מלונות מומלצים ברובע ה-8 בפריז: שאנז אליזה, שער הניצחון ועוד

זה לא בדיוק מלון: קומה שלמה בבניין פריזאי ישן ברחוב מארבף (Rue Marbeuf), ובה שש סוויטות בלבד בגודל של 20 עד 45 מטר. אין קבלה ואין לובי: מקבלים את קודי הכניסה מראש ומדברים עם הצוות דרך אייפד שנמצא בחדר. בכל בוקר מגיעים לדלת קרואסונים ולחם טרי מהבולנז’רי השכונתי, ובמטבחון מחדשים כל יום תה, קפה ומיצים. תחנת המטרו Franklin D. Roosevelt של קו 1 בסמוך, ושאנז אליזה כ-500 מטר משם. שימו לב שהבניין היסטורי ואין גישה לכיסא גלגלים. אני ממליץ על זה למי שמחפש תחושה של דירה פריזאית ולא של מלון.

מלון ענק של קרוב ל-480 חדרים הנמצא מול פארק מונסו, שעוצב בידי ז’אק גארסיה (Jacques Garcia) בהשראת אוניות הנוסעים הגדולות של שנות השלושים: עץ אבנוס מקאסאר, פליז ופטיו אנדלוסי. יש כאן ספא, בריכה מקורה, סאונה וחדר כושר, ובחדר מחכה סמארטפון עם שיחות בינלאומיות חינם שאפשר לקחת איתו החוצה. תחנת קורסל (Courcelles) בקו 2 כ-400 מטר משם, ושער הניצחון במרחק של כעשר דקות הליכה. אולם שימו לב שזה מלון גדול שמארח גם כנסים, אז אל תצפו לאווירה אינטימית של בוטיק.

נפתח ב-1928 בשדרת ז’ורז’ סנק (Avenue George V) ונחשב לאחד הפאלאסים החשובים בעולם. 244 חדרים, מהם 59 סוויטות, שלוש מסעדות מכוכבות מישלן (Le Cinq עם שלושה כוכבים), וספא עם בריכה וחמאם. הפרט שהפך את המלון למפורסם הוא דווקא הפרחים: המנהל האמנותי ג’ף ליית’ם (Jeff Leatham) מקבל מדי שבוע כ-12 אלף פרחים מהולנד ומחליף את נושא הסידורים בלובי ובחצר השיש מדי כמה שבועות. שימו לב שהמחיר כאן הוא מסוג הדברים שקשה להצדיק בהיגיון. אולם אם האתר הזה יהפוך אותי למיליונר, אני מבטיח לבדוק ולדווח 🙂

האחוזה ברחוב ז’אן גוז’ון (Rue Jean Goujon) הוזמנה ב-1866 בידי דוכסית ריבולי ונבנתה בידי האדריכל אוגוסט פלשה (Auguste Pellechet). בתחילת שנות האלפיים נכנס לכאן בית האופנה מזון מרטן מרג’לה (Maison Martin Margiela) ועיצב את חללי הציבור ו-17 מתוך 57 החדרים: טפטים בטרומפ לואיי שמציירים קרניזים שלא קיימים, רהיטים מכוסים בסדינים לבנים ומראות מעושנות. יש גם מסעדה, בר סיגרים ומרפסת גן פנימית. שימו לב שהעיצוב הזה הוא לא לכל אחד, ולכן אני ממליץ להסתכל בתמונות של קטגוריית החדר לפני שאתם סוגרים.

עד סוף 2021 המלון הזה נקרא Elysée Mermoz, ואחרי שנתיים של עבודות הוא נפתח מחדש בשם נואז’ (Nuage), כלומר ענן. 27 חדרים וסוויטות ברחוב ז’אן מרמוז (Rue Jean Mermoz) השקט, מזרן יוגה בכל חדר, ואולם צפייה פרטי קטן שבו אפשר לבחור סרט. ארוחת הבוקר מוגשת לאורך כל היום לפי גישת ה-slow food, ויש בה גם בר מים בטעמים (מעולה לבליינים בינינו שאוהבים לקום מאוחר). מלון משפחתי שמנוהל בידי אותה משפחה שלושה דורות. שימו לב שאין כאן ספא ואין חדר כושר, אולם לדעתי זו אחת האפשרויות הנעימות ברובע.

רחוב פול בודרי (Rue Paul Baudry) הוא מדרחוב קטן ומוצל בין שאנז אליזה לרחוב פובור סנט אונורה (Faubourg Saint-Honoré), ובו מלון של 31 חדרים בלבד. יש חמאם פרטי שאפשר להזמין לשימוש בלעדי, חדר כושר, וחניה מאובטחת בהזמנה מראש, דבר נדיר באזור הזה. ארוחת הבוקר מוגשת בחדר מואר שנפתח לפטיו ירוק, ובבר הכבוד מוזגים לעצמכם כוס ורושמים אותה. תחנת סן פיליפ דו רול (Saint-Philippe-du-Roule) בקו 9 כ-200 מטר משם. אולם שימו לב שהחדרים הבסיסיים קטנים יחסית, ולכן אני ממליץ לשדרג לדלוקס של 21 עד 24 מטר.

המלון יושב בשדרת פרידלנד (Avenue de Friedland), במרחק של כשלוש דקות הליכה משער הניצחון, ויש בו 96 חדרים שמתוכם 57 סוויטות. כפי שאפשר ללמוד מהשם, כל דבר במלון הזה קשור לנפוליאון בונפרטה. לדוגמא: מעל האח תלוי עותק של הכתרת נפוליאון, ובאחד המסדרונות תלויים דיוקנאות של כלבי נפוליאון במדים צבאיים. המסעדה נקראת לה ביבואק (Le Bivouac) ויש לה מרפסת על השדרה. שימו לב שאין כאן ספא, ושעיסויים מוגשים בחדר ורק מקטגוריית ג’וניור סוויט ומעלה.

החלונות של המלון הזה פונים ישירות לכנסיית המדלן, ומיקומו הוא הנכס המרכזי שלו. 49 חדרים בבניין אוסמאני שעבר שיפוץ מלא ב-2013, ותחנת המטרו מדלן (Madeleine) עם שלושת הקווים שלה ממש בפתח. החדרים, כמו בלא מעט בתי מלון פריזאיים די קטנים: קלאסיק של 14 עד 16 מטר פונה לחצר הפנימית, ואילו סופיריור של 17 עד 19 מטר פונה לכיכר, ומחלק מהחדרים האלה אפילו רואים את קצה מגדל אייפל.

בניין משולש מתחילת המאה ה-20 בבולבאר מלזרב (Boulevard Malesherbes), עם מרקיזת ברזל יצוק מעל הכניסה. מבפנים הכול חדש: 39 חדרים עם חיפויי עץ אגוז, רהיטי אר דקו וטפטים בדגמים טרופיים, ובחדרי האמבטיה אריחים בירוק זית או בחום שוקולד ומוצרים של דיפטיק (Diptyque). יש בר ומסעדה ים תיכונית בשם נפיטה (Nepita). תחנת מדלן (Madeleine) כ-300 מטר משם וכלבו פרנטן (Printemps) כעשר דקות הליכה. שימו לב שרק שני חדרים מותאמים לכיסא גלגלים, אז אם זה רלוונטי לכם מומלץ לבקש אותם מראש.

מלון שלושה כוכבים של 35 חדרים ברחוב פסקייה (Rue Pasquier), רחוב צדדי שמוריד את הרעש אך משאיר אתכם במרכז. שמרו כאן על הקרניזים והעיטורים האוסמאניים, וחדרי האמבטיה עוצבו בגוונים אפורים כחלחלים בסגנון שנות העשרים עם מוצרי נוקס (Nuxe). בלובי יש ספרייה ואח. אופרה גרנייה וכלבו גאלרי לאפייט (Galeries Lafayette) במרחק של כשבע דקות הליכה, ומכנסיית המדלן אתם במרחק דומה. שימו לב שהחדרים קטנים מעט מהרגיל, ולכן אם אתם ארבעה אני ממליץ לבדוק דווקא את הדופלקס.

מלון קטן ומשפחתי ברחוב דה לה פפיניר (Rue de la Pépinière) עם 23 חדרים בלבד, וזה אחד המקומות הבודדים באזור שבאמת עונים על צורך של משפחות: חדר סופיריור של 25 עד 28 מטר מארח עד ארבעה אנשים, ויש גם חדר משפחתי לחמישה (מעולה אם אתם מגיעים עם ילדים). תחנת סן אוגוסטן (Saint-Augustin) כ-180 מטר מהדלת ותחנת הרכבת סן לזאר (Gare Saint-Lazare) כ-330 מטר, כך שאם אתם ממשיכים ברכבת לנורמנדיה זה נוח מאוד. שימו לב שהאמבטיות קטנות והעיצוב בסיסי. אני ממליץ לבקש חדר הפונה לצד הפנימי, מכיוון שהבידוד האקוסטי לא אחיד.

זה אולי הבניין המעניין ביותר ברשימה הזו. המבנה בשדרת ואגרם (Avenue de Wagram) נבנה ב-1904 בידי ז’ול לאבירוט (Jules Lavirotte), אותו אדריכל שחתום על בניין האר נובו המפורסם בשדרת ראפ (Avenue Rapp). החיפוי הקרמי הוא של אלכסנדר ביגו (Alexandre Bigot) והבניין זכה בתחרות החזיתות של עיריית פריז ב-1905, שמאז 1964 רשומים כמונומנט היסטורי. במלון ישנם 57 חדרים, ושער הניצחון נמצא במרחק של כחמש דקות הליכה.

בניין בסגנון נפוליאון השלישי ברחוב דה מתורן (Rue des Mathurins), עם 36 חדרים בלבד על פני חמש קומות. יש כאן גם חלל עבודה משותף, וזה שימושי אם אתם משלבים עבודה עם חופשה. המיקום הוא הסיפור האמיתי: תחנת סן אוגוסטן (Saint-Augustin) כארבע דקות הליכה, סן לזאר (Saint-Lazare) כחמש, ואופרה גרנייה וגאלרי לאפייט (Galeries Lafayette) נמצאות במרחק של כשבע דקות הליכה. שימו לב שחדרי הקלאסיק הם כ-12 מטר בלבד ושהמעלית צרה. אני ממליץ לשדרג לדלוקס של כ-21 מטר, מכיוון שההפרש במחיר לא גדול.

מלון קטן של 27 חדרים ברחוב גלילה (Rue Galilée), רחוב שקט להפליא בהתחשב בכך ששאנז אליזה נמצא כ-140 מטר משם ותחנת ז’ורז’ סנק (George V) כ-230 מטר. בלובי יש אח, ובצד השני סלון שנפתח לגן פנימי קטן, ויש גם השכרת אופניים לאורחים. שני חדרי הדלוקס בקומה העליונה הם המבוקשים כאן: 21 מטר עם סלון קטן ומרפסת מזוגגת. שימו לב שחדרי הקלאסיק הם 13 מטר בלבד, ולכן אני ממליץ שתשקיעו קצת יותר ותזמינו טרדיסיון קונפור של 18 מטר, שבו גם מקבלים אמבטיה.

הבניין ברחוב דה לארקאד (Rue de l’Arcade) הוא מ-1850, וכיום יש בו 37 חדרים וארבעה דופלקסים, וגם שש דירות של 25 עד 35 מטר עם מטבחון, ואחת גדולה של 60 מטר עם מרפסת מעל גגות פריז. ארוחת הבוקר מוגשת בין שבע לעשר וחצי בימי חול ועד אחת עשרה בסופי שבוע. תחנת מדלן (Madeleine) עם קווים 8, 12 ו-14 נמצאת סמוך, כך שמהלובר ועד גאר דה ליון מגיעים בלי להחליף קו. שימו לב שהעיצוב עלול להיראות מעט מיושן. אם אתם מגיעים עם משפחה או לשבוע שלם, אני ממליץ בחום על האפרטמנטים.

מלון רשת ואין כאן הפתעות, אך יש כמה דברים ששווים אזכור. ארוחת הבוקר כלולה במחיר וכוללת מיץ תפוזים סחוט במקום, ובלובי עומדת מכונת מים חינם עם בקבוקי זכוכית. הבניין ברחוב דה קונסטנטינופל (Rue de Constantinople) שקט למדי, ולחלק מהחדרים יש פטיו קטן. תחנת אירופ (Europe) כ-250 מטר, תחנת סן לזאר כחמש דקות הליכה, ופארק מונסו כתשע. אולם שימו לב שהחדרים וחדרי האמבטיה קטנים באמת, אז אני ממליץ לבקש קומה גבוהה ולא להביא לכאן שלוש מזוודות גדולות.

נוסד ב-1912 ברחוב דו רושה (Rue du Rocher), וכיום יש בו 50 חדרים משופצים, מהם שניים מותאמים לכיסא גלגלים. ארוחת הבוקר היא בופה בין שבע לעשר עם נקניקים, גבינות ומאפים, ואפשר לקבל אותה גם בחדר. הפרט השימושי ביותר כאן הוא חדר המזוודות שצמודה אליו מקלחת: אם הטיסה שלכם בערב, אתם יכולים לטייל כל היום ולהתרענן לפני היציאה. תחנת סן לזאר כ-150 מטר משם וכלבו פרנטמפ (Printemps) כחמש דקות הליכה. שימו לב שהקירות דקים יחסית, ולכן אני ממליץ לבקש חדר הפונה לחצר הפנימית.