הכתבה נכתבה על ידי יואל תמנליס וצבי חזנוב
המאה ה-18 העניקה לנו כמה מהדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה הצרפתית כגון אשת הרוח מדאם דה שאטלה או מתחרהו של קזנובה, הדוכס מרישלייה שאף אחראי להמצאת המיונז. אולם כמה מכם מכירים את פרנוסואה אנדרה דניקאן פילידור (François-André Danican Philidor), אשר נולד בצרפת בשנת 1726 ומת בלונדון ב-1795? הניחוש שלי הוא שלהוציא אולי כמה חובבי שחמט אף אחד אחר לא שמע את השם של אחד האנשים הרב גוניים ומרתקים שחיו להם בפריז של תקופת המאורות והגיע הזמן לספר את סיפורו.
פילידור המלחין
פרנסואה פילידור נולד למשפחה של מוזיקאים, אשר שירתה את מלכי צרפת החל מהמאה ה-17. שני המוזיקאים המפורסמים ביותר במשפחה הזאת היו אביו של פרנסואה, אנדרה דניקאן (André Danican Philidor 1652-1730), מלחין בחצרו של לואי ה-14 ואחיו של פרנסואה אן דניקאן (1681-1728 Anne Danican Philidor), אביהם של הקונצרטים הציבוריים הראשונים, אשר נקראו Le Concert Sprituel ונוגנו בגני הטיולרי בין השנים 1725-1791. אם תסתכלו על תאריכי הלידה והמוות של גיבור סיפורנו ותשוו אותם לאלו של אביו ואחיו, הרי בוודאי תחשבו שנפלה כאן טעות ומדובר על הסב והדוד של פרנסואה פילידור. אולם אין זאת טעות. אנדרה דניקאן התאלמן כשהיה בן 72 והחליט שסטטוס האלמן איננו מתאים לו כל כך. לכן הוא רץ והתחתן עם נערה בת 19, אשר נתנה לו את פרנסואה כשהוא עצמו היה בן 74…
מגיל צעיר גילה פילידור כשרון מוזיקלי לא מבוטל וכשהיה בן 11 כבר הלחין את היצירה הראשונה שלו. במהלך ילדותו שר פילידור במקהלת הילדים של לואי ה-15 ומכיוון שהמלך אהב מאוד את זמרתם של הילדים הוא דרש לשמוע אותם כל יום. בזמן שהילדים חיכו שהמלך יגיע הם העבירו את הזמן במשחק השח וכך נחשף פילידור למשחק שיהפוך אותו למפורסם מאוחר יותר. אולם אנחנו מקדימים את המאוחר, אז בואו נחזור לשנות ה-40 של המאה ה-18, כאשר פילידור מתחיל לעבוד כמלחין אופרות בפריז ומאוחר יותר בלונדון. במהלך השנים שבאו אחר כך יזכה פילידור לתהילה בזכות מספר אופרות שכתב ובראשן האופרה “תום ג’ונס” המבוססת על סיפורו של הנרי פילדינג (נושא מעניין לאופרה אם נזכור שרוב האופרות באותה תקופה היו מבוססות על היסטוריה רחוקה או מיתולוגיה).
אופרה, מומלצת נוספת היא “סאנשו פאנסה”, אופרה קומית קלילה במערכה אחת.
https://youtu.be/OHzPduZ-hxE
האופרות הללו מצטרפות לעוד כ-20 אופרות ויצירות מוזיקליות נוספות אותם כתב במהלך חייו ושהפכו אותו למלחין חשוב בתקופתו. אומנם בימינו יצירותיו המוזקליות נשכחו מעט, אולם עוד במהלך המאה ה-19 הוא נחשב למלחין חשוב מספיק על מנת ששארל גרנייה יחליט שראשו יאתר את בניין האופרה הצרפתית המפורסם שלו.
פילידור השחמטאי
למרות היותו , כאמור, מוזיקאי מצליח במהלך חייו הרי ששמו של פילידור נכנס להיסטוריה דווקא בגלל עיסוקו בשחמט והיותו אלוף השחמט הראשון בהיסטוריה (למרות שלא זכה באופן רשמי בתואר ולא הוכתר במסגרת תחרות מאורגנת). חלק משמעותי מחייו בילה בבית הקפה הפריזאי הידוע “דה-לה-רז’אנס” – בית הקפה שהיה ממוקם ב- Place du Theatre Francais, שימש במשך כ-200 שנה כמקום מפגש לגדולי השחמט בעולם ולחובבים נלהבים, בכללם דמויות מפורסמות כמו: ז’אן ז’אק רוסו, וולטר, רישלייה, בנג’מין פרנקלין, רובספייר ונפוליאון בכבודו ובעצמו. בבית הקפה הכיר פילידור את המורה לשחמט, ליגל דה קרמר, בכיר שחמטאי צרפת באותה תקופה. שלוש שנים לאחר תחילתה של הכרות זו, עלה התלמיד על רבו והביסו שוב ושוב. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-18 הוא הפך לשחמטאי החזק ביותר בתבל והוכרז כבלתי מנוצח בפריז ובלונדון, שני מרכזי השחמט העיקריים בתקופתו.
פילידור לא היה רק תכסיסן ושחקן התקפי מעולה, הוא היה השחמטאי הראשון בהיסטוריה שהעז לבצע משחקים “סימולטניים עיוורים” – מצב בו אמן השחמט משחק בו זמנית נגד מספר יריבים וכל זאת כשגבו מופנה אל הלוח והכלים. היום, אמני שחמט רבים מסוגלים לעשות זאת, אך בזמנו הדבר נחשב למופע יוצא דופן שהוגדר בעיתונות כדוגמה חריגה לכוחם של הזיכרון והדמיון. את חותמו על משחק המלכים הותיר פילידור הן בתחום הסיומים והן בתחום הפתיחות. בסיומי צריחים משתמשים עד היום הזה במחקריו, שיטותיו וניתוחיו. אחד הסיומים הנודעים והשימושיים עד היום נושא את השם “עמדת פילידור”. ואילו בפתיחות ידועה “הגנת פילידור” (1.ה4 ה5 2.פו3 ד6) – הגנה זו אמנם מופיעה בימינו בתחרויות של רבי אמנים רק לעתים רחוקות אך היא שרירה וקיימת וניתן ללמוד אותה בספרות המקצועית העכשווית.
בשנת 1749, בגיל 23, פרסם פילידור ספר תחת הכותרת “ניתוח משחק השחמט”. ספר זה נחשב כספר הלימוד היסודי והמעמיק הראשון בהיסטוריה של עולם השחמט. במרכז התיזה בספרו טען פילידור כי הרוח החיה של משחק השחמט הוא דווקא הרגלי (החייל הפשוט) והתקדמותו הנמרצת והמדויקת מביאה לעתים קרובות לפריצת עמדות היריב ולהכרעת המשחק. לשיטתו של פילידור האמנות של המשחק ברגלים קובעת את גורל המערכה הן בהתקפה והן בהגנה. סגנונו של פילידור וניתוחיו המיוחדים של עמדות שחמט השפיעו על אלפי שחמטאים בתקופתו. היום, בעידן המחשבים, התיאוריות והשיטות הללו שהציע פילידור נראות מעט נאיביות, אך במאה ה-18 וה-19 הן היו ללהיט וספרו המצוין זכה להיות מודפס בלא פחות מ-70 מהדורות ותורגם לשפות רבות.
לסיום, נשוב רגע לאווירת קפה דה-לה-רז’אנס, אשר תיפקד למעשה כמועדון השחמט החזק ביותר בעולם באותה עת, ובו שיחק פילידור על גבי שולחנות שחמט עשויים משיש יוקרתי, כשסביבו עשרות שחקני וחובבי שחמט שומרים על שקט מוחלט, כך שהרעש היחיד שנשמע באולם המשחקים הגדול היה של תזוזת כלי השחמט על גבי הלוחות. אחד הצופים במשחקים היה חובב שחמט זקן אשר נהג לבקר במקום במשך 30 שנה ולשהות בו למעלה מ-10 שעות ביום, אך מעולם לא העז לשחק בעצמו. יום אחד גילו חובבי השחמט בבית הקפה כי האיש אף אינו יודע את כללי המשחק הבסיסיים. שאלו אותו: “אם אינך יודע לשחק שחמט מדוע אתה מתייצב כאן מדי יום ונשאר כל כך הרבה שעות”? תשובתו של הזקן לא איחרה לבוא: “לו הייתם מכירים את אשתי לא הייתם שואלים אותי את השאלה הזו”.
כמה מילים על הכותבים
יואל תמנליס הוא פרנקופיל ואומן שחמט שהשתתף בלא מעט תחרויות שרובם משום מה נערכו בפריז. הוא לא רק עיתונאי אלא גם צלם ואתם מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק שלו פריז דרך הזום על מנת להנות מצילומיו. צבי חזנוב הוא הבעלים של האתר פרנקופילים אנונימיים.