סלון רוטשילד במוזיאון ישראל ירושלים – סיור וירטואלי עם רונן סאס

תכנון טיול לצרפת

אלו האתרים בהם אני משתמש כשאני מזמין כרטיסי טיסה לצרפת:

Xplorer – אתר ישראלי נהדר שמאפשר להשוות בין טיסות ועוזר לכם למצוא את הטיסות הכי משתלמות גם אם הן לא תמיד הכי זולות.

Momondo – עוד מנוע חיפוש טיסות מצויין שמשווה מחירים בין לא מעט חברות טיסה וספקים.

Kiwi – יודע לחבר בין טיסות לואו קוסט. מאפשר להגדיר טווח תאריכים, רדיוס שדות תעופה, ולחפש ללא יעד או תאריך מוגדרים. יש לו גרסה מלאה בעברית.

Expedia – באתר הזה יש מידי פעם דילים לא רעים כך ששווה לחפש שם טיסות.

כנסו לדף המלונות שם תמצאו המלצות של פרנקופילים שביקרו בפריז פעמים רבות. לא מצאתם מקום שמתאים לכם? אז אני ממליץ בחום לבדוק את האתרים הבאים: 

Hotels Combined

Agoda

Travelor

Booking.com

Hotels.com

Expedia

אם אתם מחפשים המלצות על דירות מצויינות, אני ממליץ לכם להיכנס לדף דירות הנופש בפריז שלי.

אם לא כל הדירות שמצאו חן בעיניכם תפוסות אתם מוזמנים לחפש ישירות ב Booking.com או ב Agoda (בשני האתרים הללו ישנן דירות להשכרה לצד מלונות ולהבדיל מ AIRBNB הם לא לוקחים עמלה על הזמנת החדר).

מחפשים מידע על מוזיאונים כגון הלובר והאורסיי, אטרקציות כגון שער הניצחון או פעילויות כיפיות כגון שיט על הסיין? ואספתי בשבילכם את כל המידע על המוזיאונים הכי חשובים בפריז ותוכלו למצוא אותו בדף המוזיאונים והאטרקציות של פריז.

אם אתם רוצים לדעת מה הם התערוכות המומלצות שרצות כרגע בפריז אתם מוזמנים להיכנס לדף התערוכות שלי שמתעדכן בממוצע אחת לחודש.

אם אתם מחפשים מידע על ארמון וורסאי, דיסנילנד פריז או טיול יומי מחוץ לעיר האורות אתם מוזמנים להיכנס לדף האטרקציות מחוץ לפריז.

במיוחד בשבילכם יצרתי את דף המופעים והקברטים בפריז בו ניתן למצוא מידע על המולן רוז’, הלידו ומופעים נוספים, אשר ישדרגו את החוויה הפריזאית שלכם.

אתם מוזמנים לבקר בדף המסעדות המומלצות שלי. כמו כן אני ממליץ בחום להזמין מקום במסעדה שאותה בחרתם דרך אתר The Fork ועל ידי כך לחסוך עד 50% ממחיר הארוחה.

מניסיון שלי אתר Rental Cars ואתר Expedia מציעים את הדילים הטובים ביותר אז הייתי מתחיל את תכנון הטיול מלבדוק אותם

פריז למטייל
צרפת למטייל
תרבות צרפת

סלון רוטשילד הוא ללא ספק אחד המיצגים המרשימים ביותר במוזיאון ישראל בירושלים (אם לא המרשים שבהם). אבל כיצד הגיע סלון כה מפואר מפריז אל ישראל? הברון דה רוטשילד מספר בזכרונותיו:

היה זה שנים ספורות לאחר קום המדינה כאשר נפגשתי לראשונה עם איש צעיר, מעוזריו הקרובים של דוד בן גוריון, הלוא הוא טדי קולק. באישיותו של טדי קולק בלטה המזיגה הנדירה של איש מעשה ובעל חלומות, אחד מחלומותיו היה להקים בירושלים, בירת האומה, מוזיאון לאומי.

סיפרתי לו אז על אוצר שמור במשפחתנו – חדר צרפתי מן המאה הי”ח, בו במקום הבטחתי לו שאם יתגשם חלומו יום אחד, נשלח לו חדר זה לירושלים…” הברון אדמונד דה רוטשילד.

בשנת 1965 נפתחו דלתות מוזיאון ישראל בפני הציבור וכעבור ארבע שנים קוימה הבטחתו של הברון רוטשילד לראש עיריית ירושלים טדי קולק בטקס פתיחה חגיגי של סלון רוטשילד במעמד הברון ואשתו, ראש העיר קולק ואוצר ארמון ורסאי ג’ראלד ואן דר קאמפ.

מטרתו של הברון בתרומת חדר זה למוזיאון היתה לחשוף את הציבור בישראל לאומנות אירופה הקלאסית ולשם כך הוא נעזר בשירותיו של המעצב הצרפתי הנודע אנרי סמואל. אנרי סמואל נחשב לאחד ממעצבי הפנים הגדולים של המאה ה-20, הוא יצר את השילוב האקלקטי בין ישן וחדש באופן הנעלה והמעודן ביותר אשר היווה ציון דרך למעצבים רבים אחריו, מאחר והיה המעצב הנבחר ע״י משפחת רוטשילד הוא נבחר לעצב גם את סלון רוטשילד במוזיאון ישראל וזאת לאחר שכבר עיצב את חדרי נפוליאון בוורסאי ואת החדרים התקופתיים באגף רייטסמן במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

מאוטל סמואל ברנאר למוזיאון ישראל בירושלים

מקור הסלון הוא מאוטל סמואל ברנאר שממוקם ברו דה באק 46 בפריז והיה שייך לרוזן קובר (Coubert) – ז׳אק סמואל ברנאר (Jacques Samuel Bernard 1651-1739).לצד אצולת החרב (צאצאי האבירים) צמחה אצולת בית המחוקקים שכונתה אצולת הגלימה, אנשי מעמד זה היו בורגנים ברובם וחלקם קיבלו את התואר ע״י המלך, חלקם ע״י רכישת אדמות וחלקם נתמנו למשרה שהיתה כרוכה בתואר, כזה היה סמואל ברנאר ובהתאם למעמדו החל לבנות את ביתו המפואר בפרבר סן ז׳רמן. את הבית המקורי שעמד במקום בנה לואי דה-פורקרואה והוא חובר עם אוטל דה ורטי ששכן במקום, התוספת החדשה שבמרכזה עמד בקומת הקרקע הסלון הגדול משויכים לאדריכלים בופרן או אופנור.

סמואל ברנאר - מקור צילום ויקיפדיה
סמואל ברנאר – מקור צילום ויקיפדיה

סמואל ברנאר היה פטרונה של האומנות ע״י תמיכתו באומנים ורכישת יצירות אומנות רבות, התנהלות זו גרמה לו לבלות את חייו בהתרוששות ועם מותו ב-1739 ביתו ואוספיו הועמדו למכירה. במשך השנים עבר הבית ידיים רבות עד שבשנת 1880 חלקו נהרס לטובת הרחבת שדרות סן ז’רמיין, דקורצית הבית נרכשה ע”י סוחר העתיקות מונטוואלה שמכר אותה לברון אדמונד דה רוטשילד אשר התקין אותם בביתו – אוטל פונטאלבה ברחוב Faubourg Saint Honore 41 בפריז. החלקה שעליה בנוי אוטל פונטאלבה נרכשה ב-1710 ע”י הנרי פרנסואה ד’אגוסו, קאנצלר צרפת אשר בנה את ביתו בשדות הפתוחים מערבית למרכז פריז היכן שהאצולה והבורגנות החדשה החלו לבנות את אחוזותיהם. לאחר מותו עבר הבית לידיים שונות במשך הדורות עד שהוא נרכש ב-1836 ע”י הברונית, ילידת ניו-אורלינס, מיקאלה אלמונסטר דה פונטאלבה. ב-1842 היא הרסה את הבית הקיים והחלה לבנות את אוטל דה פונטאלבה בעזרתו של האדריכל לואי ויסקונטי.

ב-1855 הבית הושלם והברונית חיה בו עד מותה ב-1874, יורשיה מכרו את הבית לברון אדמונד דה רוטשילד (הנדיב הידוע) שעשה לבית שיפוץ יסודי וכאמור התקין בו את הסלון המדובר.

במהלך מלחמת העולם השניה כוחות הכיבוש הנאצים השתמשו בבית הנטוש כמועדון קצינים ללופט-ואפה (חיל האוויר הגרמני). לאחר המלחמה האוטל חזר לידי משפחת רוטשילד אך הם לא חזרו לגור בו והשכירו אותו לחיל האוויר הבריטי, לאחר מכן האוטל הושכר לממשלת ארה”ב שלבסוף רכשה אותו אך לא לפני שהסלון פורק בשלמותו והועבר למוזיאון ישראל בירושלים. באוטל דה פונטאלבה נותר העתק כמעט מדויק של הסלון.

האצולה חוזרת לפריז

שער הכניסה לאוטל סמואל ברנאר ברו סן ז׳רמן בפריז.
שער הכניסה לאוטל סמואל ברנאר ברו סן ז׳רמן בפריז.

סלון רוטשילד מהווה למעשה דוגמה מצוינת לתמורות שחלו בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-18. עם מותו של לואי ה-14 האצולה שחויבה עד אז לחיות בארמון וורסאי נדדה חזרה לפריז בעקבותיו של העוצר לואי פיליפ דה אורליאן שהחליט לשלוט מהפאלה רויאל, בעקבות כך הם החלו לבנות לעצמם מגורים היאים למעמדם בלב הבירה, האוטל פרטיקוליה הווה את הגרסה העירונית לשאטו הכפרי, הוא היה בנוי בצורה ריבועית כשבמרכזו חצר פנימית פתוחה המפרידה בין הרחוב לבית עצמו, בצלע הפונה לרחוב היו ממקומים משרדים, מגורי השוערים ונהגי הכרכרות, בצדדים האורוות ומבני שירות נוספים ובצלע האחורית הבית עצמו כאשר מאחוריו ממוקמים הגנים הנאים. הבית חולק באופן אינטימי ונוח יותר כאשר לראשונה לכל חדר היה תפקיד ויעוד מוגדר, למעשה חלוקה זו של החללים היא ראשיתו של הבית המודרני, עד אז הבתים היו מחולקים לאולמות גדולים וטקסיים שהיו משנים את תפקידם בהתאם לצורך, לדוגמא חדר שבבוקר שימש לקבלת פנים, בצהריים הפך לחדר אוכל ובערב לחדר שינה.

עם שינוי יעוד החדרים ותפקודם השתנה גם גודלם וסגנונם, החדרים קטנו משמעותית וגודלם נקבע לפי חשיבותם והפונקציה שלהם בחלל הבית, צורה חדשה זו של מגורים הביאה איתה גם סגנון חדש של עיצוב, אם עד אז היו אולמות גדולים רבי רושם והדר מחופים בשיש ובברונזה מוזהבת בסגנון הבארוק הפומפוזי עכשיו הגיע סגנון הרוקוקו המעודן אשר נולד בתחילת המאה ה-18 בארמון מארלי, עבר במהירות לוורסאי ומשם מצא את דרכו בכל כוחו לאוטל פרטיקוליה הפריזאי.

הסלון הגדול

אוטל פונטאלבה בפריז) מעון שגריר ארה״ב בצרפת (הסלון שבו שכנו הלוחות שבמוזיאון ישראל, בסלון הותקן העתק מדויק של הלוחות עם קרניז הדומה למקור.
אוטל פונטאלבה בפריז מעון שגריר ארה״ב בצרפת (הסלון שבו שכנו הלוחות שבמוזיאון ישראל, בסלון הותקן העתק מדויק של הלוחות עם קרניז הדומה למקור).

הימים שבהן הגבירות היו מקבלות את אורחיהן ב״רואל״, שהוא החלל הצר שבין מיטותיהן והקיר (כמקובל בתקופת מלכותו של לואי ה-13) עברו וחלפו והגראן סלו (הסלון הגדול) תפס את מקומו, הכינוי סלוניריות תיאר את תפקידם החדש של הגבירות שאירחו בסלוניהם את הסלתה והשמנה של החברה; בני אצולה, פילוסופים והוגי דיעות, אומנים ועוד. בהיותו המקום החשוב בבית קיבל הסלון את מירב תשומת הלב והוא הפך למקום בו עיצוב הפנים הגיע לרמתו הנעלה ביותר.

הסלון תוכנן בצורת מלבן ויחודו היה בלוחות עץ המעוטרים בגילופים מוזהבים שעיטרו את קירותיו, למרות שיחודו של סגנון הרוקוקו הוא אי-הסימטריות צורתו של החדר וחלוקתו נשארו תחת כללי הסימטריה הנוקשים של האדריכלות הקלאסית, החלק התחתון של הלוחות עוטר באופן פשוט מאחר ואליו היו מצמידים את הרהיטים, אותו תחם קרניז הדדו ומעליו הותקנו הלוחות המעוטרים, במרכז הקיר עמד קמין השיש שמעליו היה נהוג להתקין מראה עם שתי מנורות קיר לצידיה (כדי להעצים את אור הנרות), בקיר ממול נהוג היה להתקין שולחן קונסולה ומעליו מראה נוספת כדי ליצור אפקט של השתקפות אין סופית ובמרכז התקרה בין שתי המראות נברשת הקריסטל שהשתקפותה במראות העצימה את תאורת החדר, שטיחי גובלן וציורי שמן עיטרו את הקירות ומעל הדלתות היה נהוג להתקין ציורים בעלי נושאים הלקוחים מהמיתולוגיה, פינות החדר היו מעוגלות כדי לתת את תחושת הזרימה הכה אופיינית לסגנון.

את הלוחות עיטרו גילפי עץ בצורות האופיניות לסגנון כגון; עיטורים מעקולים ומסולסלים, עלווה מפותלת, כרובים, כלים מוזיקלים שונים, כרטושים (מגילות), ציפורים, עבודות סבכה, צרורות פרחים, צדפות, יצורים פראיים ואקזוטים כגון דרקונים וכנפי עטלפים ועוד, את החיבור בין הלוחות לתקרה סיים כרכוב (קרניז) מעוטר שלעיתים החיבור בין השניים טושטש כדי להעצים את גובה החדר.

הריהוט בסלון היה נוח ופונקציונלי והיה מורכב ממערכות ישיבה מרופדות בבדי גובלן ורהיטי תיבה מצופים בפורניר ומעוטרים בברונזה מוזהבת כגון שולחנות קטנים כמו שולחן למשחקי קלפים או שולחן להגשת כיבוד, קומודות, שעונים וכו׳. על אח השיש היה נהוג להניח גרניטורה של שני כדים, פסלונים או מנורות קנים וביניהם שעון ברונזה. שטיחי רצפה של בוואי או סוויונר היו פריט חובה בכל סלון ופסלוני פורצלן, כדים, מנורות ואביזרים שונים השלימו את מראה ותפקוד החדר.

סלון רוטשילד – סיור מודרך

התקנת החדר במוזיאון ישראל בירושלים, שנות השישים המאוחרות של המאה ה-20.
סלון רוטשילד מותקן במוזיאון ישראל בירושלים, שנות השישים המאוחרות של המאה ה-20.

סלון רוטשילד ממוקם באגף לאומניות אירופה במוזיאון ישראל בירושלים, במהלך ביקורי הרבים במקום הבחנתי שתנועת המבקרים דלה והמבקרים יוצאים כלעומת שבאו תוך כדי שהם מפטירים שהם לא היו יכולים לחיות בבית כזה, האשמה לפיספוס אחת מיצירות האומנות החשובות במדינת ישראל (עפ״י טדי קולק הסלון היה אחת מהסיבות שבגללן נבנה המוזיאון מלכתחילה) היא כמובן על הנהלת המוזיאון עצמו שכשל בהנגשת הסלון ויצירותיו הרבות לקהל הרחב; זה מתחיל בהיעדר הכוונה למקום, ממשיך בגישה המאוד מוגבלת בתוך הסלון דרך גשר צר ומסתיים בהעדר הסבר מפורט על הסלון ויצירותיו בדרך המקובלת במוזיאונים הגדולים בעולם. כמו כן בחנות המוזיאון אין שום חוברת על הסלון או אזכורו בספרים על אגפי המוזיאון.

בשנת 1985 לרגל חגיגות העשרים למוזיאון יצאה חוברת מפורטת על הסלון, תולדותיו, אוספיו והתקנתו (שבעזרתו הכנתי כתבה זו) אך הוא לא יצא מאז במהדורה מחודשת, לכן החלטתי להכין מדריך למבקר המפרט את היצירות הרבות בסלון, אתם מזומנים בביקורכם הבא במקום להעזר במדריך זה.

ריהוט הסלון

מערכות ישיבה

מערכת רהיטים לסלון הכוללת ספה וחמש כורסאות, צרפת, תקופת העוצרות. מערכת זו היתה בשימוש בדירתה של הנסיכה מריה אנה ויקטוריה מספרד שהיתה ארוסתו של לואי ה-15.

אריגי הריפוד של מערכת זו נארגו בבית המלאכה של גובלן בידי דוביבייה ממפעל סבונרי, לפי מתווים של אנטואן קואפל (מסעד הספה וסמלי הזיהוי), קלוד אודרן השלישי (עיטורים), דפורט (מושב הספה ודגמי החיות) ובלן דה פונטניי (דגמי הפרחים).

ספה: עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים. ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של אפולו ומרכבתו, במושב דוגמא של זאב ולצידיו שני כלבים דמיוניים.
ספה: עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים. ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של אפולו ומרכבתו, במושב דוגמא של זאב ולצידיו שני כלבים דמיוניים.

 

כורסה 1: עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של טווס (סמלה של יונו), במושב דוגמא של נשר בתוך מדליון (סמלו של יופיטר).
כורסה 1: עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים
ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של טווס (סמלה של יונו), במושב דוגמא של נשר בתוך מדליון (סמלו של יופיטר).

 

כורסה 2 (מימין): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של פניקס, במושב דוגמא של ינשוף בתוך מדליון (סמלה של מינרווה). כורסה 3 (משמאל): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של חצובה שממרכזה עולה להבה (סמלו של וולקן), במושב דוגמא של ברבורים בתוך מדליון (סמלה של ונוס).
כורסה 2 (מימין): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של פניקס, במושב דוגמא של ינשוף בתוך מדליון (סמלה של מינרווה). כורסה 3 (משמאל): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של חצובה שממרכזה עולה להבה (סמלו של וולקן), במושב דוגמא של ברבורים בתוך מדליון (סמלה של ונוס).

 

כורסה 4 (מימין): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחיםריפוד גובלן: במסעד דוגמא של תוכים מתחת למניפה ורודה, במושב דוגמא של אגרטל פרחים. כורסה 5 (משמאל): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחיםריפוד גובלן: במסעד דוגמא של נשר מחזיק ברק, במושב דוגמא של כלב רודף אחרי ציפורים זוג ספות סלסלה, משוייכות לטייר (ז׳אן בטיסט השני), צרפת, תקופת לואי ה-15.
כורסה 4 (מימין): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים. ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של תוכים מתחת למניפה ורודה, במושב דוגמא של אגרטל פרחים. כורסה 5 (משמאל): עץ מגולף ומוזהב, רגליים מעוקלות, מסגרת המושב והרגליים מגולפות בדגם מגילות ופרחים. ריפוד גובלן: במסעד דוגמא של נשר מחזיק ברק, במושב דוגמא של כלב רודף אחרי ציפורים זוג ספות סלסלה, משוייכות לטייר (ז׳אן בטיסט השני), צרפת, תקופת לואי ה-15.

 

הספות עשויות מעץ מגולף ומוזהב ומרופדות בקטיפה אדומה. רגליים מעוקלות מעוטרות; דגמי קונכיה ופרחים על מסגרת המושב וסלסלת פרחים במרכז המסעד.
הספות עשויות מעץ מגולף ומוזהב ומרופדות בקטיפה אדומה. רגליים מעוקלות מעוטרות; דגמי קונכיה ופרחים על מסגרת המושב וסלסלת פרחים במרכז המסעד. 

שולחנות

זוג שולחנות קיר (קוסולות), צרפת 1750 בקירוב. השולחנות עשויים עץ מגולף ומוזהב עם לוח שיש המותקן מעליהם, אחד השולחנות מקורי ונעשה ב-1759 בקירוב, השולחן השני הוא העתק שלו. הרגליים מעוקלות ומגולפות בדגמי מגילות ופרחים, לוח השולחן חדש ועשוי מיציקת שיש סגול.
זוג שולחנות קיר (קוסולות), צרפת 1750 בקירוב. השולחנות עשויים עץ מגולף ומוזהב עם לוח שיש המותקן מעליהם, אחד השולחנות מקורי ונעשה ב-1759 בקירוב, השולחן השני הוא העתק שלו. הרגליים מעוקלות ומגולפות בדגמי מגילות ופרחים, לוח השולחן חדש ועשוי מיציקת שיש סגול.

 

שולחן כתיבה, משויך לאבניסט פייר מיז׳ון השני, צרפת 1740 בקירוב השולחן עשוי מעץ המעוטר בשיבוץ בדגם גיאומטרי מעץ ורדים ועץ אדום, מעוטר בהתקני ברונזה מוזהבת: כרטושים, תליונים, פרזול לרגליים, ידיות למגירות ומנעולים. לוח השולחן מצופה עור מעוטר בהטבעה, בחזית השולחן שלוש מגירות ובגבו לוח זחיח ושתי מגירות סתר.
שולחן כתיבה, משויך לאבניסט פייר מיז׳ון השני, צרפת 1740 בקירוב השולחן עשוי מעץ המעוטר בשיבוץ בדגם גיאומטרי מעץ ורדים ועץ אדום, מעוטר בהתקני ברונזה מוזהבת: כרטושים, תליונים, פרזול לרגליים, ידיות למגירות ומנעולים. לוח השולחן מצופה עור מעוטר בהטבעה, בחזית השולחן שלוש מגירות ובגבו לוח זחיח ושתי מגירות סתר.

ציורים ממוסגרים

דיוקן פרנסואז דה-רנס, הברונית דה-ואן (״מעל לדלת… דיוקן של מאדאם דופלה דה בקנקור הנשענת על שולחן האיפור שלה״). שמן על בד, אבד (ז׳אק אנדרה ז׳וזף קמלו), צרפת 1739.
דיוקן פרנסואז דה-רנס, הברונית דה-ואן (״מעל לדלת… דיוקן של מאדאם דופלה דה בקנקור הנשענת על שולחן האיפור שלה״). שמן על בד, אבד (ז׳אק אנדרה ז׳וזף קמלו), צרפת 1739.

מרגריט פרנסואז ברנאר דה רנס נולדה בננסי ב-11 ביוני 1719, היא היתה בתם של אנטואן הברון מרנס, סוכן החצר של הדוכס מלורן ושל אליזבת דה לנונקור. היא נשאה ב-11 ביוני 1739 לשארל קלוד אנז׳ דופלה בעל אחוזת בקנקור, היא נפטרה ב-20 בנובמבר 1742. דיוקן זה הוזמן מידי אבד בשנה שבה נישאה שכן האומן היה מבאי ביתו של הברון דה בקנקור. הציור הוצג בסלון של שנת 1739 וזכה לתשואות רבות.

דיוקן מאדאם דה לה פורט בדמות דיאנה נאטייה (ז׳אן מארק), צרפת 1740.
דיוקן מאדאם דה לה פורט בדמות דיאנה נאטייה (ז׳אן מארק), צרפת 1740.

מאדאם דה לה פורט, לשעבר העלמה אן אליזבט דה קומרטן, נולדה ב-14 ביולי 1723 לאנטואן לואי פרנסואה לה פבר דה קומרטן, מרקיז דה סנט אנז׳ ורוזן דה מורה ולאילזבת דה פיבה. היא נישאה ב-30 ביולי 1739 לפייר פרנסואה ז׳אן דה לפורט, בעל אחוזת מסלה. נטייה צייר דיוקן נוסף שלה בשנת 1752 בדמות פלורה.

ציורי לוחות הקיר (מעל ארבעת הדלתות)

כחלק מחלוקתם וסידורם של לוחות העץ המעוטרים בסלון הצרפתי היה נהוג להתקין מעל הדלתות צירוי שמן קבועים אשר הותקנו ישירות על הלוחות והיוו חלק בלתי נפרד מהם, ציורים אלו הציגו בדרך כלל נושאים הלקוחים מהמיתולוגיות והאלגוריות, כך גם בסלון רוטשילד שבו מותקנים ארבעה ציורים מעל ארבעת דלתות הסלון המציגים את ארבע היבשות; אירופה, אמריקה, אסיה ואפריקה.

פירוט התמונות מן האח ימינה:

אירופה, ז׳אן רסטו הבן.
אירופה, ז׳אן רסטו הבן.

 

אפריקה, ז׳אן דימון (המכונה הרומאי).
אפריקה, ז׳אן דימון (המכונה הרומאי).

 

אסיה, שארל אנדרה (המכונה ואן לו)
אסיה, שארל אנדרה (המכונה ואן לו)

 

אמריקה, ז׳אן דימון.
אמריקה, ז׳אן דימון.

לוחות העץ

מידות הסלון הן; אורכו: 12.80 מ׳, רוחבו: 9.60 מ׳ וגובהו 6.20 מ׳ (123 מ״ר בקירוב).

הלוחות הותקנו במקור בסלון הגדול שהיה מעוגל בשני קצותיו ואשר היה ממוקם בקומת הקרקע של האוטל ולו שלושה חלונות שמשקיפים על הגן. האם היה האדריכל בופרן אן אופנור? השאלה נשארה ללא פתרון. אחרי שנת 1753 עבר הבית לבעלים שונים ובשנת 1880 נמכר כשתי יחידות; החלק שהכיל את הסלון הגדול נהרס ורוב לוחות הקיר שבו נקנו בידי מנואלה, סוחר עתיקות פאריסאי. סוחר זה מכר רבים מן הלוחות הללו לבארון אדמונד דה-רוטשילד והוא התקינם בבית פונטאלבה אשר ברחוב פבור סנט אונררה 41.

תכנית קומת הקרקע של בית סמואל ברנאר, תצלומי הסאלון הגדול בבית רוטשילד ולבסוף מידת המראות כפי שפורטו בספירת המצאי משנת 1753 מאפשרים לנו לשחזר את סאלון הנמצא כיום במוזיאון ישראל כדלקמן:
צדי האח, גם ברחוב די בק וגם בפבור סנט אונורה הותקנו כלוחות ציפוי במרוח שבין החלונות. דלת הכניסה של הסלון הוחלפה במראה והמראה שממול נשארה במקומה מצד ימין (כאשר פניה כלפי האח). באשר למראות שבין החלונות, מאחר ונאלצו להצר את המרווחים הן אינן קיימות בשחזור שנעשה במוזיאון ישראל. כך דומה שגם שני הלוחות המעוטרים בסמלים שהיו קבועים בין מראת האח והמראות שלצדיהן ברחוב די בק וגם בפבור סנט אונורה לא הועברו למוזיאון, לבסוף קשה לקבוע מה היה עתיק ומה חדש בכרכובים (הקרניז) שבבית רוטשילד בפריז אך הוא נשאר במקומו ולא הועבר למוזיאון ישראל ובמקומו הותקן קרניז חדש המתאים לסגנון. בעיקר עולה השאלה לגבי ארבע הדלתות שכן בתוכנית שגילה מישל גאלה מקומן בפינות של הדפנות המעוגלות של הסלון אולם גם בפבור סנט אונורה וגם במוזיאון ישראל הדלתות הועברו למיקומים שונים. יוצא איפה שבמוזיאון ישראל הותקנו חלקים מחיפוי הקירות של הסלון אך לא מכלול החדר השלם.

הפינות המעוגלות.
הפינות המעוגלות.

 

לוחות הפינות מעוטרות במדליונים ועליהם סמלי האומנויות (מן האח ימינה).
לוחות הפינות מעוטרות במדליונים ועליהם סמלי האומנויות (מן האח ימינה).

 

הפיסול והאדריכלות (מימין) – מיוצגים בילד בתוך המדליון; הספרות והשירה הלירית (באמצע) – המיוצגים בפגסוס בתוך המדליון וכן תיאור סמלי הכולל נבל ושני חלילים וספר פתוח ובו שמם של רסין ומולייר; אומנויות הלחימה (משמאל) – מיוצגות בכלי נשק שונים ובתוך המדליון ילד מחזיק גביע.

 

המוסיקה - מיוצגת בכלי נגינה שונים ובתוך המדליון ילד מחזיק גביע.
המוסיקה – מיוצגת בכלי נגינה שונים ובתוך המדליון ילד מחזיק גביע.

 

שלושת המראות

בחדר שלוש מראות: מעל לאח מראה אחת ששוליה קמורים, בראשה נשר והתומכות הצדדיות שלה מעוטרות בעלים ובפרחים ומעליהם קריאטידות. שתי המראות האחרות הן במרכז הקירות הצרים; גם הן קמורות ובראשן קונכייה והתומכות שלהן דומות לאלו של המראה שמעל האח, אלא שהן מגיעות עד הרצפה. מול האח, העשוי מיציקת שיש סגול שבו מגולף ראש אריה (האח המקורי היה עשוי מאותו חומר אך מעוטר בברונזה), מצויות שלושת דלתות הגן וביניהן שני לוחות מקושתים ומעליהם כרטושים ובהם האותיות S C B (סמואל ברנאר הרוזן דה קובר). הדלתות עצמן קמורות גם הן ומעליהן כרטושים (מגילות) שבתוכם ציפורים שונות.

המונוגרמה של סמואל ברנאר הרוזן דה קובר.
המונוגרמה של סמואל ברנאר הרוזן דה קובר.

 

האח העשוי מיציקת שיש סגול.
האח העשוי מיציקת שיש סגול.

 

מבט על הסלון שבו רואים את הקיר עם דלתות הגן, אחת משלושת המראות המותקנות בחדר והלוחות המעוטרים במונגרמות של סמואל ברנאר הרוזן דה קובר.
מבט על הסלון שבו רואים את הקיר עם דלתות הגן, אחת משלושת המראות המותקנות בחדר והלוחות המעוטרים במונגרמות של סמואל ברנאר הרוזן דה קובר.

שטיחים

שטיחי קיר, בית המלאכה של גובלן

חטיפת פרוסרפינה

שטיח קיר, גובלן, 1787 בקירוב, ארוג ע״י קוזט בנול ניצב מחוטי צמר ומשי עם שוליים דמויי מסגרת; גובה 3.80 מ׳, רוחב 3.80 מ׳

פרוספינה ושתי בנות לוויתה מגישות זר פרחים לפסל אמה, קרס (דמטר ביוונית). מימין פלוטו ניצב במרכבתו ומביט בה. מעליהן מרחפים שני קופידונים ובידי אחד מהם לפיד הנישואים. הכן שעליו עומד פסלה של קרס נושא כתובת יונית ומתחתיו חתימת הצייר ז׳וזף מארי ויין 1757. לפי המסורת נהג המלך להעניק למנהל הבניינים סדרה של שטיחי קיר. לואי ה-15 העניק למנהל הבניינים שלו המרקיז דה-מריני, אחיה של מאדאם דה פומפדור, סדרה של שטיחים הידועה בשם ״אהבות האלים״.

התמונות שנועדו לשמש דגם לקרטונים שלפיהם ארגו את השטיחים כבר היו מוכנות והן צוירו על ידי ארבעה אומנים: פרנסואה בושה צייר את ונוס מזמינה מוולקן נשק עבור איניאס, ז׳אן בטיסט מארי פייר צייר את חטיפת אירופה, קארל ואן לו צייר את אמימונה נמלטת מפן אל בין זרועות נפטון, ז׳וזף מארי ויין את המנחה לקרס. אותן תמונות הוצגו בנודל מלא בסלון של שנת 1757 והן נועדו להארג כשטיחים בבית המלאכה של גובלן. במהלך השנים נארגו כמה סדרות של שטיחים בנושא ״אהבות האלים״, חטיפת פרוסרפינה שבמוזיאון ישראל הוא אחד השטיחים מהסדרה הששית שבוצעה בידי קוזט בשנים 1787-1785.

סילנוס ואנליאה, שטיח קיר, גובלן, 1787 בקירוב, ארוג ע״י קוזט בנול ניצב מחוטי צמר ומשי עם שוליים דמויי מסגרת; גובה 3.80 מ׳, רוחב 3.80 מ׳.
סילנוס ואנליאה, שטיח קיר, גובלן, 1787 בקירוב, ארוג ע״י קוזט בנול ניצב מחוטי צמר ומשי עם שוליים דמויי מסגרת; גובה 3.80 מ׳, רוחב 3.80 מ׳.

שטיח סילנוס ואגליאה, כמו חטיפת פרוסרפינה, בוצע בבית המלאכה של קוזט האב לפי קרטון מעשה ידי הלה שהוזמן בשנת 1763 והוצג בסלון של שנת 1771. השטיח היווה חלק מסדרת השטיחים החמישית בנושא ״אהבות האלים״. כמו השטיח הקודם, גם שטיח זה נשמר באוסף המלך ואחר כך באוסף הרפובליקה. הוא הוגש כשי, יחד עם שטיחים נוספים לשליטי פארמה בשנת 5 למהפכה הצרפתית. הקרטון ששימש דגם לשטיח ונשמר בבית המלאכה של גובלן הופקד בידי המדינה במוזיאון העיר ליל והוא חתום ומתוארך לשנת 1771.

סילנוס מוצג במערתו כשאגליאה מכתימה אותו בתותים.
סילנוס מוצג במערתו כשאגליאה מכתימה אותו בתותים.

אומנות דקורטיבית ואביזרים

פסל בדמות בת הלוויה של דיאנה קוסטו (גיום הראשון), שיש לבן, 1.78 מ׳ גובה, צרפת 1746 בקירוב הנימפה מתוארת בהליכה כשיד ימינה על קרן ציידים ששני קצותיה חסרים.
פסל בדמות בת הלוויה של דיאנה קוסטו (גיום הראשון), שיש לבן, 1.78 מ׳ גובה, צרפת 1746 בקירוב הנימפה מתוארת בהליכה כשיד ימינה על קרן ציידים ששני קצותיה חסרים.

זהו אחד מסדרה של בנות לוויה לדיאנה שהוזמנה בסוף תקופת מלכותו של לואי ה-14 עבור הגן של ארמון מרלי. פסלים אחדים מתוך הסדרה הוצבו במקומם אך רבים אחרים נשארו בסדנה; כמה פסלים שימשו לעיטור גני הטולרי בפריז בראשית תקופת מלכותו של לואי ה-15 ואחרים הוצבו בגן הארמון לה-מיאט. 14 פסלים עמלו על יצירתם והסדרה מנתה לפחות 19 יצירות. הפסל שבמוזיאון ישראל פוסל בידי גיום קוסטו הראשון, אולם הפסל הוזמן בשנת 1699 מידי גיסו, גיום אילו. בשנת 1744 אבד הדגם של הדמות כשהעבודה על גוש השיש כמעט טרם החלה, קוסטו עבד על הפסל במשך שנתיים וחצי בהפסקות. ההנחה היא שהוא יועד למרקיז דה מריני אך עקבותיו אבדו עד שהופיע באוסף רוטשילד.

סביבות האח

לוח גב האח

ברזל יצוק, צרפת, 1740 בקירוב

הנושא המרכזי הוא הרקולס טווה לרגלי אומפלה, משני הצדדים שתי אלגוריות דומות המתארות את דיאנה

זוג כלבי אח

ברונזה מוזהבת, צרפת, תקופת לואי ה-16

שני פריטים זהים מורכבים מכן המונח על רגלי אריות ומעוטר ביריעת קפלים, על הכן לצד עיטור של רימון רובץ על כרית כלב גדול

שעון מוזיקלי

צרפת, סוף תקופת מלכותו של לואי ה-15

ברונזה מוזהבת, הבסיס מעץ מהגוני, חתום ׳קוזר, שען המלך, איש פמליית החצר׳

קופסת הנגינה מעוטרת בדגם שבלולים ומארבע פינותיה יוצא טריטון צעיר הנושא פמוט בעל שלוש זרועות. בראש השעון כותרת עשויה מסרט מקושר

זוג פמוטים, צרפת, 1785 בקירוב. משויך לקלודיון ברונזה מוזהבת, שיש לכל פמוט ארבע זרועות והוא נישא בידי ילד מברונזה מושחמת הניצב על כן עגול משיש כחלחל אפור מעוטר באפריז של דגם שריגים וקופידונים.
זוג פמוטים, צרפת, 1785 בקירוב. משויך לקלודיון. ברונזה מוזהבת, שיש, לכל פמוט ארבע זרועות והוא נישא בידי ילד מברונזה מושחמת הניצב על כן עגול משיש כחלחל אפור מעוטר באפריז של דגם שריגים וקופידונים.

סביבות שולחן הכתיבה

זוג אגרטלים כחולים ועליהם תיאור ילדים. פורצלן סוורה, הבסיס מברונזה מוזהבת, 1760-1770 בקירוב.
זוג אגרטלים כחולים ועליהם תיאור ילדים. פורצלן סוורה, הבסיס מברונזה מוזהבת, 1760-1770 בקירוב.

שני האגרטלים סגלגלים בצורתם ובעלי בסיס מעוטר בעל צורה דומה, המכסה בצורת כתר והידיות משובצות פנינים ומעוצבות כזרים זהובים. על כל אגרטל מצידו האחד מדליון ובו דמויות קופידונים ומצידו השני מדליון ובו צרור פרחים. את הציורים והעיטורים אפשר ליחס לאחד מאומנים אלו; פרנסואה בושה, אנדרה ונסן וייר, שברי (הבן), דודן ורוסה.

זוג שעונים בצורת אגרטל. פורצלן סוורה, אמאייל, ברונזה מוזהבת, מנגנון חתום ע״י לואי מונזואה, צרפת, המאה ה-18.
שעון בצורת אגרטל. פורצלן סוורה, אמאייל, ברונזה מוזהבת, מנגנון חתום ע״י לואי מונזואה, צרפת, המאה ה-18.

שעון ניצב בצורת אגרטל; הספרות כתובות באמייל על גבי טבעת מסתובבת ומתחתן עיטורי זרים מברונזה מוזהבת וחץ המורה את השעה. בארבע פינות הכן תומכות המסתיימות בראשי איילים. בשני צידי הכן לוחיות חרסינה המתארות מכשירים אסטרונומיים ובחזית דמות קופידון.

זוג נברשות, ברונזה מוזהבת ונטיפות בדולח. תקופת לואי ה-15.
זוג נברשות, ברונזה מוזהבת ונטיפות בדולח. תקופת לואי ה-15.
כן לקסתות דיו ועליו זוג פמוטים, תקופת לואי ה-15. מגש מצופה לכה יפנית מעוטרת בצבע בתוך מסגרת ברונזה מגולפת ומוזהבת. על המגש שתי קסתות לדיו וכן שלוש דמויות ופרחים, כולם מחרסינה. משני צידי הכן זוג פמוטים.
כן לקסתות דיו ועליו זוג פמוטים, תקופת לואי ה-15. מגש מצופה לכה יפנית מעוטרת בצבע בתוך מסגרת ברונזה מגולפת ומוזהבת. על המגש שתי קסתות לדיו וכן שלוש דמויות ופרחים, כולם מחרסינה. משני צידי הכן זוג פמוטים.

 

זוג אגרטלים עם מכסה מפורצלן. סין מתקופת צ'יין לונג.
זוג אגרטלים עם מכסה מפורצלן. סין מתקופת צ’יין לונג.


חלק מהתמונות ותיאור הפריטים נלקחו מקטלוג מס׳ 259 משנת 1985 בהוצאת מוזיאון ישראל טקסט: דניאל מאיר, אוצר בארמון וורסאי, צילומים: דוד חריס
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

3 תגובות על “סלון רוטשילד במוזיאון ישראל ירושלים – סיור וירטואלי עם רונן סאס”

  1. סמדר דיין

    מרתק! תודה רבה! אני הגעתי במקרה לחדר ופרצתי בבכי מרב התרגשות ויופי! תודה לך

  2. כתבה מעולה!
    אני התפעמתי מהחדר והפריע לי שלא היה מספיק הסבר על המקום ועל הפריטים שבו.
    תודה רבה על הסבר מצוין!

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.