בימים האחרונים יצא לי לדבר הרבה עם אנשים שאמרו לי שהם היו נותנים הכל כדי להיות עכשיו בפריז. אולם פריז כרגע היא לא בדיוק העיר שאתם זוכרים, המונומנטים והפארקים שם אבל כל השאר קצת אחרת.
תוכלו לקנות קפה או פטיסרי במקום האהוב עליכם אבל לא יהיה לכם מקום לשבת ולהנות מהם. אורות האייפל מנצנצים מדיי לילה אך האייפל סגור למבקרים, הקור לא מאפשר להנות מהפארקים ולהתנחם בפיקניק עם מסיכה ולאט לאט עוד ועוד בתי עסק נאלצים לסגור את שעריהם.
רציתי לתת לכם נקודת מבט שונה על פריז תחת הקורונה.
על כל יופייה ועם המון הערכה ליזמים הפריזאים שניסו ומנסים להמציא ולהתאים את עצמם מחדש, התחושה הכללית היא שזו מסיכה שמנסה לשדר לעולם עסקים כרגיל אך מתחת מסתתרים פנים קצת עצובות ומיואשות מחרב הדמוקלס בצורת סגר או גזרה אחרת שתלויה מעל.
אז היום הרשו לי לצאת אתכם למסע בתמונות בין כמה מהמקומות המוכרים יותר והמוכרים פחות של עיר האורות. הצטרפו אלי לגלות פריז יפה אך גם עצובה. פריז אחרת מזו שאתם זוכרים.
מסע צילומי בפריז של ימי הקורונה
קפה אנג’לינה (Angelina) – ניתן לנהל שיחת חולין עם המוכרות
קפה אנג’לינה, אשר נמצא ברחוב ריבולי ברובע ה-1 נחשב לאחד במתי הקפה ההומים והתיירותיים ביותר בפריז. עד לפני הקורונה הייתם נאלצים לעמוד שם בתור על מנת לאכול את עוגת המון בלאן המפורסמת שלה או לשתות שוקולד חם כפי שניתן לראות בסרטון הבא.
https://youtu.be/jCuKjL_HMQU
היום בגלל מגבלות הקורונה אין שם אף תייר והצלחתי אפילו לנהל שיחת חולים עם המוכרות המעט משועממות (דבר בלתי אפשרי בימים שהן שירתו עשרות רבות של לקוחות בכל שעה).
ואם תצאו מאנג’לינה לרחוב ריבולי תגלו שחלק גדול מחנויותיו סגורות. וכך אפילו האורחים של מלון Le Meurice המפואר נאלצים לעשות Window Shopping מול חנויות סגורות.
גני הטווילרי – שלכת יפהפייה ממנה ניתן להנות לבד
ב 29 באוקטובר, יום האחרון לפני תחילת הסגר השני, ערכתי סשן צילום ספונטאני בגני טווילרי. בדיעבד התבדיתי והסגר היה הרבה פחות נורא מהסגר ההרמטי הראשון אבל לא רציתי לקחת את הריזיקה שלא אוכל לצלם את הסתיו השנה.
מוזיאון הלובר – התיירים כבר לא שם
כל מי שביקר במוזיאון הלובר זוכר את התורים הארוכים בכניסה ואת מאות התיירים, אשר מנסים לצלם סלפי של עצמם ליד הפירמידה. כשתטיילתי בשבת בבוקר הרחבה הזאת הייתה ריקה לחלוטין.
פאלה רויאל – אין הצגות אך יש בובה של מארי אנטואנט (ב 1400 יורו)
גני הפאלה רויאל, אשר הפכו לפופולריים עוד יותר מבעבר בעקבות הסדרה אמלי בפריז מרגישים גם הם נטושים במקצת. בואו נתחיל בקומדי פרנסאז, אשר הארקדות שלו נראות נטושות מתמיד.
גם הכניסה לפאלה רויאל, אשר לרוב הומה תיירים מאוד ריקה, כפי שתוכלו לראות.
אולם אם תכנסו למתחם הפאלה רויאל עצמו תגלו שהחנות המפורסמת Les Drapeaux de France עדיין פתוחה, אם כי היא קצת ריקה. אם יש לכם 1400 יורו מיותרים תוכלו לצאת עם בובה של מארי אנטואנט.
האומנות בפריז – מתנדנדת אך אינה שוקעת
נראה שלמרות המשבר הכלכלי והמצב רוח המדכדך הרי שהאומנות בפריז ממשיכה לחיות, למרות שהגלריות עצמן סגורות רוב הזמן בגלל הנחיות הקורונה.
קחו לדוגמא את הסטיו של אנקו מיורה (Annco Miura) ב Rue Rivoli 59. אין הרבה אורחים מה שמשאיר לא מעט זמן ליצור אומנות חדשה.
אותו דבר ניתן למצוא ב Druot, בית המכירות המפורסם, אשר הפך לאלמותי בעקבות שירה המפורסם של ברברה (שהמנגינה שלו מתאימה בו לימי הקורונה).
באופן טבעי קהל המוכרים והקונים הרב נעלם בעקבות הוראות הריחוק החברתי. אולם האומנים נשארו והפכו את המקום לסטודיו.
המסעדות של פריז – מתחילים להתרגל לטייק אווי
המסעדות של פריז הן חלק אינטגרלי ממנה ולא ניתן לדמיין את עיר האורות ללא הביסטרו והבראסרי שלה. להוציא את הפוגת הקיץ, תחום המסעדנות היה צריך להתאים את עצמו למציאות החדשה. אלו שהתפריט שלהם איפשר להם לעשות איסוף עצמי וליצור לוק מעניין שעוד שנים יראה ששייך לתקופה אחרת.
ובשאר המסעדות המלצרים במסכות עדיין מחכים ללקוחות שעוד יבואו.
אולם בעודי מטייל לי בשדרות סן ז’רמן ראיתי פתאום מחזה שהיה חלק מהנוף הפריזאי בעבר ועכשיו הפך לנדיר. אדם יושב ליד שולחן בבית קפה.
ולמרות הכל הקורונה לא הצליחה להרוג את הרומנטיקה לחלוטין
סגרים, מסכות ושאר מריעין בישין, כל אלו לא הצליחו להרוג לחלוטין את הרומנטיקה שכבר מאות שנים היא חלק אינטגרלי של פריז. קחו לדוגמא את הזוג הזה, אשר החליט להתנשק ברחובות איל סן לואי למרות הכל.
ונסיים עם תמונה מעט ישנה. זהו סשן הצילומים האחרון ליד מגדל אייפל שעשיתי לפני הסגר הראשון, כשעוד מותר היה להתקרב ולהחזיק ידיים סתם כך ברחבי עיר האורות.
וכך כששנת 2020 סוף סוף הסתיימה ושנת 2021 סוף סוף התחילה בואו נקווה שהשנה סיוט הקורונה סוף סוף יגמר ופריז תחזור להיות לא רק יפה אלא גם שמחה.
