מי לא אהב את הקרוסלה כשהיה ילד? אני אישית אהבתי יותר מכל את הקרוסלה של פארק מונסו (Parc Monceau) אליו הגעתי בפעם הראשונה בגיל 3, בעת הביקור הראשון שלי בפריז. את הקרוסלה הפעיל אדם שמנמן ולידה היה דוכן שמכר וופלים עם שוקולד או אבקת סוכר. וכך משהו בשילוב של מנגינת הקרסולה והריח המתוק של הוופלים הקסים אותי באופן מיידי. יתכן מאוד וזה היה הרגע שבו התאהבתי בפריז. מאז חזרתי לפארק מונסו פעמים רבות מספור וכל פעם שאני עושה את זה, אני רץ לבדוק האם הדוכן והאדם השמנמן עדיין שם. לשמחתי, נכון לשנת 2014, הם עדיין שם וכל הקומפלקס הזה עושה רושם כמעט על זמני, כאילו תמיד היה ותמיד יהיה שם.
לדעתי גם בעוד 200 שנה האיש השמנמן יפעיל את הקרוסלה ויאכל וואפל עם שוקולד כשאיש לא יראה. אכן, התחושה היא שהקרוסלה תמיד הייתה שם איתנו בדמות סוסי עץ המסתובבים על צירם, אולם כמה מכם עצרו את הסחרחרה ושאלו את עצמם, מה המקור שלה?
הקרוסלה מגיעה מתקופת מסעות הצלב
באופן מפתיע מקורה של הקרוסלה דווקא במזרח התיכון של ימי הביניים. באותה תקופה הקרוסלה הייתה משחק שבו לוחמים רכובים נעו על סוסיהם במעגלים וזרקו כדורים זה על זה. המשחק יובא לאירופה בזמן מסעות הצלב. מכיוון שהמשחק היווה מעין קרב מדומה בין אבירים החליטו לקרוא לו בשם garosello (באיטלקית) או carosella (בספרדית) שפירושם “קרב קטן” וכך נוצר השם המוכר לנו. במאה ה-17 החליפו הצרפתים את הכדורים בחניתות והמשחק עבר שינוי, כאשר עכשיו השחקנים נעו על סוסיהם במעגל בעודם מנסים להכניס את החנית שלהם לתוך טבעת.
אחד מהמקומות בהם נהגו לשחק את המשחק בפריז הייתה הכיכר ליד ארמון הלובר, אשר עד היום נקראת כיכר הקרוסלה (Place du Carrousel). במהלך המהפכה הצרפתית הפכה הכיכר לזמן קצר למקום מושבה של הגיליוטינה ואת הכדורים של המשחק הקדום החליפו ראשי האצילים… נפוליאון החליט לבנות כאן בשנת 1806 את שער הניצחון הראשון והפחות מפורסם שלו, אשר נשאר בצילו של האח הצעיר, הגדול והמפורסם שלו. אולם, מאז שארמון הטיולרי נשרף בשנת 1871 ונהרס, הרי ששער הניצחון הזה זכה מחדש לכבוד שלו והוא מהווה מעין שער כניסה חגיגי לגני הטיולרי.
הצעצוע החביב על רודפי השמלות
אולם, בואו נחזור לקרוסלה עצמה כפי שהיא מוכרת לנו היום. במהלך המאה ה-18 הפכה הקרוסלה מספורט למעין משחק שבו אנשים רכובים על סוסים אמיתיים הסתובבו במעגלים. במהלך המאה ה-19 בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית נוצרה הקרוסלה המוכרת לנו שבה הסוסים החיים הוחלפו בסוסי עץ, אשר הסתובבו על פלטפורמה שהונעה בתחילה באמצעות מנוע קיטור. אחד מהאנשים שאהב מאוד קרוסלות היה אחיינו רודף השמלות של נפוליאון ה-1, לואי נפוליאון בונפרטה, אשר מוכר לנו בתור נפוליאון ה-3. הסיבה העיקרית מדוע הוא כה אהב את הקרסולה הייתה העובדה שיכל להציץ מתחת לשמלות הנשים, בעודן יושבות על הסוסים ומסתובבות להן.
זו הסיבה שהוא ציווה להקים בארמונו בקומפיין (Compiègne), שנמצא מצפון לפריז, קרוסלה מפוארת אליה היה מביא את הנשים, אשר אח”כ הסתובבו סחור סחור במיטתו. אחת מהנשים הללו הייתה המרקיזה אירן טאניי שנטנואה (Irene Marquise de Taisney-Chatenoy), אשר חלמה להפוך למאהבת של הקיסר. אחרי לא מעט תמרונים הצליחה אירן לתפוס את תשומת ליבו של נפוליאון ה-3 והוא הזמין אותה לסיבוב בגן, החמיא לה על יופיה ולבסוף נישק אותה (אירן התלוננה אחר כך שנאלצה לבלות דקות ארוכות על מנת להוריד את השעווה, שנפוליאון השתמש בשביל להפוך את השפם שלו למוצק, מהפנים שלה).
לבסוף הרכיב אותה נפוליאון על הקרוסלה וצפה בה מסתובבת להנאתה (ולהנאתו). באותו ערב נשלח בעלה של אירן אחר כבוד לפריז לבדוק אם נפוליאון ה-3 נמצא שם (אוי, שכחתי לומר לכם שהיא הייתה נשואה?). אירן, לעומת זאת, הוזמנה לישון בחדר הכחול בארמון של הקיסר ולצפות לבואו.
אירן נכנסה למיטה וחיכתה במשך כמה שעות עד שנפוליאון נכנס דרך דלת סתרים, עשה מה שעשה ואחרי כמה דקות נעלם. אירן נשארה בחדר וכבר החלה לראות את עצמה בתור המאהבת החדשה בשרשרת של מאהבות מלכותיות גדולות כגון מאדם דה מנטנון (Madame de Maintenon) או דיאנה דה פואטייה (Diane de Poitiers). אולם להפתעתה ביום למחרת הקיסר התעלם ממנה וכמה ימים אחר כך היא גילתה שיש לו כבר מאהבת חדשה. אירן עקבה אחריהם וראתה שגם אותה לקח הקיסר לטיול בגנים של קומפיין, ולבסוף הרכיב אותה על הקרוסלה (בדיוק על אותו מושב).
באותו רגע עלה בראשה של אירן, רעיון מבריק לנקמה. כשאף אחד לא שם לב, היא הלכה ושיחררה כמה מהברגים שהחזיקו את המושב. עכשיו לא נותר אלא לחכות, ואכן בערב הבא היא ראתה את נפוליאון והמאהבת שלו (בדיוק אותה אחת מהערב הקודם) מטיילים להם בגני קומפיין. היא עקבה אחריהם וראתה כיצד נפוליאון מושיב את המאהבת החדשה שלו על הקרוסלה. ואכן, הנקמה עבדה כמו שעון שוויצרי והמאהבת החדשה עפה מהקרוסלה לאחר כמה שניות,נפלה אפיים ארצה ושברה כמה מהשיניים שלה. כולם צחקו (כולל נפוליאון ה-3) והמאהבת החדשה של נפוליאון סיימה את הקריירה הקצרה שלה מכיוון, שכפי שכתבה אירן בזכרונותיה, “ממחלה אפשר להחלים אבל מלעג מתים”.
איך שקרוסלה מסתובבת לה….
ונסיים בפרץ קצר של נוסטלגיה ישראלית דווקא, עם תוכנית הטלוויזיה “קרוסלה”, שהייתה פופלרית בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות 80. סיבוב נעים!
