כיכר הקונקורד (Place de la Concorde) היא ללא ספק אחת הכיכרות המרשימות ביותר של פריז (שנייה אולי רק לכיכר האטואל, אשר נמצאת בסוף שדירות השאנז אליזה). אולם כמה מכם, אשר עברו בה בדרך לגני הטווילרי ומוזיאון הלובר , לכנסיית המדלן או לגדה השמאלית, באמת מכירים את סיפורה?
היום אני רוצה לספר לכם את סיפורה של הכיכר היפהפייה הזאת. כפי שתראו, יש בסיפור הזה לא מעט דם ואש ותמרות עשן. לא מאמינים? אתם מוזמנים לצפות ב”סיור וירטואלי” בכיכר שיצרתי באמצעות המשחק Assasin’s Creed Unity ואז להמשיך לקרוא.
מערכה ראשונה: כיכר לואי ה-15
הסיפור שלנו מתחיל בשנת 1748, כאשר אדמה בושרדון (1698-1762 Edmé Bouchardon) מקבל הזמנה לפסל את פסלו המונומנטלי של לואי ה-15 רוכב על סוס. את הפסל הזמינו לכבוד החלמתו של המלך ממחלה קשה, וכהערת אגב, תוצאה נוספת של ההחלמה הפלאית הזאת היא כנסיית סנט ז’נבייב, אשר מאוחר יותר תהפוך לפנתאון. אבל זה כבר סיפור אחר.
פסל שכזה צריך מקום ראוי, וזהו אתגר כלל לא פשוט, מכיוון שפריז של אותה תקופה הכילה מעט שטחים פנויים. בסופו של דבר נפל הפור על שטח אדמה ריק יחסית שנמצא מערבית לגני הטווילרי ושיכל לשמש לכיכר מלכותית. על המלאכה הופקד האדריכל המפורסם גבריאל (Ange-Jacques Gabriel 1698-1782), אשר סיים את מלאכת בניית הכיכר בשנת 1757.
על מנת ליצור רושם מלכותי, החליט גבריאל לבנות בחלק הצפוני של הכיכר שני ארמונות, אשר יאזנו את פאלה בורבון, אשר נמצא דרומית לכיכר בגדה השמאלית של הסיין.
הארמון המזרחי החל את דרכו כביתו של הממונה על הריהוט המלכותי והפך, בסופו של דבר למשרדו של מטה הימיה המלכותית (אוטל דה מרין). אולם אל תתנו לשם לבלבל אותכם. למרות שהיה מדובר בבסיס צבאי, מבחינת פאר והדר הוא השתווה למיטב ארמונות פריז. לשמחתי הרבה, בימים אלו עומדים להסתיים השיפוצים של הארמון הזה והוא ייפתח לציבור הרחב. הנה סרטון קצר שמתאר לכם את מה שאתם צפויים לראות כשתבואו לבקר שם:
כדי להכיר טוב יותר את ההיסטוריה המרתקת של הבניין הזה ולבקר בו, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הנהדרת של רונן סאס אוטל דה לה מרין (Hôtel de la Marine) – ספינת הדגל החדשה של המוזיאונים בפריז.
אם הארמון המזרחי שירת את הימיה, הרי הארמון ממערב, האוטל דה קריון (Hôtel de Crillon), אשר נקרא על שם הדוכס דה קריון, הפך לבניין מגורים בו התגוררו צאצאיו של הדוכס עד שנת 1907. מה שמעניין הוא, שלהבדיל מהרבה בניינים בצרפת שנקראים הוטל (דוגמת ההוטל דה ויל בפריז), ההוטל הזה הפך בסופו של דבר למלון (אחד המפוארים בפריז). אם תרצו להתגורר בו בעת הביקור הבא שלכם, אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הזה. מי שקצת נבהל מהמחירים יכול להסתפק בלצפות בסרטון הקצר הזה כדי לראות מה הוא מפסיד.
בשנת 1763 הוצב הפסל של לואי ה-15 בכיכר, ואיזה פסל זה היה! לואי ה-15 לבוש בבגדי קיסר רומאי, רוכב בגאון על סוס, כולו הוד והדר. ככה יעשה למנצח בקרב פונטנואה (Fontenoy) שהתרחש כ-15 שנה לפני כן. חבל רק שבמלחמת שבע השנים (1756-1763), לואי ה-15 קצת פחות הצליח ויצא ממנה ללא קנדה, הקולניה הצרפתית בהודו, והכי חשוב, ללא הפופולריות ממנה נהנה קודם לכן.
בעת הזאת לואי ה-15 כבר לא כונה על ידי הצרפתים “המלך האהוב מאוד” (שם התואר שקיבל בשנות ה-40 של המאה ה-18), אלא הפך למלך די שנוא. לא רק זאת כי אם נראה כאילו ה”נאחס”, אשר נדבק אל המלך בעת מלחמת 7 השנים ובמהלך שנות שלטונו האחרונות, עבר אל הכיכר הזאת.
ב-30 ביוני 1770 (יום הולדתי) החליטו הדופין לואי (לעתיד המלך לואי ה-16) ואשתו הטרייה מארי אנטואנט לחגוג את הנישואים שלהם בכיכר קונקורד. לחגיגה הזאת כולם הוזמנו, כולל המון העם, אשר הגיע שיכור כלוט (לכבוד החגיגות כל המזרקות הכילו יין ולא מים). כל האנשים הללו נדחסו לכיכר דרך Rue Royal, אשר באותו זמן היווה את הכניסה היחידה לכיכר (רחוב ריבולי וגשר הקונקורד עוד לא היו קיימים).
אולם אז קרה אסון. כתוצאה מכמה זיקוקי דינור, אחד המבנים הארעיים בכיכר בשם “מקדש הנישואים” נדלק והחל לבעור. כתוצאה מהאש החלה פניקה בכיכר וכל מי שיכול היה ניסה לברוח דרך Rue Royal צפונה. התוצאה: 133 הרוגים, אשר מתו כתוצאה מהשריפה או כתוצאה מכך שנרמסו למוות על ידי ההמון.
אין ספק שזו לא הייתה דרך טובה להתחיל את הקריירה המלכותית. לו רק ידע הזוג המלכותי מה מצפה לו בכיכר הזאת בעוד 23 שנה…
מערכה שנייה – כיכר המהפכה
למרות האסון בתחילת דרכה של הכיכר, העניינים חוזרים די מהר לשגרה. אולם בשנת 1789 פורצת המהפכה הצרפתית והמהפכנים מחליטים להרוס את פסלו של לואי ה-15 ולשנות את שמה מ”כיכר לואי ה-15″ ל”כיכר המהפכה”. במקום פסלו של המלך, הציבו המהפכנים פסל אלגורי ענק המתאר את החירות, לבושה במצנפת מהפכנית ומחזיקה חנית.
במקביל, החליטו המהפכנים לקחת את האבנים שנשארו מהבסטיליה, אותה הם הרסו, ולבנות מהן גשר, אשר יחבר בין הכיכר לבין הגדה השמאלית. זאת הסיבה שאם מישהו מחבריכם ישאל אתכם היכן ניתן למצוא את הבסטיליה, אתם מוזמנים לשלוח אותו לגשר הקונקורד…
בנובמבר 1792 הוצבה בכיכר “אטרקציה” נוספת, הלא היא הגיליוטינה. בפעם הראשונה נערפו על ידה פושעים, אשר פרצו לאחד הארמונות בסביבה וגנבו תכשיטים (המטרה הייתה שהעונש יתבצע בסמוך למקום הפשע). אולם ב-21 בינואר 1793 הגיע לשם “אורח” חשוב בהרבה והפך את הכיכר למזוהה עם הוצאות להורג.
בשנת 1791, לואי ה-16 ומשפחתו ניסו לברוח אך נעצרו בעיירה ווארן (Varenne) שבחבל לוריין. מאז אותו רגע הלך והתדרדר מעמדה על המשפחה המלכותית, עד אשר הוחלט לכלוא אותם במבצר הטמפל (Temple), אשר ברובע המארה, ולהעמיד את לואי ה-16 למשפט על בגידה. התוצאה של המשפט: גזר דין מוות.
ב-21 בינואר 1793 הובל לואי ה-16 ממצודת הטמפל אל הכיכר. העגלה הגיעה לשם בסביבות השעה 10:00 בבוקר, מלך צרפת (לשעבר) עלה על הבמה, שם עמדה הגיליוטינה, וסירב להצעתו של שארל אנרי סנסון, התליין הראשי של פריז, לקבל כיסוי עיניים. המלך ניסה לשאת נאום אחרון, אולם אז החיילים החלו לתופף, כך שאיש מהצופים לא היה מסוגל לשמוע את מילותיו האחרונות.
עוזרי התליין תפסו את המלך והשכיבו אותו על קרש הגיליוטינה. הלהב נופל וכתוצאה מכך שלא השכיבו אותו נכון הוא לא חתך את הצוואר כי אם את הגולגולת. למרות כל זאת עוזרי התליין מצליחים לכרות את הראש ומציגים אותו לקהל. תקופה חדשה מתחילה…
חירות, כמה פשעים נעשים בשמך!
מאותו יום הופכת כיכר הקונקורד למקום ההוצאה להורג המועדף על המהפכנים, ובתחילה נערפים במקום ראשיהם של אצילים ומתנגדי המהפכה. באוקטובר 1793 מגיעה לכאן מארי אנטואנט, אלמנתו של לואי ה-16 (תוכלו לקרוא על מותה בכתבה סופה של מארי-אנטואנט) ובדצמבר 1793 נערף כאן ראשה של מדאם דו בארי (1743-1793 Madame du Barry), המאהבת של לואי ה-15, אשר הייתה גם המאהבת המלכותית האחרונה בתולדות צרפת. אליהן הצטרפה במאי 1794 מדאם אליזבת (1764-1794), אחותו של לואי ה-16.
אולם המהפכה, כמו האל סטורן (או שבתאי), מתחילה לאכול מהר מאוד את בניה. בתחילה היו אלו הז’ירונדינים, סיעה מהפכנית מתונה יחסית, אשר הוצאו להורג. אחת התומכות הגדולות ביותר שלהם הייתה מדאם רולאן (1754-1793 Madame Roland), אשר בעת בעומדה ליד הגיליוטינה, פנתה אל פסל החירות ואמרה את המשפט האלמותי “חירות, כמה פשעים נעשים בשמך”.
אישה מפורסמת נוספת, אשר הייתה שייכת למחנה הז’ירונדינים והוצאה להורג בכיכר המהפכה, היא אולימיפיה דה גוז’ (Olympe de Gouges 1748-1793), אחת הפמיניסטיות הראשונות בהיסטוריה הצרפתית והאחראית למגילת זכויות האזרחית.
אחרי שסיימו המהפכנים לחסל את סיעת הז’ירונדינים, הם החלו לחסל אחד את השני. וכך במקום הזה מצאו את מותם מהפכנים מפורסמים כגון קאמי דמולן ודאנטון. בשלב מסוים, נמאס לאנשים אשר התגוררו בסביבת הכיכר מכל הדם והרעש, והם דרשו מהממשלה המהפכנית להעביר את הגיליוטינה למקום אחר. הממשלה הסכימה והגיליוטינה עברה לכיכר הבסטיליה ומאוחר יותר לכיכר Nation.
אולם הגיליוטינה חזרה לכיכר לסוג של “הדרן” אחרון. ב-28 ביולי 1794 הותז ראשו של מקסימיליאן רובספייר (Maximilien Robespierre 1758-1794), האיש אשר היה אחראי יותר מכולם לשלטון הטרור המהפכני, בכיכר המהפכה. עם מותו הסתיים שלטון הטרור, אשר התיז כ-17,000 ראשים.
עידן המהפכה המדממת בכיכר הסתיים. החל זמן הפיוס.
מערכה שלישית – כיכר הקונקורד
אין ספק שבשנת 1794, עם סיום שלטון הטרור של רובספייר, סבלה הכיכר מיחסי ציבור גרועים במיוחד. לא רק שהכיכר הזאת הפכה לשם נרדף למרחץ דמים, אלא שהיא נקראה על שם המהפכה הצרפתית, השנואה על רבים. כתוצאה מכך הדירקטואר, אשר קם בעקבות שלטונו של רובספייר, החליט בשנת 1795 לשנות את שמה של הכיכר ל”כיכר ההרמוניה” או בצרפתית Place de la Concorde.
אם חשבתם שהשם כיכר הקונקורד יישמר כך עד ימינו, הרי שאתם טועים. אחרי נפילת שלטונו של נפוליאון ה-1, חוזרים הבורבונים לצרפת ומנסים להחזיר עטרה ליושנה. אחד הדברים הראשונים שהם עושים זה להחזיר לכיכר את שמה המקורי, דהיינו כיכר לואי ה-15. אולם מספר שנים מאוחר יותר, מחליטים שראוי יותר לקרוא לכיכר על שם לואי ה-16, מכיוון שקיפח שם את חייו.
אולם בשנת 1830, מתרחשת מהפכת יולי ולשלטון עולה לואי פיליפ ה-1 (1773-1850), בנו של הדוכס לואי פיליפ מאורליאן, אשר הצביע בעד עונש המוות ללואי ה-16, וסופו שהוצא להורג באותה כיכר עצמה. לכן אין זה מפתיע שהוא קצת פחות אהב את העובדה שכיכר, הנמצאת לא רחוק מהמקום בו הוא גר, נקראת על שם קרוב משפחתו שנרצח שם בגלל אביו.
לכן החליט לואי פיליפ לשנות שוב את שם הכיכר ל”כיכר הקונקורד” ועל הדרך החל ליפות אותה. את הגיליוטינה, שנעלמה מזמן, החליף אובליסק ענק, אותו קיבל המלך בשנת 1831 ממושל מצריים מוחמד עלי (ולא, למרות שלא מעט אנשים משום מה חושבים כך, האובליסק הזה לא נגנב מאף אחד).
אל האובליסק הצטרפו שתי מזרקות יפהפיות מעשי ידי האדריכל היטורף (Jacques Ignace Hittorff 1792-1867). הראשונה, הנמצאת בחלק הדרומי של הכיכר מייצגת את הסחר הימי של צרפת ואילו השנייה, הנמצאת בחלק הצפוני, מייצגת את נהרות צרפת. במקור, תוכננו עוד שתי מזרקות, אולם אז התברר שאין מספיק מים על מנת להפעיל אותן והתוכניות נגנזו.
בשנת 1840 הושקו המזרקות והצטרפו אל האובליסק, אשר הוצב שם לאחר מסע ארוך, בשנת 1836. אם כל זה לא נראה לכם מספיק מפואר, יש בכיכר גם 8 פסלים, שכל אחד מהם מייצג עיר אחרת של צרפת. כל אחד מהפסלים ממוקם באופן יחסי למיקום העיר שאותה הוא מייצג:
- רואהן וליל – בחלק הצפוני של הכיכר.
- שטרסבורג וליון – בחלק המזרחי.
- ברסט ונאנט – בחלק המערבי.
- בורדו ומארסיי – בחלק הדרומי.
וכך קיבלה כיכר הקונקורד את צורתה הסופית והפכה לכיכר המרשימה ביותר של פריז (לפחות לטעמי). שום דבר דרמטי (בוודאי לא בהשוואה לעריפת ראשו של לואי ה-16) לא התרחש בכיכר הזאת עד שלהי מלחמת העולם השנייה. אז הגיע לכיכר המון אדם על מנת להריע לשארל דה גול, אשר הגיע אליה משער הניצחון, שם החל מצעד הניצחון שלו. מה שמעניין הוא, שהיו אלו בדיוק אותם אנשים, אשר הריעו למארשל פתן כארבעה חודשים לפני כן.
כיכר הקונקורד – מידע למטייל
האם קריאת ההיסטוריה של כיכר הקונקורד גרמה לכם לרצות לבקר בה ואולי אף להתגורר בסביבה? על מנת לעזור לכם בכל זאת יצרתי את המדריך כיכר הקונקורד – מידע למטייל, שם תמצאו המלצות על מלונות ודירות, מסלולי טיול שיוצאים מכיכר הקונקורד, מידע על אטרקציות שנמצאות ליד ועוד ועוד.
