מלונות מומלצים ברובע ה-14 בפריז (מונפרנאס)

בפינת שדרות רספאיל (Boulevard Raspail) ואדגר קינה (Edgar Quinet), ארבעים ושישה חדרים בבניין ששופץ במלואו ב-2023 ברוח אר דקו. הפרט שאהבתי: בכל חדר רחצה יש חלון ופסיפס שנעשה במיוחד למלון בידי האמנית מתילד ז׳ונקייר (Mathilde Jonquière). בחדרים מכונת נספרסו ומגש תה, ויש חדרים משפחתיים ואפילו דירה לחמישה. תחנת רספאיל נמצאת שלושים מטר משם, ובית הקברות מונפרנאס ממש מעבר לפינה. שימו לב שחלוקי הרחצה מגיעים רק בחדרי הסופיריור ובסוויטות. אני ממליץ למשפחות לבקש את הדירה, מכיוון שקשה למצוא חמש מיטות במחיר הזה.

מלון בוטיק של רשת קוריו (Curio Collection) של הילטון, פרוש על שורת בתי עיר מהמאה ה-19 ברחוב נייפס (Rue Niépce). חמישים ושניים חדרים וסוויטות, והשם מגיע מהצלמת ז׳נין נייפס (Janine Niepce) שהעבודות שלה תלויות בכל המלון. יש מסעדה מתחת לגג זכוכית, חדר כושר הפתוח מסביב לשעון, מצעי כותנה מצרית וברנץ׳ עם שמפניה בימי ראשון. ארוחת הבוקר עולה 18 יורו לאדם. שימו לב שזו שכונת מגורים שקטה ולא אזור תיירותי. אני ממליץ לבקש חדר הפונה לגן, מכיוון שהוא נעים בהרבה מהחדרים לרחוב.

ארבעים חדרים בשדרות רספאיל, ליד תחנת רספאיל וכעשר דקות הליכה מגני לוקסמבורג. חדר ארוחת הבוקר שמור בסגנון שנות השלושים, ובלובי יש בר קטן וספרייה. המלון מחזיק בתו הירוק הצרפתי לתיירות בת קיימא. הבופה כולל בגט וקרואסונים, ריבות של אומן, גבינות טריות, נקניקים ומיץ תפוזים סחוט. בחדרים מכונת נספרסו וקומקום, חלוקים וכפכפים ומיזוג שקט. לילדים מכינים ארוחת בוקר מותאמת ומחכה להם ארגז משחקים. שימו לב שהחדרים קומפקטיים. אני ממליץ לבקש קומה גבוהה, מכיוון שהבידוד מהשדרה טוב יותר שם.

ארבעים ושישה חדרים ברחוב בולאר (Rue Boulard), בבית שעוצב כרזידנס קולוניאלי: מהגוני, צמחייה, וחדרי רחצה רטרו בשיש ועץ עם ברזים ישנים. הרמז לאריה של דנפר רושרו חוזר בפרטי העיצוב, ובמעלית מחכה לכם ציור קיר של קוף. להרבה מהחדרים יש מרפסת פרטית, וארוחת הבוקר בופה עולה כחמישה עשר יורו. אין חניה במלון עצמו. תחנת דנפר רושרו עם ה-RER B לשני שדות התעופה נמצאת ארבע דקות הליכה, והקטקומבות עוד יותר קרוב. שימו לב שחלק מהריהוט כבר לא צעיר. אני ממליץ לבקש במפורש חדר עם מרפסת כבר בשלב ההזמנה.

מלון בן שישים ואחד חדרים ברחוב דה לה גייטה (Rue de la Gaîté), רחוב התיאטראות של מונפרנאס, בתוך מבנה שהיה בעצמו תיאטרון. את החדרים עיצב מחדש ונסן דארה (Vincent Darré) בקווים צבעוניים ונועזים, ולמטה יש בריכה מחוממת מקורה, חמאם וג׳קוזי, וזה נדיר מאוד במלון בגודל הזה. יש גם חדרים מקושרים למשפחות, חדר כושר, טיפולי עיסוי ובר קוקטיילים בקומת הכניסה. שימו לב ששני דברים השתנו: המלון פועל היום תחת השם Le Magnifique, ורחוב הגייטה ער מאוד בערבים. אני ממליץ לבקש חדר לצד הפנימי למי שישן קל.

שישים ושלושה חדרים בבניין אוסמני בשדרות רספאיל, עם תקרות גבוהות וחלונות מהרצפה עד התקרה. בכל חדר מכונת נספרסו ומיני בר, והבר בלובי פתוח מסביב לשעון עם תפריט קליל. תחנת רספאיל עם קווים 4 ו-6 נמצאת ממש מול הדלת, ותחנת דנפר רושרו עם ה-RER B לשני שדות התעופה בהליכה קצרה. קרן קרטייה לאמנות בת זמננו והברסרי לה קופול נמצאות במרחק דקות. יש גם חלל עבודה משותף, טרסה ושני חדרים נגישים. שימו לב שאין למלון מסעדה משלו. אני ממליץ לבקש חדר לצד הגינה, מכיוון שהשדרה עמוסה.

שלושים ושמונה חדרים וסוויטות בשדרות רספאיל, בבניין אר דקו מתקופת בין המלחמות. לכל קומה יש צבע משלה וכל חדר נקרא על שם אמן שחי או עבד באזור: בראק, גוגן, ג׳אקומטי, פיקאסו ומנייאלי. לחדרי הפינה יש נוף פנורמי ומכמה מהם רואים את מגדל אייפל בערב. יש חדרים מקושרים ומשולשים, מיזוג ובידוד אקוסטי, והמלון מחזיק בתו האקולוגי האירופי. לה קופול נמצאת מאתיים מטר משם. שימו לב שהחדרים הקלאסיים הם כשלושה עשר מטר. אני ממליץ לבקש חדר פינתי, מכיוון שההפרש במחיר לא גדול.

מאה ואחד חדרים ברחוב דלמבר, כולם משופצים ב-2025, מאחורי חזית צנועה שמסתירה גינה פרטית. כל החדרים פונים לגינה או לחצר הפנימית, כלומר אף חדר לא פונה לרחוב. חדרי הפריווילג׳ המשפחתיים הם 24 מטר ומיועדים לשני מבוגרים ושני ילדים עם דלת הזזה שמפרידה ביניהם, ובבר לאטלייה יש טרסה מוצלת. יש גם חניון מקורה עם גישה ישירה, וארוחת הבוקר כוללת מיץ תפוזים סחוט ועוגות בית. תחנת ואוון (Vavin) על קו 4 נמצאת מאה מטר משם. שימו לב שהמלון מארח גם קבוצות וכנסים. אני ממליץ לבקש במפורש חדר לצד הגינה.

מלון שנפתח בשנת 2022 ברחוב ורסנז’טוריקס (Rue Vercingétorix), ביוזמת האנשים שעומדים מאחורי יריד הרישום Drawing Now. 143 החדרים מצוירים ביד: בכל אחד מהם ציור קיר או עבודות ממוסגרות של אמנים צרפתים עכשוויים, ולמלון יש גם חלל תצוגה משלו. יש בריכה מקורה ומחוממת, סאונה וספא קטן, ומסעדה שפתוחה כל ימות השבוע עם בראנץ’ בופה בסופי שבוע. תחנת המטרו גאטה (Gaîté) נמצאת כארבע מאות מטר משם ותחנת הרכבת מונפרנאס בכעשר דקות הליכה, כך שכל מסלול הבוהמה של מונפרנאס נפתח לכם מהדלת. שימו לב שארוחת הבוקר אינה כלולה ועולה כ-19 יורו לאדם. אני ממליץ עליו למי שמגיע לכמה לילות ומחפש מלון שהוא גם אטרקציה בפני עצמו.

מי שמחפש כאן את הוליידיי אין גאר מונפרנאס לא טועה: זהו אותו מלון בדיוק, שעבר מיתוג מחדש לרשת voco של IHG. הוא יושב בשדרות דו מן (Avenue du Maine) עם כמאה חדרים, בר לובי אדום ומסעדה שמגישה בופה בוקר. הנכס הגדול שלו הוא המיקום: תחנת המטרו גאטה (Gaîté) נמצאת ממש מול הדלת, תחנת הרכבת מונפרנאס בחמש דקות הליכה, ורוב האטרקציות של הרובע ה-14 בטווח הליכה נוח. יש גם חצר גן שקטה וחניון תת-קרקעי פרטי, אולם החניה בתשלום נפרד ומחייבת הזמנה מראש. אני ממליץ לבקש חדר שפונה לגן, מכיוון שהצד של השדרה ער בהרבה.

המיקום כאן הוא הסיבה: שדרת אדגר קינה (Boulevard Edgar Quinet), מאה ושבעים מטר מתחנת המטרו אדגר קינה ופחות מארבע מאות מטר מתחנת הרכבת מונפרנס, מול השוק של אדגר קינה ובצד השני של השדרה בית הקברות של מונפרנס. במלון 45 חדרים, וכל אחד מהם נושא שם של דמות מהמונפרנס של שנות העשרים במקום מספר: אדגר, סימון, אנדרה. חלק מהחדרים משקיפים על מגדל אייפל, והחדרים הגדולים הם כעשרים ושלושה מטר, מרווח לפי אמות מידה פריזאיות. אולם ארוחת הבוקר היא קונטיננטלית ולא מזנון גדול, אז אם אתם אוהבים לפתוח את היום בשולחן עמוס, שווה לרדת לאחת הבראסרי בשדרה.

זהו המגדל בן 32 הקומות שרואים מכל מונפרנס, שנבנה ב-1974 בתכנונו של האדריכל פייר דופו (Pierre Dufau) והיה בתורו שרתון, מרידיאן ולבסוף פולמן. הוא צמוד ממש לתחנת הרכבת מונפרנס, מה שהופך אותו לבחירה הגיונית למי שמגיע ברכבת מברטאן או מהלואר. מהקומות הגבוהות הנוף נפרש על פני העיר, ובגג יש בר שממנו רואים את מגדל אייפל. במלון גם מסעדה איטלקית וחדר כושר פתוח מסביב לשעון. אולם זה מלון ענק ולא אינטימי, ורמת החדרים משתנה מקומה לקומה, אז אני ממליץ לבקש קומה גבוהה בהזמנה ולא בצ’ק-אין.

חמישים ושניים חדרים ברחוב דלמבר (Rue Delambre), רחוב צדדי ושקט בין הברסריות ההיסטוריות לה קופול ולה דום. בסלון יש בר על בסיס אמון, קפה ותה ומים מסוננים חינם כל היום וגם חדר הקרנות קטן. ארוחת הבוקר חמה וקרה עם ביצים מקושקשות, בייקון ולחם שמגיע כל בוקר מהמאפייה השכונתית. חדרי הקלאב הם 16 עד 17 מטר ופונים לרחוב או לחצר פנימית, ותחנת ואוון על קו 4 נמצאת כמאה ושבעים מטר משם. שימו לב שהחדרים הקלאסיים קטנים בהרבה. אני ממליץ לשדרג לחדר קלאב אם אתם נשארים יותר משני לילות, וגם המלון עצמו ממליץ על זה.

עשרים ושישה חדרים ממש מול תחנת הרכבת של מונפרנאס, כלומר בסיס נוח מאוד למי שממשיך ברכבת לורסאי, לברטאן או לעמק הלואר. תחנת גייטה (Gaîté) על קו 13 נמצאת מאתיים וחמישים מטר משם ותחנת האוטובוס לשדות התעופה קרובה. ארוחת הבוקר קונטיננטלית עם מאפים ממאפייה אומנית, ואפשר לבחור בין קרואסון לפן ו שוקולה, עם ביצה קשה לפי בקשה. הקבלה פתוחה מסביב לשעון ולכל החדרים מגיעה מעלית. שימו לב שזה מלון קטן ופשוט, ושבתקופת כנסים המחירים באזור קופצים. אני ממליץ להזמין מוקדם ככל האפשר דווקא בגלל זה.

המלון הזה נקרא פעם אוטל דז אקול (Hôtel des Écoles), וכאן גר אנדרה ברטון במשך שנה מאוקטובר 1920, ולפניו פול גוגן ב-1891. שתי לוחיות זיכרון בכניסה מעידות על כך. שלושים חדרים, וברזל יצוק חוזר בכל המלון: במסגרות המיטות, במנורות ובמדפים. לחדר מספר 7 יש מרפסת קטנה משלו, וחדרים 1 ו-2 נפתחים לחצר פנימית. ארוחת הבוקר בופה בכ-13 יורו, ותחנת אדגר קינה נמצאת בקצה הרחוב. שימו לב שהחדרים כמעט זהים זה לזה וקטנים. אני ממליץ לבקש חדר בגב הבניין, מכיוון ששם באמת שקט.

שלושים ושבעה חדרים ממש מול תחנת הרכבת של מונפרנאס, כלומר דקה הליכה מהרציפים, ומתחת למלון המטרו, ה-RER, האוטובוסים לשדות התעופה ותחנת המוניות. המלון עבר שיפוץ מלא, בכל החדרים חלונות כפולים וחדרי הרחצה חודשו, וארוחת הבוקר בופה מתחילה בשבע ואפשר לקבל אותה גם לחדר. בכל חדר יש מיזוג ומגש קפה, והקבלה פתוחה מסביב לשעון. שימו לב שהחדרים קטנים, שהכתובת רשומה רשמית ברובע ה-15 ולא ב-14, ושבחדרי הרחצה יש מקלחת בלבד. אני ממליץ עליו למי שמגיע או ממשיך ברכבת ורוצה למזער גרירת מזוודות.

ברחוב סלס (Rue Cels) השקט שכרו סימון דה בובואר וז׳אן פול סארטר שני חדרים נפרדים מסתיו 1937, וב-1941 התקיימה בחדרה של דה בובואר הפגישה הראשונה של קבוצת ההתנגדות סוסיאליזם וחירות. לוחית על החזית מצטטת את שניהם, ובמלון יש ספרייה עם הכתבים שלהם. שלושים ושבעה חדרים בין 11 ל-19 מטר, חצר פורחת שאליה פונים החדרים האחוריים, וארוחת בוקר בופה בכ-12 יורו. יש מיזוג, מעלית וחניון בכ-20 יורו ליום. שימו לב שהחדרים הקטנים באמת קטנים. אני ממליץ לבקש חדר לכיוון החצר, כי זה החלק היפה במלון.

רחוב דגר (Rue Daguerre) הוא אחד הרחובות הכי חיים ברובע: שוק, מאפיות, חנויות גבינה וירקנים, וביום ראשון הוא הופך להולכי רגל בלבד. המלון יושב עליו עם עשרים ושבעה חדרים אטומים לרעש, בעיצוב עם מעקות פליז ורהיטים עתיקים. יש מיזוג ומיני בר בכל חדר, קפה ותה חינם כל היום, וארוחת בוקר בופה בין שבע לעשר וחצי שאפשר לקבל גם לחדר. תחנת גייטה נמצאת שלוש מאות וחמישים מטר משם. שימו לב שהחדרים קטנים וחלקם מבקשים חידוש. אני ממליץ לבקש קומה גבוהה, מכיוון ששם הכי שקט.

ארבעים חדרים ברחוב דה לואסט (Rue de l’Ouest), במלון שיש לו גינה וטרסה, וזה נכס אמיתי במחיר הזה. חלק מהחדרים פונים לגינה וחלק לרחוב, יש חדרים משפחתיים לארבעה וחדרים מקושרים, מיזוג ובידוד אקוסטי בכולם, וגם השכרת אופניים ישירות מהמלון. תחנת פרנטי (Pernety) על קו 13 נמצאת שתי דקות הליכה, ובמלון יש גם חדר ישיבות וקבלה שפתוחה מסביב לשעון. שימו לב שהחדרים הרגילים הם 13 עד 17 מטר ושהאזור הוא שכונת מגורים ולא יעד תיירותי. אני ממליץ לבקש חדר לצד הגינה, מכיוון שההבדל בשקט משמעותי.

חמישים וחמישה חדרים ברחוב דו פר קורנטן (Rue du Père Corentin), בעיצוב שנשען על שנות העשרים. לחדרי הבלקון בקומה החמישית יש מרפסת פרטית, ובקומה השישית יש חדר משפחתי אחד של 20 מטר לארבעה. יש מיזוג, בידוד אקוסטי, חניון פרטי לפי בקשה ושני חדרים נגישים. תחנת פורט דורליאן (Porte d’Orléans) עם קו 4 והטראם נמצאת שתי דקות הליכה, ופארק מונסורי בקרבת מקום. שימו לב שזה כבר הקצה הדרומי של פריז ושעד המרכז ההיסטורי נוסעים ולא הולכים. אני ממליץ לבקש את חדרי הבלקון, כי הם משנים את כל התחושה.

המלון משתכן בבניין מנסאר (Mansart) קלאסי ברחוב ריימון לוסראן (Rue Raymond Losserand), בפינה השקטה והציורית של פרנטי (Pernety). יש בו 45 חדרים ממוזגים, וארוחת הבוקר מוגשת במרתף מקומר החל מחמש וחצי בבוקר, מה שנוח מאוד למי שתופס רכבת מוקדמת מתחנת מונפרנאס. בלובי מחכים תה, קפה, שוקולד ופירות ללא תשלום לאורך כל היום, ויש חדרי מזנין משפחתיים שמתאימים עד לחמישה אנשים. תחנת המטרו פרנטי נמצאת כשלוש מאות מטר משם. שימו לב שחדר ארוחת הבוקר קטן ועלול להיות צפוף בשעות השיא, ושאין חניה במלון עצמו. אני ממליץ לרדת לאכול לפני שמונה.

המלון פעל בעבר תחת השם Petit Palace, ומי שמחפש אותו בשם הישן עדיין ימצא אותו כך בכמה מקומות ברשת. הוא יושב בשדרות דו מן (Avenue du Maine), בעיצוב עכשווי וצבעוני שרענן לגמרי את הבניין. יש כאן חדרים מסינגל ועד משפחתיים לשלושה, וגם חדרים נגישים. הקבלה מאוישת עשרים וארבע שעות ביממה, ארוחת הבוקר עולה כחמישה עשר יורו, ובאזור הקבלה יש בר קטן שנוח לשבת בו לפני היציאה לעיר. תחנות המטרו גאטה (Gaîté) ופרנטי (Pernety) שתיהן בטווח של פחות מעשר דקות הליכה. החדרים קטנים ומקום האחסון לבגדים מוגבל, כך שאני ממליץ עליו בעיקר לשהות של שניים עד שלושה לילות.

תשעה עשר חדרים בלבד ברחוב אלזיה (Rue d’Alésia), ואל הקבלה מגיעים דרך גינה קטנה ומוצלת שמפרידה בין המלון לרחוב. בכל חדר יש מכונת נספרסו משלו, ולשניים מהם יש מרפסת פרטית. ארוחת הבוקר היא מזנון עם מוצרים אורגניים, ומוגשת בחדר אוכל מואר שפונה לגינה. תחנת המטרו אלזיה על קו 4 נמצאת כמאתיים מטר משם, וזה קו שמגיע ישירות למונפרנס, לסן ז’רמן ולרובע הלטיני בלי החלפה. אני ממליץ עליו בעיקר לפרנקופילים מתקדמים שכבר מכירים את פריז, מכיוון שאלזיה היא שכונת מגורים אמיתית ולא לב האזור התיירותי, וזה בדיוק הקסם שלו. אולם החדרים הבסיסיים הם כשנים עשר מטר, אז אם אתם מגיעים לשבוע אני ממליץ לשדרג לקטגוריה גבוהה יותר.

עשרים ושמונה חדרים בלבד ברחוב דו דפאר (Rue du Départ), פחות ממאה מטר מתחנת המטרו מונפרנס ולמרגלות המגדל עצמו. הבניין בן חמש קומות, והחדרים בקומה העליונה הם חדרי גג עם קורות חשופות וחלונות שמים. כל החדרים ממוזגים ואטומים לרעש בזיגוג כפול, וחדרי הרחצה מצופים שיש. ארוחת הבוקר קונטיננטלית, עם מאפים, ריבות ומיצים. ואפרופו, כמה צעדים מכאן ברחוב מונפרנס יושבות הקרפריות הברטוניות שצמחו כאן סביב התחנה שאליה מגיעות הרכבות מברטאן. אולם חדרי הרחצה קטנים, אז אם זה חשוב לכם כדאי לבקש קטגוריה גבוהה יותר.

ארבעים ושמונה חדרים וסוויטות בשדרת ראספיי (Boulevard Raspail), בין תחנות ואוון וראספיי, וכשבע דקות הליכה לגני לוקסמבורג. המלון שופץ לאחרונה בסגנון ניאו-קלאסי מרוסן, ויש בו סלון משותף וטרסה חיצונית. הפרט שאהבתי כאן הוא מתקן יין לפי הכוס, כך שאפשר לשבת בטרסה עם כוס אחת בלי לפתוח בקבוק שלם. חדרי הסופיריור הם כתשעה עשר מטר, והסוויטות המשפחתיות בין עשרים לעשרים וארבעה ומתאימות עד ארבעה אנשים. אולם אין כאן מיטות נוספות ואין עריסות, אז משפחות צריכות להזמין סוויטה משפחתית מראש ולא לסמוך על תוספת בחדר.

ארבעים ואחד חדרים ברחוב אודסה (Rue d’Odessa), במלון עצמאי שמנוהל בידי אותה משפחה שנים רבות, וזה מורגש בקבלה. הבניין אוסמני, החדרים משופצים בהדרגה בידי המשפחה עצמה, החלונות אטומים לרעש ובחלק מהחדרים יש מיזוג. הבניין בן שש קומות ויש בו מעלית, הקבלה פתוחה מסביב לשעון, מקבלים כלבים ויש שירות בייביסיטר. תחנת אדגר קינה נמצאת פחות ממאה מטר משם ותחנת גייטה שלוש מאות ושבעים. שימו לב שאין קומקום בחדרים ושהחדרים הזולים קטנים. אני ממליץ לבקש חדר סופיריור, מכיוון שההפרש בגודל מורגש מיד.

שלושים ושלושה חדרים בשמונה קומות, ממש על כיכר דנפר רושרו (Place Denfert-Rochereau) שבמרכזה יושב אריה בלפור שהמלון קרוי על שמו. עשרה חדרים כאן מגיעים עם מרפסת ונוף לגגות פריז. יש מעלית, סלון משותף, וארוחת בוקר בופה שאפשר לקבל גם לחדר. תחנת דנפר רושרו עם קווים 4 ו-6 וה-RER B הישיר לשני שדות התעופה נמצאת פחות ממאה מטר. שימו לב שהחדרים פשוטים ולא גדולים ושרק ארבע הקומות העליונות ממוזגות. אני ממליץ לבקש חדר עם מרפסת בקומה גבוהה, שהוא גם השקט וגם הממוזג.

המלון האקולוגי הראשון במחיר שפוי במרכז פריז, ברחוב בולאר. פרנק לאוואל הפך כאן ב-2009 מלון ותיק לפרויקט סביבתי: פאנלים סולריים על החזית, אוגר מי גשם בגינה, ריהוט ממוחזר ותאורה חסכנית. ארוחת הבוקר הצרפתית המלאה אורגנית וכלולה במחיר החדר, והאופניים של המלון עומדים בגינה לשימוש חופשי של האורחים, שנים לפני שהגיע הווליב. המחיר אחיד לכל החדרים. תחנת דנפר רושרו נמצאת מאה מטר משם. שימו לב שהחדרים בסיסיים ולא חדשים. אני ממליץ לקחת את האופניים ליום שלם, מכיוון שזו הדרך הזולה ביותר לראות הרבה פריז.

שישים ושבעה חדרים בשדרת הגנרל לקלרק (Avenue du Général Leclerc), ממש מעל תחנת פורט דורליאן: מטרו קו 4, טראם ואוטובוסים, כולם שתי דקות הליכה. כל החדרים ממוזגים ועם חלונות כפולים, בקומת הכניסה יש בר ומסעדה בעיצוב סביב עולם המכוניות, וארוחת הבוקר עולה כ-11 יורו. עד פארק מונסורי הולכים כרבע שעה. שימו לב שהמלון לא מקבל ילדים ואין בו מיטות תינוק, ושזה כבר הגבול הדרומי של פריז. אני ממליץ עליו לזוגות שמגיעים לתערוכה בפורט דה ורסאי, שאליה מגיעים בטראם בפחות מעשר דקות.