בכל פעם שאני מגיעה לחופשה בפריז, שבה גרתי למעלה מ-10 שנים, אני מקדישה כחצי יום לביקור במוזיאון מרמוטן מונה, ולעתים מוסיפה לו טיול במשטחים הירוקים סביבו או, לחילופין, שיטוט ברחובות אוטיי- פאסי, הגדושים בחנויות וקניונים מהסוג השיקי. ואם לא לקנות, אז להנות.
מוזיאון מרמוטן מונה מציג את האוסף הגדול בעולם של יצירותיו של קלוד מונה. זאת ועוד. כל אמני האימפרסיוניזם והפוסט-אימפרסיוניזם המפורסמים מוצגים, סביב מונה, באולמות המוזיאון, ואף כאלה ששמעם לא הגיע לקהל הרחב.
המוזיאון מרחיב הנפש שוכן ברובע ה-16 המהודר והרוגע, באחוזה עירונית מרהיבה, וכולל אוסף קבוע, מרתק כל פעם מחדש ותערוכות מתחלפות, תמיד מעניינות.
מטרו לה מואט
Métro La Muette
כדי להגיע למוזיאון מרמוטן מונה, אפשר לקחת את קו המטרו מספר 9 ולרדת בתחנה הנקראת לה מואט. התחנה נקראת על שם לה שאטו דה לה מואט Le Château de la Muette, שנמצאת בקצה יער בולון. הטירה נבנתה, בסגנון המאה ה-18, על ידי אנרי דה רוטשילד, איש אשכולות רב פעלים, בתחילת שנות ה-20.
שאטו דה לה מואט
כבר מימי הביניים שימש המקום כמעון ציד למלכי צרפת. בסוף המאה ה-16 הרחיבו שארל התשיעי לטירה כדי להעניקו למלכה מרגו לרגל נישואיה לאנרי הרביעי.
הטירה עברה גלגולים רבים. ב-1717 רכש אותה העוצר פיליפ מאורליאן שאחרי שהגדילה ושיפצה, העניקה כמתנה לבתו הבכירה, מארי-לואיז-אליזבט, שתהיה לאחר נישואיה הדוכסית דה ברי. כשהייתה מארי-לואיז-אליזבט בת 7, חלתה והיה חשש לחייה. דאגתו האבהית של העוצר לבתו הפכה, לפי השמועות, לגילוי עריות. כשהבריאה, בילתה בציד ובחגיגות, ללא משמעת וללא הגבלה. כשקיבלה במתנה מאביה את הטירה, בחרה בה הדוכסית השמנמנה כמקום מגוריה וערכה במקום נשפים מפוארים שאותם כיבד בנוכחותו גם הצאר הרוסי פיוטר הגדול. הדוכסית דה ברי התמכרה לזלילה, סביאה והוללות. גופה הלך והעצים, גם בגלל אכילה ושתייה מופרזות וגם בגלל הריונות רצופים. טירת המואט שימשה לה כמקום מקלט ומסתור שבה ילדה את ילדיה המתים, בני מאהביה המרובים, עד שב-1719, במהלך אחת מהלידות האומללות, נפחה את נפשה, בגיל 23.
עוד בת אצולה שלא שפר גורלה קשורה לטירת המואט: מארי-אנטואנט, בהגיעה לצרפת, חיכתה בטירה לטקס נישואיה ושהתה בה מספר פעמים לאחר מכן. תקצר היריעה מלספר את קורותיה של טירת המואט במהלך ההיסטוריה ושימושיה הרבים והמגוונים בין מקום המראת כדור פורח מאויש, ניסויים מדעיים לעיני הציבור, מטוואת כותנה וקברט בתקופת המהפכה, מטה מפקדת חיל הים הגרמני בתקופת הכיבוש, מטה מפקדת חיל הים האמריקאי בזמן השחרור, ועוד כהנה וכהנה. לאחר מותו של אנרי דה רוטשילד ב-1947, מכרו יורשיו את הטירה וכיום יושבת בה מנהלת הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה-OECD.
מה מקור השם מואט? לפי סברה אחת, זהו כתיב קדום של המילה meute עדת כלבים שבה השתמשו לצורך ציד ביער בולון. לפי סברה אחרת, פירוש המילה הוא mue נשל, והכוונה לנשירת קרני הצבאים ולחילוף נוצות הבזים. קרני הצבאים נושרות כל שנה בין פברואה למאי ומגיעות לשיא צמיחתן לפני עונת הייחום בספטמבר. קרני הצבאים הוצגו כנראה במעון הציד של שארל התשיעי. הבזים מחליפים את נוצותיהם גם הם פעם בשנה, לאחר עונת הרבייה, במשך חודש עד חודשיים, וכנראה הוחזקו בתקופה זו במעון הציד.
נושא הציד יעביר אותנו למוזיאון מרמוטן מונה שהיה גם הוא במקורו מעון ציד, דהיינו מקום פגישת ציידים שבו יכלו לסעוד את לבם, לשוחח עם עמיתיהם, להחליף בגדים ולהשלים ציוד.
מוזיאון מרמוטן מונה Musée Marmottan Monet
ז’ול מרמוטן (Jules Marmottan 1829-1883) היה משפטן, ראש עירייה ומנהל חברת כריית פחם בצפון צרפת. דאגתו לרווחת הכורים מציבה אותו כאחת מהדמויות הראשיות של דוקטרינת הפטרנליזם, במובנה הטוב של המילה. ז’ול מרמוטן מימן בכספו הפרטי את בניית בית העירייה ששירתה את צרכי הכורים. כמו כן בנה להם ולילדיהם שכונות מגורים ובתי ספר וסיפק להם שירות רפואי חינם.
מלבד פעילויות ציבוריות אלה, היה גם אספן אמנות נלהב, שהתעניין במיוחד בימי הביניים וברנסאנס. ב-1882 קנה מכריסטוף אדמון קלרמן, הדוכס דה ואלמי, את מעון הציד שלו ליד יער בולון ושיכן בו אוסף אמנות נכבד. בנו פול, שהיה היסטוריון ומבקר אמנות (מחברם של ספרים רבים), וגם אספן ופילנטרופ כאביו, הפך את מעון הציד לאחוזה עירונית וקבע בה את מגוריו. פול התעניין במיוחד בתקופת הקיסרות הראשונה (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) והרחיב את אוספו של אביו.
פול מרמוטן הוריש במותו, ב-1932, את המבנה והאוסף לאקדמיה לאמנויות יפות. ב-1934 נפתח לציבור מוזיאון מרמוטן. בשנים לאחר מכן נתרמו למוזיאון אוספים רבים אחרים שהמפורסם בהם הוא אוסף יצירותיו של קלוד מונה. וכך התרחב גם שם המוזיאון ממרמוטן למרמוטן מונה.
ב-1957 תרמה בתו של הרופא, אספן האמנות והנדיב ז’ורז’ דה בליו כ-20 יצירות אימפרסיוניסטיות למוזיאון, ביניהן “התרשמות, זריחה” שנתנה לתנועה האימפרסיוניסטית את שמה. ז’ורז’ דה בליו, רופאם ההומאופת של מנה, מונה, פיסארו, סיסלי ורנואר, היה מראשוני חובבי הציור האימפרסיוניסטי.
מישל מונה, שהלך בעקבותיה של בתו של דה בליו, הוריש את אוספו של אביו למוזיאון ובכך מנע את פיזורו. מישל חשוך הילדים היה יורשו היחיד של אביו. ב-1966 קיפח מישל מונה, בן ה-87, חובב מכוניות נלהב, את חייו בתאונת מכונית על גשר קלמנסו בנורמנדי, לא רחוק מז’יברני.
לאחר מותו הועבר האוסף למוזיאון. גם חפצים אישיים של הצייר, לוחות צבעים, מכתבים, צילומים, פנקסי רישומים, ניתנו למוזיאון. ב-1970 נחנך האולם שהוסף באופן מיוחד למוזיאון כדי להציג בו את תמונותיו של מונה. אולם זה נבנה בהשראת שני האולמות הסגלגלים שבהם מוצגות “חבצלות המים” של מונה במוזיאון האורנז’רי. כך, במקום אחד, ניתן להתחקות אחר התפתחותו האסתטית והטכנית של האמן, מהקריקטורות של נכבדי לה אבר ופריז שצייר בצעירותו ועד לציורי גנו בז’יברני. באוסף הגדול שתרם מישל מונה למוזיאון נמצאות גם תמונות של אימפרסיוניסטים רבים אחרים, שברובם היו מקורבים לצייר, כגון רנואר, פיסארו, סיסלי, דגה, ברת מוריזו, ועוד.
ב-1980 תרם דניאל וילדנשטיין, בן למשפחת סוחרי האמנות המפורסמת, את אוסף כתבי היד המאוירים של אביו, ז’ורז’, למעלה מ-100 מוצגים הממחישים את אמנות האיור מימי הביניים ועד לרנסאנס. אולם ז’ורז’ וילדנשטיין האפלולי בקומה הראשונה מציג את האוסף הנדיר, אחת מהגדולים בעולם, שבו יצירות מהאסכולות האנגליות, הצרפתיות, האיטלקיות והפלמיות מהמאה ה-13 עד למאה ה-16. על חלק מהאיורים חתומים ציירים מפורסמים כגון ז’אן פוקה, ז’אן בורדישון, סאנו די פייטרו, ג’ירולמו דה קרמונה, ג’וליו קלוביו, ועוד.
ב-1985, תרמה בתו המאומצת של הצייר אנרי דואם Henri Duhem את אוספם של אביה ואשתו מארי, ציירת גם היא, למוזיאון. האוסף מכיל יותר מ-100 תמונות, אקוורלים ופסלי ברונזה, בעיקרם מהמאה ה-19 ומהמאה ה-20, ביניהם יצירות של בודן, ברטון, קרייר, קורו, גוגן, ועוד.
ברת מוריזו במוזיאון מרמוטן
המוזיאון כולל גם יותר מ-80 מיצירותיה של ברת מוריזו Berthe Morisot שהינה דמות מרכזית בתנועת האימפרסיוניזם ואחת מהנשים שהבקיעו את דרכן בעולם שהיה שמור זמן רב לגברים בלבד. רוב היצירות הגיעו ב-1993 מעזבונו של נכדה של הציירת, דני רואר, אחד משלושת בניה של בתה היחידה, ז’ולי מנה ובעלה ארנסט רואר. 3 שנים לאחר מכן יגיע למוזיאון עזבונו של אחיו של דני, ז’וליאן רואר, הכולל 3 ציורים נוספים ורהיטים מהסלון של סבתו. המוזיאון מרכז אם כן את רוב יצירותיה של ברת מוריזו.
יש להוסיף עוד את נוכחותם של אוספי ז’ול ופול מרמוטן. אוספו של ז’ול מציג יצירות של ציירים איטלקים, גרמנים ופלמיים מהמאה ה-13 וה-14 (המכונים “ציירים פרימיטיביים” משום היותם מבשרי הרנסאנס), שטיחי קיר וויטראז’ים עתיקים. אוספו של פול מציג רהיטים וחפצי אמנות מתקופת הקיסרות הראשונה, וכמו כן יצירות של צייריה הבולטים, ביניהן סדרת דיוקנים, מעבודותיו של לואי בויי שעל שמו נקרא הרחוב בו נמצא המוזיאון.
בסופו של הביקור תגיעו לחנות המוזיאון הגדושה ומלאה בספרי אמנות, למבוגרים ולילדים, בשפות שונות, בקטלוגים, במכשירי כתיבה ועוד. משכו את לבי במיוחד המוצרים הנלווים, חולצות, צעיפים, תכשיטים ושעונים בהשראת יצירותיו של קלוד מונה. אם לא לקנות, להנות.
Musée Marmottan Monet
2, rue Louis Boilly
75016 Paris
כמה מילים על ד”ר אורנה ליברמן
אורנה ליברמן, בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות, המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה, לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ”ך דרך שפתו.
ד”ר אורנה ליברמן חקרה ומצאה שכל מילה ומילה בעברית מביעה גם את ההפך שלה: לכל מילה יש תאומה מנוגדת. רוע הוא גם רעות, נעווה הוא גם נאווה, שר הוא גם רש. פרטים והסברים על תופעת כפילות השפה ומשמעויותיה בבלוג, הכולל גם לא מעט רשומות על תרבות צרפת ותרבויות אחרות. כך מאחד הבלוג את שתי אהבותיה הגדולות של אורנה, העברית והצרפתית.
התרבות הצרפתית תופסת מקום נכבד בחייה וכתבותיה הרבות והמגוונות באתר “פרנקופילים אנונימיים” ממחישות את קשת הנושאים בהם היא מתעניינת ואותם היא חוקרת.
