תרבות הקפה הפריזאית אינה מסתכמת בפולים קלויים, במאפה נימוח או בשולחן הצופה אל חזות ארכיטקטונית מרהיבה. בית הקפה הפריזאי היה במשך מאות שנים (ובמידה לא מבוטלת גם בימים אלו) תבנית נוף החיים העירוניים: מקום מפגש, זירת דיון, משרד לא רשמי, סלון ציבורי, ולעיתים גם מיקרוקוסמוס ספרותי ופוליטי. בניגוד לבית הפרטי — שהיה סגור ומעמדי יותר — בית הקפה יצר מרחב ביניים: אינטימי אך ציבורי, יום יומי אך אפוף יוקרה, פתוח לכול אך מזוהה עם אלו שידעו להפוך את הישיבה בו לכן ציור, מטפורי או ממשי.
כוחו של בית הקפה הפריזאי נובע מהשילוב בין שלושה יסודות שלובים: מיקום, קצב ונראות. ממוקם בדרך כלל על ציר עירוני מרכזי — שדרה, כיכר או תחנת מעבר, סמוך לתיאטרון, מערכת עיתון, אוניברסיטה או הוצאה לאור; מאפשר שהות ממושכת תמורת הזמנה צנועה יחסית; ובעיקר, הופך את היושב בו לחלק מהמופע של העיר. בפריז ישיבה בבית קפה היא לא הפוגה מהמולת הרחוב, אלא הגדרה מחודשת של הרחוב, באמצעים אלגנטיים יותר.
פיסת היסטוריה
אף שהקפה הגיע לפריז כבר באמצע המאה השבע עשרה, רק בשנת 1672 נעשה ניסיון ממשי לפתוח בה בית קפה, בידי פסקווה רוזה. הניסיון לא חולל מיד מהפכה עירונית; זו הגיעה רק כעבור שנים אחדות, עם הופעתו של קפה פרוקופ (Café Procope או Le Procope) המפורסם והשערורייתי. הפסקות וגלגולים מאוחרים בפעילותו מונעים ממנו לטעון לרציפות מלאה, אך קשה להפריז בחשיבותו כאבן פינה בהתהוות בית הקפה הפריזאי המודרני.
ואומנם, בין המאה השמונה עשרה למאה העשרים, עקב ההצלחה לה זכה ׳הפיילוט׳, פשטה הבשורה בכל רחבי העיר. בתקופת הנאורות ישבו בבתי הקפה פילוסופים, אנציקלופדיסטים ומהפכנים; במאה התשע עשרה הצטרפו אליהם סופרים, עיתונאים, ציירים ומבקרי אומנות; בראשית המאה העשרים הפכו בתי הקפה למוקדים של אוונגרד, מודרניזם ובוהמה; ולאחר מלחמת העולם השנייה נעשו חלק בלתי־נפרד מהמיתולוגיה של האקזיסטנציאליזם, הגדה השמאלית וסן־ז׳רמן דה פרה.
בכל תקופה השתנתה השפה, אך המבנה נותר דומה: שולחן קטן, קפה, עיתון, מחברת, סיגריה, ותחושה שהרעיונות הגדולים של התקופה אינם נולדים רק באקדמיה או בפרלמנט, אלא גם בין כוסות, מלצרים ושיחות צדדיות. בניגוד לתדמית כבדת הראש שעלולה להיווצר, חשוב להדגיש את האספקט החברתי: בית הקפה הפריזאי לא היה ׳חדר עבודה׳; הוא היה במה חברתית. הסופר שכתב בו, הפילוסוף שהתדיין בו, הצייר שחיכה לפגישה עם פטרון או עם עורך — כולם השתתפו במרחב ראווה שבו תרבות נוצרה לעיני אחרים.
הגאוגרפיה חשובה לא פחות מהשמות הגדולים: סן־ז׳רמן דה פרה מזוהה עם פילוסופים, עורכים, משוררים והגדה השמאלית; מונפרנאס מקושר עם אומנים, מהגרים, מודרניסטים ובוהמה בין־לאומית; אזור האופרה והשדרות הגדולות (Les Grands Boulevards) מעלים תמונה של אנשי עיתונות, תיאטרון, חברה גבוהה וספרות של המאה התשע עשרה; ואילו בתי הקפה ההיסטוריים של Palais-Royal והסביבה מזכירים את פריז של הנאורות, השחמט, הפולמוס והמהפכה.
כל אזור יצר טיפוס אחר של בית קפה: אינטלקטואלי, אומנותי, פוליטי, עיתונאי, אריסטוקרטי או בוהמייני. רבים מבתי הקפה הללו פועלים כיום במרחב דיאלקטי שמתעצב לנוכח עינינו, במתח מתמיד בין עבר לבין הווה. חלקם נסגרו והפכו לזיכרון, כתובת או אנקדוטה אפיזודית; אחרים עודם פעילים, אך מתפקדים גם כאתרי עלייה לרגל תרבותיים. תמצאו בהם תיירים, מצלמות, מחירים גבוהים, ולעיתים, יטענו אחדים, מידה של מלאכותיות מעושה. ואף על פי כן, כוחם לא נעלם ועד היום הם משמשים מוקד ׳עלייה לרגל׳ עבור חובבי תרבות, היסטוריה או סתם תיירים סקרנים.
ולאחר שהגענו עד הלום, טבעי לפתוח את רשימת בתי הקפה שנציג בכתבה זו ב־Le Procope; לאו דווקא משום שהוא מהשמות העתיקים והמפורסמים ביותר בתולדות הקפה הפריזאי, אלא מפני שהוא מגלם את הרגע שבו בית הקפה חדל להיות חידוש קולינרי והפך למוסד עירוני של ממש: מרכז שבו פריז (ובעקבותיה העולם כולו) חושבת בקול רם.
Le Procope
13 Rue de l Ancienne Comédie, 75006 Paris – האתר הרשמי של Le Procope
Le Procope, השוכן ברחוב Rue de l Ancienne Comédie בלב סן‐ז’רמן דה פרה, נחשב לבית הקפה העתיק ביותר בפריז – הוא נפתח כבר ב-1686 ונקשר לדורות של הוגים, מוולטר ורוסו ועד למהפכני צרפת. כיום הוא פועל בעיקר כבראסרי‐מסעדה היסטורית, אך עדיין שומר על אווירה מוזיאלית ייחודית.
לכתבה המלאה על Le Procope – היסטוריה, שעות פתיחה ומה כדאי להזמין »
Café de Flore
172 Boulevard Saint-Germain, 75006 Paris – האתר הרשמי של Café de Flore
Café de Flore, בפינת Boulevard Saint-Germain ו-Rue Saint-Benoît, הוא אחת הכתובות המזוהות ביותר עם פריז הספרותית של המאה העשרים – מג’ויום אפולינר והסוריאליסטים ועד לז’אן פול סארטר וסימון דה בובואר, שהפכו אותו למרכז הבלתי‐רשמי של האקזיסטנציאליזם.
לכתבה המלאה על Café de Flore – היסטוריה, שעות פתיחה ומה כדאי להזמין »
Les Deux Magots
6 Place Saint-Germain-des-Prés, 75006 Paris – קישור לאתר של בית הקפה
Les Deux Magots ניצב בכיכר Saint-Germain-des-Prés, מול הכנסייה העתיקה שנתנה לרובע את שמו, ומהווה נקודת משקל עצמאית במיתולוגיה של הגדה השמאלית. פרס ה-Prix des Deux Magots, שנוסד במקום ב-1933, לצד שמות כמו אפולינר, המינגווי וסימון דה בובואר, הפכו אותו למוסד ספרותי של ממש.
לכתבה המלאה על Les Deux Magots – היסטוריה, שעות פתיחה ומה כדאי להזמין »
La Closerie des Lilas
171 Boulevard du Montparnasse, 75006 Paris – האתר של לה קלוזרי דה לילה
La Closerie des Lilas שוכן בקצהו של Boulevard du Montparnasse, על סף הרובע השישי ולפתח מונפרנאס הבוהמייני. המקום מזוהה בעיקר עם ארנסט המינגווי, אך גם עם וולטר, בודלר, אפולינר ופיקאסו שקדמו לו.
לכתבה המלאה על La Closerie des Lilas – היסטוריה, שעות פתיחה ומה כדאי להזמין »
לגימה אחרונה
כאן, אם כן, מתחילה הדרך: מה־Procope של וולטר ואושיות הנאורות, דרך ה־Flore של סארטר, דה בובואר וסן־ז׳רמן, אל שורה ארוכה של בתי קפה שבהם פריז למדה להפוך שיחה, כתיבה ושהות עירונית לאומנות בפני עצמה. הצעידה בין בתי הקפה של פריז היא תנועה בין כתובות מפורסמות יותר ופחות, בין מקומות שעודם פעילים לבין כאלו שנותרו בזיכרון בלבד, בצורה שמאפשרת לשרטט מפה תרבותית של עיר שבה גם כוס קפה יכולה לשאת עימה היסטוריה שלמה.
כמבקרת כפייתית בפריז אני מתענגת לקרוא את הכתבות שלך בהן אני מגלה כל פעם פינה חדשה או פן שלא הכרתי. הפסקתי לספור כמה פעמים בקרנו כי כל פעם אני מצפה לביקור הבא.גדלתי ברומניה עם מורה פרטי לצרפתית בטרם הלכתי לבית הספר כך שידיעת השפה הופכת כל ביקור לתחושה דומה לחזרה למקום מוכר ואהוב בתקווה שישאר ככה.
תמשיך לחדש ולהפתיע-המלצתי לחברי דוברי צרפתית להירשם לאתר שלח.
בהצלחה
אדריכלית מרצ’יה שפיגלר
תודה רבה 🙂