הצד האפל של מגדל אייפל

הצד האפל של מגדל אייפל
זמן קריאה משוער: 10 דקות

מאז תחילת בנייתו של המגדל המפורסם ב-1887 סופרים 370 איש שמצאו בו את מותם. תאונות, אתגרים שהסתיימו באסון ובעיקר התאבדויות. מונים, למרבית הפליאה, גם שני מעשי רצח הקשורים למגדל אייפל, כשאחד מהם התבצע בתוכו.

לצד השאלה הנפוצה “לעלות או לא לעלות?”, שתיירי פריז שואלים את עצמם ואת אחרים, קיימת שאלה אחרת, שונה, ששואלים את עצמם אלה שמרגישים תיירים בחייהם, שנזרקו אליהם בעל כורחם, שהונחתו על המסלול נגד רצונם: “להיות או לא להיות?.

וכמה מאות מהם, שענו על השאלה בשלילה והחליטו לבצע מעשה שאין ממנו חזרה, בחרו במגדל אייפל, תפאורה גרנדיוזית, כעד האחרון למעברם ביקום, אולי כדי לצקת משמעות למותם, משמעות שלא מצאו בחייהם. להשתלב בהיסטוריה של האתר המפורסם, להיכנס אליה בחבטה עזה וסופית. את גורלם האפל של כמה מהאומללים שעשו זאת, תאיר הכתבה.

הכתבה תדבר, כמו כן, על אתגרים שהסתיימו במוות. מגדל אייפל, שהוא עצמו הישג אדריכלי ואסתטי, אתגר לזמנו, שקרא תגר על הדעות הרווחות, ניצחון אנושי על החומר, הטבע, הזמן והמרחב, משך ומושך טייסים, ספורטאים וממציאים, שרצו ורוצים לשבור שיאים, להגשים חלומות, להתמזג עם המבנה ורוחו.

והיו גם “סתם” תאונות, שהמפורסמת שבהן קטלה את חייו של פועל איטלקי נלהב וצמא דעת שהשתתף בבניית המגדל מהתחלתה ועד סופה.

המתאבד הראשון מכונאי פריזאי צעיר, 1891

הראשון בין המתאבדים היה מכונאי פריזאי צעיר שתלה את עצמו בתוך הרגל הצפונית של “אשת הברזל” (כינויו של מגדל אייפל) ב-23 באוגוסט 1891. בשבע בבוקר מצאו את גופתו העירומה, תלויה על אחד ממוטות המתכת בגובה של עשרים מטרים. סביב הגופה בערו שלושה נרות שהוצבו במשולש.

בגדיו היו תלויים לא רחוק סביב גופתו ובכיס מעילו הייתה טמונה צוואתו שבה היה כתוב כי את כל רכושו, דהיינו בגדיו, הוא מוריש לגוסטב אֵפל. את ראשו הותיר למפקדו בצבא ואת גופו לבית הספר לרפואה של פריז.

מה פירוש הריטואל המוזר שאירגן לעצמו המכונאי המקורי? גופתו נמצאה במרכז משולש שיצרו שלושה נרות. שלוש הוא המספר ששלט גם בצוואתו, שבה חילק את עצמו לשלושה חלקים ומינה לכל אחד מהם יורש אחר. 

מדוע בחר הצעיר להתאבד, האם הייתה התליה כרוכה בחנק אירוטי, מהי משמעות הטקס המסתורי? לו הייתה “אשת הברזל”, עטויית חצאית התחרה, שבקרביה התרחש האירוע, יכולה להעיד, אולי הייתה עונה על הסוגיות.

המכונאי הפריזאי היה המתאבד הראשון אך לא ההרוג הראשון. התואר העצוב מעטר פועל איטלקי שהשתתף בגאווה ובתשוקה בהרכבת המגדל. הבה נצדיע לאנג’לו סקליוטי, זה שמו, שאותו ואת משפחתו למדתי להעריך ולחבב מתוך האתר שהקימו ניניו לסבא רבא שלהם כדי לחשוף את האמת על האיש ולהעמיד דברים על דיוקם. 

סקליוטי נשכח או נעטף באגדות – שקרים רבים נמצאים על גבי הרשת בנוגע לנסיבות מותו. הגיע הזמן להעלות את הפועל שאהב כל כך את חייו מתוך תהום הנשייה אליה דירדר אותו גוסטב אֵפל, כדי שלא יאפיל במותו על המיזם הזוהר שהפך לסמלה היותר מובהק  של העיר הבוהקת. לגוסטב אֵפל היו כל האינטרסים שבעולם להעלים את הדרמה שהייתה פוגעת בתדמית המגדל ובשמו הטוב של יוצרו.

ההרוג הראשון – פועל איטלקי תאב דעת, 1889

אנג’לו סקליוטי (Angelo Scagliotti) היה אחד ממאתיים חמישים הפועלים שהרכיבו את המגדל בסמרור (חיבור מסומרר) והיחיד ביניהם שנהרג.

אנג’לו סקליוטי נולד ב-1849 במשפחת איכרים בברסאנה (Bressana) בנפת פאביה אלא, שלא כמו הוריו, נמשך למכניקה ובייחוד לבניית גשרים. אחרי שהשתתף בבניית אמת המים של גאראבי (Le viaduc de Garabit), חזר לאיטליה ופגש בעיר הולדתו בזאת שתהיה אשתו, עמליה נובריני.

אמת המים של גאראבי
אמת המים של גאראבי // צילום: J. THURION, ויקימדיה קומונס

שני בנים נולדו לזוג, פיירינו ב-1885 ומאורו ב-1887. מששמע על מיזם מגדל אייפל, החליט אנג’לו סקליוטי להגיע לצרפת יחד עם כל משפחתו. כמה רצה לפגוש שוב את עמיתיו איתם סימרר את אמת המים של גאראבי!

בלי שום קושי התקבל לעבודה למיזם המאתגר והשתתף בו מתחילתו ועד סופו, קיבל אי לכך את מדליית הכסף שהוענקה לכל הפועלים המתמידים. ב-1889 נולדה בתו ארנסטה. אנג’לו ועמליה החליטו להישאר בצרפת וצירפתו את שמותיהם ואת שמות הילדים, כאות היקלטות במולדת החדשה: אנג’לו הפך אנז’, עמליה – מֵלִי, פיירינו – פייר, מאורו – אמיל, ארנסטה – ארנסטין.

אנג’לו הרוויח יפה בעבודתו המתגמלת והמשפחה הייתה מאושרת בביתה, לא רחוק מהמגדל אליו היה רוכב האב באופניים עד שהגיע היום המר והנמהר. ב-24 במאי 1889, עשר בבוקר של יום שישי שטוף שמש, צפה אנג’לו בהתקנת המעלית הראשונה. שוד ושבר, אנז’ התקרב, כנראה, יתר על המידה. סקרנותו, צמאונו לדעת, היו בעוכריו. תא המעלית פגע בראשו וריסקו ללא תקנה. שני עמיתים, שהיו יחד איתו, נאלצו לקבוע את מותו.

זאת לא הייתה תאונת עבודה. גורלו של אנג’לו נגע, ודאי, לליבו של גוסטב אֵפל אך מצד שני, רצה זה, ללא כל ספק, למנוע את הפצת הידיעה על הדרמה שהייתה מעיבה על חנוכת המגדל. הוא הציע לאלמנה שנותרה עם שלושה ילדים קטנים סכום כסף, בתנאי שתחזור לאיטליה ולא תתבע אותו לדין. חמש מאות פרנקים במקום כדי לכסות את הוצאות השיבה ועוד ארבעת אלפים פרנקים לחשבון בבנק איטלקי לאחר שתוכיח שהשתקעה במולדתה.

עמליה נובריני הסכימה לעסקה וחזרה לגור עם אימה בארץ מולדתה. היא גידלה את הילדים לבדה והתמודדה עם אבל נוסף כשהבן הבכור נפטר בגל השישי של מגפת החולירע.

אחרי מות אימה חזרה לצרפת עם שני הילדים, השתקעה בעיר וזול, ליד דודתה, בקרב קהילת מהגרים איטלקים מאוחדת, ובשנת 1908 קיבלו השלושה אזרחות צרפתית. עמליה, שהייתה תופרת במקצועה, נפטרה ב-1952 בשיבה טובה אחרי שזכתה לנכדים ולנינים. כולם מתגוררים בצרפת. קליטה מושלמת למרות הדרמה.

ארבעת הנינים, פרנסואז, אלן, ז’אן-קלוד, ז’אן-פייר, הקימו את האתר המרגש לזכרו של הסבא רבא מצד האם ואתם מוזמנים לבקר בו ולראות את הצילומים הקשורים אליו ואל משפחתו.

החייט המעופף, 1912

פרנץ רייכלט (Franz Reichelt), חייט גברות אוסטרי, השתקע בפריז ב-1900 ועשר שנים מאוחר יותר קיבל אזרחות צרפתית ושינה שמו לפרנסואה ריישלט (François Reichelt).

ריישלט פתח מתפרה משגשגת ברובע האופרה אך חלומו היה לפתח חליפת מצנח כדי להבטיח את שלומם של הטייסים ולאפשר להם לשרוד תאונות. התעופה בחיתוליה וב-1911, שנה לפני קפיצתו של ריישלט, מניין הטייסים ההרוגים הוא אחד לשבוע. פרס של עשרת אלפים פרנקים הובטח על ידי קולונל לאלאנס (le colonel Lalance) לממציא מצנח מותאם לטייסים.

האוסטרי, שהיגר לצרפת והצליח בה יפה, חיפש דרך להודות לארצו החדשה ולקבל ממנה הכרה. להציל טייסים, איזו מטרה נעלה! הקפיצה מהמגדל תפרסם אותו ברבים ואף אחד לא ינשל אותו מהמצאתו!

לקוחותיו של החייט, ברובן נשים אוסטריות שתיירו בפריז, נהנו לשמוע, במשך המדידות הארוכות, את סיפוריו על החליפה הפלאית שבזכותה יוכלו אף הפחדנים שבפחדנים לעסוק בספורט הצניחה בלי כל חשש.

ריישלט עיצב חליפת טייס ממשי, מצוידת בכנפיים, בהשראת הפיזיונומיה של העטלפים. החליפה הייתה אמורה להפוך למצנח בעת תאונה. כבר שנתיים כמעט שהחייט מצייר, גוזר, תופר.

אומנם ניסה אותו, את המוצר המוגמר, ללא הצלחה יתרה, על בובות ועל עצמו אך את הכשלונות ייחס לגבהים הנמוכים ולכן טרח והשיג רישיון לצנוח מהקומה הראשונה של מגדל אייפל, המתנשאת לגובה של חמישים ושישה מטרים. מה גם שהמגדל, סמל של הרפובליקה (הוקם לציון מאה שנה למהפכה הצרפתית), קולו של הצבא (שידר וקלט החל מ-1908 גלי רדיו המקשרים את החיילים למטה הכללי) הפך מוקד לאתגרי תעופה: בלונים פורחים וראשוני המטוסים חגו סביבו כדי לברכו לשלום.

222 1
החייט המעופף // צילום נחלת הכלל, ויקימדיה קומונס

ביום ראשון, ב-4 בפברואר 1912, הגיע ריישלט למגדל במכוניתו עם שני חברים. כשלושים סקרנים, חובבי תעופה, עיתונאים וצלמים נכחו במקום. חבריו של ריישלט ניסו להניאו מלקפוץ אך זה התעקש. האם באמת היה בטוח כל כך בהמצאתו? יום קודם חיבר את צוואתו אצל נוטריון. התאבדות? טירוף? אובססיה?

מפקד המשטרה טען שריישלט שיקר באומרו שמדובר בהצנחת בובה. לו היה אומר את האמת, שהתכונן לקפוץ בעצמו, לא היה מקבל רישיון. אך ריישלט הגיע כשהוא לבוש בחליפת הצניחה, ללא בובה, ואף שוטר לא עצר בעדו.

בקור של למטה מאפס מעלות צלזיוס וברוח חזקה היסס ריישלט במשך ארבעים שניות אך בסופו של דבר קפץ אל מותו כשחליפת המצנח מתקפלת על גופו, מקיפה אותו כתכריך.

אומרים שרופא שניתח את הגופה לאחר המוות קבע שריישלט מת מהתקף לב עוד לפני שהתרסק על האדמה הקפואה אך מידע זה אינו מבוסס. סביר יותר להניח שריישלט נהרג כשגולגולתו התרסקה בבסיסה. בן שלושים ושלוש היה בעל החלומות במותו. סרטון קפיצתו, אחד הראשונים של חברת הפקת הסרטים פאתה (Pathé) שתיעד אירוע אקטואלי, מעביר צמרמורת.

פרנסואה ריישלט ממשיך לעורר סקרנות. ההיסטוריון דוד דריולה פירסם תחקיר מעניין שערך על החייט המעופף בספר שיצא לאור כמאה שנה לאחר מותו של הממציא שלא הגשים את חלומו.

הטייס הנועז, 1926

הטייס, ליאון קולו (Léon Collot), סגן במילואים, יליד בזנסון, התערב עם חבר אמריקאי שייצלח את מגדל אייפל בעוברו בין רגליו, במטוס כמובן. אתגר נועז שליאון קולו עמד בו.

האגדה מספרת שליאון קולו פגש בתיאטרון מכר אמריקאי שהביע את תמהונו על כך שאף צרפתי לא ניסה עדיין לטוס בין כרעיו של מגדל אייפל. לו היה המגדל מוצב בארה”ב, הוסיף האמריקאי בפרץ רגשות פטריוטי, אין לי שום ספק שהדבר היה כבר נעשה מזמן. ליאון קולו ראה בדברים אלה פגיעה בכבוד ארצו ומגדלה הפאלי והחליט מייד להרים את הכפפה.

המטוס שטס דרך רגלי מגדל אייפל (ציור אילוסטרציה)

ב-24 בפברואר 1926 המריא ליאון קולו בשעה שמונה בבוקר מנמל התעופה אורלי במטוס הברגה 19 (Breguet 19) שלו לעבר מגדל אייפל. הערפל ששרר אז גרם לו להסס אך בשעה תשע ועשר דקות, משהפציעה השמש, החל לרדת ועבר בהצלחה תחת הרגל המערבית והרגל הצפונית של אשת הברזל.

האסון קרה לאחר מכן. משרצה ליישר את הכלי, סונוור באור השמש ונתקל באנטנת טלגרף אלחוטי. המטוס התלקח וטייסו נספה בדלקה מול מבטם חסר האונים של אחיו וקומץ עיתונאים. בן שלושים ושתיים היה ליאון קולו במותו.

הצנחן שקרא תגר על החוק, 1928

ב-1912 החליטו הרשויות לחוקק חוק האוסר להשתמש במגדל אייפל כפלטפורמת ניסויים לצניחות. התאונות המרובות היו ביסודו של החוק. אך יש אנשים שבשבילם חוקים לא נועדו אלא שיעברו עליהם וכזה היה מרסל גאייה (Marcel Gayet).

מרסל גאייה לא היה טירון, צניחות מרובות ממטוסים נזקפות לזכותו. וכך, ב-20 במרץ 1928, הזמין צלמים לצפות בצניחה נוספת והפעם ממגדל אייפל.

קיפול לא נכון של המצנח היה בעוכריו. הצורף בן השלושים וחמש צנח אל מותו מהקומה הראשונה של המגדל אחרי שהמצנח לא נפתח.

הצנחן הנורווגי ביש המזל, 2005

ב-16 במאי 2005 הגיע צעיר נורווגי, אקסל, בן 31, למגדל אייפל במטרה לצנוח ממנו כדי לחגוג את חגה הלאומי של ארצו שחל למחרת ולתעד את המבצע כדי להשתמש בסרטון כפרסומת למען חברת האופנה בשם “אימפקט” שהקים יחד עם חברים. אלה, בת זוגו ועוד שניים, הגיעו יחד איתו למגדל. אחד מהם, ג’ו, היה אמור לצנוח גם הוא אך משנוכח לדעת שמצנחו לא כשיר, זנח את הרעיון וירד.

הנורווגי הסתיר את המצנח בבגדיו ואת מצלמת הווידאו בקסדתו. הוא עלה לקומה השלישית אך משראה שהיא מוגנת בשבכה, ירד לקומה השנייה, בגובה של מאה וחמישה עשר מטרים, טיפס על המעקה וצנח. המצנח אמנם נפתח אך הצנחן נחת על מוטות הברזל של הקומה הראשונה ונהרג בו במקום, בסביבות עשר בערב. מצלמת הווידאו שבקה חיים יחד עם בעליה.

חבריו צפו בו מלמטה וחזו במותו. ג’ו הביע עצב אך הצהיר שימשיך לעסוק בספורט המסוכן של קפיצת בסיס (base-jump), דהיינו, צניחה מאתר מקובע (בניין, אנטנה, גשר, צוק) ולא ממטוס.

נוירסטניה, 1960-1961

ב-14 במאי 1961, בסביבות שבע בערב, קפץ מהקומה השנייה של המגדל איש כבן ארבעים. השוטרים שבדקו את גופתו של ההרוג מצאו מסמכים מזהים עם שמו וכתובתו: אלבר דיפורמנטל, רחוב שטודאן מספר 26, Albert Dufourmentelle, 26 rue Châteaudun, ברובע ה-9.

משהגיעו לביתו של המתאבד, גילו להפתעתם גופה נוספת, זו של ליאוני דיפורמנטל, אשתו. לא היה מקום לספק בדבר זהות הרוצח. לפני שהתאבד, רצח אלבר דיפורמנטל את אשתו. מזה יותר משנה לא עבד כיוון שסבל מנוירסטניה ואשתו דאגה לפרנסת הבית. מדוע רצח אותה? אלבר דיפורמנטל לקח את סודו אל הקבר.

שנה קודם לכן קפצה מהמגדל כתבנית בת עשרים וארבע שסבלה גם היא מנוירסטניה. כמה ימים לאחר שקפצה הייתה אמורה להכיר את משפחת חתנה לעתיד. דרך טרגית לבטל את החתונה…

שרשרת הסובלים ממחלה זו שקפצו מהמגדל לא הסתיימה כאן. שלושים וחמש שנים קודם לכן קפץ אל מותו מהגר רוסי, משרת של אדון, שצרותיה של ארצו גרמו לו לנוירסטניה. הרוסי התאבד כמה ימים לאחר התאונה שבה נהרג הטייס ליאון קולו שביצע, כזכור, את טיסתו משום פטריוטיזם.

צעיר ישראלי בחבורת המתאבדים ממגדל אייפל, 2012

השבכות והמעקים מניאים את האובדנים מקפיצות אך פה ושם נרשמות “הצלחות”. ב-2009 קפצה בחורה בת עשרים אל מותה מהקומה השנייה. היא נפלה על הטרסה של המסעדה בקומה הראשונה כשבליינים רבים המשיכו לאכול בנחת בלי לשים לב למתרחש.

ההתאבדות האחרונה הייתה של ישראלי. מכיוון שלא דיבר צרפתית, יש לשער שהיה תייר, ומכאן הכינוי “התאבדויות תיירותיות” לסוג זה של “מועמדים”. ב-24 ביוני 2012, סמוך לחצות, הבחינו תיירים בגבר חגור תיק גב המטפס על המגדל מבחוץ והזעיקו את כוחות הביטחון. עשרים וארבעה כבאים הגיעו במהרה וניסו לשכנע את הצעיר, שהיה תלוי על המגדל בטיפוס אל עבר הקומה השלישית, לרדת ממנו.

הצעיר בן העשרים וחמש לא שעה לניסיונות השיכנוע של הרופא הצוות שאיתו דיבר כשעתיים. עשינו כל מה שיכולנו, אמר דובר הכבאים. “אין לי יותר מה להגיד”, אמר הבחור, הרפה אחיזתו וצנח מגובה של 125 מטרים לקומה השנייה כשזרועותיו פרושות, נחבט ונהרג.

הצרפתים מכנים קפיצה בזרועות פרושות “‘קפיצת מלאך”, saut de l’ange, משום דמיונן לכנפיים. וכך התעופפה נשמתו של הבחור אל עבר השחקים והצטרפה לזו של הפועל האיטלקי אנג’לו. למי שמאמינים בהישארות הנפש.

נשמה לחוד וגוויה לחוד. גופתו של המתאבד הועברה למכון לרפואה משפטית. שגריר ישראל בפריז קיבל הודעה על האירוע כדי לאתר את משפחתו של הצעיר שלא ידע צרפתית ודיבר רק אנגלית. הגורמים הנוגעים בדבר סירבו למסור פרטים נוספים על זהותו של המתאבד שנשאר אלמוני לקהל הרחב.

למחרת הדרמה הוזעקו הכבאים שנית כשצעירה בת עשרים וחמש איימה לקפוץ מהקומה הראשונה של המגדל. האישה, הודית במוצאה, תחת השפעת אלכוהול ותרופות, טיפסה ברגליים יחפות ובלי כל ציוד על הרגל המערבית של המגדל.

הפעם הצליחו אותם כבאים, לבושי אדום, מהיחידה המיוחדת לחילוץ והצלה בתנאי סיכון, לשכנע אותה להתפנות באמצעות מסוק לאחר שעה דרמטית שבה הייתה תלויה בגובה של חמישים וחמישה מטרים על פי התהום. ראוי לציין שתמיד קיים הסיכון שהאדם האובדני ימשוך אל המוות גם את המחלץ ברגע שזה אוחז בו ואנשי היחידה מסכנים את חייהם בכל פעולה ופעולה. הוחלט לפנות את האישה, שהייתה נחושה לסיים את חייה, באמצעות מסוק כדי למנוע ממנה לגרום להפלת מצילים בעקבותיה.

הפינוי היה נועז ביותר גם כיוון שרוח עזה נשבה ופועל מאתר בנייה סמוך שצפה במחזה חשש שהמסוק ייחבט במגדל. הצעירה הובאה לבית החולים האירופי ז’ורז’ פומפידו לטיפול ובדיקות פסיכיאטריות.

הרצח היחיד במגדל – פושע ספרדי שהשליך את אשתו אל מותה, 1963

נחזור אחורה בזמן אל אירוע פלילי יוצא דופן שהעלה ספקות רבים בלב החוקרים שהוסרו רק לאחר זמן רב. מדובר בפמיסייד, רצח אישה על ידי בן זוגה. הלז ניסה להסוותו והציגו בתחילה כהתאבדות ולאחר מכן כתאונה. זהו הרצח היחידי שבוצע במגדל אייפל.

ב-9 בפברואר 1963 התכונן זוג מהגרים ספרדי, פרנסיסקו טולדו פרניה (Francisco Toledo Pernia), בן שלושים ואחת, פועל בבית חרושת בפריפריה של פריז, ואשתו דולורס, בת עשרים ושמונה, לעלות לקומה השנייה של מגדל אייפל אך עצר בקומה הראשונה כדי, לכאורה, לשוחח. דולורס נפלה ונהרגה מייד.

השוטרים עצרו את בן הזוג בחשד לרצח. בגרסה הראשונה שמסר לחוקריו טען כי צפה, חסר אונים, בהתאבדותה של אשתו.

הרצח של דולורס (ציור אילוסטרציה)

בגרסה שנייה, אחרי לחץ של החוקרים ועדות מפלילה של זוג צעיר שראו אותו דוחף את אשתו אל התהום, אמר כי הרים אותה אומנם על המעקה אך רק כדי להפחידה אחרי שהודתה בפניו שבגדה בו. זאת הייתה היא שבחרה להתאבד משום רגשי אשם על המעשה.

בגרסה שלישית, אחרי חמש עשרה שעות חקירה, טען ואמר שהחזיק אותה מעבר למעקה כדי שתודה שבגדה בו ואז החליקה מידיו ונפלה אל התהום. תאונה בלבד, הוא חף מפשע.

המשפט נפתח לאחר שנתיים ומעדויות מכריה של האישה עלה כי דולורס הייתה אישה צנומה, ביישנית וסגורה, לא ידעה מילה צרפתית, לא נקלטה בחברה ולכן לא בלתי סביר היה להניח שהתאבדה.

בנוסף על כך התגלו סתירות בעדויותיהם של בני הזוג שנכחו בסצנה הדרמטית. מדובר בזוג קרשר מסטרסבור שתיירו בפריז לירח דבש וירדו מהקומה השנייה של המגדל לקומה הראשונה. מסייה קרשר העיד שראה גבר דוחף דמות ממולו אל תוך התהום. מאדאם קרשר אמרה, לעומת זאת, שהבחינה בדמות מרימה משהו שנראה כערמת בגדים מן הקרקע וזורקת אותה אל מעבר למעקה. הסתבר לה שזוהי אישה משראתה זוג רגליים צץ מהערמה ומששמעה צעקה חדה. מסייה קרשר לא שמע כלום בעוד שהיה ליד אשתו וכל הסצנה התרחשה במהירות הבזק.

פרנסיסקו טולדו בכה, בזמן המשפט, צעק, נאנח, הכה בידיו על חזהו, הניף ידיים למעלה, נשבע שאהב את אשתו ושלא הייתה לו שום סיבה להרוג אותה. להפך, היא הייתה האדם היקר לו ביותר בחייו.

בסוף ההצגה נידון הנאשם לחמש שנות מאסר על הריגה ללא כוונה תחילה אך כיום איש אינו בטוח עוד שפרנסיסקו טולדו חף. ההפך הוא הנכון. האיש, שנולד ב-1932, היה פושע מובהק, מעורב בפרשות פליליות רבות, ביניהן רצח של גמלאי בן שבעים ותשע ב-2011 בספרד על רקע סכסוך כספי.

טולדו תיווך בין מוכר לקונה של נכס נדל”ן ודרש עמלה של ששת אלפים יורו מכל אחד מהצדדים, דהיינו שנים עשר אלף יורו. המוכר והקונה באו לתת לו רק אלף שמונה מאות יורו.

טולדו זעם שלא קיבל את הסכום שדרש. ב-2006 דקר טולדו את המוכר בצווארו ובצלעותיו וריצה עונש של שנתיים וחצי מאסר. ב-2011 ירה למוות בקונה הנכס שישב על ספסל בכיכר המרכזית של העיר טורמולינוס. אין שום ספק כיום שטולדו, בעל קריירת פשיעה עשירה, רצח גם את אשתו דולורס כחמישים שנה קודם לכן.

בתקווה שלא יהיו עוד מקרי מוות במגדל אייפל

מאז שלושים שנה נוקטים מאמצים רבים ההולכים ומשתכללים כדי למנוע התאבדויות מהמגדל. רשתות ביטחון, גדרות עולות בגובה ארבעה מטר וברוחב שני מטר, מעקים, אלמנטים מחודדים, דמויי קוצים, מצלמות אבטחה המתעדות כניסות לא חוקיות, סיורי שוטרים תכופים, כל אלה מנמיכים את מספר ניסיונות ההתאבדות, שירדו אל אחד בשנה, לפי דובר הכבאים.

חמישים אלף יורו עולה כל פעם להתערב, לחלץ, לפנות. לחסוך עלויות והעיקר, כמובן, לחסוך חיי אדם. נקווה שההתאבדות ב-2012 תהיה האחרונה. לו יהי!

הערה

דוברי צרפתית מוזמנים לקרוא קטע מעניין של רולאן בארת, זמין ברשת, על המגדל. מצורף גם קישור לספרו המוקדש לאתר.

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!