היסטוריה של צרפת – כשפריז כמעט נישרפה

אוטל דה וויל אחרי שנשרף

להבדיל מערים היסטוריות כגון לונדון או ברלין, פריז כמעט ולא נפגעה בזמן מלחמות העולם ולשמחת כולנו רוב המונומנטים ההיסטוריים שלה נשמרו. למרות זאת פעמיים בהיסטורייה שלה עמדה פריז בפני חורבן מוחלט וניצלה כמעט בנס.

נשות הקומונה מנסות לשרוף את פריז

הפעם הראשונה הייתה בשנת 1871. בעקבות התבוסה במלחמה עם פרוסיה, צרפת נאלצה להיכנע ולהסכים לחתום על הסכם בו איבדה את אלזס לוריין. רבים מתושבי פריז לא הסכימו לכניעה וכאשר ממשלת צרפת ניסתה לקחת חזרה תותחים שהוצבו על ראש המונמרטר, החליטו תושבי פריז למרוד, סילקו את הצבא הצרפתי מפריז והקימו את הקומונה. במשך מספר חודשים מועט שלטה הקומונה בפריז בעוד צבא הממשלה מתארגן לו בוורסאי ללא הפרעה. ב – 21 במאי פלש הצבא לפריז והחל שבוע הדמים (La Semaine Sanglante), אשר במהלכו נהרגו אלפים מתושבי העיר. לאנשי הקומונה לא היה שום סיכוי מול הצבא הצרפתי המאומן היטב ורובעי פריז נפלו אחד אחרי השני עד שהקומונה חוסלה סופית בקרבות שהתחוללו בפר לאשז ובמונמרטר.

היום האחרון של הקרבות בין הקומונה לכוחות הממשלה
היום האחרון של הקרבות בין הקומונה לכוחות הממשלה

כאשר ראו אנשי הקומונה שאין להם סיכוי לנצח רבים מהם החליטו לשרוף את פריז על מנת שלא יוותר דבר לצבא הכובש. כתוצאה מכך נשרפו בניין העירייה (Hotel de Ville), ארמון הטיולרי (Tuilleries) ועוד שורה של בניינים פחות מפורסמים. אחד מהבניינים שניצלו בנס הייתה כנסיית הנוטרה דאם. הקומונרים ערמו את הספסלים ואף הציתו אותם, אולם ברגע האחרון החיילים הגיעו וכיבו את השריפה לפני שהתפשטה. על פי השמועה מי שהיו אחראיות על שריפת רוב המבנים היו פלוגת ה”מבעירות” (Pétroleuses). היו אלו נשים ממעמד נמוך, אשר נטען שהיו זורקות בקבוקים עם פרפין או כוהל למרתפי הבניינים על מנת להבעיר אותם. למען האמת מעולם לא הוכח שפלוגה שכזאת באמת התקיימה, אולם במהלך הקרבות הוביל המיתוס הזה לתוצאות טרגיות. באחת מרחבות פריז נצפתה קבוצה של נשים בגיל העמידה, אשר רצו להחזיר בקבוקי חלב ריקים. הנשים נתפסו על ידי החיילים והעובדה שהיו זקנות, מכוערות והחזיקו בידיהן בקבוקים הספיקה על מנת להחליט שהן בדרך לשרוף איזה מבנה. הנשים הללו הוצאו להורג בו במקום.

עם סיום הקרבות וחיסול הקומונה עמדה בפני הממשלה ההחלטה מה לעשות עם המבנים שנשרפו. לאחר לא מעט דיונים הוחלט לבנות מחדש את ארמון העירייה ולהפוך אותו אף למפואר עוד יותר ממה שהיה. את שרידי ארמון הטיולרי הוחלט להרוס על מנת לאפשר את את הנוף הפנורמי בין חצר הלובר לבין שער הניצחון. לנו נשארו רק תמונות מהארמון שהיה פעם (בשנים האחרונות קמה אגודה שמנסה להביא את ממשלת צרפת לבנות מחדש את הארמון אולם סיכויי ההצלחה שלה נמוכים מאוד).

ארמון הטיולרי שרוף
ארמון הטיולרי שרוף

פריז עומדת בפני השמדה שוב

בפעם השנייה שפריז עמדה בפני סכנת השמדה טוטאלית הייתה באוגוסט 1944. בעלות הברית פלשו לצרפת דרך נורמנדי והתקדמו לעבר פריז. מושל פריז פון קולטיץ (Von Choltitz) קיבל פקודה מהיטלר להשמיד את פריז כנקמה על הפצצות בעלות הברית והתבוסה הבלתי נמנעת של גרמניה. התוכנית הייתה לפוצץ את הגשרים על הסיין, מה שהיה גורם לעלייה חדה של מפלס המים והטבעת חלקים מרכזיים של העיר. במקביל מולכדו המונומנטים העיקריים של פריז בהם בניין האופרה, מגדל אייפל, הנוטרה דאם, שער הניצחון והלובר במטרה לפוצץ גם אותם ברגע שהגשרים יהרסו. מי שהציל את פריז מהרס מוחלט היה הקונסול השוודי ראול נורדלינג (Raoul Nordling), אשר הצליח לשכנע את המושל הצבאי ברגע האחרון לא לבצע את הפקודה הנוראית ורק בזכותו יש לכולנו היכן לטייל.

בשנת 2014 יצא הסרט “דיפלומטיה”, אשר מתאר את המאבק בין נורדלינג לבין קולטיץ על עתידה של פריז. יצא לי לצפות בו בהקרנת בכורה בסינמטק חיפה ואני ממליץ עליו בחום רב. הסרט מעביר באופן מדויק את המתח והסכנה והצילומים היפהפיים של עיר האורות ומלון מוריס (Meurice), בו התרחשה העלילה, גורמים לרצות לטוס לשם כמה שיותר מהר, לפני שמטורף אחר ינסה למחות את פריז מעל פני האדמה.


 
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.