוני? מאטה הארי לא מעלה כלל בדעתה שתריסר שנים לאחר נצחונה במוזיאון גימה תוצא להורג מול כיתת יורים.
המופע מסתיים בעירום כמעט מלא. מאטה הארי לא תסיר לעולם את גביעי המתכת המסתירים את חזהּ הקטן ותספר שבעלה האלים והקנאי, נשך אותה בשדהּ ותלש לה פטמה.

תריסר השנים הטובות

המופע במוזיאון גימה מזניק קריירה מזהירה. האמרגן המוביל בתקופה ההיא היה גבריאל אסטרוק, בן של רב רם מעלה, אלי-אריסטיד אסטרוק, שכיהן כסגנו של הרב הראשי של פריז וכרב הראשי של בלגיה. גבריאל אסטרוק לקח את האמנית המתחילה תחת חסותו למשך עשר השנים הבאות. מאטה הארי, הנסיכה הז’אוונזית התפרסמה בן לילה, שמה נישא בפי כול, העיתונים משבחים את נועזות ריקודה, על גלויות, קופסות גפרורים וביסקוויטים מודפסות תמונותיה. המחוללת כבשה את פריז וזכתה להופיע באולם האולמפיה המיתי.

\האמרגן הגדול מארגן לאמנית המבוקשת סיבוב הופעות בערי אירופה, וינה, ברלין, רומא, מדריד. במונטה קרלו גילמה תפקיד של רקדנית הודית באופרה “מלך לַאוֹר” למלחין ז’ול מַסְנֵה לעיניו של הנסיך אלבר הראשון. פוצ’יני מתלהב, מציף אותה פרחים. הכוכבת מתעדת את הצלחותיה בשני יומנים עבים, גדושים גזרי עיתונות ותמונות, השמורים כיום באולם המוקדש לזכרה, במוזיאון פְריז בעיר הולדתה ליוורדן.

מאטה הארי שוכרת דירה מפוארת בכתובת יוקרתית, 3 rue Balzac, בקרבת שער הניצחון, משפצת ומרהטת במיטב כספה. מעתה והלאה תיעזר במשרתת נאמנה, בת עמה שלא תעזוב אותה עד יום מותה. כתבי הרכילות מתארים את תלבושותיה וסופרים את תכשיטיה, פרוותיה ומאהביה. מרגרטה זלה מלהיטה את דמיונם ומספרת שנולדה בדרום הודו למשפחת ברהמנים קדושה, לאב צדיק ונדיב שבגרסה אחרת הופך להיות לורד אנגלי ולרקדנית מקדש הינדואית שנפטרה בגיל 14 כשילדה את בתה.

זו נלקחה לאימוץ על ידי כוהני המקדש שלימדו אותה את רזי ריקוד הפולחן ונתנו לה את שמה, מאטה הארי. אי אפשר שלא להתפעל מהאופן בו מרגרטה זלה מגייסת את המציאות לשירות הבדייה. היא ממשיכה לרקום את סיפורי הבדים ומספרת שהיא אלמנת קצין בריטי או אשתו של קולונל הולנדי. בשהותם במושבה הרחוקה, היא ובעלה יצאו ובאו בחברת נסיכים ושליטים שארחו אותם בארמונות בהם נערכו טקסי ריקוד פולחני. הגרסות מתחלפות וכן המאהבים.

בשיא הצלחתה, הכוכבת מפסיקה פתאום את הופעותיה כדי ללכת אחרי קצין גרמני, אלפרד קיפר, עד ברלין. נדמה לה שמצאה בו את אהבת חייה אך בברלין היא משתעממת. הבמה חסרה לה. ידוע שהתפארה בהרפתקאה עם הנסיך יורש העצר וילהלם, שחולשתו לנשים יפות, ביחוד זמרות ורקדניות, הרעילה את חיי נישואיו. לאחר מספר חודשים, ב-1907, משמאסה כליל בחייה בבירה הגרמנית, חזרה לפריז, אך ההצלחה מפנה לה עורף. כוכבות חדשות מנצלות את רעיון הריקוד האירוטי-אקזוטי במסווה של פולחן שהגתה מאטה הארי.

המפורסמת שבהן היא קולט שמופיעה על במתו של הקברט הנודע, לה מולן רוז’‘. מאטה הארי נאלצת להופיע במועדונים פופולריים ומתחננת לעבודה. בעיתות שפל שכאלה היא פוקדת בתי בושת שבהם שמה המפורסם מרשים עדיין לקוחות. את הכסף הרב שהרוויחה בתקופת הזוהר, לפני שהותה בברלין, בזבזה על מותרות כמו אין מחר. סרגיי דיאגילב, אמרגן הבלט הנודע, דוחה את בקשתה המחוצפת להצטרף ללהקתו. מאטה הארי לא הוכשרה מעולם לריקוד ובעיני מקצוענים לא הייתה אלא מאחזת עיניים. מומחים מכובדים לתרבות המזרח מעלים בנוסף ספקות כבדים באשר לאמינות אמנותה.

מימין צילום של מאטה הארי משנת 1910. משמאל צילום של מאטה הארי עם תכשיט ראש משנת 1909. מקור הצילומים: ויקיפדיה.
מימין צילום של מאטה הארי משנת 1910. משמאל צילום של מאטה הארי עם תכשיט ראש משנת 1909. מקור הצילומים: ויקיפדיה.

מחוללת העבר, על סף גיל הארבעים, אך עדיין מטופחת ומצודדת, ממשיכה למכור את גופה, כפי שעשתה קודם, ללא עכבות, לכל המרבה במחיר אך לבה נשאר אטום. זכרון נישואיה הכושלים לבעל הרכושני והאלים מונע ממנה להתאהב ולהשליך עוגן. חסרת מנוחה היא נודדת, ממקום למקום, מזהות לזהות. בין 1910 ל-1911 היא שוהה בטירה הכפרית שמאהב בנקאי מעמיד לרשותה בעמק הלואר, Le Château de la Dorée, מתמסרת לרכיבה על סוסים אהובים. מאז ומתמיד הייתה מרגרטה רוכבת מעולה. היא חוזרת לפריז ומשתקעת באחוזה עירונית ברובע ניי היוקרתי. עולה בידה עדיין להופיע בתיאטרון לה סקאלה במילנו, שירת הברבור. ערב המלחמה, רקדנית העבר שקועה בחובות עד צוואר. בסוף שנת 1915, מוכרת הקורטיזנה רהיטים, סוסים וכרכרות וחוזרת למולדתה, משתקעת בהאג, בבית ששוכר לה קולונל ממיודעיה.

לה בל אפוק, “התקופה היפה”, קלת הדעת, המתירנית, היצירתית, המתקדמת, המשגשגת, הסתיימה. מלחמה ארוכה ורבת קרבנות עושה שמות. פריז החוגגת וחסרת הדאגה של אתמול נתונה בצבת חונקת של צנע, צמצומים ופחד. השנאה לגרמנים וזרים גוברת. אווירת ציד מכשפות השתלטה על העיר. מרגרטה זלה ראתה אמנם שמועדוני הבידור נסגרו, שחיי הלילה הושבתו, שהגברים נלקחו לחזית, שהנשים מילאו את מקומם, נהגו בחשמליות, חילקו דואר ועבדו בבתי החרושת, אך לא הבינה שהעידן החדש והאפל לא מאפשר עוד להתייחס אל החיים כאל מופע תיאטרלי קליל. מאטה הארי ממשיכה להתנהל בעוורונה ככוכבת על במה מול עיניו של קהל מעריץ.

מאטה הארי “מרגלת”

בארץ מולדתה הנייטרלית, מקבלת מאטה הארי הצעה לא צפויה לתפקיד הרפתקני חדש. הקונסול הגרמני בהאג, קרל קרמר, מציע לה לשלם את חובותיה תמורת שירותי ריגול. מאטה הארי היא אשת חברה פוליגלוטית שיכולת הפיתוי שלה וקשריה עם קצינים ומדינאים צרפתים ידועים לכול. הזדמנות לחזור אל הבמה ממנה הורחקה כדי למלא תפקיד משעשע חדש, לשלשל כסף לכיסים ולעזוב את הולנד המשעממת. מאטה הארי מקבלת אם כן את הצעתו של קרל קרמר וחוזרת לפריז, באמצע 1916, כשבכיסה סכום הכסף שקיבלה כמקדמה מהדיפלומט הגרמני. מהאניה המובילה אותה לפריז היא זורקת לים את צנצנות דיו הסתרים שנתן לה “מפעילהּ”.

האם מסרה מאטה הארי מידע מודיעיני חשוב לגרמנים? לא. מרגרטה חייתה בבועה של שמפנייה. עניינים העומדים ברומו של עולם לא עניינו אותה, טכניקות ריגול אף פחות מכך. לא היה ביכולתה להביא תועלת או נזק משמעותיים לא לצד זה ולא לצד זה. מאטה הארי הייתה מרגלת של אופרטה. את ה”סודות” שגילתה לגרמנים כדי להצדיק את שכרה קראה בעיתונים. מעולם לא היה בכוונתה לבגוד בצרפת. מעולם לא פנתה, למשל, לשר המלחמה הצרפתי, אדולף מֶסימי, שנמנה על מאהביה, כדי לסחוט ממנו מידע ממקור ראשון.

ביקוריה התכופים של מאטה הארי בברלין וקשריה עם קצינים גרמניים העלו את חשדם של השלטונות הצרפתיים והבריטיים. כשהגיעה לצרפת, הושמה תחת מעקב רצוף שלא העלה דבר. אך טבעת החנק החלה למרות הכול להתהדק סביב צווארה. בסוף 1916 התאהבה מאטה הארי בת ה-40 כנערה תמה בקצין רוסי בן 22, בן גילו של בנה נורמן, לו היה נשאר בחיים. קרוב לוודאי שמרגרטה ראתה בואדים מסלוב את דמותו של בנה שנפטר כשהיה בן שנתיים וחצי. מאטה הארי עשתה הכול כדי להגשים את חלומה, להתחתן עם בחיר לבה, קפיטן שנלחם לצד הצרפתים, ולחיות אתו באושר ובעושר עד סוף ימיה. מסלוב נפצע בקרב ואושפז בבית חולים צבאי ליד ויטל. מאטה הארי נחושה בדעתה להגיע לבקרו. כ

יצד להשיג רשיון תנועה כדי לנסוע לויטל בזמן מלחמה? צירוף מקרים, אחד ממכריה מתקשר אליה בדיוק ברגע ההוא ויועץ לה לפנות לראש הריגול הנגדי, ז’ורז’ לאדו. מרגרטה אינה יודעת שזוהי מלכודת שטמן לה לאדו הערמומי כדי למשוך אותה למשרדו. לאדו מעוניין לתפוס מרגלים כדי לעלות בסולם הדרגות. כשהיא נוקשת על דלתו, הוא מציע לה לרגל עבור צרפת. שירותי הריגול משלמים יפה, מדוע לא להתייצב לצד שבו נלחם אהוב לבה החדש ולבנות את העתיד?

מאטה הארי מבטיחה לקפיטן לאדו למשוך גנרל גרמני למיטתה ולהוציא ממנו מידע על תכניות צבא האויב. תמורת שירותי הריגול שלה, היא דורשת מיליון פרנקים צרפתיים. זהו הסכום הנחוץ לה כדי לזנוח את חיי ההרפתקנות ולפתוח דף חדש עם האביר הרוסי הצעיר, שבנוסף לכול שקוע בחובות עד צוואר. לאדו מבטיח אך לא יקיים. מאטה הארי שמה פעמיה לבלגיה, דרך ספרד, כדי לפתות את צמרת הפיקוד הגרמנית, והרי היא “סוכנת כפולה”.

בחניית ביניים באנגליה, טועים הבריטים וחושבים אותה למרגלת גרמניה בשם קלרה בנדיקס. לאחר שנוכחו בטעותם, שחררו אותה ממעצרה אך אסרו עליה להמשיך בהפלגה ושלחו אותה חזרה לצרפת דרך ספרד. מאטה הארי נמצאת על הכוונת. הבריטים והצרפתים חושדים בה שהיא מרגלת לטובת הגרמנים. במדריד היא קובעת פגישה עם הנספח הצבאי הגרמני, ארנולד פון קָלֶה, מציגה עצמה כמרגלת לטובת גרמניה, בשם הקוד שנתן לה הקונסול הגרמני בהאג, H 21 .

מאטה הארי צוהלת, עלה בידה לפתות את הנספח שנפל שדוד בקסמיה, היא הוציאה ממנו מידע חשוב בנוגע לנחיתת צוללות גרמניות בחופי מרוקו. היא ממהרת ליידע את ז’ורז’ לאדו. אך מי שנחשב בעיניה לטרף הופך לצייד. ארנולד פון קלה מחליט להפיל את האישה שמתחזה למרגלת גרמניה אך פועלת למען צרפת. כדי להיפטר מסוכנים כפולים, אין קל יותר מלמסור אותם לידי האויב. קלה ידע היטב שהודעות הטלגרף שישלח למפקדיו בברלין תיפולנה לידי הצרפתים בתחנת האלחוט שהוקמה על מגדל איפל – “האוזן הגדולה”.

ארנולד קלה שולח אם כן מסרים ארוכים לברלין המפרטים את פעילותה של הסוכנתH 21  וכמו כן את סכומי הכסף שהיא דורשת. לא ניתן לטעות. הסוכנת אינה אלא מאטה הארי. הביון הצרפתי מפענח את ההודעות ללא קושי והרי ההוכחה כביכול שמאטה הארי היא מרגלת מסוכנת בשירות האויב הגרמני שקיבלה ממנו תשלומים, טבין ותקילין.

משפט שבסופו הוצאה להורג

בצרפת לא סופרים עוד את הפצועים וההרוגים הנטבחים בחפירות. רוב הקרבות עקובי הדם מתרחשים על אדמתה. מודעות קוראות לתושבים להטות אוזן ולהסגיר מרגלים. בהלה, פחד ויאוש גם בחזית וגם בעורף. פריז מופגזת מהאוויר. הקרבנות האזרחיים נקברים בכבוד ממלכתי. האויב על הקרקע מתקרב. בשורות הצבא פורצות מרידות נגד הפיקוד. חיילים ומרגלים מוצאים להורג, למען יראו וייראו. סוכני האויב אחת דינם למות. צו השעה הוא לאחד את העם, להאדיר את הפטריוטיזם ולהסיט את הדעת מהכשלונות הצבאיים. ההנהגה זקוקה לשעירים לעזאזאל. מאטה הארי תשלם את מחיר המלחמה ומוראותיה ותעלה על המזבח.

הוצאתה להורג של מאטה הארי מתוך סרט משנת 1920. מקור צילום ויקיפדיה
הוצאתה להורג של מאטה הארי מתוך סרט משנת 1920. מקור צילום ויקיפדיה

ב-13 לפברואר, מספר שבועות לאחר שחזרה לצרפת, נעצרה מאטה הארי בחדרה במלון, נחבשה בכלא הנשים סן-לזר והועמדה למשפט צבאי בו הואשמה בריגול לטובת גרמניה. החוקר, קפיטן פייר בושרדון, פטריוט, האמין באמת ובתמים באשמתה. מאטה הארי הייתה בקשר עם הריגול הגרמני וקיבלה ממנו תשלומים נכבדים – אלה היו עובדות. רק אחד ממאות מאהביה רמי המעלה, אנרי דה מרגרי, קצין מודיעין, טרח לבוא להעיד לטובתה ולאשר את דבריה. היתר העדיפו להתכחש לחשודה ולהעלים את קשריהם אתה. ז’ורז’ לאדו הנכלולי לא נקף כמובן אצבע. מלכתחילה זמם להרשיעה.

והגרוע מכול עבור האישה המאוהבת הייתה בגידתו של מסלוב, עבורו באה באש ובמים. קפיטן ואדים מסלוב, לפי עצת מפקדיו, החליט להתנער ממנה מייד כששמע על מעצרה. מעולם לא חשב להתחתן עם מאדאם מאטה הארי שאינה אלא “הרפתקנית”, כך כינה אותה בהצהרתו הכתובה. מאטה הארי תוארה במשפט כאישה מושחתת, שעזבה את בעלה וזנחה את בתה כדי לנהל חיים מתירניים ומופקרים, שקרנית חסרת מוסר. מאטה הארי, סוכנת האויב, בת השטן, מגלמת את כל הרוע.

המשפטן המנוסה, עורך דינה של הנאשמת, אדואר קלוּנֵה, שהיה גם הוא אחד ממאהבי עברה ועתה חצה את גיל השבעים, לא חסך מאמצים להצילה, אך לשווא. הפרק האחרון בדרמה כבר נכתב ונחתם. לאחר שתחבולתו הנואשת של אדואר קלונה להציג את חברתו מאטה הארי כאישה הריונית לא צלחה, פנה לנשיא רֵמון פּוּאַרֵה בבקשת חנינה שנדחתה מייד. לאחר שלושה ימי משפט חפוז, לפני עלות השחר, הובלה הנידונה ליער ונסן, שם חיכתה לה כיתת יורים. בטקס ההוצאה להורג נכחו כמאה צופים. “איזו הצלחה!” קראה מאטה הארי, לבושה בשמלה הדורה בעלת שולי פרווה, חבושה בכובע רחב שוליים, מעיל מונח על כתפיה, והפריחה נשיקה לעבר 12 הרובאים.

זקופה, גאה ואמיצה צעדה לעבר מותה, הישירה אליו מבט, סרבה שיקשרו עיניה במטפחת. חיוך אחרון לעבר האחות ליאוניד, ידידתה הנזירה מבית הסוהר לנשים שליוותה אותה בחודשי המעצר, נפנוף יד לפרידה. המפקד הרים את הסיף בתנועה חדה, האות ניתן. לקול תופים וחצוצרות, צנחה האישה אל האדמה. כדור פילח את לבה. איש לא דרש את גופתה שנמסרה לפקולטה לרפואה, ולאחר מכן לשרפה. אפרה של מרגרטה זלה התפוגג ונעלם אך מיתוס מאטה הארי חי וקיים, מעולם לא נשכח, עדיין מלהיב את דמיון הקהל.

איזה ציון תתנו לכתבה?

ציון ממוצע 5 / 5. דירוג הכתבה: 3

אף אחד עוד לא דירג את הכתבה. רוצה להיות ראשונ/ה?

מצטער לראות שלא אהבת את הכתבה

אשמח מאוד לדעת מה לא אהבת בכתבה הזאת

איך אוכל לשפר את הכתבה?

הכתבות שהפרנקופילים הכי אהבו

אהבתם את הכתבות? עזרו לי להמשיך ליצור תוכן איכותי והזמינו את מה שאתם צריכים לטיול (לינה, כרטיסים וכו’) דרך  “ארגז הכלים” שלי. 

דילוג לתוכן