Café de Flore: בית הקפה של סארטר וסימון דה בובואר

תרבות הקפה הפריזאית לא נולדה עם Café de Flore, אבל קשה למצוא כתובת אחת שמסכמת אותה טוב יותר. פינת הרחוב הקטנה בין Boulevard Saint-Germain ל-Rue Saint-Benoît, בלב סן ז’רמן דה פרה, הפכה במהלך המאה העשרים מבית קפה שכונתי לכתובת שבה נכתבו כמה מהפרקים המכוננים של הפילוסופיה והספרות הצרפתית המודרנית. זו לא רק כתובת מפורסמת – זו נקודת ייחוס תרבותית של ממש.

הכתבה הזאת היא חלק מסדרה השקדשתי לבתי הקפה ההיסטוריים של פריז, ובה אנחנו צוללים לעומק לכל אחד מהם בנפרד. הפעם כל הזרקור על ה-Flore: איך נראה בית הקפה היום, מה ההיסטוריה שמאחוריו, איך מגיעים ומה כדאי להזמין (בלי להתחייב לתפריט שלם, שלא לדבר על החשבון).

Café de Flore שוכן בלב רובע סן‐ז’רמן דה פרה, בפינת Boulevard Saint-Germain ו-Rue Saint-Benoît, בגדה השמאלית של פריז. זוהי אחת הכתובות המזוהות ביותר עם פריז הספרותית של המאה העשרים: לא מוסד קולינרי, אלא נקודת ייחוס תרבותית שבה עצם הישיבה ליד שולחן נעשתה במידה לא מבוטלת הצהרה אינטלקטואלית.

היסטוריה

בית הקפה נפתח בסוף המאה התשע עשרה (ככל הנראה בשנת 1887), בתקופת הרפובליקה השלישית. שמו נגזר מדמותה של פלורה, אלת הפרחים והאביב מהמיתולוגיה הרומית, שפסלה ניצב בעבר באזור. מראשיתו משך המקום מגוון אנשי רוח מסולתה ומשמנה של החברה הפריזאית: סופרים, עורכים ואנשי רוח; אך תהילתו הגדולה נבנתה בעיקר במהלך המאה העשרים.

בראשית המאה נקשר המקום לחוגים ספרותיים ופוליטיים שונים. גיום אפולינר, מהדמויות המרכזיות של השירה המודרניסטית בצרפת, הפך אותו למעין משרד קבוע; סביבו נעו משוררים, עורכים ואנשי אוונגרד. בהמשך נקשר ה-Flore לעולמות הדאדא והסוריאליזם (מונח שנטבע על ידי אפולינר), בייחוד לשמות כמו אנדרה ברטון, לואי אראגון ופיליפ סופו. משמעותי ככל שהיה בראשיתו, התקופה שהפכה את המקום לאגדה בין‐לאומית הייתה שנות הארבעים והחמישים, כאשר ז’אן פול סארטר וסימון דה בובואר הפכו אותו למרכז הבלתי‐רשמי של האקזיסטנציאליזם. מכאן התפשט הדימוי של בית הקפה הפריזאי לא רק כמקום שתייה, אלא כמוסד שבו נולדות תנועות מחשבה.

אופי ואווירה

האווירה של Café de Flore בנויה על מתח מעניין: מצד אחד, מדובר בבית קפה אלגנטי מאוד, כמעט ארכיטיפי – סוכך ירוק, מושבים אדומים, מראות, שולחנות קטנים ושירות צרפתי קלסי. מצד שני, ההיסטוריה שלו אינה אריסטוקרטית בלבד, אלא גם בוהמיינית, פולמוסית וספרותית.

בימי הפאר בית הקפה לא היה מקום להתייחדות עצמית שקטה, אלא מעוז שיח ודיון. ההיסטוריה שלו קשורה באנשים שכתבו, דיברו, התווכחו, פגשו תלמידים, עורכים, מאהבות, יריבים וקוראים. מי שישב בו לא רק צרך קפה; הוא השתתף בסצנה תרבותית. מבחינה זו, ה-Flore מגלם היטב את האינטלקטואל הפריזאי במובנו הנושן: אדם שחושב בציבור, כותב בציבור, ומנהל את חייו הרעיוניים כחלק מתיאטרון עירוני מתמשך.

אישים ידועים

הדמויות המזוהות ביותר עם המקום הן ז’אן פול סארטר וסימון דה בובואר, אך הם היו רק החזית הנוצצת, המפורסמת ביותר, בתוך מסגרת רחבה בהרבה. לפני כן, כאמור, נקשר בית הקפה לגיום אפולינר, אנדרה ברטון, לואי אראגון וזרמי האוונגרד הספרותי של ראשית המאה העשרים.

בהמשך פקדו אותו גם אלבר קאמי, רמון קנו, בוריס ויאן, מרגריט דיראס, פבלו פיקאסו, אלברטו ג’קומטי, ז’ולייט גרקו וכן דמויות מעולם הקולנוע, האופנה והצילום. ה-Flore לא היה שייך לאסכולה יחידה, חשובה ככל שתהיה. זהו חלק מסוד כוחו: הוא היווה נקודת ממשק בין פילוסופיה, ספרות, ציור, עיתונות, פוליטיקה, אופנה וחיי לילה. הוא היה בית קפה של סופרים, אבל גם של מי שרצו להיראות בקרבת סופרים.

סצנה פריזאית

האפיזודה המרכזית בתולדות המקום היא הפיכתו למעין משרד יום יומי של סארטר ודה בובואר. בתקופת הכיבוש הגרמני ולאחריה, כאשר הדירות היו קרות ולעיתים בלתי‐נוחות לעבודה ממושכת, בית הקפה סיפק חימום, שולחן, קפה, עיתונים, ובעיקר – זירה חברתית. סארטר ודה בובואר ישבו בו שעות ארוכות. דה בובואר עבדה על כתיבה, סארטר פגש תלמידים, מעריצים, שחקנים, עורכים וחברים פוליטיים.

רעיונות שנולדו בספרייה הגרמנית של הוסרל והיידגר קיבלו כאן צורה פריזאית: פחות אקדמית, יותר ציבורית, יותר דרמטית. האקזיסטנציאליזם נעשה לא רק שיטה פילוסופית אלא סגנון חיים – עם שולחן קבוע, סיגריות, קפה, רומנים פתוחים, פוליטיקה ושיחות אל תוך הלילה.

ספרים, זיכרונות וסיפורים

Café de Flore מופיע שוב ושוב בזיכרונות ובכתיבה על סן‐ז’רמן דה פרה. הוא נוכח בסיפורה של פריז שלאחר המלחמה, בספרות הביוגרפית על סארטר ודה בובואר, ובמיתולוגיה של הגדה השמאלית כמרחב שבו חיי הרוח אינם מנותקים מההווי הציבורי.

קשה להבין את האגדה של פריז הפילוסופית מבלי לדמיין את ה-Flore כרקע קבוע: שולחן קטן, כוס קפה, ערימה של ניירות ותחושה שכל שיחה פרטית נשזרת עם משק כנפי ההיסטוריה. גם סביב אפולינר והסוריאליסטים קיימת מסורת סיפורית חשובה – בית הקפה נתפס כאחד המקומות שבהם השירה המודרניסטית יצאה מהדף אל השיח הציבורי.

דמויות נוספות

לצד השמות המרכזיים כדאי להזכיר גם את אנדרה מאלרו, ז’אק פרוור, ז’אן קוקטו, טרומן קפוטה, ארנסט המינגוויי, פרנסואז סאגאן, איב סן‐לורן, קתרין דנב, בריז’יט בארדו, סרז’ גינסבורג ואחרים. חלקם היו אורחים קבועים יותר, אחרים חולפים או מזוהים עם התקופה שבה המקום הפך לאתר חובה של האליטה התרבותית.

בית הקפה כיום

Café de Flore עדיין פעיל, אך הוא חי במתח שבין מוסד אמיתי לבין אתר מיתולוגי. הוא פתוח מדי יום, אינו מקבל הזמנות מראש ומושך תיירים, פריזאים, אנשי אופנה, עיתונאים, סופרים, סקרנים ומבקרים שבאים בעיקר בגלל ההילה ההיסטורית. המחירים גבוהים ולעיתים החוויה מרגישה יותר טקסית מאשר אינטימית; אך דווקא בזה טמון חלק מהעניין. לא מגיעים ל-Flore כדי לגלות בית קפה סודי, אלא כדי לשבת בתוך אגדה היסטורית המודעת לעצמה.

העיצוב שומר על קו פריזאי שמרני: שולחנות קטנים, חזית מזוהה מאוד וישיבה צפופה. בשעות עמוסות המקום עלול להיות תיירותי ורועש, ולכן הביקור המוצלח ביותר הוא לרוב בבוקר או בשעות ביניים, כאשר אפשר לשבת ליד החלון או בחוץ.

איך מגיעים?

הדרך הנוחה ביותר היא במטרו, לתחנת Saint-Germain-des-Prés בקו 4. משם מדובר בהליכה קצרה מאוד. אפשרות נוספת היא תחנת Mabillon בקו 10, המתאימה למי שמגיע מאזור הגדה השמאלית או מהרובע הלטיני. מ-Notre-Dame או מ-Île de la Cité אפשר להגיע בהליכה נעימה של כ-15-20 דקות דרך הגדה השמאלית.

הביקור משתלב היטב עם כנסיית Saint-Germain-des-Prés, עם Les Deux Magots הסמוך, עם רחוב Rue Bonaparte, עם כנסיית Saint-Sulpice, ועם שיטוט בגלריות ובחנויות הספרים של הרובע.

מה להזמין?

ההזמנה הקלסית ביותר היא דווקא הפשוטה: קפה, שוקו חם, קרואסון או ארוחת בוקר קלה, בישיבה בחוץ או ליד החלון. אם רוצים מנה המזוהה יותר עם המקום, כדאי לשקול את Le Welsh Rarebit – טוסט עם צ’דר ובירה, בגרסה עשירה וכבדה יחסית. אפשרות קלה ומסורתית יותר היא Croque Monsieur Spécial Flore. למי שמעדיף מטבח צרפתי מוכר, יש גם מרק בצל צרפתי, קיש לורן, טרטר בקר, קונפי ברווז, גבינות וקינוחים כמו קרם ברולה או טארט טאטן.

ההמלצה המעשית: לא להגיע רעבים מאוד ולא למדוד את המקום לפי יחס מחיר‐כמות. ה-Flore הוא מקום שבו משלמים גם על המיקום, ההיסטוריה והטקס. הביקור הנכון הוא להזמין מנה אחת טובה או קפה וקינוח, לשבת בלי למהר ולתת לדמיון לעשות את שאר העבודה.

שאלות ותשובות על Café de Flore

Café de Flore הוא רק תחנה אחת – גם אם מהמרכזיות שבהן – במסע שלנו בין בתי הקפה המיתולוגיים של פריז. לכל בתי הקפה הנוספים, ההיסטוריה שמאחוריהם ומה כדאי להזמין בכל אחד מהם, אפשר לחזור לכתבה הראשית על בתי הקפה ההיסטוריים של פריז.