גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

סיפורם של שאנז אליזה - השדרות המפורסמות ביותר של פריז
זמן קריאה משוער: 6 דקות

שאנז אליזה. רק אומרים את המילה הזאת וישר רואים שדרה פריזאית מנצנצת עם פנסים של אלפי מכוניות ושער הניצחון ברקע. עבור לא מעט ישראלים, מדובר באחד הסמלים הגדולים של פריז ואולי אפילו למילה נרדפת לעיר האורות. אין ספק שהשדרה הזאת הפכה למיתולוגיה שרק מתחזקת, בזכות העובדה שמכאן יוצא המצעד המפורסם של יום הבסטיליה וכאן גם מסתיים הטור דה פראנס.

חבל רק שמדובר באשליה, שגורמת למיליוני תיירים להגיע לשדרה שחלקה המערבי (זה שמתחיל באיזור של תחנת המטרו Franklin D. Roosevelt ומסתיים בשער הניצחון). הוא ממוסחר, מגעיל ולעתים לא כל כך בטוח. אם אתם לא מאמינים לי תקשיבו לשארל דה גול שאמר את המשפט האלמותי הזה בעודו נשיא צרפת:

שאנז אליזה היא השדרה היפה ביותר בעולם, אם מתעלמים מהבניינים שנמצאים משני צדדיה.

הרשו לי לנפץ (או לפחות לסדוק מעט) את המיתוס הזה שנקרא שאנז אליזה, ואעשה זאת בדרך האהובה עלי: באמצעות ההיסטוריה. בכתבה הזאת אספר לכם איך נולדה השדרה, מדוע היא הפכה לכל כך מפורסמת ולבסוף – מדוע היום היא רחוקה מאוד מהעבר הזוהר שלה ומדוע העתיד שלה אחרי 2024 דווקא נראה מבטיח.

לפני שנתחיל את הכתבה, בואו ניכנס לאווירה בעזרת שיר שרוב רובנו בוודאי מכירים, ושאחראי לחלק לא קטן מהמעמד המיתולוגי של השדרה.

סיפורה של השאנז אליזה

במאה ה-17 היה הלובר המבנה המערבי ביותר של פריז, ואם חציתם את גני טווילרי, כל מה שהייתם רואים זו חומה ושדות, שם גידלו ירקות. הראשונה שהחליטה להרחיב את גבולות העיר מערבה לעבר הרובע ה-8 הייתה מארי דה מדיצ’י.

הכל החל בכך שהמלכה התקנאה בגני ארמונה של המלכה מארגו, אשתו הראשונה של בעלה אנרי ה-4. המלכה מארגו (או בשמה המלא מרגריט דה ולואה) הקימה בכספי הגירושים שקיבלה ממלך צרפת ארמון וגנים יפהפיים, אשר נמצאו היכן שהיום נמצא בית הספר לאומנות של פריז. על מנת להתחרות בגנים הללו, אותם פתחה המלכה מארגו לציבור, בנתה מארי דה מדיצ’י את גני ה-Cour La Reine בחלקם הדרומי של גני הטווילרי.

Snow in the chestnut trees Cours la Reine Paris 2013
ParisSharing from Paris, France, CC BY 2.0 https://creativecommons.org/licenses/by/2.0, via Wikimedia Commons

בשנת 1670 מצווה קולבר, שר האוצר של לואי ה-14 על אדריכל הגנים המפורסם לה נוטר (André Le Nôtre) לנטוע שדירת עצים שתתחיל היכן שנגמרים גני הטווילרי ותסתיים בגבעת שאיו (Chaillot), שם יבנה בעתיד שער הניצחון. לה נוטר הספיק לעצב את החלק המזרחי של השאנז אליזה והפך אותו לגן יפהפה.

החלק המערבי הפך לשדרת עצים פשוטה. במאה ה-18 הפכה השדרה לעורק תחבורתי משמעותי לכיוון מנזר לונשאן (Longchamps), בו נהגו נשות האצילים לנפוש, וכתוצאה מכך הפכה גם למאוד יוקרתית. לכן אין זה מפתיע שבתקופה הזאת החלו מוקמות האחוזות הראשונה משני צדדי השדרה, אחוזות שלצערי לא נותר מהן זכר.

במהלך המהפכה הצרפתית הפכה שדרת השאנז אליזה למקום בילוי מועדף על הפריזאים. הסיבה לכך הייתה שהגיליוטינה עמדה תקופה ארוכה ב”כיכר המהפכה” (שהפכה מאוחר יותר לכיכר קונקורד) ואחרי שהפריזאים צפו בראשים מותזים הם הלכו לשתות איזו כוס יין באחד הפונדקים או המסעדות שהוקמו בשדרה.

תוסיפו לכך שאם הייתם מטיילים בשדרה באותה תקופה היה לכם סיכוי טוב לפגוש שם גם את רובספייר מטייל שם עם כלבו בראנט (Brunt)’ ותקבלו שילוב של בילוי והתחככות עם סלבריטיז (ממש כמו תל אביב בשישי בצהריים). בתקופת נפוליאון ה-1 המשיכה השדרה לצבור פופלריות, ובשנת 1807 בחר הקיסר במקום הזה על מנת לערוך ארוחה אליה הוזמנו כ-10,000 איש על מנת לחגוג את נצחונו הדיפלומטי של נפוליון בטילזיט (Tilsit).

אולם לא הכל היה נוצץ בשדרת השאנז אליזה באותה תקופה. עם רדת החשכה, היו יוצאים כל מיני טיפוסים שליליים לצוד טרף בשדרה האפלה. מי שניסה למצוא פתרון לבעיה הזאת היה פיליפ לבון (Philippe Lebon 1767-1804), אשר המציא את תאורת הגז שבעזרתה החלו להאיר את הרחובות בלילה. לצערו הרב זה לא ממש עזר לו מכיוון שהוא נרצח בחלק הלא מואר של השאנז אליזה ב-1 בדצמבר 1804, בדיוק בזמן שנפוליאון הוכתר לקיסר.

champ
שאנז אליזה בלילה – אילוסטרציה. התמונה נוצרה באמצעות מנוע הבינה המלאכותית מידג’רני

בשנת 1814 נפוליון מאבד את השלטון, והשאנז אליזה הופכת לזמן קצר לבסיס של כוחות הקואליציה שכבשו את צרפת והחזירו את לואי ה-18 על גבי כידוניהם. דווקא כמה עשרות שנים אחרי נקודת השפל הזאת, החלה העלייה המטאורית של השדרות והפיכתן למיתולוגיה אורבנית.

ימי הזוהר של השאנז אליזה

בשנת 1840 מקבל על עצמו האדריכל היטורף (1792-1867 Jacques Ignace Hittorff) את המשימה לבנות מחדש את השאנז אליזה. הוא מעצב מחדש את השדרה, מציב כ-1,200 פנסי גז והופך אותה לסמל של עיר האורות. נפוליאון ה-3 ממשיך בתנופת הבנייה ומבקש מאדריכל הגנים אדולף אלפן (1817-1891 Adolphe Alphand) להפוך את הגנים בשאנז אליזה לגנים אנגליים, הדומים לאלו שהוא כה אהב בזמן גלותו בלונדון. התוצאה היא החלק המזרחי של השדרה, שכולנו מכירים (זאת שמתחילה מכיכר קונקורד ומסתיימת ב-Rond Point).

כתוצאה מהעבודות הללו הופכת השאנז אליזה למקום הבילוי מספר 1 בפריז ומוקמים בה תיאטראות, קרקסים ובתי קפה. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבעוד הילדים נהנים מסוסי העץ שבקרוסלה, הוריהם יכלו לצפות בסוסים אמיתיים הגוררים מרכבות פאר שבתוכן נמצאים כל המי ומי של התקופה. ולאן נסעו כל ה”מי ומי”? אל לונשאן כמובן! המנזר, עליו כתבתי קודם, נעלם בזמן המהפכה הצרפתית ובמקומו נבנה אצטדיון מירוצי סוסים. וכך במאה ה-19 מחליפים הצרפתים את הדת מנצרות להימורים על סוסים ומאמצים בהתלהבות את הספורט שהגיע מבריטניה.

גני השאנז אליזה. צילם: יואל תמנליס
גני השאנז אליזה. צילם: יואל תמנליס

בואו נתעלם לרגע מרעש הכרכרות ונחזור לשאנז אליזה עצמה. לא מעט אנשים שנולדו במאה ה-19, ובהם סופרים מפורסמים, מספרים לנו בזכרונותיהם איזו ילדות נפלאה הם חוו שם. כך לדוגמא אנחנו למדים שמרסל פרוסט אהב לשחק שם בתור ילד עם ילדה, שתיכנס להיסטוריה הספרותית בתור ז’ילבט, בתו של סוואן מסדרת הספרים “בעקבות הזמן האבוד”. גם ז’אן קוקטו מספר לנו על ילדות מאושרת, ילדות של תיאטרוני בובות, ממתקים, ופלים, משחקים ותמימות.

בשעה חמש אחר הצהריים היו הילדים חוזרים הביתה, ובמקומם היו מגיעות הקורטיזנות הגדולות. לבושות במיטב מחלצותיהן, הן היו יוצאות אל בתי הקפה, המסעדות והתיאטראות של השאנז אליזה (באחד מהם הוצגה האופרה המפורסמת La belle Hélène של אופנבך).

שם הן כמובן היו מנסות לצוד את אחד מעשירי פריז שיממן את דירתן המפוארת ואוסף התכשיטים המרשים שלהן. גם היום, עדיין ניתן למצוא בגנים כמה מסעדות בהן ישבו הקורטיזנות הללו. אולם, להבדיל מהמאה ה-19 עת גם אדם עם הכנסה בינונית יכל לשבת במסעדות הללו, הרי שהיום מדובר במסעדות מכוכבות מישלן, בהן כף רגלו של בן תמותה לא ממש יכולה לדרוך.

הדוגמא הטובה ביותר למסעדה כזו היא Ledoyen, בה נהגו לסעוד רובספייר ונפוליאון לפני שהפכו לשליטים הכל יכולים של צרפת. היום תמצאו שם מסעדה בעלת 3 כוכבי מישלן, שעל מנת לאכול בה תצטרכו להיפרד מכ-400 יורו (לא כולל יין).

הנפילה של שאנז אליזה

אם הגעתם עד כאן, בוודאי תשאלו את עצמכם, היכן הם כל אותם התיאטראות, אחוזות ושאר הדברים שהפכו את השאנז אליזה ל “כישוף אותו לא ניתן להשוות לשום דבר שאת מכירה” (על פי דבריו של בלזאק לרוזנת הנסקה)? פשוט מאוד: שדרת השאנז אליזה הפכו לקורבן ההצלחה של עצמה.

החלק המערבי של השאנז אליזה (זה שמסתיים בשער הניצחון) הפך לאזור מסחרי עוד ב-1860, עת הוקמו בו החנויות הראשונות. אולם לאט לאט, ככל שהערך הסנטימנטלי של השדרה צמח, כך צמח לו גם שכר הדירה של החנויות. כתוצאה מכך, נאלצו חנויות קטנות ובוטיקים לפנות את השדרה לטובת חנויות גדולות יותר. במחצית השנייה של המאה ה-20, התהליך הזה צבר תאוצה, ואת האחוזות שפעם היו בשדרה והחנויות הקטנות החליפו רשתות ענק ומסעדות של מזון מהיר, דוגמת מקדונלדס (מון דיה)!

אני זוכר שבתור נער וילד עוד אהבתי את השאנז אליזה, ואף טיול לפריז לא היה שלם ללא ביקור ב FNAC וב-VIRGIN, שתי חנויות ענק שמכרו דיסקים, ספרים וסרטים. אולם האינטרנט חיסל את התחום הזה ו-VIRGIN נסגרה לפני שנים (במקומה הוקם לאחרונה סניף של גאלרי לאפייט).

FNAC עוד איכשהו שורדת בזכות מכירת כרטיסים לאטרקציות ומכשירים אלקטרוניים, אך היא צל חיוור של מה שהיא הייתה בשנות ה-80, ה-90 וראשית שנות ה-2000. במקום זאת תמצאו שם סוכניות של מכוניות ורשתות ענק כמו SEPHORA. אולי חובבי הקניות יאהבו את זה אך בעיניי לשדרה הזאת כבר אין שום טעם או ריח (זולת עשן הפליטה של המכוניות).

על כל זה תוסיפו, שבשנים האחרונות הפכה השאנז אליזה למקום לא הכי סימפטי בלילה. נכון, לא מדובר על ימי לבון העליזים בהם יכולתם לקבל סכין בגב בסימטה חשוכה, ועדיין לא פעם ניתן לפגוש שם, כשהחושך יורד, טיפוסים לא סימפטיים. בשנים האחרונות הפך המקום גם לזירת המאבק של ה”אפודים הצהובים” (במיוחד החלק הקרוב לשער הניצחון) ולא מעט מההפגנות האלימות התרחשו שם, מה שלא הגדיל את הפופולריות של השדרה.

האם זה אומר שכדאי לכם להימנע לחלוטין מלהתקרב לשדרות הללו? לאן אידלגו (ראש עיריית פריז) יש דווקא תוכניות בשבילכם.

השאנז אליזה לקראת מתיחת פנים רצינית

ממש לאחרונה שמענו על כך שעיריית פריז מתכננת להפוך את שדרת השאנז אליזה לגן ענקי בהשקעה מסיבית של 250 מיליון יורו. על פי התוכנית, אשר אמורה לצאת לפועל אחרי האולימפיאדה של 2024, יצומצמו נתיבי התחבורה בשאנז אליזה ובמקומם יתווספו שבילים לטובת הולכי הרגל.

כפי שניתן לראות בסרטון הבא, הן כיכר הקונקורד והן כיכר האטואל, הולכות להפוך לסוג של מדרחוב והתוצאה תהיה גן עדן לתיירים.

הכרתם את ההיסטוריה של השאנז אליזה. מה הלאה?

כעת כשאתם מכירים את סיפורם של שדרות השאנז אליזה, זה הזמן להתחיל לטייל שם. אל דאגה, לא תצטרכו לעשות זאת לבדכם, מכיוון שהכנתי לכם מסלול טיול שיקח אתכם בין כל האתרים המרכזיים של השאנז אליזה והרחובות שלידו. תמצאו אותו בכתבה שאנז אליזה (CHAMPS-ÉLYSÉES) – מסלול טיול ומידע למטייל.

אם אתם מעוניינים לגור בקרבת השאנז אליזה, אני ממליץ לכם בחום על הדירה של אודי, שנמצאת בסמוך לכיכר הקונקורד ממנה יוצאת השדרה. אם הדירה לא פנויה, תוכלו למצוא עוד דירות ומלונות בקרבת מקום בכתבות הללו:

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
מבצע מיוחד של אתר ההזמנות TIQETS על מבחר אטרקציות נבחרות

עד

20% הנחה

למזמינים בחודש יוני 2024

הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!