הרנסאנס הגיע לצרפת רק בשנת 1494, עת פלש שארל ה-8 (1483-1498), בנו של לואי ה-11, לאיטליה. בעקבות הפלישה נשבה מלך צרפת בקסמי אמנות הרנסאנס האיטלקית והביא יחד איתו אמנים איטלקיים, אשר החלו לקשט את ארמונותיו.
אולם בזמנו ובזמן יורשו לואי ה-12 (1498-1515), ניתן היה לפגוש את אמנות הרנסאנס בעיקר בעמק הלואר, ואילו פריז נותרה עיר ימי ביניימית. לפריז הגיע הרנסאנס רק בתקופת שלטונו של פרנסואה ה-1 (1515-1547), שאת הסמל שלו, הסלמנדרה, ניתן למצוא בכמה מקומות נסתרים בפריז (נסו למצוא אותה בגינת Leopold Achille שבמארה או בסמטת Hirondelle ליד המזרקה של סן מישל).
בפריז ישנם עוד מספר ארמונות ובתים שנותרו מתקופה זו, כאשר המפורסם שבהם הוא ארמון הלובר החדש, אותו החל לבנות פרנסואה ה-1 כשנה לפני מותו. את בניית הארמון המשיך בנו אנרי ה-2 (1547-1559) וכמעט כל מלכי צרפת וקיסריה שבאו אחריו.
עוד דוגמא של אריכטקטורה רנסאנסית בפריז היא “מזרקת הקדושים המעונים” (Fontaine des Innocents) שנמצאת לא רחוק ממרכז פומפידו ומהווה מזכרת מבית קברות עתיק שהיה שם עד שלהי המאה ה-18. מעבר למפעלי הבנייה, זכורה תקופתו של פרנסואה ה-1 גם בזכות רנסאנס תרבותי של שירה ופרוזה, ואם תרצו לטעום מעט מהעושר התרבותי הזה נסו לקרוא את ספריו של ראבלה (Rabelais). ההנאה מובטחת.
לצד תנופת הבנייה, ידועה תקופתו של פרנסואה ה-1 גם בזכות שתי מהפכות אשר שינו את צרפת לנצח. המהפכה הראשונה הייתה החלטת וילר-קוטרט (Villers-Cotterêts) משנת 1539, שהפכה את השפה הצרפתית לשפה הרשמית של ממלכת צרפת (היא החליפה את הלטינית בה השתמשו עד אז בכל המסמכים הראשיים).
את המהפכה השנייה לא יזם המלך, והיא בכלל הגיעה לצרפת מהנסיכויות הגרמניות, אך ההשפעה שלה על 100 השנים הבאות הייתה חשובה לא פחות מהמהפכה הראשונה. מדובר, כמובן, בדת הפרוטסטנטית שנוצרה על ידי מרטין לותר (1483-1546) והפכה לפופולארית מאוד בצרפת, במיוחד בקרב האליטות.
הפרוטסטנטים הצרפתים נקראו הוגנוטים, ובתחילת שלטונו של פרנסואה ה-1, התייחסו אליהם בסבלנות יחסית. אולם, ככל שעבר הזמן, החל פרנסואה ה-1 לראות בהם איום ולרדוף אותם (כמה מההוגנוטים הבולטים של תקופתו הועלו על המוקד בכיכר Maubert). הרדיפות לא הצליחו לעצור את התנועה ההוגנוטית והיא המשיכה לגדול, ובמקביל נוצרה כתגובת נגד הליגה הקתולית, ששמה לעצמה כמטרה להשמיד את ההוגנוטים ולדאוג שצרפת תישאר קתולית.
מלחמות אזרחים ואכזריות בסגנון דאעש
פרנסואה ה-1 ובנו אנרי ה-2 היו מלכים חזקים, ולמרות המתיחות הדתית בתקופת שלטונם הם הצליחו לשמור על שלום פנימי בארצם. בשנת 1559 אף הצליח אנרי ה-2 להשיג הסכם שלום עם הספרדים, מה שסיים 65 שנה של מעורבות צרפתית בחצי האי האיטלקי.
אולם בעת החגיגות לכבוד הסכם השלום, נהרג אנרי ה-2 בקרב אבירים, וחבית אבק השריפה הדתית עליה ישבה צרפת – התפוצצה. לאנרי ה-2 היו ארבעה בנים, שמתוכם מלכו שלושה. הראשון היה פרנסואה ה-2 (1559-1560), שהיה ילד חולני שמת בגיל 16. אחריו שלטו אחיו שארל ה-9 (1560-1574) ואנרי ה-3 (1574-1589), אך מי ששלט בפועל הייתה האמא שלהם, קתרין דה מדיצ’י (1519-1589).
בתוך הוואקום שנוצר כתוצאה משלטון של מלכה זרה ומלכים חלשים, נכנסו ההוגנוטים והקתולים והחלה שורה של מלחמות אזרחים שנמשכה בהפסקות קרוב ל-40 שנה.
המאורע המפורסם ביותר של אותה תקופה הוא טבח ברתולומיאו הקדוש (אוגוסט 1572), אשר נערך כמה ימים לאחר חתונתם של אנרי מנאברה, ראש הסיעה ההוגנוטית ומרגריט דה וולואה, בתה של מלכת צרפת ואחותו של שארל ה-9. נישואים אלו אמורים היו לשים קץ למאבק בין הקתולים לפרוטסטנטים, אולם ראשי הסיעה הקתולית יחד עם קתרין דה מדיצ’י החליטו לנצל את ההזדמנות על מנת לחסל פיזית את אויבהם.
האות לתחילת הטבח ניתן על ידי צלצול הפעמון בכנסיית Saint Germain l’Auxerois, שנמצאת מערבית ללובר, ובעקבותיו יצא המון קתולי וטבח במשך מספר ימים באלפי פרוטסטנטים. אולם הטבח הזה לא הצליח לעצור את הסיעה ההוגנוטית, שהמשיכה להתקיים (אנרי מנאברה ניצל מהטבח בזכות אשתו), ואיתה גם מלחמת האזרחים.
בשנת 1588 נרצח הדוכס מגיז, ראש הסיעה הקתולית, על ידי מלך צרפת בארמון בלואה, ובתגובה נרצח מלך צרפת אנרי ה-3 על ידי קנאי קתולי בשנת 1589. על ערש דווי, החליט אנרי ה-3 שאנרי מנבארה ירש אותו והוא הפך למלך אנרי ה-4 (1589-1610). פריז, שתושביה תמכו בסיעה הקתולית הקיצונית, לא הסכימה לקבל את מרותו של המלך החדש, ומלחמת האזרחים נמשכה.
אנרי ה-4 נאלץ, בסופו של דבר, לצור על פריז, אולם למרות שהעיר הגיעה לחרפת רעב – היא לא נכנעה. כתוצאה מכך, מחליט אנרי ה-4 בשנת 1593 לשנות את דתו מפרוטסטנטיות לקתוליות, ויוצר את מטבע הלשון “פריז שווה מיסה”. רק כך מצליח אנרי ה-4 לזכות בפריז, וכעבור מספר שנים אף לסיים את מלחמת האזרחים באמצעות האדיקט מנאנט (1598).
אנרי ה-4 בונה את פריז מחדש
כאשר אנרי ה-4 נכנס לפריז בשנת 1593, הוא מוצא עיר הרוסה. יחד עם שר האוצר שלו, מוריס דה סולי, הוא מתחיל לשקם את צרפת בכלל ואת פריז בפרט, כאשר לנגד עיניו עומדת המטרה ש”לכל איכר תהיה תרנגולת בקדירה כל יום ראשון”. מעבר לצעדים כלכליים אותם נקט עסק אנרי ה-4 בבנייה מחדש של פריז והשאיר אחריו מספר מונומנטים, חלקם יצרו מהפכה אורבנית.
ראשית, המשיך אנרי הרביעי לבנות את ארמון הלובר (ניתן למצוא את האגף שלו בחלק הדרום מערבי של הארמון). כמו כן, בנה המלך את הפון נף, הגשר הראשון בפריז שיצר מהפכה אורבנית שלמה. לבסוף ,בנה המלך שתי כיכרות, את כיכר דופין הצמודה לפון נף ואת פלאס דה ווז’, שכמו הפון נף היוותה גם היא מהפכה אורבנית.
אנרי ה-4 תכנן כיכר נוספת, מפוארת אף יותר מכיכר ווז’, ושמה “כיכר צרפת” (Place de France). הכיכר הזאת הייתה אמורה להיות ממוקמת בחלקו הצפוני של המארה, אולם התוכנית הזאת לא יצאה אל הפועל, מכיוון שהמלך נרצח על ידי קנאי קתולי בשנת 1610, בעודו עומד בפקק תנועה ברחוב Ferronneri.
סרטים שעוסקים בפריז בתקופת הרנסאנס
פרקים מ”היה היה” שרלוונטיים לתקופה
הפרק היחידי הרלוונטי לתקופה הזאת הוא הפרק על הרנסאנס, שמתרחש ברובו באיטליה, אך לקראת הסוף מספר גם על מערכת היחסים בין לאונרדו דה ווינצ’י ופרנסואה ה-1:
סרטים מעניינים על התקופה
הסרט הראשון על התקופה שהייתי ממליץ לכם לראות הוא “המלכה מרגו”, המבוסס על ספרו של אלכסנדר דיומא, ומספר את סיפור של מרגריט דה ולואה ואנרי מנאברה (לעתיד אנרי ה-4).
הסרט השני אמנם לא מתרחש בפריז, אך הוא סרט נהדר שמתרחש במאה ה-16 בצרפת ועוסק בחייל, שנחשב מת, שחזר אל הכפר אל אישתו שלא מכירה אותו.
כתבות ב”פרנקופילים אנונימיים” שעוסקות בתקופה
בנוונוטו צ’ליני והמלחיה של פרנסואה ה-1
חייה של דיאנה דה פואטיה המאהבת של אנרי ה-2
כיצד נוצרה אגדת “היפה והחיה” בצרפת של המאה ה-16?
גבריאל ד’סטרה המאהבת שהפכה כמעט למלכת צרפת
רוצים לקרוא עוד על ההיסטוריה של פריז?
אתם מוזמנים להיכנס לכתבה שלי על ההיסטוריה של פריז וללמוד על תקופות נוספות בהיסטוריה של עיר האורות.
