מאת: אלון קליבנוב
האדם המפורסם ביותר בהיסטוריה הוא ישו הנוצרי. מכל הבחינות, הוא מחזיק בשיא הייצוג בכל הז’אנרים – מספר הספרים והמאמרים שנכתבו עליו מן הצד האקדמי והמחקרי מחד, והייצוג שלו בתחומי האמנות השונים מאידך.
אפשר להבין זאת, עקב מיקומו במרכז הדת הנפוצה ביותר בעולם. כשני מיליארד נוצרים רואים בו את משיחם ומושיעם, בהאמינם בהיותו בן האלוהים. ישו הנוצרי גם עומד במרכז היצירה האמנותית הנוצרית, דת שבניגוד לדתות המונותיאיסטיות האחרות – לא רק שאיננה שוללת ייצוג ויזואלי – היא אף מעודדת זאת. גם אמנות הקולנוע, הצעירה מבין האמנויות, כוללת ייצוג נכבד לדמותו של ישו הנוצרי.
נתונים אלו אינם מפתיעים איש. מה שמפתיע, היא העובדה שבכל התחומים מחזיק נפוליאון בונפרטה במקום השני המכובד מאד. בתודעה הקולקטיבית, צרובה היטב דמותו של נפוליאון כמצביא וכמדינאי, אולם לא רבים מודעים להשפעה האדירה שהיתה לו בעיצוב ובגיבוש מוסדות ומסורות באינספור תחומים – שלטון, כלכלה, בנקאות ופיננסים, חינוך ותרבות, תברואה ותעבורה, חוק ומשפט, תכנון עירוני ועוד כהנה וכהנה. מספר הפרסומים העוסקים בו, ספרים ומאמרים בכל השפות, מתקרב למספר הבלתי נתפס – 300,000 – כשמאז מותו חלפו רק 202 שנה.
בנוסף – אף דמות פוליטית וצבאית של העולם המערבי לא מתקרבת לייצוג המסיבי של נפוליאון בספרות, בשירה, בתיאטרון, במוסיקה, באופרה, בציור, בפיסול, בארכיטקטורה, בקולנוע, ברדיו ובטלוויזיה, כמו גם בתחומים נוספים כמו משחקי מחשב ובפסיכולוגיה.
לא רק בתרבות הגבוהה הוא מיוצג – אלא גם בתחום הבידור – מחזות זמר, מוzיקה קלה, תכניות בידור וסאטירה וכו’. לא רק שייצוגים אלו אינם מוגבלים לתרבות הצרפתית – המשיכה לדמותו כבר מזמן חצתה כל גבול אפשרי, כולל מוזיאון ענק המוקדש לו בהוואנה בירת קובה, סרטים מצריים חשובים ואחד המחזות המרכזיים של המחזאי הישראלי הנפלא נסים אלוני – “נפוליאון חי או מת”.
אין דמות מרכזית יותר מזו של נפוליאון כשמגיעים לעיסוק באמנות הקולנוע. שניים מן החשובים בסרטים שנעשו אי פעם קשורים בו. הסרט האילם הנחשב לשיא התקופה – הוא סרטו של הבמאי הצרפתי אבל גאנס “נפוליאון” משנת 1927, נחשב פורץ דרך וחלוצי באינספור טכניקות קולנועיות. השפעתו של סרט זה, שאורכו חמש וחצי שעות, כה דרמטית ומשמעותית, עד כי הוא נחשב כיצירה מרכזית בתחום אמנות הקולנוע, אבן דרך שאין בלתה.
יש לציין כי הסרט היה מתוכנן להיות ראשון בסדרה בת שישה סרטים, שהיתה מיועדת לכסות את כל הקריירה של נפוליאון.
הסרט הנחשב לגדול האפוסים הקולנועיים אי פעם, הוא הסרט הרוסי “מלחמה ושלום” לפי הרומן הגדול של טולסטוי. הסרט, בבימויו ובכיכובו של השחקן, הבימאי והתסריטאי סרגיי בונדארצ’וק, שהפקתו וצילומיו נמשכו שש שנים, היה פרוייקט מדיני חסר תקדים או מקבילה באמנות הקולנוע, עקב העובדה שברית המועצות תמכה בו וראתה בו מאמץ לאומי, כולל גיוס דיביזיות שלמות של הצבא האדום כניצבים לסצנות המלחמה ומסוקים של חיל האוויר הסובייטי שהועמדו לרשות ההפקה לצורך צילומים מן האוויר. הסרט שוחרר לאקרנים בארבעה חלקים הנמשכים מעל שבע שעות. כאן תוכלו לצפות בפרק הראשון שלו:
הצלחת הפרוייקט המסיבי של בונדארצ’וק הביאה את המפיק האיטלקי האגדי דינו דה לורנטיס, להשקיע סכום עתק של 25 מיליון דולרים, סכום כמעט חסר תקדים בסוף שנות הששים, ולהזמין את סרגיי בונדארצ’וק לביים הפקת ענק של הסרט “ווטרלו”, על הקרב האחרון של נפוליאון. הסרט זכה בפרסים ולשבחי הביקורות, נחשב להצלחה קולנועית, אך נכשל בקופות בגלל תדמיתו כסרט מלחמה היסטורי שלא משך את הקהל הרחב, ולא החזיר את ההשקעה הכספית העצומה.
נפוליאון של קובריק
דמותו של נפוליאון נצרבה לא רק בתחום הסרטים שהופקו, אלא גם בתחום הסרטים שתוכננו אך לא הופקו. דמותו של נפוליאון קסמה לאחד מענקי הקולנוע, סטנלי קובריק, אשר חלם להפיק סרט אפוס קולנועי משמעותי הדומה בהיקפו ל”מלחמה ושלום” הסובייטי.
קובריק פיתח אובססיה לדמותו של נפוליאון, ניסה לצפות בכל סרט שהופק עליו, כולל הסרט האילם של אבל גאנס ו”מלחמה ושלום” הסובייטי, ערך מחקר מקיף במסגרתו אסף מאות ספרים על נפוליאון, ערך בעזרת היסטוריונים ואסיסטנטים כרטיסיה מפורטת של כל המיקומים הקשורים בו.
קובריק כתב תסריט הנחשב כיום ליצירת מופת בתחום התסריטאות, עד כדי שימוש בו בבתי ספר וחוגים אוניברסיטאיים לתחום זה. קובריק אף ניהל משא ומתן עם המשטר הרומני, וקיבל את חסותו של שליט רומניה ניקולאי צ’אושסקו שהתחייב לספק לו 40,000 חיילים של הצבא הרומני ו- 10,000 פרשים לצורך צילומי סצנות הקרב, כמו גם אתרי צילום ברומניה וסיוע משמעותי של המדינה הרומנית. כידוע, סרט זה לא הופק מעולם, ממגוון של סיבות, אם כי העבודה המסיבית לא ירדה לחלוטין לטמיון.
קובריק השתמש במרכיבים רבים מתוך הסרט המתוכנן לצורך צילומי סרטו המופתי “בארי לינדון”. החומר שנשאר שימש למספר רב של פרוייקטים אחרי מות קובריק, כשהאחרון ביניהם, מפברואר 2023, הוא הפקה משמעותית של חברת HBO והבימאי סטיבן שפילברג, סדרה גדולה ויוקרתית בת שבעה פרקים שתוקדש לנפוליאון, המבוססת על התסריט המקורי של קובריק.
מעבר לשני סרטי הענק שהופקו, מככבת דמותו של נפוליאון במאות סרטי קולנוע וטלוויזיה שהופקו בכל היבשות ובכל תעשיות הקולנוע. יש לציין גם את המספר העצום של תוכניות רדיו הקשורות בו ובתקופתו – מתסכיתים ועיבודים רדיופוניים לספרים וסיפורים וכלה בתוכניות תעודה.
במאה ה-21 נוסף לתחום הרדיו גם תחום הפודקאסט, החוצה גבולות שפה ותרבות, כולל כל השפות המדוברות במזרח הרחוק. כל מה שנאמר על הרדיו נכון גם לטלוויזיה, בה מככב נפוליאון בכל אספקט אפשרי – מסרטי טלוויזיה באורך מלא ועד למספר בלתי נתפס של תוכניות תעודה וסרטונים בכל ז’אנר אפשרי. במאה ה-21 היוטיוב תופס מקום מרכזי בשני קצוות המקל – כמייצג ומשקף את הפופולריות האדירה שלו מחד, וכמדיום התורם להפצת העיסוק בו ותורם לפופולריות שלו מאידך.
ההיסטוריה הקולנועית של רידלי סקוט
הבימאי יליד בריטניה רידלי סקוט, יליד 1937, החל את הקריירה המקצועית שלו בטלוויזיה כמעצב וכבימאי. הוא הפך לבימאי של סרטוני פרסומת, תחום בו עסק בהצלחה מקצועית וכלכלית מספר שנים. בשנת 1977, בגיל 40, הפיק סקוט את סרט הקולנוע הראשון שלו. הוא בחר בסיפור של הסופר הפולני-בריטי ג’וזף קונראד “הדואליסטים”. הסרט עוסק במאבק פרטי בין שני קצינים הנפרס לאורך כל המלחמות הנפוליאוניות. הסרט הוא יצירת מופת קולנועית מרשימה. מעבר למשחק המשובח והבימוי הרגיש, יש לציין לשבח את הכבוד להיסטוריה המתבטא בדיוק הרב בכל האמור לתחקיר המקיף שהתבצע, לירידה לפרטים בכל האמור למדים, לכלי הנשק, לטכניקות הלחימה והסיוף וכו’. הסרט הוא קאמרי ואינטימי, אך בהחלט מעביר גם את האווירה ואת הרקע הגרנדיוזי והדרמטי של המלחמות הנפוליאוניות.
הסרט קיבל שבחים רבים על שני האלמנטים – היותו סרט משובח, שאף נכלל ברשימת אלף הסרטים הטובים ביותר של כל הזמנים שערך העיתון היוקרתי ניו יורק טיימס, ועל הדיוק ההיסטורי הרב שבו. סרטו הבא של רידלי סקוט, “הנוסע השמיני” (1979), מתחום המדע הבדיוני, כבר זכה להצלחה גדולה בהרבה וקיבע את מעמדו של סקוט כבמאי מצליח ומוביל. עם זאת, הוא גם שיקף את המעבר מקולנוע בריטי במהותו לקולנוע אמריקני לחלוטין. בהמשך הקריירה שלו, ביים סקוט אחד מסרטי המדע הבדיוני המצליחים ביותר של כל הזמנים – “בלייד ראנר” (1982).
בין הסרטים שביים רידלי סקוט בהמשך הקריירה שלו, יש לציין במיוחד שני סרטים, שיש ביניהם ניגוד גדול. בשנת 2000 יצא לאקרנים הזוועתון ההזוי “גלדיאטור”, מופע אימים של קיטש, דם ואברים מרוטשים, המשקף לחלוטין את המסורת השלילית של הוליווד בכל האמור לזלזול מוחלט בהיסטוריה, מעיוות מוחלט של האירועים ומורשתן של הדמויות ההיסטוריות המופיעות בסרט, ועד אפס ריאליזם בייצוג כלי הנשק, טכניקות הלחימה וכו. לעומת זאת, בסרט “בלק הוק דאון” (2001), נעשה מאמץ גדול הרבה יותר לדייק בכל האמור בפרטים ההיסטוריים.
כשנודע כי רידלי סקוט מביים סרט המוקדש לנפוליאון, התעוררו ציפיות וחששות גם יחד. האם הסרט ישקף את רידלי סקוט של “הדואליסטים”, או את רידלי סקוט של “גלדיאטור”?
בצער ובאכזבה, שלא לומר גועל וזעזוע, עלי לדווח כי הסרט החדש “נפוליאון” (2023), הוא “גלדיאטור” על סטרואידים, כשלזלזול הבוטה והמוחלט בהיסטוריה נוסף מרכיב משמעותי של פורנוגרפיה דוחה ומבזה. לדידי, הסרט הוא אחד הגרועים בהם צפיתי בחיי. עד כדי כך. צריך ממש לעשות מאמץ, כדי למצוא עובדה היסטורית נכונה בתוך התשפוכת ההזויה של עיוותים, שגיאות גסות והמצאות חסרות בסיס. לדידי, יש לבחון את הסרט לא בכלים של היסטוריון או מבקר קולנוע – אלא פסיכולוג או פסיכיאטר שיאבחן בצורה מקצועית את המגאלומניה ואת האגו-טריפ של רידלי סקוט, שלא ביים סרט על נפוליאון, אלא על “גרסת רידלי סקוט לסיפורו של נפוליאון”.
מתאריך הולדתו של נפוליאון ועד תאריך מותה של ג’וזפין, מבצע סקוט אונס שלא כדרך הטבע בהיסטוריה. אולי התקנא רידלי סקוט בבימאי האופרה, שבעשורים האחרונים מעוותים ומסרסים את החוויה האופראית לצורך הדגשת מקוריות בכל מחיר, הכוללת כפיית אידיאלים וערכים של המאה ה-20 בצורה בוטה על עלילות האופרה ועל כוונותיהם המקוריות של המלחינים ומחברי העלילה, כמו הכללתם של כהי עור, להט”בים ועוד. מגמות אלו גם באות לידי ביטוי בסרט הנוכחי, ואין לנו אלא להצטער על כך.
אסיים בתקווה כי התקוות לחוויה קולנועית והיסטורית גם יחד, אשר התבדו בצורה כה בוטה בסרטו של רידלי סקוט, תוגשמנה בסדרה הצפויה של סטיבן שפילברג.
כמה מילים על אלון קליבנוב והמרכז למורשת נפוליאון
אלון קליבנוב הוא הסטוריון, המרצה במקומות רבים ובתחומים שונים. הוא מתמחה בתרבות צרפת ובהיסטוריה שלה וכמו כן גם בהרצאות העוסקות במוזיקה קלאסית. מעבר לכל זה אלון הוא ראש הסניף הישראלי של המרכז למורשת נפוליאון, גוף שמארגן כל שנה שורה של הרצאות העוסקות בנפוליאון ותקופתו.
ביום חמישי, 28.12.2023, אלון הולך לתת הרצאה בשם: מארס נגד נפטון נפוליאון נגד בריטניה – מבולון ועד טרפלגר.
ההרצאה תערך בסמינר הקיבוצים (דרך נמיר 149, תל אביב) כיתה ג’ 5 בשעה 18:00 אולם אתם מוזמנים לבוא כבר בשעה 17:30 על מנת להנות מכיבוד קל.
מחיר הכרטיס להרצאה הוא 40 ש”ח. ניתן לשלם במזומן במקום, אולם מכיוון שמספר המקומות מוגבל, מומלץ לשלם באמצעות הביט למספר הטלפון 0507500336 ובכך לשריין לכם כרטיס מראש (בעת ההזמנה נא לרשום את השם שלכם על מנת שנוכל לתת לכם קבלה).
