בעבר כתבתי על טירת בריסאק, אשר נמצאת במערב עמק הלואר ואשר שייכת לאותה משפחה כ – 500 שנה. היום אני רוצה לספר לכם על טירה עם סיפור דומה אך שונה. כמו טירת בריסאק גם היא שייכת לאותה משפחה כ-1,000 שנה (!). אולם בעוד שטירת בריסאק הייתה טירה של תענוגות הרי טירת ז’וסלאן, אשר נמצאת בחבל ברטאן, הפכה דווקא לסמל של מאבק לעצמאות.
זוהי טירה מעניינת מאוד שמחביאה לא מעט סודות ומשפחת רוהאן, ששולטת בה עד היום, היא אחת מהמשפחות המעניינות ביותר בהיסטוריה הצרפתית. היום נגלה את סיפורם של הטירה ויושביה אך קודם בואו ניכנס לאווירה באמצעות הסרטון הקצר הבא:
בונים, הורסים, בונים, הורסים ושוב בונים
את הטירה הראשונה באיזור בנה בשנת 1008 גואטנוק (Guéthénoc) הויקונט של פוראה (Porhoët) וקרא לה על שם בנו גוסקליניוס (Goscelinus). השם הזה הפך עם השנים לז’וסלן וככה נקראת הטירה עד היום. אדוני ז’וסלן לא יכלו לבחור מקום טוב יותר על צוק מעל נהר האוסט (Oust) שם עבר ציר מסחר מרכזי בימי הביניים. תוסיפו על זה כנסייה שהפכה למוקד עלייה לרגל בגלל פסל שמישהו מצא בסביבה בתוך סבך של הקוצים ואשר, לטענתו, ריפא את העיוורון של ביתו. הכנסייה נקראת עד היום Notre Dame du Roncier (נוטרה דאם של הקוצים) והעלייה לרגל אליה הביאה לאדוני הטירה לא מעט כסף.
הטירה שבנה גוטנוק נהרסה על ידי האנגלים במהלך המאה ה-12 ובמקומה הוקמה טירה חדשה, אשר אנשיה היו מעורבים בקרב ה-30 עליו ניתן לקרוא בכתבה ברטאן הלא מוכרת של דני אשכנזי. הטירה המוכרת לנו כיום נבנתה בשנת 1370 על ידי אוליבייה דה קליסון, אשר לעתיד יהפוך לקונטבל צרפת (דרגה המקבילה לרמטכ”ל אצלנו). המבצר הכיל 8 צריחים המחוברים ביניהם בחומה והטירה הפכה לאחד המבצרים החזקים ביותר בברטאן. מכיוון שלקליסון לא היה יורש זכר עברה הטירה שוב אל משפחת רוהאן אשר בנה הויקונט אלן ה-8 (Alain VIII) התחתן עם בתו ביאטריס.
במהלך המאה ה-15 הלכה משפחת רוהאן והתחזקה ולעיתים היה נראה שכפסע היה בינם לבין דוכסות ברטאן. אולם את המטרה הזאת משפחת רואהן לא הצליחה להשיג ועם אינך יכול לנצח את יריבך כדאי שתצטרף אליו. ואת זה עשה ז’אן ה-2, אשר בשלהי המאה ה-15 הקים בין מגדלי טירת ז’וסלן ארמון רנסאנסי מגרניט. אם תסתכלו על חזית הארמון תראו את האות A האות הראשונה בשמה של אן דה ברטאן שמסמלת את הברית בין דוכסית ברטאן לבין הויקונט.
אז נכון, משפחת רואהן לא הפכה לשליטת ברטאן אולם אין זה אומר שבניה לא המשיכו לעשות לא מעט רעש במהלך ההיסטוריה העקובה מדם של צרפת במאה ה-16. במהלך מלחמות הדת רנה ה-2 מצטרף לצד הפרוטסטנטי וז’וסלן הופכת לשדה קרב בין השנים 1559-1598. במהלך התקופה הזאת בני משפחת רוהאן מאבדים את הטירה לזמן מה. אולם בסופו של דבר אנרי ה-4, ראש המחנה הפרוטסטנטי הופך למלך צרפת (אחרי שהפך לקתולי) ובני משפחת מגלים שהם המרו על הסוס הנכון. לא רק שהם מקבלים את הטירה חזרה אלא שאנרי דה רואהן מקבל את התואר דוכס בשנת 1603.
אולם אם חשבתם שתואר הדוכס ירגיע במשהו את המשפחה הזאת טעיתם. אנרי דוכס דה רואהן מורד בלואי ה-13 וברישלייה, ראש ממשלתו ובמהלך שנות ה-20 של המאה ה-17 הופך לכאב ראש כרוני של שניהם. לאחר לא מעט קרבות והסכמי שלום שמופרים זמן קצר אחרי שנחתמו מצליח רישלייה לנצח את כוחותיו של הדוכס מרוהאן וכעונש הורס 4 משמונת מגדלי טירת ז’וסלן. אנרי דה רוהאן עוזב את צרפת, מגיע לוונציה, מקבל הצעה מהטורקים להפוך לשליט קפריסין, חוזר להילחם באירופה במהלך מלחמת 30 השנה וסופו שמת מפצעים שספג בקרב ריינפלדן (Rheinefelden) בשנת 1638.
המאות ה-17 וה-18: נשים חזקות ומחרוזת קטלנית
לאנרי דה רואהן לא היה יורש זכר אלא רק בת אחת בשם מרגריט, אשר הפכה לרווקה הנחשקת ביותר בצרפת. אולם למרות לא מעט הצעות נישואים מצד משפחות האצולה החזקות בצרפת מחליטה מרגריט להתחתן מתוך אהבה עם אנרי דה שאבו (Chabot) שבא ממשפחה זוטרה בהרבה. הדבר יצר שערורייה עצומה בחצר המלוכה בצרפת, הרי מי בכלל חלם שאפשר להתחתן בגלל אהבה? הנושא מגיע למלכת צרפת אן מאוסטריה (לואי ה-14 היה אז בן 7) וכשנשאלה הדוכסית על האופציה שתנשא למישהו אחר היא אמרה:
אינני יודעת אם אוכל להחליט להתחתן איתו (עם אנרי דה שאבו) אבל אני יודעת שלא אוכל לסבול את זה שהוא יתחתן עם מישהי אחרת.
עם כזאת אמירה אפילו מלכת צרפת לא יכלה לעמוד מנגד. מרגריט קיבלה את האישור להתחתן עם אהוב ליבה ולא רק זאת אלא שאנרי דה שאבו נאלץ להחליף את שם משפחתו משאבו לרוהאן על מנת ששם המשפחה של הדוכסים יוכל להמשיך להתקיים.
בתם של מרגריט ואנרי שאבו, אן נחשבה לאחת הנשים היפות של המאה ה-17 ובשנת 1669 “עלתה על הרדאר” של לואי ה-14 והפכה למאהבת שלו (בדיוק בזמן שהוא עבר ממדאם דה לה וואלייר למדאם דה מונטספאן). במהלך הקשר הזה נכנסה אן להריון, ככל הנראה מהמלך, מכיוון שהילד ארמאן גסטון דמה לו באופן מאוד חשוד (כינויו מאוחר יותר בחצר המלך היה לואי השני). לבעלה של אן כל זה פחות הפריע מכיוון שהמלך פיצה אותו בנדיבות רבה מה שאפשר לזוג לבנות את אוטל דה סוביז, ללא ספק הארמון המרהיב ביותר ברובע המארה שבפריז.
בכך נוצרה כאן סוג של סגירת מעגל מכיוון שבמקום בו עומד אוטל דה סוביז עמד פעם אוטל דה קליסון, אשר היה שייך לאוליבייה דה קליסון אחד מאבות אבותיה של אן דה רואהן. ודרך אגב, אותו ארמאן גסטון הרוויח לא מעט מהיותו, ככל הנראה, בנו של לואי ה-14 מכיוון שבזכות “אביו” הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית, הפך לקרדינאל ובנה את אוטל דה רוהאן (Hotel de Rohan) ממש לא רחוק מארמון דה סוביז (נכון לספטמבר 2019 הארמון בשיפוצים אבל כשהוא יפתח לקהל הרחב הוא אמור להיות מרהיב).
עוד אישה חשובה ממשפחת רואהן (אך מענף אחר שלה) היא מארי דה רואהן (Marie de Rohan 1600-1679), הידועה לנו יותר בתור הדוכסית דה שברז (Duchesse de Chevreuse). מארי התפרסמה בהיסטוריה הצרפתית בתור חתרנית בלתי נלאית, אשר במהלך כל חייה חתרה כנגד רישליה ואחר כך מזריני. בסופו של דבר היא מתה בגלות בגיל 79 אולם בזכות הזכרונות שלה היא השיגה חיי נצח. כיצד, אתם שואלים? אלכסנדר דיומא, אשר החליט לכתוב סיפור הרפתקאות שיתרחש במאה ה-17 השתמש בזכרונותיה ועל בסיסם כתב את “שלושת המוסקטרים”. וכך בזכות רב המכר הזה נצרבה בתודעתנו דמותו של רישלייה בתור נבל מרושע ואילו דמותה של הדוכסית דה שברז בתור החברה היחידה של אן מאוסטריה. אין ספק שכשההיסטוריה לא נכתבת על ידי החזקים היא נכתבת על ידי אלכסנדר דיומא…
במהלך המאה ה-18 המשיכה משפחת רואהן לדאוג שבניה יתברגו בצמרת הממשל החילוני והדתי של צרפת. שני אנשים מהמשפחה הזאת התפרסמו, ולאו דווקא לטובה. הראשון הוא השבלייה דה רואהן (1783-1760), אשר נכנס להיסטוריה הצרפתית לאחר שבאירוע חברתי החל להתווכח עם וולטר. הויכוח הפך למכוער מאוד וכלל רצף העלבות בהם לשבלייה לא היה שום סיכוי לנצח בזכות השנינות והלשון החדה של וולטר. לכן כתגובה שכר השבלייה דה רואהן מספר בריונים ואלו היכו את וולטר ברחוב בעוד הלז צופה במחזה מהכרכרה שלו. וולטר לא וויתר והזמין את השבלייה לדו קרב. הנ”ל בתגובה הפעיל את קשריו בחצר המלך וולטר נסע לנופש “הכל כלול” בבסטיליה.
הבן השני של משפחת רואהן, אשר נכנס להיסטוריה שלא מהסיבות הנכונות הוא לואי רנה, הידוע יותר בתור הקרדינל דה רואהן (1734-1803) משערוריית המחרוזת. זוהי שערורייה ארוכה ומפותלת עליה אכתוב בעתיד כתבה מעמיקה ובמהלכה נגרר הקרדינל על ידי נוכלת לקנות מחרוזת יהלומים למארי אנטואנט ואחר כך לבקש ממנה כסף על אותה מחרוזת. מארי אנטואנט כפרה באשמה ואמרה שהיא לא ביקשה שום מחרוזת והקרדינל נשלח כתוצאה מכך לבסטיליה. בסופו של דבר הקרדינל זוכה במשפט אך דמותה הציבורית של מארי אנטואנט הושחרה לתמיד והדבר ללא ספק זירז את המהפכה הצרפתית.
ושוב ז’וסלן מורד (והפעם בנאצים)
במהלך המאה ה-18 בני משפחת רואהן כמעט ולא התגוררו בטירת ז’וסלן בעודם מעדיפים את המעונות היותר מפנקים שלהם בבורדו, שטרסבורג ופריז. במהלך המהפכה הצרפתית נאלצה המשפחה לברוח מצרפת והטירה הפכה לבית כלא. כאשר המשפחה חזרה לצרפת בתור המהפכה הצרפתית ושלטון נפוליאון טירת ז’וסלן עמדה בהריסותיה. אולם החל משנות ה-40 של המאה ה-19 החלה המשפחה לשפץ את הטירה ולשחזר את הפאר שאיפיין אותה במאות שעברו. כמו כן במאה ה-19 השתרשת נוהג במשפחת הדוכסים לקרוא לבן הבכור בשם ז’וסלן או בשם אלן וכך, אם תסתכלו על אילן היוחסים של המשפחה תראו שפעם שולט ז’וסלן ופעם אלן (כיום שמו של ראש המשפחה הוא ז’וסלן).
במהלך מלחמת העולם השנייה ראש המשפחה היה אלן הדוכס מספר 13 של רואהן. הוא נפל בשבי הגרמני ב 1940 אך לבסוף שוחרר וחזר לז’וסלן. שם מבלי לאבד זמן, יצר אלן רשת של לוחמי רזיסטנס שהעבירו לבעלות הברית מידע חשוב על הגרמנים בחבל ברטאן. לאחר המשפחה החל אלן לעסוק בפוליטיקה הצרפתית. כנראה שיש דברים כמו הקשר בין משפחת רואהן לפוליטיקה צרפתית שלא משתנים לעולם…
מאה המחצית השנייה של המאה ה-20 שאטו דה ז’וסלן פתוח לקהל אך ניתן לבקר בו אך ורק באמצעות סיורים מאורגנים שנעשים באנגלית וצרפתית. הסיור כולל מספר חדרים מפוארים מאוד (לצערי אסור לצלם כך שלא יכולתי לשים תמונות) והמדריך או המדריכה לא חוסכים במידע על השאטו והמשפחה (חלקכם אף יגידו שהם מעט חופרים). כמו כן תוכלו לבקר בגני הטירה ובעיירה שליד (מומלץ במיוחד להיכנס לבזיליקה).
מידע נוסף על הטירה ומידע על שעות הביקור ניתן למצוא בקישור הזה (לצערי רק הגרסא הצרפתית באתר עובדת).
רוצים להתגורר ליד טירת ז’וסלן?
אם תרצו לבקר בז’וסלן תוכלו למצוא בקישור הזה כמה אופציות לא רעות.
רוצים לדעת יותר מידע על צרפת בכלל?
אני מזמין אתכם להיכנס למדריך המקיף על צרפת ואם תרצו להכיר יותר לעומק את האיזור בו נמצאת הטירה אתם מוזמנים להיכנס לדף העוסק בברטאן.