אולימפיק מרסיי: על כדורגל ומעמדות חברתיים

מאת: אריאל טויטו

בסיס האוהדים שלה הוא החזק והיציב ביותר בצרפת; האצטדיון שבבעלותה גדול יותר משל כל קבוצה אחרת; אף מועדון בליג 1 לא מציג ממוצע נוכחות אוהדים דומה במשחקי בית; היא הקבוצה היחידה במדינה שקטפה את תואר ליגת האלופות הנחשק; ולבסוף: היא ממש לא פריז סן-ז’רמן. הכירו את אולימפיק מרסיי, הקבוצה הצרפתית שהיא הכל חוץ ממועדון הכוכבים הנוצץ של הבירה.

מרסיי – שמש, ים וכדורגל

אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, הרי שמועדון כדורגל הוא תבנית נוף אוהדיו. קבוצה מתעצבת באמצעות יחסי גומלין מתמידים בין הווי החיים של אוהדיה, דפוסים היסטוריים בעלי חשיבות, נרטיבים אזוריים ותרבות אהדה נרכשת. לא ניתן להבין את הסיפור של מועדון הכדורגל ברצלונה, לשם דוגמה, מבלי להידרש למשקעי הטינה המורכבים בין המיעוט הקטלוני לממשל הספרדי; לא ניתן להבין את הסכסוך המתמשך בין אוהדי שתי הקבוצות המילאנזיות הגדולות, מבלי לדון בגורמים אקונומיים וחברתיים שמקטבים את אוהדיהן; ובמידה רבה אף יותר: בלתי אפשרי להכיר את אולימפיק מרסיי, את שורשיה הספורטיביים ואת ייחודיותה ותרומתה לליגה הצרפתית, בלא היכרות מקדימה עם מאפיינים סוציולוגיים של העיר הקסומה.

אמור לי מה אינך – ואומר לך מי אתה

בדימויים התקשורתיים מתוארת מרסיי לאור השוני בינה לבין ערים צרפתיות אחרות, בעיקר פריז ואקס-אן-פרובאנס – שכנתה הקרובה. תושבי מרסיי גאים באינדיווידואליזם – שמבדל בינם לבין תושבי יתר ערי צרפת, במורשתם העשירה, בפלורליזם התרבותי שמאפיין את עירם, באקלקטיות המגוונת של תרבותם, במאפיינים הגאוגרפיים הייחודיים של אזורם שטוף השמש והים ובקבוצת הכדורגל שלהם. על אף קיומן של שכונות יוקרה ואזורי מגורים לאנשים אמידים, מרסיי נצרבה בזיכרון הקולקטיבי כעיר שפשע, סמים ונשקים קלים חקוקים באתוס התרבותי שלה.

שכונות מהגרים רבות ואוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית, תורמות להיווצרות המיתוס של עיר קשוחה ורוויית אלימות. המציאות, כמה צפוי, מורכבת לאין ערוך מהתמונה החדגונית שמשתקפת במרקע ובספרות. תוואי גאוגרפי מובחן, מדיניות מנהלית והיסטוריה עשירה, תרמו להיווצרות זהות עצמאית בה מתהדרים תושבי העיר. ההטרוגניות האתנית מיטשטשת לנוכח תחושת השייכות שמספקת מרסיי לתושביה. המקומיים פיתחו תודעה אזורית שמבוססת על הכרה בסיפור משותף שמאחד ביניהם. על מה מבוסס הסיפור? על סובלנות וגיוון תרבותי, על מטבח מקורי – שמנצל את משאבי הטבע והים בהם ניחנה העיר, על פסטיבלים מוזיקליים ועל כדורגל. בעיקר על כדורגל.

גאווה עירונית

כשמדברים על כדורגל במרסיי, איש לא יבקש מכם להבהיר את כוונתכם. בעיר הנמל החמימה מסתכם המונח בקבוצה המקומית, מושא הערצה עירוני וסמל של הצלחה בצרפת כולה. ייחוס השם ‘מדריד’ לקבוצת כדורגל מבירת ספרד, ידרוש מכם להבהיר אם כוונתכם לריאל מדריד או לאתלטיקו שכנתה. מנצ’סטר שסועה בין השדים האדומים לבין יריבתם העוצמתית והעשירה – מנצ’סטר סיטי. אפילו השם ‘פריז’ אינו נאמר דרך כלל לבדו כאופן התייחסות לפריז סן-ז’רמן. אך אם תאמרו את המילה ‘מרסיי’ בהקשר של קבוצת כדורגל, איש לא יתהה לפשר כוונתכם. מרסיי ואולימפיק מרסיי – חד הן.

גאוותם של התושבים על קבוצתם האהובה. קבוצה שהצמיחה אגדות כדורגל בקנה מידה היסטורי, זכתה בתארים נחשקים ושלטה במשך עשורים רבים בצרפת ובכדורגל האירופי.

אולימפיק מרסיי – קווים לדמותה

הקמה והיסטוריה מוקדמת

בניגוד ליריבתה הרעשנית מחלקה הצפוני של המדינה, ההיסטוריה של ‘הצעירים ממרסיי’ עתיקת יומין. מועדון ספורטיבי שנשא בשם ‘אולימפיק מרסיי‘ נוסד בתאריך ה-31 באוגוסט 1899, לפני 124 שנים. שבע שנים קודם לכן, בשנת 1892, התקיים מועדון ספורט רב־תחומי בעיר, עליו הושתתה קבוצת הכדורגל הנוכחית. בימים העליזים הללו כונה המועדון בשמות מגוונים, דוגמת השם (הגנרי משהו, אם יורשה לי) ‘ספורטינג קלאב’. רק בשנת 1899, לרגל חגיגת 2,500 שנים לייסוד העיר על ידי היוונים, נבחר השם ‘אולימפיק מרסיי’, לזכר המשחקים האולימפיים שהונהגו על ידי שוחרי הכושר הגופני בני התרבות הקלסית.

בהשפעת מגמות רווחות בעולם הספורט, בתחילה היווה דווקא ענף הרוגבי את אפיק הרווחים המרכזי ואת מקור התהודה של אולימפיק מרסיי. רוחות חדשות שנשבו באנגלייה, מעצמת הספורט דאז (כמו גם בימינו, אף אם מצער להודות בכך), הובילו להקמת קבוצת כדורגל במסגרת המועדון – בשנת 1902. היסטוריונים זוקפים את הקמתה לטובת אנשי עסקים בכירים ממוצא אנגלי וגרמני. אחרים ינכיחו את הדרישה הציבורית ואת כמיהתם של התושבים לקבוצה שתייצג אותם בענף הפופולרי. כך או אחרת, ההצלחה הייתה מיידית. הודות להקמת תשתית מערכתית נרחבת ולהשקעות זרות, זכתה אולימפיק מרסיי לבכורה ולמעמד מוביל בנוף הכדורגל העירוני. בשנת 1904 זכתה באליפות האזורית והעפילה להתמודדות על תואר אליפות צרפת.

על אף שתושבי הדרום לא יכלו עוד להתעלם ממעצמת הכדורגל בזעיר אנפין – שצמחה לנגד עיניהם וביססה את תדמיתה ואת מעמדה הכלכלי, הפריצה לתודעה הלאומית אירעה בשנות העשרים של המאה הקודמת בלבד.

אימפריית תארים בהתהוות

בשנת 1924, זכו ‘האולימפיים’ בגביע הצרפתי – ה-Coupe de France; ניצחון מותח בגמר הגביע – נגד קבוצת הכדורגל המקומית של העיר סט (בצרפתית: Sète, באוקסיטנית: Seta), העניק למועדון את התואר המשמעותי הראשון בתולדותיו. משם ואילך, מרסיי לא הפסיקה לקטוף הישגים והחלה לחרוט את שמה בהיכל התהילה של הכדורגל הצרפתי. גביעים נוספים בשנת 1926 ובשנת 1927, היוו פתיח לזכייה מרגשת בליגה הצרפתית – בשנת 1929 – הישג שחתם עשור מופלא מבחינת הדרומיים.

לקלר וחטא ההיבריס

העשורים הבאים התאפיינו בתנודתיות רבה; אדוות קלות הפכו לנחשול של מפלות, בעטיין ירדה הקבוצה לליגה השנייה. היפהפייה הנרדמת הייתה זקוקה לנסיך שישיב לה את מעמדה, ומרסל לקלר היה האיש הנכון במקום הנכון. האחרון, איש עסקים צרפתי, התמנה לתפקיד הנשיא בשנת 1965. שאפתנותו הבלתי נלאית, האמון העז שרחש לקבוצתו, כל אלה אפשרו למרסיי להעפיל מתחתית הליגה השנייה לפסגת הליגה הראשונה. סיפור הרנסנס היה עשוי להפוך לרומן מרגש, אך מזגו הרע של לקלר ויחסיו הלקויים עם סובביו – הביאו לסיום הקשר בין הקבוצה לנשיא המבטיח. ומעשה שהיה כך היה: אולימפיק מרסיי שאפה לבנות קבוצת כוכבים, שתאגד בתוכה כישרונות בכירים מרחבי היבשת. חוקי הליגה הנוקשים אפשרו רישום של שני זרים בלבד, דבר שמנע מלקלר מכרנו את החתמת זולטן וארגה, שחקן העבר ההונגרי הנודע. הנשיא העיקש החליט להציב אולטימטום למנהלת הליגה: אם לא תאושר החתמתו של וארגה, תפרוש מרסיי מהליג 1. המנהלה הייתה קשוחה לא פחות ושלבי עזיבת הליגה הפכו קונקרטיים. ואז חל המפנה; במקום להפנות עורף לליגה, בחר הדירקטוריון לפטר את נשיא המועדון מתפקידו. כך נחתם לו עידן סוער ורווי תהפוכות. כמו בטרגדיה יוונית, חטא היוהרה פגע בכל הצדדים שמעורבים בפרשה.

שיקום מחודש

לאחר עזיבת לקלר היה מצב ‘האולימפיים’ בכי רע. בשנת 1976 זכתה מרסיי בגביע הצרפתי, אך זכייה זו לא הצליחה להוות נחמה לתומכיה שבורי הלב, שקבוצתם ירדה לליגה השנייה. לאחר מספר שנים בליגה השנייה, כאשר נדמה היה כי ההצלחה היא נחלת העבר בלבד, חל המפנה. קבוצת שחקנים צעירים, מקומיים, מוכשרים ומחויבים גילו נחישות הרואית והצליחו להצעיד את המועדון בשנית לליגה הראשונה. זו הייתה, אם תרצו, תשובת המשקל המושלמת. משבר שראש