אטרקציות בפריז: המדריך המושלם לשנת 2026

הכלל הראשון שלי במגדל אייפל: לשריין כרטיס באתר הרשמי ברגע שהוא נפתח, 60 יום לפני הביקור, ב-08:30 שעון צרפת (09:30 שעון ישראל). אם בלוח מופיע Sold Out, המגדל עצמו לא מלא. פשוט נגמרה המכסה של הכרטיסים המקוונים, ואז אני עובר ל-Tiqets. מי שמוכן להתאמץ יכול לעלות ב-674 מדרגות עד הקומה השנייה. התור שם קצר יותר והכרטיס זול יותר (14.80 אירו). לפסגה ממשיכים משם במעלית.

מאז שהתצפית במגדל מונפרנאס (Tour Montparnasse) נסגרה לשיפוצים בסוף מרץ 2026, שער הניצחון הוא בעיניי התצפית הפנורמית הטובה ביותר במרכז העיר. היתרון הגדול שלו הוא שמכאן מצלמים את מגדל אייפל עצמו, במקום לעמוד עליו. לגג, בגובה 50 מטר, עולים ב-284 מדרגות צרות ומעגליות. יש מעלית, אבל היא שמורה לבעלי מוגבלויות, לקשישים ולעגלות ילדים, וגם ממנה צריך לטפס עוד 46 מדרגות. הכרטיס עולה כ-16 אירו, ומתחת לגיל 18 הכניסה חינם. השעה הכי יפה לעלות היא השקיעה.

המראה האהוב עליי של האינווליד הוא מגשר אלכסנדר ה-3 (Pont Alexandre III). לכן אני ממליץ לרדת בתחנת Champs-Élysées Clemenceau (קווים 1 ו-13) ולחצות את הגשר ברגל. רוב המבקרים מגיעים בשביל קברו של נפוליאון, אבל אל תפספסו את מוזיאון הצבא (Musée de l'Armée), שדורש לפחות שעתיים. הכניסה לחצר ולכנסיית החיילים חינם, ובחצר אפשר לראות את אוסף התותחים. הכניסה לקבר ולמוזיאונים בתשלום, ועדיף לקנות כרטיס מראש.

אני מודה שנוטרדאם אף פעם לא הייתה הכנסייה האהובה עליי בפריז. ובכל זאת, מאז שנפתחה מחדש בדצמבר 2024 התור אליה ארוך מתמיד. הכניסה לקתדרלה חינם, אבל צריך להזמין תור באפליקציה הרשמית Notre-Dame de Paris. חלק מהכרטיסים משתחררים יומיים לפני הביקור, ומנה נוספת משתחררת ב-09:00 באותו יום ונחטפת תוך דקות. העלייה למגדלים דורשת כרטיס נפרד בתשלום: 424 מדרגות, בלי מעלית. כדאי להזמין אותה שבועות מראש.

סנט שאפל היא בעיניי הכנסייה עם הוויטראז'ים היפים ביותר בפריז, ולכן לפני שאני קונה כרטיס אני בודק את מזג האוויר. בלי שמש היא מאבדת הרבה מהקסם. את הוויטראז'ים החשובים תמצאו בקומה השנייה, שבה התפללו לואי ה-9 (מלך בין השנים 1226–1270) ומשפחתו. הם מספרים את סיפורי התנ"ך והברית החדשה, ובהם הסיפורים של יהודית ושל אסתר. הסתכלו גם למעלה, על התקרה הכחולה. מתוך 1,134 הוויטראז'ים המקוריים שרדו 720. מגיעים בתחנת Cité (קו 4).

לפני שנכנסים לקונסיירז'רי, עצרו בתחילת boulevard du Palais והסתכלו על השעון. את השעון הזה בנה ז'אן ה-2 (מלך בין השנים 1350–1364), והוא היה השעון הציבורי הראשון בפריז. בפנים תמצאו ארמון מלוכה מימי הביניים שהפך לבית כלא. בימי המהפכה יצאו ממנו יותר מ-2,200 אסירים אל הגיליוטינה, ומארי אנטואנט (Marie Antoinette, 1755–1793) בילתה כאן את שבועותיה האחרונים. המקום שימש בית כלא עד 1914. הוא פתוח כל יום 09:00–18:30, ואני ממליץ לקנות כרטיס מראש.

הפריזאים לא תמיד אוהבים את הסקרה קר. תקראו לי קיטשי, אבל אני דווקא אוהב את בניין האבן הלבן הזה, שמשקיף על העיר מראש גבעת מונמארטר (Montmartre). בפנים שימו לב לפסיפס הכחול, שמתאר את ניצחונו של הלב הקדוש של ישו. הכניסה לבזיליקה חינם, אבל העלייה לכיפה בתשלום וכוללת קרוב ל-300 מדרגות. מי שרוצה תמונות בלי המונים יגיע מוקדם בבוקר או מאוחר בערב. המדרגות שמובילות לבזיליקה הן גם נקודה טובה לתמונה עם קו הרקיע של פריז.

אני אוהב מאוד את בניין האופרה גרנייה, והפאר שזועק מכל אולם לא מפריע לי בכלל. מה שמעניין בו בעיניי הוא שהחלק החשוב ביותר אינו האולם שבו מציגים את האופרות, אלא גרם המדרגות והפואייה המפואר. הבניין נבנה בסגנון נפוליאון 3 ונפתח לקהל ב-1875. לטקס הפתיחה הזמינו את ראש עיריית לונדון, אבל שכחו להזמין את האדריכל שארל גרנייה (Charles Garnier, 1825–1898). באולם המרכזי חפשו את התקרה שצייר מארק שאגאל (Marc Chagall, 1887–1985).

הכיפה של הפנתיאון, על גבעת סנט ז'נבייב (Montagne Sainte-Geneviève) ברובע ה-5, היא חלק מקו הרקיע של פריז. את המבנה תכנן ז'אק ז'רמן סופלו (Jacques-Germain Soufflot, 1713–1780) ככנסייה, ובמשך כ-100 שנה הוא שינה את ייעודו כמה פעמים. ההכרעה הסופית הגיעה עם הלווייתו של ויקטור הוגו (Victor Hugo, 1802–1885), שבה השתתפו כמיליון איש. מאז קוברים כאן רק את גדולי האומה. מתחת לכיפה מתנדנדת מטוטלת פוקו, ובקריפטה אפשר לטייל בין הקברים, ובהם הקבר של מארי קירי (Marie Curie, 1867–1934).

ירדתי לקטקומבות ביום סתווי, אחרי ארוחה טובה ב-rue Daguerre. המקום מעורר קלאוסטרופוביה קלה, ובכל זאת בעיניי ראוי לבקר בו לפחות פעם אחת. יורדים במדרגות לולייניות לעומק של כ-20 מטר, אל שרידיהם של כ-6 מיליון פריזאים. אחרי שיפוץ מקיף, הקטקומבות נפתחו מחדש ב-8 באפריל 2026, ובכל סיור יש עד 15 איש, ולכן חובה להזמין מראש. הכרטיס עולה 31 אירו וכולל מדריך קולי חדש. המקום סגור בימי שני.

חשבתם שראיתם הכל? פריז מסתירה פנינים ארכיטקטוניות בכל פינה. הנה הרשימה המלאה הכוללת גם את הסודות שרוב התיירים מפספסים.

הלובר גדול מדי בשביל ביקור אחד. מי שמנסה לראות הכול יוצא בדרך כלל עם מה שאני קורא לו "הרעלת אמנות", ולכן אני ממליץ לבחור מראש כמה יצירות ולהתמקד בהן. מ-14 בינואר 2026 כרטיס למי שאינו אזרח האיחוד האירופי עולה 32 אירו, והכרטיסים באתר הרשמי נגמרים מהר. אל תיעמדו בתור הראשון שאתם רואים מול הפירמידה. הכניסה דרך קרוסל דו לובר (Carrousel du Louvre), מ-99 rue de Rivoli, בדרך כלל מהירה יותר. הכניסה האחרונה היא כשעה לפני הסגירה.

אני אוהב מאוד את מוזיאון ד'אורסה, בעיקר בזכות היצירות הפרה-אימפרסיוניסטיות. היצירות המרגשות ביותר נמצאות בעיניי בצד השמאלי של האולם המרכזי. שם תמצאו את גוסטב קורבה (Gustave Courbet, 1819–1877) ואת "הסדנה של הצייר" שלו. גם הבניין עצמו, תחנת רכבת לשעבר עם שעון ענק, שווה מבט. נכון ל-2026 כרטיס עולה 16 אירו באתר ו-14 אירו בקופות, ומתחת לגיל 18 הכניסה חינם. בימי חמישי המוזיאון פתוח עד 21:45 (כניסה אחרונה ב-21:00), ובערב יש פחות מבקרים.

כבר בכניסה למוזיאון רודן מקבל אתכם "האדם החושב", ומאחוריו מציצה כיפת הזהב של האינווליד. הגנים שמקיפים את הוטל בירון (Hôtel Biron) הם השטח הירוק הפרטי השלישי בגודלו בפריז. מוצגים בהם כמה מהפסלים החשובים של אוגוסט רודן (Auguste Rodin, 1840–1917), ובהם "אזרחי קאלה". בתוך הבניין תמצאו את "הנשיקה", פסל השיש שעורר בזמנו שערורייה. המוזיאון נמצא ב-77 rue de Varenne, ליד האינווליד, ופתוח כל יום חוץ מימי שני 10:00–18:30. מי שמתכנן גם את ד'אורסה יכול לקנות כרטיס משולב.

האורנז'רי נבנה בימי נפוליאון 3 כחממה שבה עצי ההדר של גני הטווילרי (Jardin des Tuileries) מצאו מחסה מקור החורף. היום מוצגות בו חבצלות המים של קלוד מונה (Claude Monet, 1840–1926), בשני אולמות אליפטיים. המוזיאון קטן, ובכל זאת כדאי להקדיש לו כמה שעות ולא להתייחס אליו כאל תוספת לביקור בד'אורסה. הוא פתוח כל יום חוץ מימי שלישי, 09:00–18:00, ויש כרטיס משולב עם ד'אורסה. גם לכאן כדאי להזמין מראש.

הלובר הוא חובה, אבל הקסם האמיתי מתחבא במוזיאונים האינטימיים. גלו את אוצרות האומנות שכבשו את הלב שלי.

הפארק הכי מפורסם באירופה עם מתקנים מעולים ומפגש עם דמויות. דורש יום שלם מחוץ לפריז.

ראש שקט עם הסעה הלוך-חזור וללא צורך ברכבות. שימו לב: שעות החזרה קבועות מראש.

רכבות הרים אקסטרים ואווירה צרפתית אותנטית. פחות מוכר לילדים ישראלים מדיסני.

חובה לחובבי כדורגל: סיור בחדרי ההלבשה ועל הדשא. לא מתקיים בימי משחק.

מי אמר שפריז היא למבוגרים בלבד? מקרוסלות קסומות ועד מוזיאוני מדע שיפוצצו להם את המוח – הנה הדרך לגרום לקטנטנים להתאהב בעיר.

אווירה קסומה עם מוזיקה חיה ותצפית לילה מרהיבה. מחיר גבוה יחסית לשייט רגיל.

חבילת “הכל כלול” לערב מושלם הכוללת חצי בקבוק שמפניה. נדרש קוד לבוש אלגנטי.

סיור ברכב יוקרה עם נהג ומסלול מותאם אישית. יקר משמעותית מאוטובוס תיירים.

כשהשמש שוקעת, ‘עיר האורות’ באמת מתעוררת. קברטים, מועדוני ג’אז או סתם שיטוט רומנטי? הנה ההמלצות שלי ללילה בלתי נשכח.

זווית ראייה יחודית על העיר בפעילות זולה ורגועה. בחורף עשוי להיות קר בסיפון.

עולים ויורדים חופשי (Hop-on Hop-off). טוב להתמצאות ראשונית, אך נתקע בפקקים לפעמים.

הרגליים כואבות מרוב הליכה? זה הזמן לראות את פריז מזווית אחרת – בין אם על המים או באוטובוס וינטג’. שבו ותיהנו מההצגה.

הגן האהוב ביותר בפריז. ארמון, מזרקת מדיצ’י ואווירה מלכותית בלב הרובע הלטיני. הכניסה חינם.

הגנים ההיסטוריים המחברים בין הלובר לכיכר הקונקורד. מושלם לפיקניק בין הפסלים.

הגן האהוב עלי. אלגנטי, ירוק, מוקף באחוזות ומלא בהפתעות אדריכליות קטנות.

הסוד ל’חיים הטובים’ הפריזאיים? כיסא ירוק, בגט טרי וגן יפהפה. הנה הריאות הירוקות אליהן אני בורח כדי למלא מצברים.

בית הקברות המפורסם בעולם. מקום מנוחתם של ג’ים מוריסון, אדית פיאף ואוסקר ויילד.

נמצא למרגלות הגבעה, תחת גשר מתכת ישן. מלא בחתולים ואווירה מסתורית.

האופציה הבוהמיינית בגדה השמאלית. כאן קבורים סרז’ גנסבור, סארטר ובודלר.

נשמע לכם מורבידי? תסמכו עלי, זה לא. בתי הקברות של פריז הם גני פסלים פתוחים מלאים בהיסטוריה, אגדות ושקט פסטורלי מפתיע.

הלובר, סנט שאפל והקונסיירז'רי, האורנז'רי, גני הטווילרי, הפאלה רויאל וכיכר ונדום.

הפסאז'ים המקורים (גאלרי ויויאן, פסאז' קולבר ופסאז' דה פנורמה), הספרייה הלאומית באתר רישלייה, מגדל ז'אן ללא פחד ו-rue Montorgueil.

המארה הצפוני: מוזיאון פיקאסו, מוזיאון קרנוולה, מוזיאון קונייאק ג'יי ומוזיאון הציד והטבע.

קתדרלת נוטרדאם, כיכר הווז', בית ויקטור הוגו, איל סן לואי ואוטל דה ויל.

הרובע הלטיני: הפנתיאון, מוזיאון קלוני, הסורבון, שייקספיר אנד קומפני ו-rue Mouffetard.

גני לוקסמבורג, כנסיית סן ז'רמן דה פרה, כנסיית סן סולפיס, מוזיאון דלקרואה ובתי הקפה Café de Flore ו-Les Deux Magots.

מגדל אייפל ושאן דה מארס, מוזיאון ד'אורסה, האינווליד וקברו של נפוליאון, מוזיאון רודן ומוזיאון קה בראנלי.

שער הניצחון, שדרות השאנז אליזה, כיכר הקונקורד, כנסיית לה מדלן, הפטי פאלה והגראן פאלה ומוזיאון ז'אקמאר אנדרה.

האופרה גרנייה, מוזיאון השעווה גרבן, מוזיאון החיים הרומנטיים ופסאז' ז'ופרואה.

קנאל סן מרטן, כיכר הרפובליקה, מוזיאון השוקולד והאזור של הגאר דו נור.

כיכר הבסטיליה, Atelier des Lumières, מוזיאון אדית פיאף וחמישה שווקי אוכל.

שוק אליגר, שאטו דה ונסן, גן החיות של פריז, הסינמתק הצרפתי ו-Le Train Bleu.

שכונת בוט וו קאיי, הצ'יינה טאון של פריז ובית החרושת של הגובלנים.

הקטקומבות, בית הקברות מונפרנאס, פארק מונסורי וסקוור מונסורי.

שוק גרנל, גן אנדרה סיטרואן ו-Aqua Boulevard.

מוזיאון לואי ויטון, מוזיאון מרמוטן מונה, מוזיאון איב סן לורן, גני הטרוקדרו ויער בולון.

פארק מונסו, rue de Lévis, מוזיאון הנר ושכונת בטיניול.

מונמארטר: הסקרה קר, מוזיאון מונמארטר, בית הקברות של מונמארטר, מוזיאון דאלי ו-Au Lapin Agile.

פארק בוט שומון, פארק לה וילט, מוזיאון המדע והתעשייה והפילהרמונית.

בית הקברות פר לשז, פארק בלוויל ושכונת בלוויל בעקבות אדית פיאף.

אם אתם מתכוונים לבקר במספר רב של מונומנטים ומוזיאונים בפריז, שווה לכם לשקול לקנות את כרטיס המוזיאונים. הוא יחסוך לכם כסף וזמן.