הרצאת הוידאו על נפוליאון והנשים
הכתבה הזאת והכתבות הקשורות לה מבוססות כולן על הרצאות של ארז לבנון “נפוליאון והנשים”. תוכלו לצפות בהרצאה כולה כאן:
Cherchez la Femme (“חפש את האישה”) – את הביטוי הזה טבע הסופר אלכסנדר דיומא האב בספרו “המוהיקני מפריז” (1864). מאז משמש הביטוי כל אימת שרוצים לרמז, כי אישה, למרות, שהדבר אינו נראה לעין, היא העומדת מאחורי פעולה מסוימת של גבר. האם ביטוי זה היה נכון גם לגבי נפוליאון?
אחד מגדולי חוקרי נפוליאון, Frederique Masson, מונה עשרים ואחת נשים שהיו מעורבות בחייו הפרטיים של נפוליאון, עמן היו לו יחסים אינטימיים. מי מהן, אם בכלל, הייתה האישה של חייו?
את התשובות על שאלות אלה תגלו בסוף המסע – מסע אליו אקח אתכם מיד – מסע בעקבות ואל תוך ליבו של נפוליאון?
נפוליאון, עד כמה שהדבר ישמע תמוה, היה אדם רגיש ורגשן, אולם למרות זאת הוא ידע להפריד הפרדה ברורה בין חיי האהבה שלו ובין חייו הפוליטיים. נפוליאון, אף שהיה אדם מתקדם בדעותיו לעומת בני דורו, הרי ביחסו אל הנשים נותר אותו קורסיקני, בן הדרום, הסבור כי תפקידן הוא לתמוך בבעליהן ולהביא כמה שיותר ילדים.
מדאם דה סטאל
ידוע הסיפור על Mme de Staël ונפוליאון. מדאם דה סטאל הייתה אישה מחוננת, סופרת מוכשרת, אחת הנשים האינטלקטואליות הבולטות ביותר באותה תקופה, הוגת דעות, חדת אבחנה, אישה עצמאית. בימינו היינו מכנים אותה פמיניסטית.
היא ניסתה להתקרב אל נפוליאון על מנת לשבות אותו בקסמיה. באחד האירועים היא ניגשת אליו ושואלת אותו: ” מי היא לדעת כבוד הקונסול האישה האידיאלית?”,תוך שהיא מצפה כי הוא יצביע עליה כדוגמא לאישה זו. נפוליאון, אשר סלד מנשים אינטלקטואליות, שלח מבט אלכסוני בחזה הגדול שלה ואמר: “מדאם, אישה המביאה כמה שיותר ילדים”, ביודעו כי משפחה וילדים הינם בסוף מעייניה של מדאם דה-סטאל.
לא פלא שעד מהירה תהפוך מדאם דה-סטאל למתנגדת חריפה לנפוליאון. ונפוליאון? נפוליאון יגרשה אל מחוץ לצרפת.
לטיציה ראמולינו – אמו של נפוליאון
יחסו של נפוליאון לנשים מפתיע בהתחשב בכך שהדמות הדומיננטית בחייו הייתה אישה – אמו, לטיציה בונפאט לבית רמולינו, אשר בתקופת האימפריה תכונה “מדאם מר”. אישה פשוטה, חסרת השכלה, מאוד דתיה, שטופה באמונות טפלות, התאלמנה בגיל שלושים וחמש בהיות נפוליאון בן ארבע-עשרה ונותרה מטופלת בששה ילדים קטנים לבד מנפוליאון ואחיו הבכור ג’וזף בן החמש-עשרה.
היא ניהלה את משפחתה ביד רמה, ונלחמה כלביאה, בימים הקשים, כאשר המשפחה נרדפה עד צוואר ע”י אנשי פאולי ונאלצה להימלט בעור שיניה מקורסיקה לאחר שבית המשפחה הועלה באש ורכושה נבזז. לימים יאמר לה נפוליאון: “אימא, אם תלכי לעולמך אני אשאר האדם החשוב ביותר בעולם”.
היא התבוננה בעלייתו המטאורית של בנה בדאגה מסוימת, ונהגה למלמל במבטא קורסיקני בולט: “Pourvou ca dur” (הלוואי וזה יימשך) תוך שהיא חוסכת ליום סגריר, והיא ידעה מה היא עושה.
כאשר נפוליאון מוגלה לאי אלבה היא מצטרפת אליו, וכאשר הוא מתכנן לחזור לצרפת הוא מבקש את עצתה, והיא אומרת לו: ” לך בני בעקבות גורלך, ואם נגזר עליך למות, הרי מוטב כי תמות בדרכך שלך”. תשובה כיאות לאם ספרטנית. מדאם מר נפטרה ברומא ב-1836 בגיל שמונים ושש, חמש עשרה שנים אחרי מותו של נפוליאון.
האהבה הראשונה של נפוליאון
כיום מקובל לעשות פסיכולוגיזציה מכל דבר בחיים, במיוחד ביחסים שבין הורים וילדיהם. אולם אני אינני פסיכולוג ולא אתיימר לגעת בנושא זה, ואסתפק בסיפור חיי האהבה של נפוליאון, וכל אחד מכם יסיק את מסקנותיו הוא.
אהבה ראשונה, שהופיעה בהיותו של נפוליאון בהיותו בן שבע-עשרה, הייתה אפלטונית לגמרי.
כאשר נפוליאון מסיים את בית הספר לקצינים בפריז הוא מוצב לשרת בעיירה בשם Vallence בדרום צרפת. אישה מכובדת ממשפחה אצילית Gregoire du Colombier מתפעלת מהצעיר וצופה לו גדולות. היא מכירה לו את בתה Charlotte Pierrette Anne Caroline אשר הייתה כנראה טובת מראה, אם כי הדבר אינו משתקף לחלוטין בפורטרטים הבודדים שהצלחתי לאתר, אך כנראה הייתה בעלת רגליים יפות וידיים עדינות כיוון שלנפוליאון הייתה חולשה מיוחדת לאברים אלה, והם יהיו תנאי בל יעבור בכל קשר רומנטי שיהא לו בעתיד.
נפוליאון מעלה בחיוך קשר זה בזיכרונותיו:
“אני זוכר היטב את אותו בוקר קיצי, בדיוק עם זריחת השמש. קשה להאמין כי האושר הגדול שחשתי אותה שעה התבטא בכך שאכלנו ביחד דובדבנים”.
אולם הקשר יגיע לסיומו עם מעברו של נפוליאון יחד עם גדודו לעיירה בשם- Auxonne, וקרולין? קרולין תינשא לקצין מבוגר ממנה, בשם Bressieux. נפוליאון ממשיך להתכתב עמה ועם היעשותו לקיסר הוא יקדם את אחיה של קרולין למשרה נכבדה ויבחר בה לשמש כאחת מבנות הלוויה בפמליה של אמו, מדאם מר.
הוא ישפיע עליה ועל קרוביה כל טוב, אולם היא מסרבת לקבל ואומרת, כי די לה בזיכרונות הטובים מאותה תקופה ב- Vallence. נפוליאון אינו מוותר והוא מעניק לה טבעת מהודרת מעשה ידי אומן – טבעת, אשר תישאר בידי המשפחה במשך קרוב למאתיים שנה, עד שלפני מספר שנים נמכרה ע”י אחד מצאצאיה של קרולין ב38,500 $.
מה נפוליאון חשב על האהבה?
ב- Auxonne נהגו נפוליאון וחברו ללימודים וליחידה הצבאית, אלכסנדר דה מאזי, להתווכח ביניהם, לאחר ארוחת הערב במסעדה של אחד בשם Dumont, בנושאים שונים אותם העלו גם על הכתב. אחד הוויכוחים נסוב סביב תשוקתו של אלכסנדר לאדלייד היפה ( La belle Adelaide).
נפוליאון יכתוב חיבור בעקבות וויכוח זה שכותרתו: “Dialogue sur l’Amour” (דיאלוג על האהבה): “לפנים הייתי מאוהב” הוא כותב
וזיכרונות אהבתי דיים לשחררני מן הצורך באותן הגדרות מטפיסיות שתפקידן אינו אלא לסבך. האהבה, אני עומד על שלי, היא אינה קיימת. לדעתי בחבלת האהבה בחברה ובאושרם האינדיבידואלי של בני האדם. בקיצור, האהבה יותר משהיא מועילה לאדם היא מזיקה לו, ויהא זה חסד מן השמיים לעקור אותה מן השורש ולשחרר את העולם מכבליה.
התקפת מצח זו על האהבה תמוהה, שכן לא ידוע על כל קשר רומנטי קודם שיכול היה לגרום לנפוליאון הצעיר לשברון לב. יתכן כי נפוליאון אימץ את סגנונו של ה”מנטור” הרוחני שלו, ז’אן ז’ק רוסו, שכתב בספרו “אלואיז החדשה” כי “יש להעמיד את האהבה לחברה ולמדינה לפני אהבת נשים” – אמירה שז’אן ז’אק רוסו עצמו הפר אותה בפריצותו המינית הידועה.
ויתכן, כי מאמר זה נכתב על רקע טראומה שחווה נפוליאון מספר חודשים קודם לכן, בנובמבר 1787, כאשר עשה בפריז לצורך הסדרת עניין משפחתי מסוים עם הרשויות. באחד הערבים באותו ביקור הוא פוגש בזונה בפאלה-רויאל ולוקח אותה לחדרו בבית המלון.
את שהתחולל בחדר בבית המלון באותו הלילה איננו יודעים, אולם ידוע כי עם היעשותו לקונסול ציווה נפוליאון לגרש את כל הזונות מהפאלה-רויאל ואסר את הזנות בפריז – גזירה שהפריזאים לא יכלו כמובן לעמוד בה.
דזירה קלרי המאהבה שהפכה למלכת שוודיה
אולם חיי האהבה של נפוליאון מקבלים תפנית לאחר שכוכבו דורך בשמי העיר טולון. נפוליאון מתגלה כקצין תותחנים מבריק במערכה לכיבושה של העיר טולון, ומקודם לדרגת ג’נרל דה-בריגד.
שבועות ספורים לאחר מכן, קושרים שני האחים לבית בונפרט, ג’וזף, הבכור, ואחיו נפוליאון, קשר רומנטי עם שתי אחיות, ז’ולי ודזירה קלרי. משפחת קלרי היא אחת המשפחות האמידות במרסיי – והדבר קוסם לשני האחים הדלפונים, מה גם שהיו אלה נערות טובות מראה.
ג’וזף מתאהב בדזירה הצעירה, אולם נפוליאון חומד אותה לעצמו והוא משכנע את אחיו לדבוק בז’ולי באומרו: אתה ודזירה שניכם אינכם אנשים בעלי אופי חזק ואינכם נחושי החלטה בעוד שאני וז’ולי, חזקים והחלטיים, לכן מוטב שאתה תינשא לז’ולי, ואני לדזירה.
וכך אמנם היה, אולם רק כדי מחצית. ג’וזף נישא לז’ולי – ואילו הקשר בין נפוליאון לדזירה הלך והתרופף לאחר שנפוליאון מקבל זימון להתייצב בפריז לצורך הצבה צבאית חדשה. ככל שנפוליאון מתרחק ממרסיי ומתקרב לפריז כן הולכים מכתביו לדזירה ומצטננים.
יש אומרים כי הסיבה לניתוק הקשר היה ביוזמת משפחת קלרי, שאמרה, כי די בקורסיקני דלפון אחד למשפחה היכולה להציע לכל אחת מבנותיה נדוניה של מאה אלף פרנק.
ודז’ירה, דזירה המאוכזבת? היא תינשא לגנרל ברנדוט, אשר נפוליאון ימנה אותו לימים למרשאל, למרות היחסים המסובכים ביניהם הואיל וברנדוט היה בראשית דרכו רפובליקני נלהב והתנגד נמרצות לקשר של השמונה עשר בברומאר – אשר העלה את נפוליאון לשלטון.
לימים יציעו השבדים לברנדוט את כס המלכות של ארצם, לאחר שמלכם, קרל השלושה עשר חדל לתפקד. ברנדוט יהפוך למלך שבדיה, קרל הארבעה-עשר, ודזירה? דזירה תהפוך למלכת שבדיה, אם כי היא תעדיף להעביר את מרבית זמנה בפריז התוססת על פני שטוקהולם הקפואה. היא גם לא למדה לדבר שבדית עד סוף ימיה.
כולכם בוודאי שמעתם על אחד מצאצאיה, הרוזן פולקה ברנדוט, אשר הגיע לארצנו, לארץ ישראל, בעיצומה של מלחמת השחרור, בספטמבר 1948 כשליח האומות המאוחדות וסיים את חייו בפינת הרחובות הגדוד העברי והפלמ”ח בירושלים ע”י חוליה של אנשי לח”י בראשותו של יהושע כהן, אשר התנקשה בנפשו.
סיפור אהבתם של נפוליאון ודזירה היה אפיזודה שולית בין אהבותיו של נפוליאון. אולם מאז שהסופרת האוסטרית, אן-מרי סלינקו, פרסמה את הרומן הידוע:”דז’ירה” ומאז שהוליבוד הוציאה את הסרט דזירה בכיוכבם של מרלון ברנדו בתפקיד נפוליאון ושל ג’ין סימונס היפיפייה בתפקיד דזירה, סברה אמי ורבות מבנות דורה כי דזירה הייתה האהבה הגדולה ביותר של נפוליאון.
ז’וזפין דה בוהרנה
נפוליאון מגיע לפריז ומוכה בתדהמה. כמה חודשים לפני כן נערף ראשו של רובספייר ועמו נגדע שלטון הטרור. הבורגנות משתלטת על המהפכה. את אווירת האימים מחליפות נהנתנות ופריקת עול עליהן מנצחים הסלונים החברתיים בהם שולטות נשים. נפוליאון קולט מהר את המצב והוא יכתוב לאחיו ג’וזף:
המקום גדוש בכל הדברים שיש בהם להסיח את הדעת ולהנעים את החיים. לאיש לא ניתן זמן לחשוב…נשים מצויות בכול – מוחאות כף בהצגות, קוראות בחנויות הספרים, מטיילות בגן. היצורים החמודים חודרים אפילו לחדר עבודתו של הפרופסור.
פריז היא האתר היחיד בעולם בו ראויות הן לאחוז בהגה המדינה. דעתם של הגברים נטרפת אחריהן; אינם חושבים על דבר מלבדן, חיים רק על ידן ולמענן. תן לאישה ששה חודשים בפריז והיא תדע ממלכתה היכן היא ומהו שמגיע לה.
הקצין הצעיר השאפתן בן העשרים וחמש מבין כי הדרך להצלחה בקריירה עוברת דרך הסלונים החברתיים. אבל איזו אישה מנשות הסלונים תגלה עניין בקצין הכחוש וחמור הסבר, ששערותיו השחורות הארוכות, שהשתלשלו משני צדי ראשו עד לכתפיו, זיכוהו בכינוי “בעל אוזני הספנייל”, ומבטו הרציני, והחודר אך הוסיף למראה מרתיע זה.
אולם, אלת המזל שחייכה לנפוליאון בשמי העיר טולון, תאיר פניה אליו גם בשמי פריז. הדירקטואר, הגוף ששלט בצרפת באותם הימים, מחפש איש צבא שיגן עליו מפני ההמון העומד להסתער עליו במקום מושבו בארמון הטולרי. נפוליאון מקבל את האתגר.
הוא מקיף את הארמון בתותחים. הורג עשרות אם לא מאות מבין ההמון. מציל את הדירקטואר, מקודם לדרגת גנרל דה דביזיון, ופוגש אישה ששמה אן מארי ג’וזף טאשר דה לה פאגרי, אותה יכנה בקיצור: ג’וזפין. ג’וזפין שתהא קמיע המזל של חייו.
על סיפור האהבה של נפוליון וז’וזפין תוכלו לקרוא בכתבה ז’וזפין דה בוארנה ונפוליאון: סיפור אהבה של אש וגופרית.
המאהבות האלמוניות של נפוליאון
כפי שתראו בכתבה על ז’וזפין, היא לא טרחה לשמור לו אמונים ומהר מאוד מצאה לה מאהבים אחרים מה שהוביל את נפוליאון בתורו לחפש לו מאהבות. להוציא מאריה ולבסקי, עליה נדבר בהמשך, לא מדובר לרוב במאהבות “מיתולוגיות” המוכרות לקהל הרחב ורובן נשארו אלמוניות לרוב רובו של ציבור חובבי ההיסטוריה.
אם תרצו לקרוא עליהן אתם מוזמנים להיכנס לכתבות הבאות:
- מרגריט פולין בליז – האישה שכמעט ולקחה את נפוליאון מז’וזפין
- הנשים שעברו במסדרון הסתרים בארמון הטווילרי
מאריה ולבסקה
כאמור, אם ישנה “מאהבת מיתולוגית” אחת של נפוליאון הרי זאת מריה ולבסקה אותה פגש לראשונה נפוליאון בשנת 1807. סיפור האהבה הזה ימשך במשך כ-10 שנים עד מותה של מריה ויגרום בסופו של דבר לגירושי נפוליאון מז’וזפין.
מכיוון שמאריה ולבסקה ראויה לכתבה נפרדת אתם מוזמנים להיכנס למריה ולבסקי – “מלכת אסתר של פולין” ולקרוא כיצד “הקריבה את עצמה” למען המולדת.
מריה לואיזה מאוסטריה – אשתו השנייה של נפוליון
בשנת 1809 נמצא נפוליאון בשיא עצמתו הפוליטית. אמנם זרעי הפורענות נטמנו כבר באדמת ספרד אולם נבטיהם עדין אינם ניכרים לעין. עתה הוא מחליט להתגרש מג’וזפין. נפוליאון הוא אדם אמיץ – בשדה הקרב, בשדה הפוליטיקה, אולם מול ג’וזפין הוא נתקף במורך לב.
לאחר שאינו מצליח לשכנע אחרים להעביר אליה את המסר, הוא נאלץ להתייצב מולה בעצמו. היא מתעלפת. הוא מזיל דמעה, אולם לאחר שהיא שבה לעשתונותיה היא מבינה כי את ההחלטה אין להשיב. הוא ייתן לה כל מה שתבקש. את הארמון במאלמזון, ארמון ציד בנבאר, קצבה של שלושה מיליון פרנק בשנה וישאיר לה את תואר הקיסרית. הוא גם ימשיך להתעניין בה ולדאוג לה גם לאחר הגירושין.
ואז, אז יתערבב דם בית בונפרט עם דם בית הבסבורג – בית המלוכה הוותיק באירופה. נפוליאון נישא למארי לואיז, בתו של הקיסר האוסטרי, פרנץ השני. אלה הם נישואין פוליטיים. הם נעשו ע”י Proxy (שליח). נפוליאון לא ראה את הכלה לפני הנישואין אלא את תמונתה בלבד.
אולם הוא התעניין בעיקר בכושר וולדנותה ונרגע רק לאחר שהתברר לו, כי הסבתא רבא שלה, הקיסרית מריה תרזה, הביאה לעולם עשרים ושבעה ילדים, וכי סבתא, מריה קרולינה, אחותה של מארי אנטואנט, אשתו של המלך לואי הששה-עשר, שגם ראשה נערף בגיליוטינה, הביאה שבעה- עשר ילדים, אמה, מריה-תרזה ממלכות נפולי וסיציליה, הביאה רק שלושה עשר ילדים, זאת משום שהלכה לעולמה בלידה השלוש-עשרה שהסתבכה.
מרי לואיז הייתה בת הבסבורג טיפוסית. שיער בלונדיני ארוך וחלק, מצח גבוה, עיניים בצבע כחול בהיר (China Blue), סנטר רחב, שיניים לבנות נוצצות, פנים מנוקדות בסימני אבעבועות, כתפיים לבנות רחבות, גוף מלא, זרועות ארוכות וצרות עם כפות ידיים עדינות ויפות ועם כפות רגליים יפות.
מארי לואיז הייתה חסרת רצון משל עצמה. כמו רובוט, בובה על חוט שהופעלה על ידי אביה. היא למדה ודיברה שבע שפות אירופאיות לרבות לטינית, משום שכבר בילדותה היה ידוע כי היא תינשא לאחד מבתי המלוכה של אירופה, אם כי לא היה ידוע לאיזה מהם.
בארמון בו גדלה הועלם ממנה כל דבר היכול לרמז על קיומו של ייצר המין. במקום כלהים היו תרנגולים. הספרים שקראה צונזרו בקפידה, ובת-לוויה הייתה צמודה אליה על מנת למנוע ממנה כל קשר עם בני המין השני. כל שידעה על נפוליאון היה כי הוא מפלצת, שגרמה למשפחתה ולה להימלט מווינה ארבע פעמים. אולם כאשר אביה הורה לה להינשא לנפוליאון היא צייתה ללא אומר ודברים, ואפילו באדישות מה, שכן לכך חונכה.
נפוליאון היה אמור לקבל את פניה בעיירה בשם קומפיין, על גבול צרפת, אולם בהיותו, כדרכו, קצר רוח, הוא דהר לקראתה על סוסו משך כל הלילה בגשם שוטף, ואז נכנס לכרכרתה כשהוא נוטף כולו מים, והחל לחבקה ולנשקה, כשהיא ממלמלת את המשפטים שלימדוה לומר. והוא, הוא ישקיטה ויאמר : “אין צורך”.
את הלילה יבלו בפביליון, אשר נבנה במיוחד עבורם. היה זה בניגוד למקובל שכן הטקס הדתי טרם התקיים. נפוליאון יפטור עצמו באומרו: “גם המלך הנרי הרביעי עשה זאת”. בבוקר הוא יאמר לחברו:
ידידי הינשא לגרמניה. אלה הנשים הטובות ביותר בעולם. טובות, ידידותיות, תמימות וטריות כמו וורד.
ומארי לואיז, היא תתעורר עם עיניים נוצצות. היא גילתה עולם חדש, אשר בהחלט מצא חן בעיניה, והיא ביקשה ממנו עוד ועוד. שלושה חודשים לאחר מכן היא תאמר למטרניך, שהיה שגריר אוסטריה בפריז:
אינני מפחדת עוד מנפוליאון. אני חושבת שהוא אוהב אותי.
והוא אכן אהב אותה. ב20 במרץ 1811 היא כורעת ללדת, אולם הלידה מסתבכת. הרופא יוצא מבוהל ואומר לנפוליאון כי עליו לבחור בין האם ובין התינוק. נפוליאון אומר מיד: “האם” אולם מוסיף: “יילד אותה כפי שאתה מיילד אישה מרובע סן דני”.
הרופא יתעשת ויחזור לחדר והלידה תסתיים בהצלחה. ייוולד ילד שהוא יותר הבסבורג מאשר בונפרט. בלונדיני עם עיניים כחולות בהירות. נפוליאון השני. בבת עינו של נפוליאון. נפוליאון יכתיר אותו עוד בעריסתו בתואר: “מלך רומא” (Roi de Rome).
בתחילת שנת 1814 עוזב נפוליאון את פריז בדרכו להדוף את אויביה של צרפת אשר פלשו לשטחה. הוא נושק למארי לואיז ולבנו בן השלוש. הוא אינו יודע כי לא ישוב לראותם. נפוליאון יובס. הוא יוגלה לאי אלבה. מארי לואיז תנתק עמו קשר במצוות אביה ותתנחם בזרועותיו של קצין צבא אוסטרי שתום עין, אדם אלברט פון נייפברג, ממנו יהיו לה ארבעה ילדים, שני ילדים ייולדו עוד בתקופת היותה נשואה לנפוליאון.
מריה וולבסקיה, לעומתה, תגיע לבקר את נפוליאון באי אלבה, יחד עם בנם אלכסנדר בן הארבע.
ו- Roi de Rome , הוא יגדל בארמון שננברון בווינה כנסיך אוסטרי, אך למרבה הצער ילך לעולמו בשנת 1832 מדלקת ריאות והוא בן עשרים ואחת.
סוף עצוב לסיפור אהבותיו של נפוליאון בהן נגענו ממש על קצה המזלג. ונשאלת השאלה: מי הייתה האישה של חייו?
דזירה, ג’וזפין, פולין, ג’ורגינה, גרסיני, דנואל, מריה ולבסקה, מארי לואיז?
מבין שלל הנשים הדילמה האמתית היא בין שתיים: ג’וזפין ומריה וולבסקיה. נפוליאון אהב את שתיהן, כל אחת בתקופה אחרת. אולם מי מהן הייתה האישה של חייו?
נפוליאון עצמו ישיב על שאלה זו. בהיותו בסנט הלן הוא יאמר:
אהבתי מאוד את מארי לואיז, אבל אהבת חיי הייתה ג’וזפין.
וב-5 במאי 1821, כשהוא שוכב על ערש דווי בסנט-הלן, ולפני שיוציא נשמתו יאמר נפוליאון ארבע מלים: France, ‘Arme’e (הצבא), Tete d’Armme (ראש הצבא), Josephine !!
עשרים ושש שנים לאחר שנפוליאון השאיר פתק למראשות מיטתה של ג’וזפין: “הנני מתעורר וכולי מלא אותך” הוא עוצם את עיניו כשכולו מלא אותה.
יש אומרים כי הטעות הגדולה ביותר שעשה נפוליאון הייתה פלישתו לרוסיה, אולם אם תשאלו אותי הרי הטעות הגדולה ביותר של חייו הייתה גירושיו מג’וזפין מג’וזפין, שכן היא הייתה קמיע המזל של חייו.
וכפי שאמרנו: Cherchez la Femme. חפשו את האישה!