ההיסטוריה של מגדל אייפל: ממונומנט שנוא לסמל של פריז

גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

ההיסטוריה של מגדל אייפל - ממונומנט שנוא לסמל של פריז
זמן קריאה משוער: 9 דקות

מגדל אייפל הוא ללא ספק המונומנט המפורסם ביותר של פריז והסמל האולטימטיבי של עיר האורות. אולם, מה אתם באמת יודעים על מגדל המתכת הזה, שמנצנץ באור יקרות ערב ערב ומושך אליו כ-7 מיליון מטיילים בשנה?

היום, הרשו לי לקחת אותכם למעלית, שלא תיקח אותכם היישר אל הקומה השלישית של המגדל, אלא בזמן, היישר אל שנות ה-80 של המאה ה-19, על מנת שנוכל לגלות יחד את ההיסטריה המרתקת של “הפמוט ההפוך” ושאר כינויים שונים ומשונים שהעניקו הפריזאים למבנה המתכת המונומנטלי הזה.

אני מבטיח לכם שאחרי שתקראו את הכתבה הזאת, לא תסתכלו על המגדל באותה צורה, אז בין אם אתם “סתם” חובבי היסטוריה או שאתם עומדים לבקר במגדל אייפל בקרוב, אני מבטיח לכם שלא תצטערו אם תקדישו כעשר דקות על מנת לקרוא את סיפורו המרתק של המגדל ששינה את קו הרקיע של פריז.

בואו ניכנס למעלית הזמן ונצא לדרך!

המגדל של גוסטב אייפל מנצח בתחרות ממטרה ענקית וגיליוטינה עצומה

צרפת של שנות ה-80 של המאה ה-19 הייתה מקום סוער וחסר יציבות. היה זה בסך הכל העשור השני של הרפובליקה השלישית הצעירה, אשר הוקמה בשנת 1870 לאחר נפילת הקיסרות השלישית, ולא מעט סכנות ארבו לה.

מצד ימין עוד חלמו כמה מלוכנים על חזרת המלוכה ואילו הבונפרטיסטים לא ויתרו על רעיון הקיסרות השלישית. מצד שמאל קמו האנרכיסטים, אשר באמצעות שורה של פיגועי טרור, ניסו להפיל את הרפובליקה. אין זה מפתיע שראשי הרפובליקה חיפשו בכל דרך לחבר את העם הצרפתי אל הרעיונות הרפובליקניים.

ההזדמנות הראשונה אשר נקרתה בדרכם, הייתה מותו של ויקטור הוגו בשנת 1885. מכיוון שאחרי פרסום “עלובי החיים” נחשב ויקטור הוגו לאחד מהסמלים הרפובליקניים, הרי שהלוויתו, אשר הסתיימה בפנתיאון, הפכה למפגן תמיכה בערכים אלה.

מגדל אייפל. צילום מכיוון פאלה דה שאיו. צילם: יואל תמנליס.
מגדל אייפל. צילום מכיוון פאלה דה שאיו. צילם: יואל תמנליס.

כל זה לא הספיק’ ויסודות הרפובליקה היו עדיין מעורערים, עד כדי כך שגנרל חסר אופי בשם בולנז’ה (Georges Ernest Boulanger 1837-1891) כמעט והצליח לתפוס את השלטון בשנים 1888-1889. ההנהגה’ אשר ניצלה בעור שיניה, הבינה שהיא זקוקה לאיזה אירוע גדול, אשר ילהיב את ההמונים ויגביר את יוקרתה של הרפובליקה.

למזלה הגדול, חגיגות 100 השנה לכבוד המהפכה הצרפתית הלכו והתקרבו ואיתן הזדמנות נהדרת להראות עד כמה מפוארת, חזקה ומודרנית היא הרפובוליקה. על מנת לציין את המאורע ההיסטורי, הוחלט לקיים בפריז יריד עצום, אשר היווה המשך לירידים של 1878, 1867 ו-1856.

המטרה של ירידים אלו הייתה להציג את מיטב ההתקדמות המדעית של התקופה ולהראות שצרפת נמצאת בחזית הטכנולוגיה של אותם ימים. כך, לדוגמא, היריד של 1867 הביא לפריז את הבאטו מוש ואילו זה שייערך ב-1900 יביא לאנושות את המדרגות הנעות ולפריז את המטרו.

מגדל אייפל מצולם מכיוון גשר ביר חקים. צילם: יואל תמנליס.
מגדל אייפל מצולם מכיוון גשר ביר חקים. צילם: יואל תמנליס.

הוועדה של היריד יצאה, במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19, בקול קורא להביא לה מיצג טכנולוגי שכמוהו עוד לא נראה ואשר יהפוך לאטרציה המרכזית של היריד.

באופן לא מפתיע הגיעו לוועדה הצעות רבות ואלו שלושת הרעיונות אשר הגיעו לגמר:

  • ממטרה ענקית אשר בעזרתה ניתן יהיה להשקות את כל הגנים של פריז (איך הם התכוונו לעשות זאת מבלי להרטיב את כל תושבי העיר? כנראה שלעולם לא נדע).
  • גיליוטינה עצומה אשר תעמוד בקצה שדות מארס (Champs de Mars) ותוצג לזכר קורבנות המהפכה הצרפתית.
  • מגדל ברזל עצום בגודלו (318 מטר), אותו הציג מהנדס גשרים בשם גוסטב אייפל (Gustave Eiffel 1832-1923) ואשר עתיד להיות המבנה הגבוה ביותר של תקופתו.

לאחר לא מעט ויכוחים, החליטו חברי הוועדה לבחור במגדל של אייפל ולנו לא נותר אלא לשאול את עצמנו מה היה קורה אילו אחת מהאופציות האחרות הייתה נבחרת (מעניין אם אז הסמל של פריז היה ממטרה או שאתם וילדיכם הייתם באים לטפס על הגיליוטינה, המוצבת לה על גדות הסיין).

לטפס על המגדל ללא מעלית

לפני שנמשיך בסיפורנו, גילוי נאות, עובדה היסטורית חשובה: נכון שהיה זה משרדו של גוסטב אייפל אשר זכה בתחרות וכתוצאה מכך המגדל נקרא על שמו וכל הקרדיט הגיע אליו. אולם בפועל היו אלו המהנדסים מוריס קשלן (Maurice Koechlin 1856-1946) ואמיל נוגייה (Émile Nouguier 1840-1897), אשר הגו ושירטטו את המגדל, כפי שניתן לראות בסקיצה הראשונה של מגדל אייפל, אותה שירטט מוריס קשלן ביוני 1884.

הסקיצה הראשונה של מגדל אייפל (ניתן לראות את הגובה שלו ביחס לנוטרדאם). צייר מוריס קשלן. מקור ציור: ויקיפדיה.
הסקיצה הראשונה של מגדל אייפל (ניתן לראות את הגובה שלו ביחס לנוטרדאם ומונומנטים גבוהים נוספים). צייר מוריס קשלן. מקור ציור: ויקיפדיה.

לאחר שנתנו את הקרדיט הראוי לשני המהנדסים האלמונים יחסית, נוכל להמשיך בסיפורנו ולדלג אל שנת 1887, בה הונחו יסודות המגדל והחלה עבודת הבנייה. לא אלאה אתכם בכל הפרטים הטכניים של הקמת הקונסטרוקציה הענקית הזאת, אולם ניתן לומר שכבר מההתחלה היא עוררה לא מעט חששות ואפילו תיעוב. כתוצאה מכך, תהליך הבנייה לווה בכותרות סנסציוניות אשר טענו שהמבנה מסוכן מאוד ועלול, כתוצאה ממעט רוח, ליפול היישר על גבעת המונמרטר!

שלבי בניית מגדל אייפל. מקור צילום: וקיפדיה.
שלבי בניית מגדל אייפל. מקור צילום: וקיפדיה.

גוסטב אייפל וצוותו היו במירוץ נגד הזמן לדאוג שהמגדל יהיה מוכן עד יום פתיחת התערוכה. הם הצליחו לא רק לעמוד בלוח הזמנים הלא-פשוט אלא גם לצמצם מאוד את כמות הפועלים שנפגעו תוך כדי בנייה, הישג לא פשוט אפילו בימינו (ויעיד על כך המספר הגדול של הפועלים הצונחים אל מותם כל שנה אצלנו בארץ). אם תרצו לראות כיצד נבנה המגדל, שלב אחר שלב, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הקצר הזה:

וכך, ב-31 במרץ, כשנתיים לאחר שהחלו לבנות את המגדל, התקיים הטיפוס הראשון עליו. תארו לכם כשישים גברים, חלקם בגיל העמידה, לבושים בחליפות וכובעי צילינדר, המטפסים לאיטם על מדרגות המגדל (המעליות של חברת אוטיס האמריקאית עוד לא הותקנו).

ראש הממשלה פייר טיראר (Pierre Tirard), בן ה-62, נשבר כבר בקומה השנייה ואילו רוב האחרים נשברו זמן קצר אחריו. אולם אייפל לא ויתר, והצליח לאסוף אליו עשרה אנשים שהיו מוכנים ללכת עד הסוף ולטפס ברגל לראש המגדל.

וכך, בעודם מתנשפים ועל סף התקף לב, הגיעה החבורה האמיצה אל ראש המגדל ונוף מרהיב עין נגלה בפניהם. על הרקע הזה קיבל גוסטב אייפל את אות ליגיון הכבוד מאת שר המסחר והתעשייה אדואר לוקרואה (Édouard Lockroy). אין ספק שמדובר היה בפסגת חייו (תרתי משמע).

פחד ותיעוב בפריז

מגדל אייפל הפך לשלאגר הגדול של התערוכה של 1889 ואין זה מפתיע כלל. זה היה במבנה הגבוה בעולם בעל המשקל הקל ביותר יחסית לגובהו (הוא שקל “רק” כ-7,000 טון). 41 שנה החזיק המגדל בתואר המבנה הגדול בעולם, עד אשר מגדל קרייזלר בניו יורק לקח ממנו את הבכורה. אולם, בעוד שמגדל קרייזלר מעולם לא הפך לסמל ניו יורקי, הרי שמגדל אייפל המשיך להיות סמל פריזאי זמן רב אחרי שהפסיד בתחרות הגובה.

למרות שמגדל אייפל הפך לסמל, רוב הפריזאים לא קיבלו אותו במחיאות כפיים. רחוק מזה, חלק גדול מהאליטה הפריזאית פשוט תיעבה את המגדל הזה.

הגדיל לעשות הסופר המפורסם גי דה מופסאן (Guy de Maupassant 1850-1893), אשר החליט להתחיל לאכול במסעדה בקומה השנייה של מגדל אייפל רק מהסיבה שזה המקום היחידי בפריז ממנו לא ניתן לראות את המגדל.

מגדל אייפל מצולם דרך "קיר השלום" של אונסקו. צילם: יואל תמנליס.
מגדל אייפל מצולם דרך “קיר השלום” של אונסקו. צילם: יואל תמנליס.

אל המחאה כנגד המגדל הצטרפו שורה ארוכה של סופרים ואנשי רוח ובהם המלחין שארל גונו (Charles Gounod), הסופר אלכסנדר דיומא הבן והאדריכל שארל גארנייה, המוכר לנו בזכות האופרה אותה בנה בפריז. בעצומה עליה חתמו אותם אנשי הרוח, כונה המגדל “פמוט חלול”, “שלד” ואפילו “חוקן ענקי” והממשלה נדרשה לסלק אותו וכמה שיותר מהר.

אגב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אדולף היטלר לא אהב את מגדל אייפל. מספרים שבטיול המפורסם שלו בפריז אחרי הכיבוש הוא הגיע לרחבה של פאלה דה שאיו (Palais de Chaillot), הסתכל על המגדל ופלט: “זה הכל?! זה מכוער!” ונסע (לא לפני שהצטלם על הרקע שלו כאחרון התיירים).

אפילו אדולף היטלר היה חייב להצטלם על רק מגדל אייפל. מקור צילום: ויקיפדיה.
אפילו אדולף היטלר היה חייב להצטלם על רק מגדל אייפל. מקור צילום: ויקיפדיה.

הלחץ הציבורי והעובדה שאייפל קיבל זכיון ל 20 שנה בלבד, הביאו לכך שעצם קיומו של המגדל היה בסכנה. אולם מה שהציל את מגדל אייפל מפירוק הייתה המצאת האלחוט: גובהו של המגדל הפך אותו לאידיאלי לא רק לחקר מזג האוויר (אייפל עצמו בנה שם מעבדה קטנה שעסקה בנושא) אלא גם לשידורי רדיו.

במלחמת העולם הראשונה התגלה לצבא הצרפתי שניתן להשתמש באנטנה שהוצבה על ראש המגדל בתור כלי ללוחמה אלקטרונית, מה שהפך את המגדל לשימושי מאוד. בתחילה השתמש חיל הקשר במגדל על מנת לשבש תקשורת רדיו גרמנית ומאוחר יותר הפך האייפל לכלי האזנה, אשר בזכותו נתפסה המרגלת מאטה הארי בשנת 1917.

כל אלו הצילו את חייו של המגדל, ומרגע שנראה שהוא כאן על מנת להישאר החלו יותר ויותר פריזאים לאהוב אותו.

האיש שמכר את מגדל אייפל (פעמיים)

העובדה שמגדל אייפל הפך לסמל פריזאי לא נעלמה מעיניו של ויקטור לוסטיג (Victor Lustig 1890-1947), נוכל ממוצא יהודי, אשר הגיע לפריז בשנת 1925.

עיר האורות של אותה תקופה כבר החלה להתאושש ממלחמת העולם הראשונה והפכה לעיר שכל שמנה וסלתה של אירופה התארחה בה. בקיצור, עיר שבה יש לא מעט אנשים עם יותר מדי כסף, אשר רק מחפשים מישהו שיעזור להם להתמודד עם העומס בארנק.

יום אחד באותה שנה, קרא לוסטיג בעיתון מאמר על כך שאחזקת מגדל אייפל עולה לעיריית פריז הון עתק ושישנם קולות הדורשים את פירוקו, על מנת לחסוך בכספי משלמי המיסים. הידיעה התמימה הזאת גרמה לגלגלי השיניים במוחו של לוסטיג לעבוד ותוך זמן קצר נוצרה לה תוכנית גאונית בפשטותה.

תייר שקנה את מגדל אייפל וגילה פתאום שהאורגינל נמצא מעבר לנהר. צילם: צבי חזנוב.
תייר שקנה את מגדל אייפל וגילה פתאום שהאורגינל נמצא מעבר לנהר. צילם: צבי חזנוב.

לוסטיג הצליח לסדר לעצמו תעודה מזוייפת של נציג הממשל הצרפתי וכינס שישה סוחרי מתכת מהעשירים בפריז במלון קריון (Crillon) המפואר.

בפגישה הציג את עצמו בתור פקיד בכיר בממשל הצרפתי ואמר להם שהעירייה החליטה לפרק את מגדל אייפל ולמכור אותו מכיוון שהיא לא מסוגלת יותר להמשיך ולתחזק אותו. אולם, מכיוון שהם לא מעוניינים בשערורייה ציבורית אם התוכנית תהפוך לפומבית מהר מדי, אסור להם לספר עליה לאף אחד עד שהחוזה יחתם.

לאחר מכן לקח לוסטיג את סוחרי המתכת לסיור במגדל אייפל, ובמהלכו בדק וראה מי הוא הפראייר הכי גדול מביניהם. היה זה אנדרה פואסון (André Poisson) – סוחר מתכת די מוצלח, עם חולשה אחת. בהיותו נובוריש, הוא הרגיש שלמרות הצלחתו הכספית הוא לא ממש התקבל לאליטה הכלכלית של פריז. מעשה גרנדיוזי כגון רכישת מגדל אייפל יכול היה להיות כרטיס כניסה מאוד מוצלח.

לפתע נתקל לוסטיג בבעיה לא צפוייה. אישתו של פואסון החלה לחשוד ולשאול מדוע העסקה כה סודית מחד, ומאידך מתנהלת כל כך מהר. על מנת להפיג את חשדותיה “התוודה” לוסטיג, שבתור פקיד עירייה המשכורת שלו נמוכה מדי ועל מנת “לגמור את החודש”, עליו לחפש דרכים יצירתיות להגדיל את משכורתו. לכן, על מנת שהמנהלים שלו לא יגלו, יש צורך לשמור על סודיות.

פואסון הבין מיד. לוסטיג היה בעיניו לא יותר מפקיד רקוב אשר רצה שוחד. באופן פרדוקסלי, זה הסיר ממנו לחלוטין את החשדות. וכך הצליח גיבורנו לקבל לא רק סכום כסף נאה עבור מגדל אייפל, אלא גם סכום נוסף בתור “שוחד”.

מגדל אייפל מצולם משדרות Rapp ברובע ה-7. צילם: צבי חזנוב
מגדל אייפל מצולם משדרות Rapp ברובע ה-7. צילם: צבי חזנוב

ברגע שמזוודת הכסף החליפה ידיים, עלה וויקטור לוסטיג על הרכבת לווינה וירד למחתרת. באופן מפתיע, דבר לא קרה מכיוון שפואסון, לאחר שגילה שנפל קורבן למעשה נוכלות, סירב ללכת למשטרה, על מנת לא להיות מוצג שם בתור אוויל. הדבר עודד את לוסטיג לחזור לעיר האורות על מנת לחפש פראיירים חדשים.

וכך חזר וויקטור לוסטיג בדיוק על אותה מזימה. הוא איתר 6 סוחרי מתכת חדשים, הסיע אותם למגדל ומצא לו את האדם עם הפוטנציאל הגבוה ביותר “לקנות” את המגדל.

אולם, הפעם המזימה השתבשה והסוחר הלך עם חוזה המכירה והתעודה המזויפת למשטרה. למזלו של לוסטיג, הוא הצליח לברוח מהשוטרים ברגע האחרון ולעלות על הרכבת שהוציאה אותו מגבולות צרפת, אליה מאז לא חזר.

בהמשך חייו הוא עבר לארה”ב ושם עסק במעשי נוכלות שונים ואף הצליח לרמות את אל קפונה בכבודו ובעצמו. לבסוף נגמר ללוסטיג המזל והוא נעצר באשמה של זיוף כספים ונשלח לכלא אלקטרז, בו מת בשנת 1947 מדלקת ריאות. מגדל אייפל, לעומתו, עדיין חי וקיים.

האנשים שמטפסים ברגל אל ראש המגדל ואלו שקופצים למטה

בעוד שחלק גדול מאנשי הרוח הפריזאיים לא ממש אהבו את המגדל, הרי שקהילת הספורט אימצה אותו בהתלהבות. בשנת 1891, כשנתיים לאחר השקת מגדל אייפל, טיפס בחור בשם סילבן דורנון (Sylvain Dornon) במדרגות המגדל לקומה הראשונה תוך שימוש בקביים.

בשנת 1905 כבר נערכה תחרות טיפוס בה השתתפו 227 ספורטאים אשר טיפסו על המגדל ברגל. המנצח הגיע לקומה השנייה תוך 3 דקות ו-12 שניות! איך לא חשבו להפוך את זה למקצוע אולימפי?!

אחרים החליטו שיותר מעניין יהיה לעשות את הדרך למטה, וכמה שיותר מהר. כבר בשנת 1912 ניסה בחור אוסטרי בשם ריכלט (Reichelt) לקפוץ מהמגדל באמצעות מצנח. לצערו הוא נחת על ראשו מספר שניות אחרי שקפץ. אותה שנה טס טייס אמריקאי בין רגלי המגדל, דבר שגרם לו לאבד את רישיון הטיסה (לפחות הוא חזר בחיים כדי לספר על זה).

מגדל אייפל. צולם באחד מרחובות הרובע השביעי. צילם: צבי חזנוב.
מגדל אייפל. צולם באחד מרחובות הרובע השביעי. צילם: צבי חזנוב.

במשך השנים, לא מעט אנשים מוזרים ניסו לקפוץ מהמגדל בדרכים שונות. המפורסם שבהם הוא מר א.ג. האקט (A.J. Hacket), אשר בשנת 1987 קפץ קפיצת באנג’י מראש המגדל היישר אל זרועות המשטרה. והיו גם 380 אנשים, אשר החליטו לסיים את חייהם באמצעות קפיצה מהמגדל. כמעט כולם הצליחו בכך, להוציא אישה, אשר בשנת 1964 קפצה מהמגדל, נפלה על גג מכונית חונה וניצלה בנס.

אם תרצו לקרוא עוד על אנשים שניסו להתאבד בקפיצה ממגדל אייפל, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הנהדרת של ד”ר אורנה ליברמן הצד האפל של מגדל אייפל.

מגדל אייפל בקולנוע

מגדל אייפל איננו רק אטרקציה תיירותית ותפאורה לכל מיני מתאבדים והזויים. תעשיית הסרטים גילתה די מהר את הפוטנציאל של המגדל הזה והוא הופיע אין סוף פעמים על מסך הקולנוע.

הסרט הראשון בו כיכב המגדל הוא סרטו של רנה קלר (René Clair 1898-1981), פריז הישנה (Paris qui dort) משנת 1924. בסרט מדע בדיוני זה מצליח זוג אוהבים להינצל מקרן שגורמת לכל תושבי פריז להירדם, בזכות זה ששניהם שוהים על מגדל אייפל בעת שהקרן הופעלה. הנה קטע קצר מהסרט, אשר מתרחש על מגדל אייפל.

מאז אותו סרט כיכב מגדל אייפל בסרטים רבים. אינני זוכר את כולם, אולם בתור חובב גדול של ג’יימס בונד אינני יכול שלא להזכיר את הקטע האלמותי בכיכובם של רוג’ר מור וגרייס ג’ונס בסרט “רצח בעיניים”, אשר מתחיל במגדל אייפל ומסתיים במרדף מטורף בכל פריז:

כשמגדל אייפל לא מככב בסרטים, הרי שהוא מככב בחייהם של כל אחד מאלו שמטיילים בפריז. אין דבר יפה וקסום יותר מאשר לעמוד על אחד הגשרים של פריז ולראות את המגדל מנצנץ לו בחשיכה. הציצו בסרטון הבא שמראה את מגדל אייפל בשיא תפארתו, מלווה במוזיקה של אריק סאטי. אני מבטיח של תוכלו להוריד ממנו את העיניים:

ועוד דבר אחרון: בשנת 2022 מגדל אייפל גבה בשישה מטרים שלמים!

במרץ 2022 הסתיים תהליך התקנת אנטנה בת 6 מטרים על ראש מגדל אייפל במטרה לאפשר שידור אודיו דיגיטלי. לכן, החל מאותה שנה גובהו של מגדל אייפל הוא 330 מטר!

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!