גבריאל דסטרה – המאהבת שכמעט הפכה למלכת צרפת

אנרי ה-4 מלך צרפת (1553-1589-1610) נודע לא רק בזכות אומץ ליבו והיותו האיש שמזוהה עם כיכר ווז’ והפון נף. עוד לפני כן הוא נודע קודם כל בזכות היותו רודף נשים, אשר במהלך חייו החליף יותר מ-50 מאהבות. אולם מכל אותן נשים אשר זכו לחמם את מיטתו ולהנות מריח גופו הנהדר (שילוב מנצח של שום וארומה של תיש), הייתה רק מאהבת אחת לה הוא שמר אמונים עד מותה. מדובר באחת הנשים המרתקות של המאה ה-16 ושמה גבריאל דסטרה (Gabrielle d’Estrées 1573-1599).

תחילת הקריירה – הימים בהם “החפצה” היתה מושג מוחשי

גבריאל דסטרה נולדה בשנת 1573 למשפחת אצולה ותיקה בתור הילדה הרביעית מבין 9 אחים ואחיות. שבע הנשים במשפחה הזאת הצליחו להתברג לחצר המלוכה וכונו על ידי “הנשמות הטובות” של אותה תקופה בתור “שבעת החטאים”. הסיבה לכך היא שאם המשפחה פרנסואז באבו (Françoise Babou 1542-1592) סרסרה בבנותיה היפות וחיתנה אותן תמורת כסף והשפעה. סיפורה של גבריאל לא היה שונה מזה של אחיותיה. בתחילה היא נמכרה למלך צרפת אנרי ה-3 תמורת כ 6,000 אקו (אין לי מושג מה הוא עשה איתה מכיוון שהיה מוכר בתור הומוסקסואל) ואחר כך  לקחה על עצמה “קריירה כנסייתית” והפכה למאהבת של הקרדינל דה גיז.

בשנת 1590 בהיותה המאהבת של המרקיז דה בלגארד (Marquis de Bellgarde) החליט מאהבה שיכול להיות משתלם “להשתיל” אותה לתוך מיטתו של אנרי ה-4. המרקיז ניסה “לשדך” בינהם אך למרות שהמלך התאהב בה ממבט ראשון, גבריאל הדפה את כל ניסיונות הכיבושים שלו. הסיבה הראשונה הייתה ריח הגוף הדוחה של המלך. אולם הסיבה השנייה הייתה, ככל הנראה, ההבנה שככל שתחזיק מעמד יותר זמן כך תגדל תשוקתו של המלך. ואכן האסטרטגייה הזאת עבדה ורק אחרי חצי שנה, הצליח המלך לזכות בה בעת המצור על העיר שארטר (שני כיבושים ביום אחד).

גבריאל דסטרה – הרבה יותר מסתם מאהבת

גבריאל נודעה בתור אחת הנשים היפות בממלכה עם שיער בלונדיני גולש, גזרה אלגנטית וזוג שדיים מושלמים, אשר הובילו לפורטרט המפורסם שלה באמבטיה (עוד על כך בהמשך הכתבה). אולם כל אלו לא יכולים להתחיל להסביר מדוע אנרי ה-4, אשר היו לו לא מעט מאהבות לפניה, התאהב בה באופן טוטאלי. הסיבה לכך הייתה שהקשר שנוצר חרג הרבה מעבר למיטה המלכותית. במהלך חלק גדול ממערכת היחסים שלהם אנרי ה-4 היה עסוק בלכבוש את צרפת מידי הליגה הקתולית, אשר לא הסכימה לסור למרותו בגלל היותו פרוטסטאנטי. גבריאל, גם כשהייתה בהריון מתקדם ממנו, התעקשה להיות איתו בשדה הקרב ולחיות בתנאים קשים של קור, גשם ובוץ. היא דאגה תמיד שכשהמלך חוזר מהקרב תחכה לו ארוחה חמה ואף כיבסה לו את הבגדים (לא בדיוק משהו שהייתם מצפים ממאהבת שהיא גם אשת אצולה). כאשר המלך נלחם בשדה הקרב גבריאל דסטרה שימשה גם בתור היועצת הפוליטית שלו ודאגה להתכתב עם בני בריתו.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שגבריאל תרמה אפילו את כספה לטובת המלך, שזה די מרשים בהתחשב ב”קריירה” הקודמת שלה בתור “גולד דיגר”. באחד הערבים בפריז התקבלה ידיעה שהצבא הספרדי החל במתקפת פתע על העיר אמיין (Amiens). אנרי החליט לצאת לקרב מיד ובזמן שהוא הכין את עצמו למסע, הלכה גבריאל לתיבת האוצר שלה ונתנה לו את כל הכסף שהיה לה, על מנת שיוכל לשכור חיילים ולכלכל אותם. היא לא הסתפקה בזה אלא עשתה סבב התרמה זריז מבין אנשי החצר וגייסה עוד 250,000 אקו אותם שלחה אל המלך. כשגבריאל ראתה שכל זה לא מספיק היא אף מכרה את תכשיטיה ובעודה לובשת את גלימת הנשף שלה יצאה לחזית להעביר למלך את יתרת הכסף שגייסה. אנרי התחנן בפניה שתחזור לפריז (במיוחד אחרי ששם לב לשלושת חורי הכדורים בדפנות האוהל שלה), אולם גבריאל לא הייתה מוכנה לשמוע על זה.

המאהבת של אנרי ה-4 פעלה לא רק בעורף אלא גם בשדה הקרב עצמו. יום אחד במהלך קרב סוער, טור חיילי אוייב הופיע משום מקום וגרם לחייליו של אנרי לברוח. כשראתה זאת, יצאה גבריאל מהאוהל שלה, רכבה אל המקום בו התרחש הקרב והחלה לצעוק על החיילים שיחזרו להילחם. היא המשיכה לעשות זאת גם כשצבא האויב התקרב למרחק של כ-500 צעדים ממנה ואנרי ה-4 נאלץ לרכוב אליה על מנת לדרוש ממנה לחזור לעורף. אולם, למזלם של שניהם האומץ שנסכה גבריאל בחיילים, עשה את שלו והמלך הצליח לנצח בקרב.

מי נגע בשדיה של גבריאל דסטרה?

אחת ההוכחות לכמה הקשר בין אנרי ה-4 לגבריאל היה חזק הוא הפורטרט המפורסם שלה שצוייר בשנת 1594. בציור נראית אחותה של גבריאל אוחזת בפטמתה  בזמן שהיא הייתה בהריון עם הדוכס מוונדום, אשר הכיכר המפורסמת בפריז תקרא על שם נכדו. שני אלמנטים בציור מרמזים על ההריון: האלמנט הראשון הוא הפטמה בה נוגעת האחות (סמל לחלב שהולך להיווצר אך גם ליופיים של שדיה ששמם יצא למרחוק). האלמנט השני הוא האישה ברקע, אשר ככל הנראה סורגת בגד לתינוק החדש. כפי שתוכלו לראות גבריאל מחזיקה טבעת, זוהי איננה טבעת נישואים אלה טבעת ההכתרה של אנרי ה-4 אותה היא קיבלה ממנו במתנה כפרס על נאמנותה. ולבסוף, אם תסתכלו על האח ברקע, האש מסמלת את האהבה בין גבריאל למלך ואילו הציור האירוטי מלמעלה מסמל את התשוקה.

ואכן, מרגע היווצרו נחשב הציור לאירוטי במיוחד. המשורר בראנטום (1540-1614 Pierre de Bourdeille, seigneur de Brantôme) מספר על זוג אצילים, שבאו לבקר בפריז  בראשית המאה ה-17 ונתקלו בפורטרט. לאחר שהאישה הביטה בו זמן מה, היא משכה בשרוולו של האציל ואמרה לו “קח אותי מיד למלון שלנו, יש לי צרכים בוערים שעליך לספק מיד”… לא פלא שמאוחר יותר מפקד משטרת פריז ציווה להציג את הציור הזה מאחורי מסך ירוק על מנת לשמור על הסדר הציבורי…

רוצים לקרוא עוד על הדיוקן המסקרן הזה? לחצו על הקישור הזה.

והם (לא) חיו באושר ובעושר…

החוויות של אותן שנים הפכו את אנרי ה-4 וגבריאל דסטרה לזוג מלכותי ממש והיא זכתה להישג נדיר, מבין יותר מ 50 המאהבות שהיו למלך במהלך ההיסטוריה, היא הייתה היחידה בה הוא לא בגד. בשנת 1599 גבריאל כבר ילדה למלך שני ילדים והייתה בהריון עם הילד השלישי. המלך שהיה מאוהב בה החליט להתחתן איתה ולהפוך אותה למלכת צרפת לאחר שתלד. למרות שעד אז היא נהנתה מבריאות מצויינת (חלק מהאחים והאחיות שלה חיו עד סביבות גיל 100) משהו בהריון הזה הרגיש לה שונה. היא הייתה עצובה, לא ישנה בלילות והרגישה כאילו אסון עומד להתרחש. שלושה ימים לפני החתונה שלה עם המלך נסעה גבריאל לפריז על מנת להתכונן לטקס ואילו אנרי נשאר בפונטנבלו. בעת שנפרדו היא החלה להתייפח ונצמדה אליו בכח. המלך חשב שזוהי בסך הכל “טרפת הריון” ולא ידע שזאת הפעם האחרונה שהוא יראה אותה בחיים.

כשהגיע לפריז אכלה גבריאל ארוחה אצל חברה הבנקאי זמט (Zamet) וזמן קצר אחר כך הרגישה ברע. יום למחרת היא ילדה תינוק מת, יותר מארבעה חודשים לפני התאריך המתוכנן והחלה לסבול מכאבים איומים. למרות כל הרופאים שהיו בסביבתה גבריאל דסטרה מתה יום אחד לפני החתונה שלה עם המלך. התזמון של המוות היה מאוד חשוד ומהר מאוד נפוצו שמועות שהמאהבת הורעלה. החשד נפל על משפחת מדיצ’י, אשר קוותה שאחת מבנותיה תהפוך למלכת צרפת.  גם הדו”ח הפתולוגי המוזר שהוציאו הרופאים לא תרם לניקוי החשדות מכיוון שהוא קבע שהיא מתה מ…לימון מקולקל.

כאשר אנרי ה-4 שמע על מחלתה של אהובתו הוא רץ לפריז אך איחר את המועד וכשהגיע היא כבר לא הייתה בין החיים. המלך החל להתאבל מיד ולבש שחורים, דבר שאף מלך צרפתי לא עשה מימיו. לעומת זאת משפחתה הגיבה באופן אחר לחלוטין. ברגע שאביה שמע על מותה הוא שלח משרתים על מנת לגנוב את הרהיטים שהיא הזמינה לכבוד החדרים בהם היא תכננה לשהות לאחר החתונה. לאחר הלוויתה אנרי שם פסלון שלה בחדרו בארמון הלובר וכתב “שורש אהבתי מת. הוא לא יצמח עוד”. ואכן במהלך השנים המשיך המלך לבקר את פסלה של המאהבת למרות שהספיק להתחתן עם מארי דה מדיצ’י. גם שורש אהבתו התעורר לחיים זמן מה אחר כך והוא המשיך לקחת לו מאהבות חדשות. אולם זכרונה של גבריאל נשאר בליבו עד מותו ואילו היא נזכרה בדפי ההיסטוריה בתור המאהבת שהגיעה הכי רחוק שאפשר, לפחות עד שמדאם דה מנטנון (Madame de Maintenon) הצליחה לשבור את השיא שלה…