אוטל דה לה מרין (Hôtel de la Marine) - ספינת הדגל החדשה של המוזיאונים בפריז מאת רונן סאס
זמן קריאה משוער: 9 דקות

ביוני 2021 נפתח מוזיאון חדש בפריז, בעצם יותר נכון יהיה לומר שהוא נפתח מחדש וזאת לאחר 223 שנים בו היה סגור. מוזיאון דה לה מרין, השוכן באוטל דה לה מרין נפתח לראשונה כמוזיאון בשנת 1778 כ-15 שנים לפני פתיחת מוזיאון הלובר. הנה סרטון קצר שיכניס אותכם לאווירה הנכונה:

מוזיאון למה אתם שואלים? בואו נצלול לתוך סיפורו המרתק של המבנה המרשים שמתנשא מעל כיכר הקונקורד ואשר חזה באירועים החשובים ביותר שהתרחשו בפריז בכ-260 השנים האחרונות.

סיפורו של אוטל דה לה מרין

כיכר לואי ה-15

סיפורו של אוטל דה לה מרין מתחיל ב-1748 כשעיריית פריז מחליטה להזמין פסל של המלך לואי ה-15 רכוב על סוס מהפסל אדמה בושרדו ומחפשת מקום ראוי להציבו. לואי ה-15 ביחד עם האחראי על המבנים המלכותיים אבּל פרנסואה פואסון (אחיה של ז׳אן אנטוונט פואסון הידועה כמאדאם דה פומפדור) רוצים לבנות כיכר שתאפיל על כיכר ונדום אותה בנה לואי ה-14 אשר במרכזה עמד בזמנו פסל של מלך השמש רכוב על סוס.


הבעיה שפריז של אותה תקופה היתה עיר צפופה ומלוכלכת ולא ניתן היה למצוא שטח שיאכלס כיכר כה גדולה ומרשימה, כזו שראוי להציב במרכזה את פסלו של המלך, על כן נבחר שטח מחוץ לעיר בבעלותו של המלך הנמצא ממש בקצה גני הטוילרי במה שכונו אז שדות האליזה (שאנז אליזה). מאחר וזה היה קצה העיר הכיכר היתה אמורה לתחום אותה ולסמן את גבולה המערבי.


לא פחות מ-19 הצעות נבחנו במשך חמש שנים אך המלך לא היה מרוצה מאף אחת מהן עד שלבסוף החליט למנות למשימה את אדריכל הפטיט טריאנון בוורסאי אנג׳ ז׳אק גבריאל.

תוכניתו של ז'אק אנז' גבריאל לכיכר לואי ה-15
תוכניתו של ז’אק אנז’ גבריאל לכיכר לואי ה-15


הכיכר, שבמקור נקראה כיכר לואי ה-15, היתה תחומה בשדות האליזה ממערב, בנהר הסן מדרום ובגני הטוילרי ממזרח אך גבולה הצפוני נשאר יתום מאחר ושטח זה לא היה בנוי והיה אף אפשר לראות ממנה את כנסיית המדלן המקורית ללא הפרעה. כדי לפתור את הבעיה הזאת וכדי ליצור תפאורה ראויה לפסל האדריכל גבריאל התבקש לבנות שני מבנים מונומנטלים, תאומים זהים, בסגנון ניאו-קלאסי.

התאומים החלולים

אחד הפנסים של חזית האוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס
אחד הפנסים של חזית האוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס

אומנם הוחלט לבנותם חיש מהר אך אבוי, לא היו למבנים האלה כל מטרה ולא היה לאיש מושג מה הם יאכלסו, מה גם שיקח זמן רב להשלים שני מבנים בסדר גודל כזה. הפתרון היה לבנות מבני תפאורה, קראתם נכון, אוטל דה לה מרין ואחיו התאום אוטל קריון נבנו במקור כחזיתות חלולות ללא המבנים הגדולים הנמצאים מאחוריהן כיום, ומי שעמד מולם יכול היה לראות דרך חלונותיהם את השמיים והציפורים העפות בהם.

אך אל דאגה המבנים הושלמו לאורך השנים הבאות וב-1765 נפל דבר והוחלט לבסוף להפוך את המבנה הימני למנהלת הריהוט של הכתר (Garde-Meuble de la Couronne) המקום בו יאוחסנו, יטופלו וינוהלו כל הרהיטים, אביזרי הדקורציה וחפצי הנוי המאכלסים את מבני המלוכה כמו גם אוסף כלי הנשק, השריון ויהלומי הכתר. בתחילה מנהלת הריהוט איכלסה רק חלק מהמבנה אבל תוך שנתיים בלבד נגמר המקום והיא נאלצה להתפרס על כל שטח הבנין וכך המבנה הפך באופן רשמי למנהלת הריהוט של הכתר.

המוזיאון הראשון בפריז נפתח לקהל


המבנה הבנוי סביב חצר פנימית איכלס מאחורי חזיתו המרשימה את מעונו של ראש המנהלת, אשר כלל בקומה שמאחורי שדרת העמודים סלונים מפוארים שנועדו לקבל נכבדים ובקומה מעל היו ממוקמות דירותיו ומשרדיו.

הראשון שאכלס את המקום היה פייר אליזבת דה פונטנייו (Pierre-Elisabeth de Fontanieu) ואחריו מארק אנטוואן טיירי דה ויל דאברה ( Marc-Antoine Thierry de Ville-d’Avray) כאשר האחרון היה זה שהחליט לפתוח את המנהלת לציבור הרחב בחלק מימי השבוע כדי שיוכל לצפות באוצרות המלוכה ובכך הפך את המקום למוזיאון הראשון בפריז.

כיכר לואי ה-15 הופכת לכיכר המהפכה

כולנו יודעים שיריית הפתיחה למהפכה הצרפתית היתה הפריצה לבסטיליה עם כלי נשק שבאותו הבוקר נבזזו מהאינוולידים, אבל מה שפחות ידוע הוא שכלי הנשק שבעזרתם ההמון פרץ לאינוולידים נלקחו מהתצוגה של אוטל דה לה מרין, ביניהם כלי נשק יקרים ומעוטרים שניתנו כמתנות למלך מנכבדים זרים ונועדו לתצוגה בלבד.

המדרגות למבואה הראשית. צילום: רונן סאס
המדרגות למבואה הראשית. צילום: רונן סאס

האגדה מספרת שהפגז הראשון שנורה לעבר הבסטיליה היה מתותח מעוטר ומצופה כסף שמלך סיאם נתן כמתנה ללואי ה-14 בעת ביקורו ההיסטורי ב-1684 ונבזז יום לפני כן מהאוטל דה לה מרין.


שנות המהפכה לא עשו חסד עם אף מבנה שהיה שייך למלוכה ולאצולה ורבים מהם נבזזו, הושחתו או סתם הוזנחו. כך גם קרה עם אוטל דה לה מרין, שמצד אחד עדיין החזיק באוצרות יקרי ערך. אולם, מצד שני בתקופה חסרת ביטחון, זו שבה כל ממזר מלך, המקום סבל מבעיות אבטחה, שבגללן התקיימו במקום מסיבות פרועות וחפצים יקרי ערך, שעדיין היו מאוחסנים במקום נגנבו.

כך, לדוגמא, בליל ה-16 לספטמבר 1792 חבורה של כ-40 איש פרצה לאוטל וגנבה את יהלומי הכתר שהיו מוצגים באולם הכניסה. היהלומים בשווי 30 מליון פרנק נעלמו ולא נמצאו לעולם.

מיציע הכבוד של מופעי הגליוטינה למפקדת חיל הים הצרפתי

פסלו של לואי ה-15 הלבוש במדי קיסר רומאי הרכוב על סוס ללא אוכף הופל ונותץ לרסיסים עם פרוץ המהפכה (דגם של הפסל מוצג במוזיאון הקרנבלה לצד השריד היחיד מהפסל בדמות יד ענקית מברונזה). הפסל הוחלף בגליוטינה, שבמהלך שנות הטרור עבדה ללא הפסקה וערפה את ראשיהם של המכובדים והמפורסמים.

העתק פסלו של לואי ה-15 במוזיאון הקרנבלה. צילום: רונן סאס
העתק פסלו של לואי ה-15 במוזיאון הקרנבלה. צילום: רונן סאס

כמה מ”לקוחותיה” היו המלך לואי ה-16, המלכה מארי אנטוונט, מאדאם דו בארי ומהפכנים בכירים כמו דנטון ורובספייר. וכך המרפסת המעוטרת בעמודים יווניים בחזית האוטל דה לה מרין הפכה להיות איזור הצפיה הנחשק ביותר להוצאות להורג, מעיין יציע הכבוד של מופעי הגיליוטינה.

תקופת הטרור שהסתיימה עם הוצאתו להורג של רובספייר הביאה עידן חדש לכיכר ולאוטל דה לה מרין וב-1795 הכיכר שינתה את שמה שוב מכיכר המהפכה לכיכר הקונקורד (ההסכמה), כמעין אקט של פיוס אחרי שנים קשות ורוויות בדם.

באותה השנה הוחלט לתת למבנה המנהלת יעוד חדש אותו הוא ימלא ב-226 השנים הבאות – מפקדת חיל הים הצרפתי וכך הוא קיבל את שמו הנוכחי אוטל דה לה מרין.

הסיבה לכך שדווקא חיל הים קיבל את המבנה המרשים היתה כי הוא פשוט כבר היה שם עוד מפרוץ המהפכה ב-1789. אולם אז הוא איכלס מספר חדרים בודדים, ורק כשש שנים לאחר מכן המבנה אוכלס כולו על ידי חיל הים והפך רשמית למפקדתו, עד שפונה בשנת 2015 למטרת עבודות שיפוץ ושימור יסודיות, במטרה להופכו למוזיאון ולפתוח אותו שוב לקהל הרחב.

ממפקדה למוזיאון

אם אתם שואלים מה קרה למנהלת הרהיטים של הכתר ולכל אלפי הפריטים היקרים שהיא הכילה, אז התשובה היא שהמנהלת, שהיתה משוייכת למונרכיה, בוטלה ופורקה וכל חפציה או נמכרו או הושחתו או נגנבו. אולם בעצם היא לא נעלמה לחלוטין וחזרתה של המלוכה לצרפת והשלטון הקיסרי של הבונפרטים הביאו לצורך מחודש במינהלת כזו.

זאת הסיבה שהיא הוקמה מחדש ובמהלך המאה ה-19 עברה מספר גלגולים עד שהפכה למנהלת הרהיטים הלאומית (la Mobilier national) שקיימת עד היום ואחראית, כמו זו שהיתה לכתר, על כל הריהוט, אביזרי הדקורציה וחפצי הנוי של מבני הממשל בצרפת.

אחת משכיות החמדה ששופצו ושוחזרו באוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס
אחת משכיות החמדה ששופצו ושוחזרו באוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס

כשבשנת 2015 הוחלט להפוך את המקום למוזיאון, המטרה היתה להחזירו עד כמה שניתן לימיו כמנהלת הרהיטים של הכתר בראשותו של מארק אנטוואן טיירי דה ויל דאברי עם הדקורציה והריהוט שאכלסו אותו במאה ה-18. אולם נזקי המהפכה ומאות השנים בהן המקום שימש כמפקדת חיל הים ,במהלכן היה סגור לקהל, יצרו אתגר עצום ויקר עבור אלה אשר מונו לתפקיד.


המרכז למונומנטים היסטורים, האחראי על שימור, אחזקה, ניהול והצלה של מבנים היסטוריים ברחבי צרפת, קיבל לידיו את המשימה המונומנטלית של שימור ושיפוץ המבנה והפיכתו למוזיאון נגיש ומשוכלל. לשם כך הוקצבו כ-130 מליון יורו, שמימנו 3 שנות שיפוץ, במהלכן הועסקו עובדיהן של מעל לארבעים חברות שונות, שעבדו על שטח של 12,700 מטרים רבועים.


כדי להתחיל פרוייקט בסדר גודל כזה, היה צורך לסקור את הבנין, ולמרבה ההפתעה, מתחת לתוספות מהמאות ה-19 וה-20 התגלתה דקורציה עשירה מהמאה ה-18. אולם לפני כל עבודות השחזור והשימור היה צורך להחזיר את המבנה לצורתו המקורית.

אחרי שבשנים שבהן איכלסה את המבנה המפקדה, הוא שונה כדי להתאים אותו לצרכיהם, ובעיקר כדי להוסיף שטחי משרדים. כל זה נעשה על ידי חלוקתו מחדש והנמכת התקרות. בתהליך זה הדקורציה המקורית כוסתה ואמצעים מודרנים כמו מעליות ומערכות תקשורות הותקנו. לאחר ששלב הפינוי הסתיים הוחל בשחזור ועיצוב הדקורציה מהמאה ה-18.

לשם כך הובאו שני מעצבי הפנים התקופתיים ג׳וזף אשקר ובן זוגו מישל שרייר, שניהם נחשבים למעצבי-על בתחום הדקורציה התקופתית ובבעלותם אחד מהאוטלים המפוארים בעיר – אוטל דה ז׳וורה אותו הם ריהטו ועיצבו בכישרון רב. תוכלו ללמוד קצת יותר על האוטל שלהם בסרטון הבא (דוברי צרפתית יהנו מההסבר, כל השאר יהנו מהיופי):

https://youtu.be/61mxfpAazkM

כאנקדוטה אספר שהם גם עבדו באיזורנו כאשר הם התבקשו לעצב את הדקורציה של וילה פלדיאנית בשם וילה פלסטין הנמצאת בשכם והיא העתק מדוייק של וילה רוטנדה שנבנתה על ידי אנדראה פלאדיו במאה ה-16.

אבל אם נחזור לכיכר הקונקורד, שני המעצבים המוכשרים צוידו בתקציב מכובד והחלו במסע חסר תקדים של צייד עתיקות שבמהלכו עברו על מחסני מנהלת הרהיטים ובנוסף יצאו למסע קניות אצל גדולי וחשובי סוחרי העתיקות בצרפת.

הם רכשו רהיטים של רייזנר ומצאו בדים עתיקים, מזרקות שיש, פסלים וציורים, מנורות וחיפויי עץ מעוטרים והכל כדי ליצור דקורציה עשירה, שתשחזר את מראה האוטל חזרה למאה ה-18. התוצאה היא מרהיבת עין ומשובבת לב, הם הצליחו ליצור מוזיאון שמתחרה במוזיאונים מכובדים אחרים של המאה ה-18 בפריז כמו ניסים דה קומנדו, ז׳אקומר אנדרה, קונייאק ג׳יי, הקרנבלה ואף הלובר.

מוזיאון המאה ה-18 בליווי טכנולוגיה של המאה ה-21: סיור באוטל דה לה מרין

ב-12 ליוני 2021 נפתח האוטל לאחר שנשיא הרפובליקה עמנואל מקרון חנך אותו ימים ספורים לפני כן כאשר משמר חיל הים נפרד מהמבנה ומסר אותו לציבור הרחב אשר לא נשאר אדיש והחל לפקוד את המקום בהמוניו.

החצר הפנימית של אוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס
החצר הפנימית של אוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס


המבקרים שנכנסים מהכניסה הראשית בכיכר הקונקורד מגיעים הישר לחצר המרכזית ומשם נכנסים לאוטל דרך אולם המבואה המפואר. אולם לפני שנוכל לעלות לסלונים, צריך לעבור דרך קופת הכרטיסים (גם אם הם נרכשו באינטרנט) וזה כדי לקבל אוזניות משוכללות בעלות יכולת שמע היקפית, אשר ילוו אותנו לאורך הסיור כולו. הקופה נמצאת בחצר ראש המנהלת, שממנה הוא היה מגיע לדירותיו דרך מדרגות צדדיות. במסגרת השיפוץ החצר חופתה בתקרת זכוכית מרשימה שהיא יצירת אומנות בפני עצמה.


שימו לב שישנם שני סיורים אפשריים, האחד רק לסלונים המפוארים ולמרפסת המפורסמת הצופה אל הכיכר והשני סיור מלא בו אפשר לבקר בכל המבנה כולל הדירות הפרטיות של מארק אנטוואן טיירי דה ויל דאברי מהמאה ה-18, מיותר לציין שחובה לעשות את הסיור המלא.

ועכשיו שאנחנו מצויידים באוזניות בואו נחזור לחצר המרכזית ונעלה אל הסלונים המפוארים. הסלונים שאנו רואים היום הוקמו באמצע המאה ה-19 והם אינם הסלונים המקוריים שהיו במקום. הם נבנו ברוב פאר והדר כדי לקבל נכבדים ובדקורציה שלהם שולבו מוטיבים מעולם הים וסמלים של חיל הים הרפובליקני.

במהלך המאה ה-19 התקיימו שם נשפים מפוארים, הראשון נערך על ידי נפוליאון בונפרטה עבור נציגים מאירופה כדי להראות להם שצרפת חזרה לגדולתה. לאחריו באו עוד רבים אחרים, האחד לכבוד הכתרתו של שארל העשירי והאחר לכבודו של נפוליאון השלישי, כל תקופה והנכבדים שלה.

אחד מהסלונים המפוארים מהמאה ה-19 באוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס
Salon d’Honneur באוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס


בזמן הסיור האוזניות מתחילות לעבוד מעצמן וקריינים מספרים בצרפתית את ההיסטוריה של המקום. בנוסף בסלונים מוצבים מסכים אינטראקטיבים וכאשר מתקרבים אליהם שומעים את אשר הם מציגים, זוהי חוויה מיוחדת למרות שלעיתים זה מעט הפריע.

המרפסת המקורה של אוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס
המרפסת המקורה של אוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס

הסלון הגדול הוא הסלון דה אונור ששם מצוירים על לוחות העץ דיוקניהם של אדמירלים מימי השלטון המלוכני טרום המהפכה. לאחר שסיימנו לעבור דרך הסלונים וחדרי הישיבות המפוארים אנו מגיעים ללודג׳יה שזוהי המרפסת המקורה שמסתתרת מאחורי שדרת העמודים הקלאסיים המרשימים ואשר ממנה מתגלה נוף עוצר נשימה של הכיכר עם מבנה האינוולידים באופק.

לאחר שסיימנו את הביקור בקומה זו אנו יורדים במדרגות המפוארות לעבר החצר המרכזית וחוזרים לחצר המקורה אשר משם נעלה במדרגות הצדדיות לדירותיו הפרטיות של ויל דאברי.

גרם המדרגות שמוביל לדירותיו של ויל דבריי. צילום: רונן סאס
גרם המדרגות שמוביל לדירותיו של ויל דבריי. צילום: רונן סאס

ראשית נכנסים לאולם מבואה שלאחריו סדרה של חדרים נפלאים המעוצבים במיטב הדקורציה של המאה ה-18. תוכלו למצוא שם חדרי שינה, סלונים, משרדים ואמבטיות, ששירתו את ראש המנהלת ואישתו ובהם אירחו באופן אינטימי את החברה הגבוהה, אומנים ופילוסופים כפי שהיה נהוג במאה ה-18.

דירתו הפרטית של ויל ד'אבריי. צילום: רונן סאס
דירתו הפרטית של ויל ד’אבריי. צילום: רונן סאס

בנוסף לתצוגה של הסלונים והחדרים מהמאה ה-18, נפתחה במקום גם מסעדה בשם מימוסה של השף ז׳אן פרנסואה פייג׳. כמו כן בקומה העליונה יפתח בקרוב מוזיאון אל תאני, על שם קרן קאטרית אשר נותנת חסותה לאומנות ברחבי העולם ועזרה במימון הפרוייקט הזה.

אחד מחדרי השינה המפוארים באוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס.
אחד מחדרי השינה המפוארים באוטל דה לה מרין. צילום: רונן סאס.

מוזיאון דה לה מרין הוא עוד ציון דרך בבירת המוזיאונים העולמית, שלא מפסיקה לחדש ולהפתיע. לרמת המצוינות בשיפוץ, בשחזור, בעיצוב, בהנגשה ובטכנולוגיה המתקדמת אין אח ורע בעולם וכבר אחרי שחשבתי שראיתי הכל – פריז הצליחה להפתיע אותי שוב ולתת לי סיבות רבות וטובות לחזור אליה שוב ושוב ושוב.

אז בביקורכם הבא בעיר האורות תפנו לכם זמן כדי לבקר במוזיאון דה לה מרין, להגיע אליו אני מניח שאתם כבר יודעים. שימו לב: בשלב זה בגלל מגבלות הקורונה יש חובה לרכוש כרטיסים מראש כמו במוזיאונים רבים אחרים בעיר.

מידע חשוב למבקרים

אחרי שסקרנו את ההיסטוריה המרתקת של המקום והבאתי לכם כמה טעימות ויזואליות ממה שמצפה לכם, לא נותר אלא רק לעזור לכם לתכנן את הביקור שלכם במקום. תוכלו לעשות זאת באמצעות המידע הבא:

כיצד מגיעים?

כתובת: 2 Place de la Concorde

הדרך הנוחה ביותר להגיע לשם היא באמצעות קו 1, 8 או 12 של המטרו (יש לרדת בתחנת Concorde).

היכן קונים כרטיסים

הנה כמה אופציות לכרטיסים שיחסכו לכם את העמידה בתור:

באילו ימים ושעות המוזיאון פתוח?

המוזיאון פתוח כל יום בין השעות 10:30-19:00, להוציא יום שישי, אז הוא פתוח עד שעה 22:00, במקום השעה 19:00.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!