מיסיה, מלכת פריז, חלק ג’: מולכת ותומכת, תומכת ומולכת

דירה נוחה ויפה, בן זוג אהוב ועשיר, מעמד מכובד

בחברה הגבוהה

מיסיה הייתה מחוזרת ומאושרת, בעלת מעמד, כמו מאדאם ורדורן. אדוארדס הנמיך מעט את קצבתה אך עדיין חייתה ברווחה. אדוארדס, שהתחתן בינתיים עם לנטלם, לא חידש את החוזה של הדירה המפוארת ברחוב דה ריבולי שהגיע אל סיומו, כך שב-1911 עברה מיסיה לגור ברציף וולטר (quai Voltaire) מספר 29, דירה נעימה בקומה ראשונה, מרוהטת בשכיות חמדה מסוגים שונים, מחיצות מסין, מניפות מיפן, מוונציה, רנואר, בונאר, רושם כללי של רוקוקו יקר.

למיסיה היה טוב בתקופה ההיא. היה לה מאהב עשיר, אומנים רוסים, בנוסף על חבריה הוותיקים, באו לבקרה, שולחן האיפור שלה לא התרוקן מהזמנות, להרצאות של ברגסון, לקונצרטים, להצגות, לנשפי מסכות.

רז’אן הציעה לה לשחק במחזות אך לאחר כמה ניסיונות התחמקה מיסיה בחיוך. הפסל אריסטיד מיול שיגר לה איגרת והפציר בה לדגמן בשבילו בעירום מלא ליצירת הצדעה לסזאן (Monument à Cézanne) שהוזמנה אצלו למען העיר אקס אן פרובנס. מיול, שלא הסתפק, כמו רנואר, בבקשה לצפות בחזה של מיסיה אלא דרש לצפות בכול, סורב על הסף. אך בחן.

מעניין לציין, אגב, שהעיר אקס דחתה את הפסל שעוצב, בסופו של דבר, הודות לדינה וירני ונמצא כיום במוזיאון דורסה (Le Musée d’Orsay). העתק עופרת שלו אפשר לראות בגן הטווילרי.

כיצד הצילה מיסיה את “פולחן האביב”

את “פולחן האביב” אישרה, לעומת זאת, מיסיה מיידית ובלב שלם בעוד שדיאגילב היה הרבה פחות משוכנע. ההוכחה לכך באיגרת של סטרווינסקי מה-24 בנובמבר 1911 שבה סיפר זה כיצד קרא לו דיאגילב לפריז וכיצד ניגן בסלון של מאדאם אדוארדס את מה שחיבר בשלב זה מ”פולחן האביב”.

סטרווינסקי התארח אותו יום אצל מיסיה שהבינה מה שנבצר מרוב המאזינים אז להבין: “פולחן האביב” היא יצירת מופת. הקצבים הכאוטיים וההרמוניות הצורמות כבשו אותה לחלוטין ושערוריית הצגת הבכורה לא פגעה כהוא זה ברשמיה הראשוניים. סטרווינסקי העניק לידידת הנפש שלו מיסיה, שהכירה לפני כל האחרים בגדולת יצירתו, את הפרטיטורה המקורית שלה עם הוראות הכוריאוגרפיה כאות הוקרה.

דיאגילב נבהל מההוצאות הכספיות – מאה ועשרים חזרות שבהן גישש ניז’ינסקי כדי לפרש את המוזיקה המסובכת ולתרגמה ללשון הכוריאוגרפיה מול ארבע הופעות על הבמה. פרסום לחוד ורווחים לחוד. השערורייה פרסמה אותו בכל העולם כולו אך חובות כספיים עלולים היו להביא לקריסת הלהקה. זאת הסיבה שבעטייה החליט דיאגילב להשמיט חלקים מהבלט שעמד לעלות בלונדון. סטרווינסקי זעם ודיאגילב הרגיש, שראה שסמכותו הולכת ונפגמת, נפגע מאוד מהמרידות נגדו.

מיסיה שיחקה שוב ברוב טקט את תפקיד המגשרת ולא חסכה מאמצים כדי למנוע קרע בין המפיק ׁׁ(דיאגילב) ליוצר (סטרווינסקי). מיסיה ידעה שהשילוב בין דיאגילב, החושש שהקריב הכול למען “פולחן האביב”, לבין סטרווינסקי, הזועם על פגיעה ביצירתו, יביא לניצחון. מיסיה ידעה שהיצירה הזאת היא פלאית.

נאמנותה לסרגיי ואהבתה למוזיקה של איגור חיזקו את רוחה וכך הביאה לסיומו של העימות בדיפלומטיה, פיקחות ואף ערמומיות. השלום חזר לשכון בין דיאגילב הנסער בלונדון לבין סטרווינסקי הרתוח באוֹסטרוֹהְ (אוקראינה), שם החלים בבית הכפר המשפחתי שלו מהתקף של טיפוס.

מיסיה כפטריוטית צרפתיה בזמן המלחמה

גל הפטריוטיזם ששטף את צרפת עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא פסח על מיסיה שגם בהזדמנות זאת הצטיינה בגלותה תושייה ויוזמה יוצאות מהרגיל. את מעמדה כאשת חברה בעלת קשרים ניצלה להפליא לטובת המדינה שאימצה אותה אל חיקה. בסלון דירתה התארחו הפעם לא פחות מאשר ז’ורז’ קלמנסו, אריסטיד בריאן, ז’ורז’ מנדל, רולאן גארוס, ועוד ועוד משחקני התקופה הראשיים, דיפלומטים בכירים ועוזריהם, שנפגשו אצלה.

ולא זו בלבד. מיסיה התמסרה בדבקות למטרה. היא נסעה ברכבה הפרטי ממלון אל מלון ואספה סדינים ומגבות למכביר לטובת הצלב האדום. המלון המפואר בכיכר ונדום שבו שכרה סוויטה, Hôtel du Rhin, הועמד, בזכותה, כל כולו לרשות הארגון.

כחברה של גנרל גלייני, המושל הצבאי של פריז, קיבלה רשות להגיע לחזית להביא עזרה ראשונה לפצועים. ביודעה שהאופנאים נאלצו לסגור בתיהם, שיכנעה אותם למסור לה את רכביהם המסחריים והפכה אותם לאמבולנסים.

השיירה המוזרה עוררה לא פעם את חשד הזקיפים המוצבים בדרכים: בראשה נסעה המרצדס של מיסיה, הנהג לבוש חליפת צלילה, לידו ישוב ז’אן קוקטו בתלבושת אח רחמן הדורה שנתפרה במיוחד בשבילו לאירוע זה. מאחור מיסיה בחליפת טוויד מחויטת ולידה ז’וז’ו (אהובה ז’וזה סרט) במכנסי ברך תפוחים באפור בהיר, מצלמת קודאק מסורבלת על ברכיו, מקנטר בחביבות את קוקטו, כמנהגו. אחרי המרצדס נסעו עוד תריסר מכוניות שהושאלו על ידי אופנאי פריז המושבתי�