אחרי שדיברנו על שאנסונים (בכתבות מוזיקה צרפתית לימי הקורונה ו כשבוריס ויאן, שארל אזנבור וחברים נוספים נפגשים בזמן הקורונה), על אוכל (בכתבה על הקצפת) ואפילו על מוזיקה אלקטרונית צרפתית, הגיעה הזמן לדבר על הקולנוע הצרפתי. לצורך כך התאספו להן מרים אדרי, הבעלים של לחוות את פריז כמו פריזאים וסבין יעקובוביץ’ מרצה לתרבות צרפת והזמינו לתוכנית את דוד בורשטיין (David Bursztein).
למי שלא מכיר דוד הוא שחקן תיאטרון וקולנוע וזמר יהודי, אשר נולד בבלגיה ושיחק בלא מעט להיטים של הקולנוע הצרפתי. בכתבה שתראו תשמעו ממנו לא מעט דברים מעניינים על הקולנוע והתיאטרון הצרפתיים של פעם וכיצד לדעתו הם יתמודדו עם הקורונה. כמו תמיד הרחבות ומידע נוסף על הנושאים שעלו בכתבה תוכלו למצוא למטה מיד אחריה.
הקריירה של דוד בורשטיין
מה שמאפיין את הקריירה של דוד בורשטיין זה השילוב בין רפרטואר קלאסי (מולייר, ראסין ואפילו שייקספיר) לבין כיכוב בכמה מהסרטים הכי מודרניים של תקופתו.
בשנת 1984 החלה קריירת התיאטרון של דוד בורשטיין בגרנובל. משם הוא עבר לשחק בקומדי פרנסז, תיאטרון האודאון (האליטה של התיאטראות של פריז) ובפסטיבל אביניון. אחד משיתופי הפעולה החשובים ביותר שלו היה עם הבמאי הגדול ז’ורז’ לוודאן (Georges Lavaudant), אשר הציע לו את התפקיד הראשי במחזה ריצ’ארד השלישי של שייקספיר שהוצג בפסטיבל אוויניון (Avignon). במהלך 15 השנים הבאות שיתפו השניים פעולה בלא מעט מחזות בכל רחבי צרפת.
במקביל לקריירה מכובדת מאוד בתיאטרון החל דוד לשחק בקולנוע וגם שם הגיע להישגים רבים. ז’אק ריווט (Jacques Rivette), אחד מגדולי במאי “הגל החדש” הציע לו תפקיד בסרטו המפורסם La Belle noiseuse בו כיכבו גם השחקנית/זמרת ג’יין בירקין (אשתו לשעבר של סרז’ גנסבור) ומישל פיקולי.
מי שמעוניין לצפות בסרט יכול למצוא את הגרסא המחודשת והמלאה שלו כאן:
https://youtu.be/2L6K-at9V7k
הקריירה של דוד המשיכה הן בתיאטרון והן בקולנוע המשיכה עד לפני כחמש שנים. אולם הלחץ המתמיד ומלחמות האגו של הקריירה הקולנועית גרם לו לעשות חושבין לפני כחמש שנים ולפרוש (ולו באופן זמני) אל הכפר ולהתמסר למשפחתו וילדיו). אולם אדם שכל חייו המקצועיים חי על הבמה לא יכל לעזוב אותה לחלוטין והוא החליט לחזור אליה אך הפעם בתור זמר.
אחד התפקידים שדוד הכי אהב הוא זה של מאקי סכינאי מהמחזמר “אופרה בגרוש” של ברטולד ברכט. הנה סרטון קצר שלו שבו הוא שר את השיר הכי מפורסם מתוך אותו מחזמר (בצרפתית כמובן):
אחד הפרויקטים הכי מעניינים בהם עסק דוד בורשטיין הוא המופע Welt המבוסס על העולם של יהודי מזרח אירופה שספג מבית סבתו (כפי שניתן להבין משם משפחתו הוא ממוצא אשכנזי). המטרה שלו כאן הייתה לחשוף לצרפתים את העושר של התרבות היהודית ואתם מוזמנים לראות חלק קטן מהמופע כאן:
אחרי הפרויקט היהודי/אידישאי החליט דוד לעשות שינוי נוסף ויצר את להקת Life is not a picnic (החיים זה לא פיקניק). זוהי להקה שמערבבת בתוכה שפות ומסורות מוזיקליות שונות לחלוטין, כאשר כל שיר מספר לנו סיפור אחר. תמצאו שם מוזיקת ג’ז, מוזיקה צוענית, צרפתית ועוד ועוד. ממש סוג של מסע עולמי מבלי לצאת מהבית.
עוד פרויקט מעניין מאוד עליו עוד דוד בורשטיין בימים אלו הוא יצירת שירים המבוססים על עדויות קורבנות הסכסוך רב השנים בקולומביה. לשם כך הוא נסע כמה פעמים לשם והגיע לכפרים, דיבר עם התושבים ואז יצר, באופן שיתופי שירים המבוססים על עדויות אלו.
ונסיים את הכתבה עם התיאטרון הצרפתי הקלאסי, שם החלה הקריירה של דוד בורשטיין באמצעות שאלתה של סבין, מה היא התכונה שדוד הכי מעריך בסיראנו דה ברז’ראק. על פי דוד שתי התכונות שהוא הכי מעריץ זה המרחק שתופסת הדמות בשילוב עם ההומור הלהגני שלה. שתי התכונות הללו מאפשרות להסתכל רחוק ולהגיע למקומות חדשים, ואם ניתן לסכם את הקריירה של דוד עד כה, הרי שבהחלט ניתן לומר שהיא מתאפיינת בחידוש מתמיד.
