ברוכים הבאים לפרק הראשון בסדרה של פרקים העוסקים בהיסטוריה של פריז. הפרק הזה עוסק בימיה הראשונים של פריז, כשהעיר עוד נקרא לוטציה, ועד לכיבוש הפרנקי. לפני שאתם מתחילים לקרוא, אני ממליץ להקשיב להרצאה קצרה שלי על הנושא:
במשך שנים רבות האמינו החוקרים שפריז נוצרה על האי המרכזי בתוך נהר הסיין, אותו אנו מכירים בתור Île de la Cité. אולם, בראשית שנות האלפיים התברר שהישוב הראשון, היכן שנמצאת היום פריז המודרנית, היה כפר דייגים קטן שנמצא באיזור Bercy (הרובע ה-12) והוא התקיים לפני כ-4,000 שנה.
בשנת 52 לפנה”ס התקיים באיל דה לה סיטה ישוב קטן של בני שבט הפריזיאים (Parisii), אותו כבש יוליוס קיסר. הרומאים הקימו את העיר לוטציה באיל דה לה סיטה, היכן שהיה ארמון הקיסר (היום נמצא שם הקונסיירז’רי). בהמשך התפרסה העיר על הגדה השמאלית של הסיין ומרכזה היה היכן שנמצא היום הפנתאון.
היום ניתן למצוא שרידים לתקופה הזאת בדמות המרחצאות הרומיות שנמצאים בהצטלבות הבולברים סן ז’רמן וסן מישל וזירות השעשועים (Les Arènes) שהתגלו מחדש במהלך המאה ה-19 ברחוב Monge.
בין שני קדושים
במהלך המאה השלישית לספירה, החלה הנצרות להגיע לפריז ואחד מהנוצרים המפורסמים ביותר היה אדם בשם דיוניסוס, אשר ניסה להפיץ אותה בקרב תושבי המקום שהאמינו בדתות פגאניות. הרומאים לא אהבו זאת והחליטו לכרות את ראשו על פסגת הר שנמצא צפונית ללוטציה.
בסופו של דבר כרתו את ראשו של דיוניסוס באמצע הדרך, והוא הפך לקדוש מעונה ונתן את השם לרחוב הקדושים המעונים (rue des Martyres), שידוע היום דווקא בזכות חנויות האוכל שלו. כמו כן, יצר דיוניסוס בעקיפין את שמה של הגבעה שעליה היה אמור להיות מוצא להורג – מונמארטר (Montmartre). בתרגום לעברית, פירוש השם הוא “הר הקדושים המעונים”.
דיוניסוס, אשר מוכר לנו היום בתור סן דני, איבד את ראשו ליד המונמארטר, אולם זה לא הפריע לו לקום, לקחת את הראש בידיו ולהתחיל ללכת תוך כדי זה שהוא ממשיך להטיף. סן דני החליט בסופו של דבר למות מספר קילומטרים מהמקום בו נכרת ראשו, ועל קברו הוקמה מאוחר יותר כנסיית סן דני המפוארת בה נקברו במהלך ההיסטוריה כמעט כל מלכי צרפת.
במהלך המאות הרביעית והחמישית, הלכה האימפריה הרומית והתפוררה, ועמים רבים החלו לפלוש לתוך שטחיה. בין הפולשים המסוכנים ביותר באותה תקופה היו ההונים, אשר פלשו במאה החמישית לגאליה והתקדמו לכיוון לוטציה.
בתושבי העיר אחז פחד, אולם אז קמה אישה בשם ז’נבייב וטענה שהאל לא יאפשר להונים לכבוש את עירם. ואכן, קרה נס וההונים החליטו לוותר על לוטציה ולפנות לכיוון ערים אחרות. האם הייתה זו התערבות אלוהית או שמא השמועה שפשטה במחנה ההוני, שנשות לוטציה מכוערות מדי ולכן לא שווה להתאמץ ולאנוס אותן?
כנראה שאת התשובה הזאת לא נדע לעולם, אולם בעקבות זאת הפכה ז’נבייב לאחת הדמויות המשפיעות בפריז, ולאחר מותה תהפוך לקדושה הראשית של עיר האורות ותיתן את שמה לגבעה עליה ניצב הפנתיאון.
פרקים מ”היה היה” שיכולים ללמד אותנו משהו על התקופה
הפרק הזה עוסק באופן כללי באימפריה הרומית אבל מכיוון ש”היה היה” היא סדרה צרפתית יש כאן לא מעט מידע גם על הכיבוש הרומי של מה שלעתיד תהיה צרפת.
סרטים מומלצים על התקופה
אין הרבה סרטים על התקופה הזאת שאני אישית מכיר, ולכן הייתי ממליץ לכם לראות את סדרת הסרטים של אסטריקס (גם המצויירים וגם אלו בכיכובו של ז’ראר דפרדייה), שאמנם לא מתרחשים כולם בלוטציה אך הם יכולים, באופן משעשע לתת לכם טעימה מאיך החיים נראו אז.
כתבות שעוסקות בתקופה
10 כנסיות בפריז שחובה לראות (עוסקת בפנתיאון וכנסיית סן דני שהוזכרו בכתבה הזאת).
רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של פריז?
אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על ההיסטוריה של פריז וללמוד על תקופות נוספות בהיסטוריה של עיר האורות.
