מוזיאון הציד והטבע בפריז: הכלבים של לואי ה-14 והבית שניצל מהריסה

מוזיאון הציד והטבע (Musée de la Chasse et de la Nature) נמצא ב-rue des Archives, בלב רובע המארה, ועברתי לידו פעמים רבות. כשהתגוררתי בדירות של אודי במארה, שנמצאות לא הרחק ממנו, חלפתי על פני השער שלו והמשכתי ללכת. הסיבה הייתה פשוטה: אני לא אוהב ציד, ובעיני זה אקט ברברי. אולם בסוף הגעתי למסקנה שמוזיאון חשוב כל כך, בבניין יפה כל כך, חייב לקבל כתבה באתר שלי, וכך לפני כמה שנים נכנסתי פנימה וקניתי כרטיס.

מה שמצאתי בפנים היה שונה ממה שציפיתי. זה לא אולם תצוגה של רובים וראשי צבאים על הקירות, אלא בית של אספנים: סלונים מעוצבים, ציורי כלבים שהזמינו לואי ה-14 ולואי ה-15, חיות מפוחלצות שנחות על כורסאות, ויצירות של אמנים בני זמננו לצד כל אלה. הבניין עצמו הוא בית האצולה היחיד שתכנן האדריכל פרנסואה מנסאר (François Mansart, 1598–1666) ונשאר בשלמותו, אף שבסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 כמעט הרסו אותו.

אז רגע לפני שנצא לדרך ונבקר במוזיאון הציד והטבע, בואו נדבר על מה תמצאו בכתבה הזאת. נפתח במידע המעשי: שעות, הגעה וכרטיסים. נמשיך לחדרים שאסור לפספס, אחר כך ההיסטוריה של הבניין מימי מנסאר ועד היום, ולבסוף המלצות הלינה שלי באזור ושאלות ותשובות.

מידע פרקטי לביקור במוזיאון הציד והטבע

שעות הפתיחה של מוזיאון הציד והטבע

המוזיאון פתוח מיום שלישי עד יום ראשון בין 11:00 ל-18:00, וסגור בימי שני ובחגים. בימי רביעי הוא פתוח בערב עד 21:30, חוץ מיולי ואוגוסט, וב-24 וב-31 בדצמבר הוא נסגר כבר ב-17:00. שימו לב לשני פרטים קטנים: עגלות תינוק לא נכנסות לחדרים ונשארות בקבלה, והקופה לא מקבלת מזומן.

איך מגיעים למוזיאון הציד והטבע

הכתובת היא 62 rue des Archives, ברובע ה-3. תחנות המטרו הקרובות הן Rambuteau (קו 11), Arts et Métiers (קווים 3 ו-11) ו-Hôtel de Ville (קו 1), ומכל אחת מהן זו הליכה קצרה (מהתחנות של אר אה מטייה והאוטל דה וויל מדובר בהליכה קצת יותר ארוכה לטעמי). באותו רחוב, לא הרחק מהמוזיאון, נמצא אוטל דה סוביז של הארכיון הלאומי, כך שקל לשלב את שניהם באותו בוקר. אופציה נוספת היא לשלב את הביקור במוזיאון הזה בביקור במוזיאון פיקאסו או מוזיאון קרנוולה שנמצאים קצת יותר רחוק ממנו, אבל עדיין במרחק הליכה סביר לחלוטין.

כרטיסים ומחירים

כרטיס מלא עולה 13 יורו בתקופה שבה מוצגת תערוכה זמנית, ו-11 יורו בין תערוכות. הכרטיס המוזל עולה 11 או 9 יורו בהתאמה, והתערוכה הזמנית כלולה במחיר. מתחת לגיל 18 הכניסה חינם, ובראשון הראשון של כל חודש הכניסה חינם לכולם. דרך אגב, גם בעלי רישיון ציד זכאים למחיר מוזל (לי זה כמובן לא עזר).

מומלץ מאוד להזמין כרטיס מראש באמצעות הקישור הזה.

כמה זמן להקציב, ומתי לבוא

אני הקדשתי למוזיאון קצת פחות משעה, וזה הספיק לי כדי לעבור בכל החדרים בקצב נוח. מי שאוהב לעצור מול כל ציור ולפתוח את המגירות של ארונות יזדקק אולי ליותר זמן אך הכל תלוי בקצב שלכם.

מה לא לפספס במוזיאון הציד והטבע

המוזיאון בנוי כמו בית של אספן ולא כמו מוזיאון רגיל, וכל חדר מוקדש לחיה, לתקופה או לנושא. אלה החדרים והמוצגים שבשבילם שווה להיכנס.

סלון הכלבים

את סלון הכלבים ממלאים דיוקנאות של כלבים אמיתיים, וחלקם כלבים של מלכים. אלכסנדר-פרנסואה דפורט (Alexandre-François Desportes, 1661–1743), הצייר שליווה את לואי ה-14 בציד, צייר ב-1702 את הכלבות האהובות על המלך, ובהן פול ומיט (Folle et Mite) ודיאן ובלונד (Diane et Blonde). השמות שלהן כתובים על הבד באותיות זהב, כך שאין ספק מי נמצאת מולכם. הציורים שייכים ללובר, והם מופקדים במוזיאון מאז שנפתח ב-1967.

היצירה החשובה בחדר היא דווקא של כלבה בלי שם. את “הכלבה וגוריה” (La Lice et ses petits) צייר ב-1752 ז’אן-בטיסט אודרי (Jean-Baptiste Oudry, 1686–1755), צייר הציד של לואי ה-15. הברון ד’הולבך (baron d’Holbach, 1723–1789) קנה אותו בסלון של 1753, ולפי דני דידרו (Denis Diderot, 1713–1784) אודרי עצמו ראה בו את הציור הטוב ביותר שלו. הכלבה מניקה שישה גורים ומביטה בהם במבט רך, וזה היה חידוש של ממש: עד אז שלטה התפיסה של רנה דקארט (René Descartes, 1596–1650), שלפיה בעל חיים הוא מכונה שאינה מרגישה דבר.

שימו לב גם לחתימות. אודרי, כמו דפורט לפניו, הסתיר את החתימה שלו על אבן בשביל שבתמונה, כך שצריך לחפש אותה.

הסלון הכחול

בסלון הכחול, עם טפט הדמשק הכחול שלו, תלויים שני ציורים קטנים על נחושת שאודרי צייר ב-1747 עבור לואי ה-15 (שלט בין השנים 1715–1774). על גב כל לוח חרוטה ההקדשה “PEINT POUR LE ROY” (“צויר עבור המלך”), ובאחד מהם כלב עומד בדריכות מול שני פסיונים. אלה יצירות נדירות, כי ידועות רק שש יצירות של אודרי על נחושת.

ואז מגיע הרגע שבו המוזיאון מתחיל לשחק עם המבקרים. על כורסה מרופדת ליד השולחן ישן שועל מפוחלץ, מכורבל על הכרית, ובמרכז הקיר, בין ציורי הציד בעלי המסגרות המוזהבות, תלוי ציור עכשווי של פומה משובצת במשבצות ירוקות ולבנות ששותה מים ביער. השילוב הזה בין אמנות ישנה ליצירות של אמנים בני זמננו הוא הסימן המסחרי של המוזיאון מאז השיפוץ של 2007.

סלון החברה

סלון החברה (Salon de compagnie), עם הקטיפה האדומה על הקירות ושתי הנברשות, הוא החדר החגיגי של הקומה. כאן תלוי בין היתר “כלב ברבט שומר על ציד” (Chien barbet gardant du gibier) של אודרי מ-1728. הברבט, כלב עם פרווה ארוכה ומתולתלת, היה כלב ציד ששחה היטב ועזר לצוד ברווזים, והגרסה הקטנה שלו היא ככל הנראה אבי הפודל.

בשני הסלונים, הכחול והאדום, תמצאו גם ציורי טבע דומם של ז’אן-בטיסט-סימאון שרדן (Jean-Baptiste-Siméon Chardin, 1699–1779), לצד רהיטים מהמאה ה-18 שנראים כאילו בעלי הבית יצאו רק לרגע ועומדים לחזור ממש עוד מעט.

הצבי, החזיר והזאב

בקומה הראשונה כל חדר עוסק בתקופה אחרת ביחסים בין האדם לבעלי החיים, מהעת העתיקה ועד המאה ה-18. בחדר של ימי הביניים ניצבות שתי החיות שסימלו אז את היער, הצבי והזאב, ולצידן שטיחי קיר עם סצנות ציד.

במוזיאון מוצגות חיות מפוחלצות מאירופה, אפריקה, אסיה ואמריקה, מדוב קוטב ועד אריה. הפוחלץ שנשאר לי בזיכרון הוא החזיר, שעומד מול קיר אדום ומביט ישר במבקרים (בעיקר בגלל הניבים).

אוסף כלי הנשק

המוזיאון מחזיק גם אוסף גדול של כלי נשק לציד. בוויטרינה הזאת תלויים רובים ישנים שהקתות שלהם מעוטרות בשיבוצים בהירים ובגילופים עדינים, ורובם נראים כמו יצירות אמנות יותר מאשר כמו כלי נשק.

ארונות הקוריוזים והקומה השנייה

בוויטרינה אחרת שוכב שועל על מצע של עלי שלכת, ונראה כאילו הוא עומד לקום בכל רגע ולברוח ליער.

ההיסטוריה של מוזיאון הציד והטבע והבית של מנסאר

1652: הבית של מנסאר ואיש הכספים מפרשת הרעלים

המוזיאון שוכן בשני בתי אצולה צמודים, והוותיק מביניהם הוא אוטל דה גנגו (Hôtel de Guénégaud). ב-1647 קנה במקום בית ישן ז’אן-פרנסואה דה גנגו דה ברוס (Jean-François de Guénégaud des Brosses, מת ב-1667), בכיר במשרד מבקר החשבונות של המלך (Maître des comptes), ובשנים 1652–1653 הוא בנה במקומו בית חדש לפי תוכנית של פרנסואה מנסאר.

מנסאר היה אחד האדריכלים החשובים בצרפת של המאה ה-17, והאיש שנתן את שמו לגגות המנסרדה (הגגות אפורים/השחורים והמשופעים עם חלון בתוכם). אולם מכל בתי האצולה שתכנן בפריז, רק הבית הזה נשאר בשלמותו (את מוזיאון קרנוולה הוא רק עיצב מחדש). הבית בנוי כמו בית אצולה פריזאי קלאסי, בין חצר לגן, והפרט המפורסם בו הוא גרם המדרגות הראשי מאבן, שהמדרגות התחתונות שלו מתעקלות בקשת.

ז’אן-פרנסואה מת בבית ב-1667, והבית עבר לבנו קלוד דה גנגו (Claude de Guénégaud). בין השנים 1673–1681 שימש קלוד כשגריר בפורטוגל, וכשהיה רחוק מפריז הוא השכיר את הבית לפייר-לואי רייך דה פנוטייה (Pierre-Louis Reich de Pennautier, 1635–1711), הגובה הראשי של כספי הכנסייה בצרפת (receveur général du Clergé) ואחד מאנשי הכספים העשירים של ימי לואי ה-14. עד היום הבניין רשום ברשימת אתרי המורשת גם בשם Hôtel Pénautier, והשם הזה קשור לאחת הפרשיות האפלות של המאה ה-17.

ב-1672 מצאה המשטרה בחפציו של גודן דה סנט-קרואה (Godin de Sainte-Croix, מת ב-1672) קופסה עם בקבוקוני רעל ומכתבים של המאהבת שלו, המרקיזה דה ברנבילייה (1630–1676), שהודתה בהם שהרעילה את אביה ואת אחיה. באותה קופסה נמצא גם ייפוי כוח חתום בידי פנוטייה, שנגע להלוואה של 10,000 לירות שהעביר לה דרך סנט-קרואה. המרקיזה ברחה ללונדון ומשם לליאז’ (Liège), ורק ב-1676 נעצרה במנזר ונשלחה לפריז. בחקירה היא אמרה לחוקרים משפט שהפך למפורסם: “אם זה יטפטף עליי, זה ירד כגשם על פנוטייה”.

כך או כך, אחרי שחרורו הלווה פנוטייה יותר מ-500,000 לירות לפייר-פול ריקה (Pierre-Paul Riquet, 1609–1680) לחפירת תעלת הדרום (canal du Midi). ב-1703 מכר קלוד את הבית לז’אן רומנה (Jean Romanet, מת ב-1719), גובה מסים שעיצב מחדש חלק גדול מהחדרים לפי האופנה של זמנו, עם חיפויי עץ, מראות וקמינים. ב-1766 עבר הבית למשפחת טירו (Thiroux), שהחזיקה בו יותר ממאה שנה והתגוררה בו עד 1842.

1959: הבית שכמעט נהרס, והזוג שהציל אותו

מאמצע המאה ה-19 נכנסו לבית, כמו לרוב בתי האצולה במארה, מוסד חינוכי ובתי מלאכה לברונזה ולצורפות. הגן ואחד מצדי החצר התמלאו בסדנאות, וב-1895 מכרה משפחת טירו את הבניין. ב-1929 הוא נרשם ברשימת אתרי המורשת וכעבור ארבע שנים נמחק ממנה, ובסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 שקל הבעלים להרוס אותו כי השיפוץ היה יקר מדי.

את הבית הציל אנדרה מלרו (André Malraux, 1901–1976), שר התרבות הראשון של צרפת. ב-15 ביוני 1962 הוכרז הבית כאתר מורשת מוגן (Monument historique), עיריית פריז קנתה אותו, והוא היה מהבתים הראשונים ששוקמו במסגרת התוכנית של מלרו להצלת המארה כולו. ב-1964 השכירה העירייה את הבית ל-99 שנה לקרן שהקימו פרנסואה וז’קלין סומר, בתנאי שהקרן תשקם אותו על חשבונה.

פרנסואה סומר (François Sommer, 1904–1973) היה תעשיין מהארדנים (Ardennes), יורש של מפעל הלבד שהקים סבו במוזון (Mouzon), טייס וצייד. במלחמת העולם ה-2 הוא הצטרף לכוחות האוויר של צרפת החופשית, שימש נווט בקבוצת ההפצצה “לורן” (Lorraine), השתתף בפלישה לנורמנדי וקיבל את אות “חבר השחרור” (Compagnon de la Libération). ב-1949 הוא נשא לאישה את העיתונאית ז’קלין לה רואה דה באר (Jacqueline Le Roy des Barres, 1913–1993), שחלקה איתו את התשוקה לציד ולטבע.

הזוג לא הסתפק בציד. באחוזת בל-ואל (Belval) שבארדנים הם החזירו לטבע, החל מ-1948, מינים שכמעט נעלמו מהאזור, ובהם איילים, יחמורים ומופלונים, ופרנסואה סומר היה מהראשונים שדחפו את צרפת להגביל את הציד בתוכניות מכסות. אני עדיין לא אוהב ציד, אבל את הצד הזה של סיפורם קשה שלא להעריך.

השיקום נמשך בין 1964 ל-1966, וב-21 בפברואר 1967 חנך מלרו את המוזיאון. ב-2002 קנתה הקרן את הבית השכן, אוטל דה מונז’לה (Hôtel de Mongelas), שנבנה מחדש בין 1704 ל-1707 לפי תוכניות שיצאו ככל הנראה מהמשרד של ז’ול הרדואן-מנסאר (Jules Hardouin-Mansart, 1646–1708), האחיין הגדול של פרנסואה מנסאר והאדריכל של ארמון ורסאי. אחרי שיפוץ מלא נפתח ב-6 בפברואר 2007 מסלול חדש שעובר בין שני הבתים, ומאז המוזיאון מזמין אמנים בני זמננו להציג לצד האוסף.

ב-1 ביולי 2019 נסגר המוזיאון לשיפוץ נוסף, ואחרי שנתיים של עבודות ומגפת הקורונה הוא נפתח מחדש ב-3 ביולי 2021, עם קומה נוספת של 250 מ”ר ושישה חדרים חדשים שעוברים בין שני הבתים. אם הסיפורים של בתי האצולה במארה מעניינים אתכם, אתם מוזמנים לצפות בהרצאה שלי הסודות של המארה 🙂

לינה ליד מוזיאון הציד והטבע

המוזיאון נמצא בחלק הצפוני של המארה, ברובע ה-3, אזור שקט יחסית שנמצא במרחק הליכה מרוב האטרקציות של מרכז פריז. ברוב הביקורים שלי בפריז התגוררתי בדירות של אודי, ושלוש מהן נמצאות במרחק הליכה מהמוזיאון:

אם אתם מעדיפים מלון, אלה ההמלצות שלי בסביבת המוזיאון, כולל שני מלונות שבהם התגוררתי בעצמי:

עוד אפשרויות תמצאו בדפים מלונות מומלצים במארה הצפוני ודירות מומלצות ברובע ה-3, ואם אתם עדיין מתלבטים באיזה אזור לישון, קראו את הכתבה איפה כדאי לישון בפריז.

שאלות ותשובות על מוזיאון הציד והטבע

תשובות לשאלות נפוצות על המוזיאון:

עוד בנושא

• גני לוקסמבורג – מסלול טיול בגן האהוב ביותר של פריז מאת יואל תמנליס וצבי חזנוב
• הרובע ה-14 בפריז: קטקומבות, מונפרנאס ומונסורי
• הרובע ה-16 בפריז: לואי ויטון, מרמוטן והטרוקדרו