בעבר כתבתי על ברטראן די גקלן אחד מגיבורי המלחמה הנשכחים של צרפת (שהיה בעצם ברטוני). אולם היום אני רוצה לספר לכם סיפור חיים עוד יותר מדהים על אדם שלחם בשורות הצבא הצרפתי (למרות שמלך צרפת ערף את ראשו של אביו) והיה אחראי לטירופו של מלך צרפתי אחר. זוהי לא סתם ביוגרפיה אלא מסע שיקח אותנו מברטאן ועד רובע המארה בפריז. היום נדבר על אוליבייה דה קליסון (Olivier de Clisson) המכונה ה”קצב” אז בואו נצא לדרך!
סיפור חייו של אוליביה דה קליסון
אוליבייה דה קליסון נולד בטירת דה קליסון, עליה תקראו בהמשך בשנת 1336 ל”משפחה הלוחמת”. אביו אוליבייה דה קליסון ה-4 שירת בצבאו של מלך צרפת ונלחם לצידו של הרוזן מבלואה במהלך מלחמת הירושה הברטונית (1341-1365). כאשר אוליבייה היה בן 6 איבד אביו את העיר וואן (Vannes) לאנגלים לאחר מצור ונפל בשבי.
אולם, להפתעת מלך צרפת אוליבייה שוחרר על ידי האנגלים זמן קצר יחסית אחר כך בעבור כופר נמוך יחסית. הדבר הזה גרם לו להסיק שדה קליסון בגד בו ואחרי משפט זריז ראשו של אוליבייה הותז, גופו נתלה על הגרדום של מונפוקון ואילו ראשו ננעץ על עמוד על אחד השערים של העיר נאנט.
אימו של אוליבייה ז’אן (Jeanne) ברחה יחד איתו ושאר המשפחה לאנגליה והשביעה אותו לנקום במלך צרפת על הרג אביו. היא לא רק עסקה בדיבורים אלא בנתה על חשבונה צי של 3 ספינות צבועות שחור עם מפרשים אדומים להם קראה “הנקמה שלי” ואיתם החלה לתקוף ספינות צרפתיות בתעלת לה מאנש. כאשר היא הייתה מצליחה לתפוס ספינה צרפתית היא הייתה שוחטת את כל הצוות להוציא עד אחד או שניים אותם הייתה שולחת למלך צרפת על מנת שיספרו מה קרה. המשפחה הלוחמת כבר אמרנו, לא?
בסופו של דבר הגיעה הקריירה הפירטית של אימו לסיום כאשר הספינות שלה טובעו על ידי הצי הצרפתי.מכיוון שהיא הייתה על אחת הספינות הללו יחד עם ילדיה גיום ואוליבייה היא נאלצה להיצמד לאחד משרדי הספינה וכך הם צפו על פני המים במשך 5 ימים עד אשר ברטונים שתמכו באנגלים הצילו אץ ז’אן ואוליבייה (האח גיום מת מקור ומחסור במים מתוקים).
דה קליסון מנצח את הצרפתים ואז חובר אליהם
אחרי שנים בהם גדל באנגליה הצטרף דה קליסון למחנה האנגלי שתמך ברוזן ז’אן דה מונטפור (Jean de Montfort) במאבקו על כתר דוכסות ברטאן. בשנת 1365 מצליח אוליבייה דה קליסון לנצח את הרוזן מבלואה בקרב אוריי (Auray) למרות שצבאו סבל מנחיתות מספרית. במהלך הקרב נהרג שארל דה בלואה, ברטראן די גקלן נופל בשבי ואילו ז’אן דה מונפור הפך לדוכס ברטאן וקיבל את השם ז’אן ה-4.
אוליבייה דה קליסון המשיך לשרת את האנגלים בשנים הבאות בתור השגריר שלהם אצל מלך צרפת ואף בתור מפקד צבאי כאשר בשנת 1367 הוא מנצח את ברטאראן די גקלן בקרב נחרה (Najera) שבקסטיליה ולוקח אותו בשבי בפעם השנייה. אולם דווקא אז היחסים בינו לבין האנגלים ודוכס ברטאן החלו להתקלקל. הכל החל כמה שנים מוקדם יותר כאשר דוכס ברטאן החדש החליט להעניק את יער וטירת גאבר (Gavre) בהם חשק דה קליסון לאציל אנגלי. על כך אמר דה קליסון בדיפלומטיות “אני מעדיף לשרת את השטן רק שלא יהיה לי שכן אנגלי” (אמירה מעניינת מכיוון ששכניי באי גרנזי היו אנשים מקסימים דווקא).
היחסים עם אנגליה המשיכו להתדרדר אט אט בשנים הבאות ואילו היחסים עם צרפת דווקא התחזקו עד אשר בשנת 1370 מחליט דה קליסון לעבור למחנה הצרפתי בתמורה לאדמות בנורמנדי וטירת ז’וסלן (Josselin) מה שמכעיס מאוד את מלך אנגליה ודוכס ברטאן.
מותק, המלך השתגע
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-14 נלחם אוליבייה דה קליסון יחד עם יריבו לשעבר ברטראן די גקלן כנגד האנגלים. האכזריות שלו בכל הקשור לטיפול בשבויים (הוא אהב לענות אותם אישית ולחתוך איברים שונים מהגוף) הביאו את די גקלן להעניק לו את התואר “הקצב”, תואר אשר נדבק אליו עד יום מותו.
בשנת 1380 מתו מלך צרפת שארל ה-5 וברטאן די גקלן ומלך צרפת החדש, שארל ה-6, החליט למנות את דה קליסון לקונטבל של צרפת (תפקיד המקביל לשר ביטחון או רמטכ”ל אצלנו). במהלך שנות ה-80 של המאה ה-14 הלכו היחסים בין אוליבייה דה קליסון לבין דוכס ברטאן, שלא היו מדהימים קודם, והתדרדרו. בשנת 1387 ניצל דוכס ברטאן את הגעתו של דה קליסון לפרלמנט של וואן על מנת לחטוף אותו, לשים בתוך שק ולזרוק למים. אולם למזלו של קונטבל צבא צרפת, משרתיו של הדוכס לא הסכימו לעשות זאת ולאחר ישיבה בכלא הברטוני דה קליסון נפדה על ידי מלך צרפת ושוחרר.
בשנת 1392 הותקף דה קליסון בפריז על ידי פייר דה קראון (Pierre de Craon). למזלו הגדול השריון שלבש הציל אותו ממוות בטוח ודה קראון ברח מפריז לכיוון ברטאן על מנת לקבל מקלט מהדוכס שככל הנראה הזמין את הרצח. מלך צרפת שארל ה-6 זעם על ניסיון הרצח ויצא יחד עם אוליבייה וצבא גדול להעניש את דוכס ברטאן.
כאשר עבר הצבא ביער ליד העיר לה מאן (Le Mans) יצא אליהם על המלך שבוגדים בו ושעליו לפנות לאחור. זמן קצר לאחר מכן הפיל אחד ממשרתי המלך חנית ומהרעש נבהל המלך והחל לתקוף את חייליו בחמת זעם. לבסוף הצליחו האנשים מסביב להשתלט על המלך שנכנס לקומה ושכב בלי תזוזה על הקרקע במשך זמן רב. בסופו של דבר המלך התעורר ואט אט חזר לעצמו, אך זו הייתה הראשונה בסדרה של התקפים של מחלת נפש, אשר נמשכה עד סוף חיי המלך והביאה לו את הכינוי “המשוגע”.
חזרה לברטאן
אויביו של דה קליסון בחצר מלך צרפת (והיו לו הרבה כאלו) ניצלו את טירופו של המלך והאשימו אותו בשחיתות. במשפט נקנס דה קליסון בסכום כסף עצום והודח ממשרת הקונטבל. דה קליסון שראה בכך פגיעה בכבודו לא הסכים להחזיר את חרב הקונטבל וברח לטירת ז’וסלאן שם התבצר. למזלו בשנת 1394 החליט מלך צרפת להושיב לדה קליסון את הזכות לשאת את חרב הקונטבל (למרות שהוא כבר לא נשא במשרה עצמה).
המזל המשיך לחייך לאוליבייה דה קליסון ובשנת 1396 הוא הצליח להגיע להסכם שלום עם דוכס ברטאן שסיים סכסוך בן כ-30 שנה. בשנים הבאות הוא המשיך לבחוש בפוליטיקה הברטונית ואף כמעט הפך לעוצר של הדוכס הצעיר ז’אן ה-5 (ז’אן ה-4 מת בשנת 1399). במקביל המשיך דה קליסון לצבור כסף ונכסים וכאשר מת בשנת 1407 העריכו את הונו בסכום המקביל לכ- 180 מליון יורו של ימינו. לא רע בשביל קצב…
סיור בצרפת בעקבות אוליבייה דה קליסון
כאמור, אוליבייה דה קליסון צבר בחייו לא מעט כסף ועוצמה ולכן אין זה מפתיע ש”טביעות אצבעותיו הארכיטקטוניות” נמצאות בצרפת למרות שחלפו יותר מ 600 שנה מאז שמת. הנה מספר מקומות, אשר קשורים אליו ובהם מומלץ מאוד לבקר כשאתם מטיילים בצרפת.
העיירה קליסון
זוהי עיירה קטנה ומקסימה שנמצאת כ-40 דקות נסיעה מנאנט שנתנה את שמה למשפחת קליסון. תמצאו כאן את הטירה בה נולד אוליבייה דה קליסון, אשר החלה להיבנות עוד במאה ה-13. ניתן אומנם לבקר בטירה אך אומר לכם בכנות שמכיוון שחלקים ממנה נהרסו, אין הרבה מה לראות ומומלץ פשוט להסתכל עליה מהגשר על הנהר סבר (Sèvre) מחצר הטירה.
בעיני יופיה של קליסון נובע פחות מעברה הביינימי אלא דווקא ממה שהתרחש בה במאה ה-19. במהלך המחצית הראשונה של מאה זו בנו האחים קאקו (Cacault) שורה של מבנים ניאו רנסאנסיים בסגנון טוסקני במקום מבנים עתיקים יותר שנהרסו במהלך המהפכה הצרפתית.
הדוגמא היפה ביותר לארכיטקטורה הזאת היא ה Garenne Lemot (ניתן לתרגם את השם לביתן הציד של למו). מדובר בוילה איטלקית מקסימה, אשר נמצאת לא הרחק מהיציאה המזרחית של קליסון. תמצאו שם גן מקסים, פסלים מעניינים ואפילו תערוכות אומנות מתחלפות.
עוד דבר בו התפרסמה קליסון הם היקבים שנמצאים במרחק קצר מאוד ממנה ובהם מייצרים את יין המוסדקט המפורסם של ברטאן. אם תרצו לבקר בהם אתם ולטעום מהיין הברטוני המפורסם אתם מוזמנים להיכנס לקישור הבא.
ודבר אחרון, אם תרצו להתגורר לא רחוק מקליסון הרי שמומלץ להתגורר בנאנט. אם תחליטו לעשות זאת תוכלו למצוא מלונות מעולים בכתבה מלונות בנאנט או דירות מצויינות בכתבה העוסקת בדירות בנאנט.
אוטל דה קליסון בפריז
מאוטל דה קליסון, אשר נבנה במאה ה-14 לא נשארו אלא שני מגדלים ושער שפונים ל rue des Archives שברובע ה-3 בפריז. לארמון הזה, אשר נקרא היום אוטל דה סוביז יש היסטוריה מעניינת מאוד וניתן לקרוא עליה בכתבה אוטל דה סוביז – כאשר מאהבים החלו לעוף.
אם תרצו להתגורר בסמוך לאוטל דה סוביז אני ממליץ להיכנס לכתבה מלונות מומלצים ברובע ה-3. אם אתם מעדיפים דווקא דירה אתם מוזמנים להיכנס לכתבה דירות מומלצות ברובע ה-3.
ז’וסלן (Josselin)
אוליבייה דה קליסון אחראי על הקמת המגדלים של טירת ז’וסלן, אולם שמה נקשר יותר למשפחת רואהן (Rohan), אשר ירשה אותה מצאצאיו של דה קליסון. לעומת זאת בזיליקת נוטרה דאם דה רונסייה (Notre dame de Roncier) קשורה קשר ישיר אליו מכיוון ששם הוא קבור. המצבה שלו ושל אישתו היא אחת המפוארות ביותר ברטאן ושנייה אולי רק למצבה של פרנסואה ה-2 דוכס ברטאן, אשר נבנתה על ידי אן דה ברטאן.
אם תרצו, אחרי שתבקרו בכנסיה, אתם מוזמנים לטפס על מגדל הפעמונים שלה (הכניסה נמצאת מאחורי הכניסה) ולראות נוף מרהיב של ז’וסלן והסביבה כפי שניתן לראות בסרטון הזה שנעשה על ידי דרון.
אם תרצו להגיע לז’וסלן אני ממליץ לכם בחום להתגורר ב Manoir de la Chausée, טירה מקסימה המנוהלת על ידי ישראלים ואשר נמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה משם.
רוצים לקרוא עוד על אימו של אוליבייה דה קליסון?
כפי שקראתם בכתבה הזאת, אימו של אוליבייה דה קליסון הייתה דמות היסטורית מרתקת. בכתבה זאת, אשר עוסקת בעיקר בבנה אוליבייה נגעתי בסיפורה על קצה המזלג. מי שרוצה להעמיק ולהכיר אותו טוב יותר מוזמן לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן ז’אן דה בלוויל, לביאה מאוהבת צמאת נקם.