ג’וזפין בייקר (Josephine Baker), נולדה בסנט לואיס מיזורי בשנת 1906 למשפחה קשת יום. היא התחילה לעבוד בגיל 8 ועד גיל 15 הספיקה להתחתן פעמיים. למרות החיים הקשים היא גילתה את ההנאה שבהופעה על הבמה ובביוגרפיה שלה טענה, שהידיעה שמסתכלים עליה כאשר היא על הבמה, ממש חישמלה אותה. הקריירה הבימתית שלה הובילה אותה לפריז בשנת 1925 וזו הייתה אהבה הדדית ממבט ראשון.
הפריזאים של אותה תקופה התאהבו במוזיקת הג’ז והריקודים האפריקאיים וכשמפיק אמריקאי הציע לה להעלות מופע היא לא היססה לרגע, גם אם הדבר דרש ממנה לרקוד בחזה חשוף (מה שהיה די נפוץ בפריז של אותה תקופה). המופע הראשון שלה, שנקרא Le Revue Negre, הפך להצלחה מסחררת ובן לילה היא הצליחה לכבוש את עיר האורות.
כמו שפריז התאהבה בג’וזפין בייקר גם ג’וזפין נשבתה בקסמה של פריז. בפעם הראשונה בחייה נהגו בה כשווה בין שווים והיא אימצה את חיי הלילה של פריז ובילתה, לאחר ההופעות שלה, במועדוני הג’ז במונמרטר עד אור הבוקר. בייקר הפכה לסלבריטי פריזאית ולרקדנית/זמרת עם השכר הגבוה ביותר בתקופת והאהבה ההדדית בין הזמרת לעיר הובילה לשיר המפורסם ביותר שלה “יש לי שתי אהבות המדינה שלי ופריז” (Jái deux amours, mon Pays et Paris).
מלחמת העולם השנייה העניקה לג’וזפין את ההזדמנות להראות את נאמנותה לצרפת כאשר בעקבות הכיבוש הנאצי היא הצטרפה לשורות הרזיסטאנס והעבירה מסרים שנכתבו בדיו בלתי נראה בשולי התווים שלה.
כשחזרה לפריז, אחרי השחרור בשנת 1944, היא התקבלה כגיבורה. מאז ועד מותה בשנת 1975 חייה הכילו לא מעט עליות ומורדות, כולל בעיות בחיי הנישואים וצרות כלכליות, אולם לאנשי פריז לא נמאס ממנה והיא זכתה מהם לאהבה. כאשר מתה היא נקברה בטקס ממלכתי בכנסיית המדלן כבוד שמעטים זוכים לו.
תיאטרון השאנז אליזה
– התחילו את הטיול במטרו Alma Marceau. ביציאה מהמטרו לכו בשדרות Montaigne עד שתגיעו לתיאטרון השאנז אליזה Theatre des Champs-Elysees) שנמצא במספר 13 של השדרה (כאן הופיעה ג’וזפין בייקר בפעם הראשונה כשהיא הגיעה לפריז וזכתה להצלחה הגדולה הראשונה שלה).
הדירות של ג’וז’פין בייקר
– פנו שמאלה ברחוב Broccador וימינה ברחוב la Tremoille היכן שהיא גרה עם בעלה ג’ו בויון Jo Bouillon. פנו שמאלה ברחוב פרנסואה הראשון. פעם שכן פה מועדון הלילה שלה שנקרא Chez Josephine.
– פנו לכיוון שדרת Georges V ואחר כך ימינה לתוך שדרת השאנז אליזה (Champs Elysees). במספר 77 תמצאו את “ארמון השיש” בו התגוררה ג’וזפין בייקר. הדירה המפוארת הכילה אוסף של חיות פרא ובינהם הצ’יטה שלה שנקראה “צ’יקיטה”. כל העיניים של תושבי פריז ננעצו בה כאשר הייתה מטיילת בשאנז אליזה עם הצ’יטה שלה הלבושה בקולר עשוי מיהלומים.
מועדון הלילה בו רקדה ג’וזפין בייקר
– פנו שמאלה לרחוב Colisee והגיעו למסעדת Le Boeuf sur le Toit, אשר נמצאת במספר 34. המסעדה עברה לכאן בשנת 1941 וכאן עבד בעלה של ג’וזפין בייקר בתור הנגן הראשי של תזמורת הג’ז במקום (עד היום יש שם ערבי ג’ז כל יום שני).
טקס השכבה ובית קפה אהוב
– המשיכו ברחוב ופנו ימינה לרחוב Faubourg St-Honore ומשם לרחוב Royale על מנת להגיע לכנסיית המדלן (Madeleine). כאן התקיים טקס האשכבה הממלכתי שלה בזכות פועלה בזמן מלחמת העולם השנייה.
– המשיכו הלאה בשדרות des Capucines עד שתגיעו ל Cafe de la Paix שנמצא במספר 12. מדובר באחד מבתי הקפה האהובים על הזמרת ואתם יותר ממוזמנים להכנס פנימה לקפה המפואר ולהנות מאיזו כוס קפה ,במחיר מפולפל, מכיוון שהגעתם לסוף הטיול.
והנה עוד כמה טיפים נוספים לאוהבי ג’וזפין בייקר, בפרט ולאוהבי הג’ז בכלל:
1. אם אתם רוצים להתחיל את הערב כמו שצריך מדוע שלא תתחילו אותו בארוחת ערב ב”לה קופול”, שנמצאת בשדרות Montparnasse מספר 102? מדובר באחד המקומות האהובים על ג’וזפין בייקר וההיא נהגה לרקוד במרתף של המקום. כמה צעדים מכאן תמצאו כיכר קטנה הנקראת היום על שמה.
2. אם אתם אוהבים ג’ז אל תפספסו את אחד ממועדוני הגז’ הטובים ביותר שנקרא Duc des Lombards, אשר נמצא ברחוב des Lombards 42. לחלופין אם בא לכם מופע של ריקודים אל תפספסו את ה Folie Bergere, בו הופיעה בשעתו ג’וזפין בייקר (במקום נמצא ברחוב Richer 32).
3. אם תהיו במונמרטר אל תפספסו את מסעדת Aromatik שנמצאת ברחוב Jean Baptiste 7. המקום נמצא מספר צעדים מרחוב Fontaine 40 היכן ששכן מועדון הלילה שלה Chez Josephine. זו הייתה אחת מהמסעדות האהובות עליה ועד היום ניתן לאכול בה ארוחות צהריים במחירים סבירים יחסית למסעדות מהסוג הזה.
