להסתובב בין בתים עם שלדי עץ וגגות משופעים; לפסוע לצד תריסים מקושטים ואדניות פרחים; להיכנס למסעדה משפחתית ולהתענג על נקניקים איכותיים ובירה מהחבית; חושבים על גרמניה? ברוכים הבאים לאלזס שבצרפת. ובכן, לפחות בעת כתיבת השורות…
אלזס, אזור תרבותי וחבל ארץ צרפתי (עד לרפורמת החבלים הביזורית), נודעת בשנים האחרונות כמוקד תיירותי, הודות לנופיה ולאווירה שאופפת רבים מכפריה. שוקי חג מולד, פסטיבלים חקלאיים ופעמוני כנסיות משלימים תמונה מתעתעת של יציבות נטולת תהפוכות. ברם, ההומוגניות שניכרת בבתי העץ רחוקה מחוויית התושבים המעורים בהיסטוריית המקום.
כדי להבין את הדואליות, האזינו לשיחת שני מקומיים בכיכר המרכזית: האחד מדבר צרפתית במבטא מחוספס, השני עונה באלזסית – שפה המזכירה גרמנית עתיקה. שניהם מכירים את המורשת הכפולה, אך כל אחד מהם מרגיש בבית בדרך אחרת. במאפייה הסמוכה ניתן למצוא גם באגט וגם ברצל – שילוב שמייצג את האזור יותר מכל ספר היסטוריה.
כיום מתפארת אלזס במוסדות בין־לאומיים ובאהדת תושביה לחזון האירופי, אך מבט בוחן יגלה רמזים להיסטוריה ממושכת של מאבקי שליטה.
האטימולוגיה מספקת מידע ראשוני: השם ‘אלזס’, נגזר מהצירוף ‘Ali-saz’, ‘תחום זר’ בגרמנית עילית עתיקה. למעשה, כל כפיס עץ או אבן רחוב מהווים עדות אילמת לרעמי תותחים, לדהרות פרשים ולחוויית זרוּת וניתוק של תושבים, שנמסרו מיד ליד כתשר למנצחים.
את הסמטאות חרכו מגפי לוחמים רומאים, גרמנים, צרפתים ואחרים. עבור האלזסים, ארצם היא בית; עבור אחרים הייתה היא שלל מלחמה. חזות פסטורלית מקבלת תדמית שונה כשמהרהרים בבני הדורות הקודמים: כמה אימפריות קמו ונפלו! כמה גורלות הוכרעו בסמטאות הללו!
על גפנים ומבצרים
בעוד ההיסטוריה החקלאית של אלזס מתוארכת לשנת 1500 לפנה”ס וציידים נוודים הותירו חותם תיעודי כבר בתקופה הפרה־היסטורית, הרומאים הם שהפכו את אלזס לנכס אסטרטגי. בשלביה הראשונים של מלחמת גאליה כבשו הרומאים את האזור. חייל שעמד בראש גבעה המשקיפה על הריין, ראה לנגד עיניו יותר מאדמה חדשה.
עבור הרומאים הייתה אלזס עתיד מבטיח, אזור שליטה חיוני, תקווה להרמת קרן האימפריה. עבור המקומיים היה הכיבוש נכס תרבותי: כניסה לסדר חברתי שגובה נאמנות, אך משלם ביציבות.
במאה הראשונה שולבה אלזס בגרמאניה סופריור, פרובינקייה רומית באזור גרמאניה, מדרום לריין. שטרסבורג, בשמה הקודם ‘ארגנטוראטום’, שימשה מחנה צבאי לחיילי הלגיון השמיני של אוגוסטוס. במאה השנייה הגיעה מגמת העיור לשיאה, והאוכלוסייה הלכה וגדלה עד לאמצע המאה הרביעית. כבר אז, ברמז מטרים, רווחו באזור בתי עץ, בניגוד למגמת האורבניזציה וככל הנראה בשל היעדר סלע נגיש בעמק הריין.
על אף עדויות לגידול גפנים, לא קיים קונסנזוס היסטורי על תפוצת היין המקומי. מנגד, ידוע כי כמויות גדולות של יין יובאו מחצי האי האיברי, לצד שמן ובשרים מלוחים. דגנים גדלו באלזס דשנת הקרקעות, וסיפקו לתושבי המקום אמצעי קיום.q/
אלזס האלמאנית
רומא לא נבנתה ביום אחד והשליטה הרומית באלזס לא תמה ביום בהיר, אך בחלוף השנים התערער מעמדה של האימפריה. האלמאנים, קונפדרציית שבטים גרמאניים שוואבים, הם שתפסו את המקום.
המסורות הפגניות נשמרו באדיקות עד למאה השביעית לספירה, בה החלו האלמאנים להתנצר. רשמי תקופתם ניכרים גם בימינו, הודות לשפתם, שהייתה הבסיס לניבים גרמניים מודרניים, לרבות אלזסית.
עבור התושבים הייתה ההיסטוריה לחוויה קיומית: השלטים הלטיניים הוסרו, השפה הומרה בגרמנית מחוספסת של לוחמים אלמאנים, הרחובות, הבתים, הסמטאות ומבני העץ, הכול נותר כשהיה, אך השליטה התחלפה. התרבות האזורית נקרעה שוב, בתמורה לחלופה שהציעה הכובש.
אלזס הפרנקית
מלאכתו של היסטוריון דומה למלאכתו של ארכיאולוג: כמו פלימפססט מתרבדת שכבה היסטורית על גבי קודמתה, מטשטשת, משמרת ויוצרת נדבך נוסף.
מזכרות התקופה הפרנקית באלזס אינן קשות לאיתור. במהלך המאה החמישית אתגרו הפרנקים את השליטה האלמאנית. קרב טולביאק בהובלתו של כלוביס הראשון סימן את קץ השלטון הישן. האגדה מספרת כי בעודו צופה בתבוסה מתהווה, נשא כלוביס עיניו מעלה ונשבע שאם ינצח, ימיר דתו לדתה של רעייתו, קלותילדה, הנוצרית קתולית.
הקרב הוכרע לטובת הפרנקים והשינוי הוחל: מקדשים מקומיים הוסבו לכנסיות; נזירים פרנקים הפיצו תורתם בקרב תושבים, הפצירו בהם להחליף את האלים המקומיים באל חדש. אלזס סופחה לאוסטרזיה ונשארה חלק מפרנקיה המרובינגית והקרולינגית עד להתפרקותה.
מלבד התמורות הדתיות התפתחו מגמות מעמדיות: מנזרים נוסדו על ידי משפחות בולטות, תוך העצמת מעמדן וחשיבותן הכלכלית. אליטה נוצרית התגבשה בתמיכת מלכי הפרנקים, תרמה להיווצרות השכלה חיונית בעולם פוסט־רומי.
מותו של לואי החסיד סימן פרק חדש בתולדות אלזס. כדמות מפתח בהיסטוריה האירופית; הסתלקותו מהזירה הייתה פתיח למאבקי ירושה ממושכים. עקב מעמדה הייתה חשופה אלזס לרבות מההשלכות: בזמן קצר השתייכה לפרנקיה התיכונה, לממלכת לותרינגיה ולפרנקיה המזרחית.
האימפריה הרומית הקדושה
השלב הבא במטמורפוזה האלזסית היה העברתה לפטרונות ה”גוף שאין כמותו, מעין מפלצת”, כניסוחו של סמואל פופנדורף. האימפריה הרומית הקדושה, זו ש”אינה קדושה, רומית או אימפריה” (וולטר), זכתה באלזס בשנת 870.
הרפורמות הפוליטיות הדהדו שינויי עומק: אלזס פוצלה לאזורים פאודליים קטנים, אך תחת שושלת בית הוהנשטאופן חוותה עדנה, בפרט בהיותה כפופה לשלטונו של פרידריך הראשון, שהגדירהּ כמחוז בשלטונו. שיטת הממשל כללה מעמד אדמיניסטרטיבי, בראשו עמדו אנשים שאינם מהאצולה.
הצעד נבע מסדרת מאבקים בין אדנות פאודלית לבין הכנסייה. הנחת היסוד הייתה כי מעמד ביורוקרטי שאינו תלוי, יפחית סיכוני שאפתנות ויצמצם את החיכוך עם הגופים הנוצריים.
שינויים ממסדיים התחוללו: בית משפט הוקם לצד גופי שלטון אחרים; הבישוף של שטרסבורג קיבל את מרב הסמכויות הניהוליות, אך מעמדו עורער על ידי הרוזן רודולף הראשון, שתבע זכויות שלטוניות. שטרסבורג התעצבה כמובילה, המאוכלסת והחשובה מבין ערי אלזס. מאבק פוליטי הקנה לתושבים הישג דיפלומטי: שטרסבורג הוכרה כעיר קיסרית חופשית; ככזו הייתה כפופה במישרין לקיסר וזכתה לאוטונומיה ולנציגות בדיאט (האספה הפרלמנטרית).
מרעילי הבארות
תיעודים היסטוריים מספקים מידע יקר על יהדות אלזס. בשלב המתואר היו רבים מהיהודים עוסקים בספורט הלאומי, הלוואה בריבית; הקיסר נטה להם חסד והקהילה המקומית שגשגה.
האוטופיה לא נמשכה זמן רב. לאחר שנות שלווה רעדה האדמה לרגלי היהודים. במאה ה־14 החלה סדרת חורפים קשים; יבול דל נקצר ורעב התחולל ביבשת. ‘המוות השחור’ פקד את אלזס, וכמו בחלקים אחרים של אירופה, זעקות אימת המגפה נמהלו בזעקות הפוגרומים ביהודים.
ועדות החקירה הובילו למסקנות, צפויות, בלתי נמנעות בדבר זהותם של האשמים: בשנים הבאות נרצחו אלפי יהודים, ‘מרעילי בארות’, על פי הדעה המדעית המנומקת, במהלך הטבח בשטרסבורג. גם לאחר מכן לא שבו החיים לתקנם: על היהודים נאסרה התיישבות מחודשת, דבר שבמפתיע לא מנע אסון טבע נוסף: רעידת האדמה בשבר הריין, בשנת 1356.
משחק הכיסאות
בדומה לאימפריות רבות, ליבת השליטה של האימפריה הרומית הקדושה התדלדלה במסעות כיבוש. השלטון הגרמני שמר על מאחזי שליטה, אך מעוז הכוח הדומיננטי באירופה עבר לצרפת, שהחלה במסע התרחבות.
במהלך מאות השנים הבאות התפתח ‘משחק כיסאות’, במסגרתו הוצעה והועברה אלזס כנדוניה מיד ליד. בשנת 1299 ביקשה העלמה בלאנש לבית קאפט, אחותו של פיליפ הרביעי מלך צרפת, להתקשר בקשרי שידוכין עם רודולף, שיהפוך לימים לרודולף הראשון, מלך בוהמיה ופולין.
כמחווה אדיבה הוצעה אלזס על ידי השלטון הצרפתי, דבר שהיה עלול לחולל תמורות נוספות בקרב התושבים למודי התהפוכות. הנישואים המיוחלים אכן התרחשו, אך העסקה הכרוכה בהם מעולם לא יצאה לפועל.
הסחף הצרפתי לכיוון נהר הריין נבלם עקב מלחמת מאה השנים. במהלך 116 שנות מלחמה היה בית ולואה נתון תחת מגמת מגננה. אירועי הלחימה התעצבו כמאבק מתיש מבית. בלימה הפכה לערך עליון; כיבוש שטחים נוספים לא נראה כהימור אסטרטגי סביר.
סיום המלחמה עם בית פלנטג’נט סימן את המשך השאיפה הצרפתית להתרחבות עד נהר הריין. בשנת 1444 נשמע שוב רעש מגפי החיילים. ההיסטוריה המעגלית שבה לביקור חוזר. חילות הצבא הצרפתי דרשו את כניעתן של מץ ושטרסבורג, נכסים אסטרטגיים רבי־חשיבות, ואף פתחו במתקפה על בזל.
הדיפלומטיה היא המשך המלחמה באמצעים אחרים
*פרפרזה על דבריו של קלאוזוביץ’ שהמלחמה היא המשך הדיפלומטיה בדרכים אחרות.
בשנת 1469 נכתב פרק חדש בסיפור המסועף של אלזס, הדוכס האוסטרי זיגיסמונד חתם על הסכם סנט־אומר. דוכס בורגונדי שארל הראשון, ‘הנמהר’, קיבל במשכון את השטחים ההבסבורגיים של אלזס עילית, ברייזאך, מחוז פררט, מחוז האונשטיין, אורטנברג וארבע עיירות הריין: ריינפלדן, סקינגן, לאופנבורג וולדשוט.
בתמורה למהלך נחקקה ברית הגנה בין המנהיגים, אינטרס ראשון במעלה של זיגיסמונד, שהתמודד נואשות עם התרחבות הקונפדרציה השווייצרית אל עבר מחוזותיו. נוסף על הסכם ההגנה שילם שארל 50,000 פלורנים עבור חלקי הארץ שהועברו לרשותו.
השינוי לא הורגש בטווח המיידי. תמהיל האזרחים נותר כשהיה והשגרה נשמרה כמעט במלואה. בטווח הארוך, לעומת זאת, ניכרו השפעות המהלך: הדוכס הנמהר הפך לשכן גבול של השווייצרים; זכויות היתר הכלכליות של תושבי המקום תמו; זרעי המרד נזרעו בשטחי הריין העליון.
למרות העברת הבעלות החזיקה האימפריה הרומית הקדושה בזכויות גביית מיסים. פרידריך השלישי, ארכידוכס אוסטרייה, זכה ברווחים כספיים כתוצאה מעסקת הטלאים. בחלוף השנים, האחיזה החלקית ושימוש מחוכם בנישואי שושלת, החזירו לבית הבסבורג את השליטה באלזס עילית ובבלפורט. אך עיירות אחדות נותרו תחת שלטון צרפתי. העיר מילוז, לעומתן, הצטרפה והשתייכה לקונפדרציה השווייצרית בשנת 1515, עד לשלהי המאה ה־18.
רפורמציה כמפנה
בזמן הרפורמציה הפרוטסטנטית חזר השגשוג לאלזס. שטרסבורג הייתה לקהילה מפותחת כלכלית ותרבותית. אזרחיה קיבלו את הנצרות הפרוטסטנטית בשנת 1523, צעד נוסף שתרם לבידולם היחסי מצרפת הקתולית. מאבק איתנים התחולל: מרטין לותר , מחשובי הרפורמיסטים הראשונים, הוביל את מאמצי ההמרה. מנגד פעלו כוחות האימפריה הרומית, הקתולית באופייה, כדי לבער את ניצני הכפירה. פירות המאבק היו פסיפס רב־גוונים וחסר אחידות.
איכר אלזסי שנכנס לכנסיית הכפר – גילה שהפסלים והציורים הוסרו, חלק ממורשת האיקונקלאזם הפרוטסטנטית, המזבחות ריקים והתפילה נשמעת בשפה אחרת. בעבר דיבר כהן הדת בלטינית; כעת הוא מדבר בגרמנית ברורה, ישירה, לפי עקרונות הפרוטסטנטיות.
חלק מהתושבים מקבלים את השינוי בהתלהבות, בעוד אחרים ממלמלים בתסכול. בקרוב מאוד יתפרץ המתח באלימות. העיר מומפלגארד (בצרפתית: ‘Montbéliard’), מדרום-מערב לאלזס, הייתה היחידה בה נשתמרה הומוגניות יחסית: המקום נותר מובלעת פרוטסטנטית מובהקת עד לשנת 1793.
ספרד נכנסת לתמונה
לאחר רצף צרפתי-גרמני, גורם חדש (למחצה) נכנס למשוואה, הספרדים, ליתר דיוק בית הבסבורג בגרסתו הספרדית. בין השנים 1516 ל־1700 נשלטה ספרד הקתולית על ידי מלכים מבית הבסבורג, חוטר של הבית האוסטרי. בשנת 1617 נחתם הסכם חשאי בין פיליפ השלישי, מלך ספרד והסניף ההבסבורגי הבכיר, לבין הארכידוכס האוסטרי פרדיננד השני, הסניף הזוטר של השושלת, בנוגע להקצאת אחזקות מפתח שנויות