יום בחיי לואי ה-14 בארמון וורסאי

בשנת 1682 העביר לואי ה-14 את חצר המלכות שלו מפריז לוורסאי למרות שבניית הארמון עוד לא הסתיימה וכ-20,000 פועלים ואומנים עדיין עסקו בשתילת הגנים, בניית אגפים חדשים בארמון וקישוט חדריו. ללואי ה-14 הייתה סיבה מצויינת לעשות זאת כמה שיותר מהר. בפריז היו לאצולה בסיסי כח בהם יכלו לחרוש מזימות כנגד המלך ואילו בוורסאי, ארמון הנמצא באמצע יער הם היו מנותקים מבסיס כוחם.

שם בוורסאי הם היו נתונים לחסדו של לואי ה-14 מכיוון שאורח החיים הראוותני בארמון דרש לא מעט כסף, אותו חילק המלך רק לנאמניו. וכך נוצרה לה תרבות מיוחדת של חנפנות, אשר כל כולה סובב סביב הערצת לואי ה – 14 מבוקר ועד ערב. כך היה נראה יום טיפוסי בחייו:

08:30 – לואי ה-14 מתעורר

המלך היה קם בשעה 08:30 ושותה תה על מנת להתעורר ולהתחיל את טקס הקימה מהמיטה (levée). בטקס יכלו להשתתף רק קבוצה נבחרת של אנשים, אשר זכו לראות את המלך בפיג’מה. בקבוצה הזאת ניתן היה למצוא את רופאי המלך, משרתו האישי של המלך והאיש האחראי על “כסא העסקים הנייד” (porte chaise d’affaires).

כסא זה לא היה איזה פריט ריהוט בסגנון הבארוק אלה האיש האחראי על האסלה הניידת של לואי ה-14 (אם תרצו לראות מתקן השירותים לואי ה-14 היום תצטרכו להרחיק עד למוזיאון בתי השימוש של ניו דלהי). האציל ששילם סכום לא קטן עבור התענוג הזה, היה מגיע כל בוקר עם שירותים ניידים שהזכירו בצורת כסא מלכות עליו היה מתיישב מלך צרפת. בזמן שעשה מה שעשה הספר המלכותי הניח עליו את פיאת הבוקר שלו, שהייתה מעט יותר נמוכה מזו של הצהריים או הערב.

כשלואי ה-14 “סיים את ענייניו” היו הרופאים בוחנים את התוצרת ואציל אחר זכה בכבוד של לנגב את הישבן המלכותי עם פיסות כותנה (גם על כבוד זה שילמו סכום לא מבוטל). כאשר הטקס הסתיים וישבנו של המלך היה נקי ומצוחצח יכל המלך לקבל קבוצה נבחרת של אצילים, אשר זכו בכבוד של לראות אותו מתלבש.

מכיוון שהיה מדובר בכמאה אצילים שהתקבצו כולם בחדר השינה של המלך, הרי שבמקום שררה צפיפות עצומה. כתוצאה מכך רווחה במקום תופעת גנבות השעונים, הארנקים והתכשיטים. בסופו של דבר יוקר המחיה בוורסאי היה מטורף ואצילים מרוששים לא היססו “להשלים הכנסה” בצורה כזאת…

10:00 – תפילה קצרה ולעבודה

בשעה 10:00 בבוקר לואי ה-14 הלך לקאפלה המלכותית בארמון וורסאי על מנת להתפלל (לא מדובר בכנסיה הגדולה של הארמון מכיוון שזו הושלמה רק בשנת 1708).במהלך המיסה שמע לואי ה-14 מוזיקה שהלחינו מיטב מלחיני צרפת כגון ז’אן בטיסט לולי (Jean Baptiste Lully 1632-1687) ומישל רישאר דה ללנד (Michel Richard Delalande 1657-1726). הנה דוגמא קטנה של המוזיקה אותה הוא היה שומע:

אחרי התפילה היה המלך נוגע באנשים חולים שהיו נאספים במסדרון שליד הקפלה, מכיוון שבאותה תקופה עוד האמינו שמלך מסוגל לרפא מחלות באמצעות מגע. לאחר מכן במהלך השעתיים הבאות, נפגש לואי ה-14 עם כל האנשים, אשר הצליחו באמצעות שוחד, חנופה או טובות הנאה מיניות, לזכות בפגישה עם המלך על מנת שיוכל לשמוע את בקשותיהם. אחרי כשעתיים של עבודה היה מגיע הזמן של ארוחת הצהריים.

13:00-14:00 – המלך אוכל

ארוחת הצהריים של לואי ה-14 התחילה בשעה 13:00 בצהריים והוא סעד לבדו על שולחן וכסא הפונים לעבר החלון על מנת שיוכל להנות מיופים של הגנים. המלך אומנם אכל לבדו אך הוא לא היה לבד בחדר. יחד איתו היה קהל עצום של חצרנים, אשר גם הם שילמו סכום לא מבוטל על מנת לראות את המלך לועס ובולע ולשמוע אותו מגהק.

ואכן, הייתה זו הצגה ראוייה לשמה, מכיוון שלמלך הייתה יכולת לאכול כמות עצומה של אוכל. וכך בארוחת צהריים קלה יכל המלך לחסל פסיון שלם, ברווז, פרוסות טלה, ירך חזיר, סלטים מאפים ופירות לקינוח. וודאי תשאלו את עצמכם כיצד יכל המלך לאכול כמות כה גדולה של אוכל (ותזכרו שמדובר רק בארוחת צהריים ושארוחת הערב הייתה עשירה עוד יותר). התשובה לכך ניתנה בשנת 1715 כאשר במהלך הניתוח שלאחר המוות התגלה שללואי ה-14 היו מעיים באורך פי 2 מאלו של אדם רגיל.

14:00-18:00 – הגיע זמן לקצת בידור

אחרי ארוחת הצהריים ה”קלה” הגיע זמן הבידור, אשר יכל לכלול טיול בגני הארמון עם כמה מנשות החצר היפות ביותר או ציד ביער שמסביב לארמון. זו הייתה האחת ההזדמנויות החשובות ביותר להתקרב למלך ולזכות בטובה מלכותית (שמעתי שמשרת מנגב הישבן המלכותי עומדת להתפנות, תרתי משמע…).

ניתן היה לזכות בתשומת ליבו של המלך באמצעות פרטי לבוש יפה במיוחד (אצילים בחצר המלוכה החליפו בגדים מספר רב של פעמים ביום) או באמצעות איזו הערה שנונה לגבי אנשים שהמלך לא אהב במיוחד. דרך נוספת, הייתה פשוט להיות אישה יפה בזמן ובמקום הנכון. משם הדרך למיטתו של לואי ה-14, ולכל ההטבות הנלוות מכך, הייתה קצרה. למרות שמדובר היה בבידור הרי שגם כאן היו כללים נוקשים מאוד שאף חצרן לא העז להפר.

כך לדוגמא כאשר המלך רכב ביער לאף אחד אסור היה לעצור או לרדת מהסוס אלא אם כן המלך עשה זאת. וללואי ה-14 היה את השילוב הקטלני של חוש הומור מרושע ושלפוחית שתן גדולה במיוחד. הוא יכל לרכב במשך שעות מבלי להתפנות, מה שרוב אנשי חצרו כמובן לא יכלו. כתוצאה מכך היו לא מעט מקרים של אצילים, אשר עשו במכנסיים במהלך מסע ציד עם המלך, על מנת לא לשבור את כללי הפרוטוקול המלכותי.

18:00-23:00 – המלך מטייל בחדרי הארמון ואוכל ארוחת ערב

החל משעה שש בערב היה לואי ה-14 מטייל בחדרי הארמון ועוצר לדבר עם אנשי חצרו בעודם משחקים בקלפים או בביליארד. כולם היו חייבים כמובן להנות ואפשר לדמיין שסכום ההימור קפץ פלאים והבדיחות הפכו לשנונות יותר כאשר הוד רוממותו התקרב. בשעה עשר בלילה הייתה מוגשת ארוחת הערב.

מדובר היה בארוע המוני יותר מארוחת הצהריים. במהלך הארוחה כמה מאות אנשים צפו בלואי ה-14 ומשפחתו אוכלים ביחד ארוחה המורכבת מכארבעים מנות שונות. רוב האנשים עשו זאת בעמידה ואילו הדוכסיות זכו לשבת על שרפרף. למרות שנכחו בארוחה, כאמור, כמה מאות אנשים הייתה שוררת בזמן הסעודה דממה מוחלטת מכיוון שלואי ה-14 אהב להתרכז באכילה ולא סבל שמפריעים לו.

את הארוחה הגישו עשרות משרתים, אשר עשו את דרכם מהמטבח אל עבר האולם שבו אכל המלך. אם במקרה עברתם בזמן שטור המשרתים נשא את המאכלים המלכותיים היה עליכם לקוד קידה לעברם כאילו היה זה המלך בכבודו ובעצמו שעבר שם.

23:00 – פיפי ולישון?

בשעה אחת עשרה בלילה היה מתחיל טקס ההליכה למיטה (couchée), אשר היה דומה לטקס של הבוקר רק הפוך. המלך ישב על האסלה, הוריד את בגדיו, לבש את הפיג’מה המלכותית ונכנס למיטה. אבל שלא תחשבו שהמלך נשאר שם לאורך זמן. כאשר אנשי החצר התפזרו המלך היה יוצא מהמיטה ובאמצעות מעברי סתרים היה יוצא לבקר את אחת מהמאהבות שלו, אשר כבר חיכתה לו במיטתה, כאשר מתחת למיטה שכב בעלה ולחש לה “אל תשכחי לדבר איתו על משרת מנגב הישבן המלכותי”…

רוצים לבקר בארמון ורסאי?

יצרתי בשבילכם את כתבה על ארמון ורסאי בה תמצאו את כל המידע לו אתם זקוקים החל מדרכי ההגעה, שעות הפתיחה, וכיצד רוכשים כרטיסים וכלה בהיסטוריה המרתקת של הארמון. בקיצור, כל מה שתזדקקו לו בשביל טיול מושלם.