מלונות מומלצים ברובע ה-11 בפריז (בסטיליה, Oberkampf)

מבנה תעשייתי לשעבר ברחוב ברגה (8 rue Bréguet) שהפך למלון בוטיק של כחמישים חדרים. בקומת הקרקע יושבת המסעדה תחת גג זכוכית גדול, לצד טרסה וקיר צמחייה חי, ובמרתף נמצאים בריכה מחוממת, סאונה, חמאם וחדר כושר. יש כאן גם חדרים מקושרים למשפחות, חדרים עם טרסה פרטית ובית שלם בן שלושה חדרי שינה עם גינה משלו. תחנת ברגה סאבן (Bréguet-Sabin) במרחק של כחמש דקות הליכה, ומשם עוד עשר דקות לכיכר הבסטיליה. שימו לב שחדרי הרחצה צנועים בהשוואה למחיר, וחלקם עם אמבטיה בעלת דופן גבוהה. אני ממליץ לשדרג לג’וניור סוויטה אם אתם שלושה, מכיוון שהספה הנפתחת שם באמת נוחה ולא פשרה.

מייסון בוטה (Maison Boutet) נבנתה ב-1926 כבית מסחר לעצים יקרים, בשנות הארבעים הפכה למפעל שוקולד, והיום היא מלון של שמונים חדרים וסוויטות ברחוב פדרב (Rue Faidherbe). הריהוט תוכנן בידי תלמידי בית הספר בול (École Boulle), ובספא קודאז’ יש בריכה מחוממת ל-29 מעלות תחת גג זכוכית, עם אריחי אמייל כחול לבן, סאונה, חמאם וחדר כושר. שמונה סוויטות נהנות מטרסה ירוקה עם נוף לגגות. אולם אזור הרוגע קטן, תא סאונה אחד ותא חמאם אחד, ומעל חמישה אנשים בבריכה זה כבר צפוף. אני ממליץ לרדת לספא מיד עם הפתיחה בשבע בבוקר, וגם להקדיש בוקר אחד לרגל לרובע המארה שמתחיל כמה דקות משם.

חמישים וארבעה חדרים ברחוב דה מאלט (Rue de Malte), רחוב שקט בין כיכר הרפובליק לאוברקאמפף (Oberkampf). בקומה התחתונה יש סאונה, חמאם וחדר כושר הפתוח מסביב לשעון, בלובי עומדים קפה ומים חינם כל היום, ואת ארוחת הבוקר (בופה אורגני) אפשר לאכול בסלון או לבקש לחדר. החדרים ממוזגים ומבודדים אקוסטית, ותחנת אוברקאמפף נמצאת כמאתיים ושישים מטר משם עם קווים 5 ו-9. שימו לב שהחדרים קטנים, גם לפי מידות פריזאיות. אני ממליץ להשקיע ולקחת חדר Deluxe, מכיוון שההפרש במטרים מורגש מאוד בשהות של יותר משלושה לילות.

בניין אוסמני משנת 1866 שהפך למלון כבר ב-1890, עומד ממש על כיכר הרפובליק ומוגן כאתר היסטורי. המלון שופץ מהיסוד ב-2019, יש בו 328 חדרים וחדר כושר הפתוח מסביב לשעון, ובפנים חצר של 1,200 מטר, אחת הגדולות במרכז פריז, שבקיץ הופכת למסעדת טרסה. מתחת לכיכר עוברים חמישה קווי מטרו, כך שאפשר להגיע לכמעט כל מקום בלי להחליף. שימו לב שזו הכיכר בה השמאל הצרפתי ובני דודנו אוהבים להפגין, ולכן ביום שמתקיימת הפגנה מומלץ לא להתקרב אליה. אני ממליץ לבקש חדר הפונה לחצר ולא לכיכר, מכיוון ששם שקט לגמרי.

ארבעים ושישה חדרים בלבד ברחוב רמפון (Rue Rampon), בעיצוב של ז’אן פיליפ נואל (Jean-Philippe Nuel) בשחור ולבן עם צילומי אמני רחוב. בארוחת הבוקר יש מכונת מיץ תפוזים סחוט, סלמון מעושן וביצים מקושקשות, בחדרי הרחצה מוצרי לוקסיטן (L’Occitane), ולמטה סאונה לשמונה אנשים וחדר כושר עם הליכון, מכונת חתירה ושק אגרוף. בחלק מהחדרים יש מרפסת קטנה. שימו לב שאין כאן חניה, ושהחניון הקרוב הוא אלהמברה (Alhambra) ברחוב דה מאלט. אני ממליץ לבקש כבר בהזמנה חדר עם מרפסת, מכיוון שהם נחטפים ראשונים.

מאחורי חזית צנועה ברחוב אמלו (Rue Amelot) מסתתרים שבעה בניינים היסטוריים שמקיפים חצר גן פרטית, אחת הגדולות בפריז, ואחד מהם שימש בעבר כבית מלאכה של גוסטב אייפל. הריהוט משלב אר דקו עם פיליפ סטארק (Philippe Starck), בחלק מהחדרים יש מטבחון, ויש ספא, סאונה ואולם קולנוע פרטי לשמונה אנשים. תחנת סן סבסטיאן פרואסאר (Saint-Sébastien-Froissart) על קו 8 נמצאת כ-120 מטר משם, ומשם עשר דקות הליכה לכיכר ווז’. שימו לב שהחדרים שונים מאוד זה מזה, ושהפונים לחצר עלולים להיות רועשים בערבים כשהמסעדה מלאה. אני ממליץ לבקש חדר בבניין אייפל.

מפעל טקסטיל לשעבר ברחוב פולי מריקור (Rue de la Folie-Méricourt), ארבע קומות, שלושים ושלושה חדרים, קירות לבנים חשופים וחלונות בית מלאכה ענקיים. בלובי יש בר על בסיס אמון, שעת תה עם מדלנים, וארוחת בוקר בופה אורגנית. במרתף חמאם להזמנה פרטית וגם חדר כושר. תחנת סן אמברואז (Saint-Ambroise) במרחק כשלוש מאות וחמישים מטר. שימו לב שחלק מהחדרים קטנים גם לפי מידות פריזאיות, ושבר היין השכן עלול להישמע בערבים. אני ממליץ לבקש את הדופלקס בקומה העליונה, שהוא ההפרש הגדול ביותר בין מחיר לשטח כאן. שווה לעבור מראש על האטרקציות ברובע ה-11.

שלושים וארבעה חדרים בתוך מפעל רהיטים מהמאה התשע עשרה, שנמצא לא ברחוב אלא בפסאז’ בסליי (Passage Beslay). בלב המלון חצר גינה עם עצי אדר, ורוב החדרים פונים אליה, כך שהלילות שקטים באמת. מקומות אחדים בקומת הכניסה נפתחים ישירות אל הטרסה שבגינה. יש בר שמשקיף על הפטיו, חדר כושר עם מכונות חתירה, מסעדה עם מטבח פתוח, ועיסויים בהזמנה. תחנות פרמנטייה (Parmentier) בקו 3 וסן אמברואז (Saint-Ambroise) בקו 9 במרחק שלוש דקות כל אחת, וארוחת הבוקר מוגשת בין שבע לעשר וחצי. שימו לב שחדרי הרחצה קטנים ושהמקלחת נוטה להתיז על הרצפה. אני ממליץ לבקש חדר בקומה נמוכה עם יציאה לגינה, מכיוון שזה בדיוק מה שמייחד את המקום.

ארבעים ושבעה חדרים ברחוב פטיון (Rue Pétion), רחוב צדדי ושקט שיוצא מבולבאר וולטר. תחנת וולטר (Voltaire) בקו 9 נמצאת ממש מעבר לפינה, אך הקסם האמיתי כאן הוא תחנת אוטובוס 69 בשתי דקות הליכה, הקו שחוצה את פריז דרך המארה, הלובר והאורסה עד מגדל אייפל, ומחליף כל נסיעת מטרו בסיור עירוני. שירות החדרים מבוסס על תפריט המסעדה השכנה לה בק סאלה (Le Bec Salé). ילדים עד גיל שלוש אוכלים בחינם ובגילי שלוש עד אחת עשרה בחצי מחיר, וגם חיות מחמד מתקבלות. שימו לב שהחדרים קטנים ומתאימים יותר לשלושה או ארבעה לילות מאשר לשבוע.

שלושים ושבעה חדרים בבולבאר בומרשה (Boulevard Beaumarchais), במלון שנקרא בעבר אוטל אוריז’ינל ושונה שמו אחרי שיפוץ. יורדים במדרגות אל מרתף מקומר באבן ומגלים שם פלוטריום, בריכת ציפה עם ריכוז מלח גבוה בהשראת ים המלח, לצד סאונה וחדר טיפולים. כל שהות מקבלת חמישים דקות שימוש פרטי במתחם, בין עשר בבוקר לשמונה וחצי בערב, ורצוי מאוד להזמין מראש. את המאפים לארוחת הבוקר מספק אופה שכונתי בשם יוהאן. תחנת בסטיליה מרוחקת מאה וחמישים מטר, ובשלוש דקות הליכה מגיעים גם לכיכר ווז’ ולמוזיאון פיקאסו. שימו לב שהחדרים קטנים, שאין חניה ושחיות מחמד אינן מתקבלות. אני ממליץ לבקש חדר הפונה לחצר, מכיוון שהבולבאר עצמו סואן.

ארבעים וארבעה חדרים בבולבאר דו טמפל (Boulevard du Temple), בקצה הצפוני של המארה ובין כיכר הרפובליק לקרקס החורף בוליון (Cirque d’Hiver Bouglione) שנבנה ב-1852. המלון קרוי על שמה של אדית קלארק, צנחנית שקפצה ונחתה על גג הקרקס, וכל העיצוב הפנימי משחק עם עולם הקרקס בלי ליפול לקיטש. יש כאן ספא קטן עם חמאם, סאונה וחדר כושר, שני חדרים נגישים, ולובי מרווח שנעים לשבת בו. ממרכז פומפידו מפרידות כרבע שעה ברגל. שימו לב שהחדרים בקומה השישית נגישים רק במדרגות מהקומה החמישית, ושארוחת הבוקר בסיסית יחסית לארבעה כוכבים. אני ממליץ לבקש חדר עם מרפסת פריזאית, מכיוון שהתוספת במחיר קטנה והנוף שווה אותה.

המלון יושב ברחוב שארון (Rue de Charonne), על שטחו של מנזר מהמאה השבע עשרה, ובלב הפובור סן אנטואן שהיה במשך דורות רובע הנגרים והרהיטים של פריז. כריסטיאן לקרואה (Christian Lacroix) עיצב כאן כל אחת מחמש הקומות בנפרד: הראשונה עשויה חומרים גולמיים וממוחזרים, השנייה עוטה קטיפה צבעונית ושטיחים עבים, והעליונה קורצת לשנות החמישים של מועדון בלאז’ו (Balajo) האגדי ברחוב לאפ הסמוך. יש חדר כושר הפתוח מסביב לשעון וסאונה להזמנה פרטית. שימו לב שהחדרים קטנים. אני ממליץ לבקש חדר בקומה גבוהה הפונה לחצר, מכיוון שהקומות הנמוכות קולטות את רעש הרחוב.

המלון הזה נקרא בעבר Hôtel Beaumarchais, והשם החדש מסמן שיפוץ שהפך אותו לאחת הכתובות הנעימות בקצה הדרומי של רחוב אוברקאמפף (Rue Oberkampf). יש כאן 31 חדרים בלבד, עם טפטים בסגנון אנגלי ואריחי מלט צבעוניים, ובמרתף מחכה ספא קטן עם חמאם וג’קוזי, דבר שאינו מובן מאליו במלון בגודל כזה. מזנון הבוקר מוגש בין שבע לאחת עשרה וכולל קרואסונים, לחם טרי, תה של Mariages Frères ומיץ סחוט. לרובע המארה הולכים כמה דקות. אולם החדרים הבסיסיים קטנים למדי, החל מ-11 מטר, ולכן אני ממליץ לשדרג לקטגוריה גבוהה יותר אם אתם נשארים יותר משלושה לילות.

המלון נפתח ב-2019 ברחוב לה רוקט (Rue de la Roquette), וההגעה לחדר היא חצי מהחוויה: נכנסים לבר קוקטיילים שמשמש גם דלפק קבלה, דוחפים ספרייה שמסתירה דלת, ומטפסים במדרגות לולייניות אל שש קומות ובהן שישה עשר חדרים בלבד. המיטות עומדות על במות עץ מוגבהות, חלק מהחדרים צופים ישירות על עמוד יולי שבכיכר והאחרים פונים לפסאז’ שוואל בלאן (Passage du Cheval Blanc) השקט, והזיגוג המשולש עושה את שלו. שימו לב שאין מעלית כלל, כך שהמקום פחות מתאים למי שמתקשה במדרגות או מגיע עם מזוודות כבדות. אני ממליץ לקחת חדר משולש אם אתם שלושה, מכיוון שהוא תופס את כל רוחב הבניין.

שלושים חדרים הפרושים על אלף מטר ברחוב מורה (Rue Moret), רחוב שקט שיוצא מאוברקאמפף. זה אחד המקומות הבודדים בדירוג הזה שמציע חמאם וחדר טיפולים, והחדרים מצוידים בזיגוג משולש, מזרנים היפואלרגניים, ובחלקם רצפה מחוממת בחדר הרחצה וטרסה פרטית. בלובי עומדים קפה, תה ומים ללא תשלום לאורך כל היום. קווי מטרו 2, 3 ו-11 נמצאים במרחק דקות ספורות, ואם פשוט יורדים לאורך רחוב אוברקאמפף מגיעים למארה בכרבע שעה. שימו לב שהמעלית זעירה ומתאימה לשניים עם מזוודה אחת. אני ממליץ לרדת לארוחת הבוקר לפני שמונה, מכיוון שאחר כך קשה למצוא שולחן.

שלושים וחמישה חדרים ברחוב אמלו (Rue Amelot), רחוב צדדי ושקט שמקביל לבולבאר בומרשה הסואן. הפרט האהוב עלי כאן הוא חדר ארוחת הבוקר, שנשמר מסוף המאה השמונה עשרה, ולידו סלון קטן עם ספרייה וחצר פנימית לשבת בה. תחנת שמן ור (Chemin Vert) נמצאת כמאה וחמישים מטר מהדלת, וקו 8 ממנה מוביל ישירות לאופרה גרנייה ולכלבו הגדולים, מה שהופך את המלון לבסיס נוח במיוחד ליום קניות. עד כיכר הבסטיליה שש דקות הליכה ועד כיכר ווז’ פחות מעשר. שימו לב שהחדרים קטנים ושהבידוד האקוסטי בין החדרים אינו מושלם. אני ממליץ לבקש חדר סופיריור הפונה לחצר, מכיוון שהתוספת קטנה והשקט מורגש מיד.

שלושים ואחד חדרים, אחד מהם נגיש, ברחוב פולי מריקור (Rue de la Folie-Méricourt). השם מנציח את המטלורגים, פועלי המתכת שהיו הכוח המקצועי והפוליטי של הרובע ה-11 במאה התשע עשרה, וזו בדיוק ההיסטוריה שמסבירה למה האזור הזה נראה אחרת משאר פריז. המלון עצמאי, בנוי בחומרים ידידותיים לסביבה, ויש בו סלון בקומת הקרקע שנעים לעבוד בו. תחנת אוברקאמפף (Oberkampf) במרחק כשלוש מאות מטר, ומסביב אזור עמוס בתי קפה וביסטרו. שימו לב שהחדרים קטנים מאוד, בחלקם אין אפילו ארון, ושאין ערכת קפה ותה בחדר.

שלושים ושניים חדרים בבניין אוסמני ברחוב גראן פריורה (Rue du Grand Prieuré), שעברו עיצוב מחדש בגוונים חמים של חום, כתום וטופה, עם שטיחים עבים, חלונות מהרצפה עד התקרה וראשי מיטה שהם צילומים גדולים של פריז. תחנת אוברקאמפף (Oberkampf) נמצאת במאתיים ושבעים מטר עם שני קווים, וכיכר הרפובליק בארבע מאות וארבעים מטר עם חמישה קווים נוספים, כך שכמעט כל יעד בעיר נגיש בלי החלפה. קנאל סן מרטן במרחק הליכה של דקות ספורות. שימו לב שמיזוג האוויר קיים רק בחדרי הסופיריור. אני ממליץ לבקש חדר לצד החצר.

בניין משנת 1890 בשדרת רישאר לנואר (Boulevard Richard-Lenoir) שמאכלס 27 חדרים בלבד, מחולקים לארבע קטגוריות: Classique, Confort, Privilège וחדרים מקושרים למשפחות. השיפוץ האחרון נעשה ב-2014 והמלון עדיין מחזיק יפה. הפרט שאני הכי אוהב כאן קורה דווקא בחוץ: בימי שלישי ושישי בבוקר נפרש ממש מול הכניסה שוק פופנקור (Marché Popincourt), אחד משוקי הרחוב הפחות תיירותיים בעיר. תחנת המטרו אוברקאמפף (Oberkampf) במרחק של כשתי דקות הליכה. אולם החדרים קטנים גם לפי אמות מידה פריזאיות, אז אם אתם מגיעים עם מזוודות גדולות כדאי לבקש מראש קטגוריה מרווחת יותר.

36 חדרים בשדרת רישאר לנואר, כמאתיים מטר מתחנת ברגה סבן (Bréguet-Sabin) וכחמש דקות הליכה מכיכר הבסטיליה. הפרט היפה כאן הוא מה שמתחת לרגליים: השדרה הירוקה שמול הבניין נפרשה מעל קנאל סן מרטן (Canal Saint-Martin) המקורה, כך שאתם ישנים כמה מטרים מעל תעלה שזורמת בלי שתראו אותה. בלובי יש סלון עם ספרייה, ובארוחת הבוקר מגישים מאפים שנאפים במקום. חלק מהחדרים בקומה העליונה נהנים ממרפסת קטנה. לפלאס דה ווז’ הולכים כרבע שעה. אולם המלון ותיק ויש חדרים שדורשים חידוש, אז אני ממליץ להשקיע מעט יותר ולהזמין חדר סופיריור.

המלון נפתח ב-2015 ברחוב שארון (Rue de Charonne), והוא כולו מחווה למשחק הסוריאליסטי הגופה המעודנת (Cadavre Exquis), אותו משחק שבו כל משתתף מוסיף חלק ליצירה בלי לראות מה קדם לו. האמנית ז’ולי גותרון (Julie Gauthron) עיצבה את 42 החדרים ברהיטים משומשים, ובכל חדר תלויה יצירה שנוצרה בדיוק בשיטה הזו בידי כמה אמנים. ארוחת הבוקר היא מזנון של מוצרים צרפתיים אורגניים מייצור מקומי. הסביבה כאן מצוינת: ספטים (Septime) וקלמטו (Clamato) במרחק הליכה, ולפר לשז כרבע שעה. אולם החדרים באמת קטנים, בין 10 ל-12 מטר, אז אני ממליץ לשקול קטגוריה גבוהה יותר אם אתם באים לשבוע.

שמונה עשר חדרים ברחוב לה רוקט (Rue de la Roquette), אותו רחוב שבו יושב גם Oh la la אך כמה מספרים למעלה. זהו מלון קומפקטי וישיר שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא, ובכל זאת יש בכל חדר מיזוג אוויר, קומקום עם קפה ותה, וכספת, ובחלק מהחדרים גם מרפסת קטנה. בקומת הקרקע יש בר לובי וארוחת בוקר קונטיננטלית. תחנת בסטיליה במרחק דקות ספורות, ברגה סאבן בעשר דקות הליכה, ותחנת הרכבת גאר דה ליון בשמונה מאות מטר, מה שהופך אותו לנוח במיוחד למי שממשיך משם לדרום צרפת. עד מוזיאון הקרנוולה כרבע שעה ברגל. שימו לב שרחוב לה רוקט הוא רחוב בילויים, וכי בסופי שבוע הערבים כאן ערים. אני ממליץ לבקש חדר בקומה גבוהה הפונה לחצר.