מלונות מומלצים ברובע ה-12 בפריז (דרום מזרח הבסטיליה וגאר דה ליון)

התגוררתי כאן ב-2025 ומאוד נהניתי. מדובר במבנה בל אפוק ברחוב דה ליון (Rue de Lyon) עם 128 חדרים ממוזגים ומיני בר חינם. מה שהפתיע אותי לטובה זו ארוחת הבוקר: לא מרתף אבן חנוק אלא אולם בקומת הקרקע עם חלונות קשתיים גדולים, ובופה חם וקר שכולל ביצים מקושקשות, וופלים וגבינות, בין שש וחצי לעשר. המיקום עושה את העבודה: חמש דקות הליכה מגאר דה ליון, צומת שלוקח אתכם לכל פריז בלי להחליף קו, ועשר דקות מכיכר הבסטיליה ומשוק אליגרה. שימו לב שזה מלון עסקים ולא בוטיק פריזאי, ושארוחת הבוקר עולה 24 יורו לאדם. אני ממליץ לבדוק תעריף שכולל אותה, מכיוון שהיא באמת שווה את זה.

ברחוב ואן גוך (Rue Van Gogh), בין נהר הסיין לבין גבה האחורי של תחנת גאר דה ליון, עומד מלון שנראה יותר כמו סטארטאפ מאשר כמו מלון פריזאי. החדרים קומפקטיים אך מנוצלים עד הסוף: מיטת קינג רחבה, מקלחת גשם חזקה ואייפד ליד המיטה ששולט בתאורה, בווילונות ובטמפרטורה. בקומה ה-16 יושב בר הגג cloudM, בלובי פועלת קנטינה 24 שעות ביממה, ומכאן זו הליכה של כרבע שעה עד כיכר הבסטיליה. מי שמחפש קסם פריזאי קלאסי או חדר מרווח יתאכזב, כי זה בדיוק ההפך. אני ממליץ לבקש קומה גבוהה, מכיוון שהחלונות כאן הם מקיר לקיר והנוף הוא חצי מהעניין.

מלון בוטיק שהקימו שתי אחיות, ברחוב הקטור מאלו (Rue Hector Malot) הקטן והשקט. 37 חדרים בסגנון ארט דקו עם נגיעות בודואר פריזאי, חדר כושר בסגנון לופט ניו יורקי שמארח גם שיעורי יוגה, ובלב הבניין חצר פנימית מוריקה שבקיץ מגישים בה את ארוחת הבוקר. השילוב הזה, של שקט מוחלט במרחק ארבע דקות הליכה מגאר דה ליון וכעשר דקות משוק אליגרה, הוא לא מובן מאליו. שימו לב שארוחת הבוקר אינה כלולה במחיר ומוגשת רק משמונה בבוקר, כך שמי שתופס רכבת מוקדמת לא ייהנה ממנה. אני ממליץ לבקש חדר לכיוון החצר, מכיוון ששם שקט אפילו יותר.

רחוב ז’ול סזאר (Rue Jules César) הוא רחוב צדדי ושקט בין כיכר הבסטיליה לנמל הארסנל, ובו יושב מלון שמתפקד חצי כגלריה. בלובי הרחב מתחלפות תערוכות אמנות לאורך השנה, וב-55 החדרים בחרו שני קווי עיצוב, אורבני ואקולוגי, כך ששני חדרים באותו מלון יכולים להיראות שונה לגמרי. יש חדר כושר, העיסויים והמניקור מגיעים אליכם לחדר, והבר פתוח עד שתיים בלילה. עשר דקות הליכה מכאן מתחיל רובע המארה. החיסרון שחוזר כאן הוא חדר ארוחת הבוקר, שעלול להתמלא בשעות השיא. אני ממליץ לרדת לפני שמונה וחצי ולשבת בנחת.

אם אתם מגיעים עם ילדים, זה כנראה המלון הנכון ברובע. 253 חדרים בבניין מודרני שעומד ממש מול תחנת גאר דה ליון, ובתוכו בריכה פנימית מחוממת שפתוחה עד אחת עשרה בלילה, פינת משחקים ומסעדה. ילדים עד גיל 16 לנים בחינם בחדר ההורים. מגאר דה ליון יוצא קו ה-RER A שמגיע ישירות לדיסנילנד פריז בלי החלפות, וזה בדיוק סוג הלוגיסטיקה שחוסכת בוקר שלם. אולם אל תצפו לאופי פריזאי: זה מלון רשת יעיל ותו לא, וארוחת הבוקר עולה בנפרד. אני ממליץ לבקש קומה גבוהה, מכיוון שהתחנה שמתחת עמוסה כל היום.

בלובי של המלון הזה עומד שולחן כדורגל, ומעליו מקרן שמופעל בערבי משחקים. זו לא בדיחה אלא הרעיון: מלון קטן ברחוב דה ליון (Rue de Lyon), בערך באמצע הדרך בין גאר דה ליון לכיכר הבסטיליה, שמנסה להרגיש כמו סלון ולא כמו לובי. הקפה והתה זמינים בשירות עצמי מסביב לשעון, ובארוחת הבוקר מגישים ביצים מקושקשות לצד סלסלת מאפים. החדרים מרוהטים בפשטות ובהחלט מהצד הקטן של הסקאלה, וגם המעלית צנועה. אני ממליץ עליו למי שמחפש בסיס נוח לשלושה לילות ולא מתכוון לבלות שעות בחדר.

אם אתם מגיעים לפריז בשביל אופרה, קשה למצוא כתובת נוחה מזו: הבניין ניצב ברחוב דה ליון 67, ממש מול אופרה בסטיליה (Opéra Bastille), כך שאחרי ההופעה אתם חוצים את הכביש ונכנסים למיטה.ועוד לא דיברנו על הקירבה למארה שנמצא במרחק נגיעה משם… 37 חדרים בעיצוב עכשווי עם חלונות רחבים, בר שופץ ליד הקבלה, ובבופה ארוחת הבוקר עומדת מכונה שסוחטת מיץ תפוזים טרי במקום. תחנת המטרו בסטיליה נמצאת דקה מכאן עם קווים 1, 5 ו-8. החדרים הסטנדרטיים קטנים למדי, אולם הג’וניור סוויטות כוללות פינת ישיבה אמיתית. אני ממליץ לשדרג אליהן אם אתם נשארים יותר משלושה לילות.

רחוב טרברסייר (Rue Traversière) הוא אחד מאותם רחובות פריזאיים שמסתתרים שלוש דקות הליכה מתחנת רכבת ראשית. במלון הקטן הזה 28 חדרים בלבד, כולם ממוזגים, מה שהופך אותו לאפשרות שפויה למי שמגיע ברכבת מאוחרת. הפרט שאני אוהב כאן הוא שבקצה הרחוב עוברת שדרות דומניל (Avenue Daumesnil), שמעליה נמתחת הקולה ורט (Coulée verte) ומתחתיה יושבות סדנאות האומנים של הוויאדוק דה זאר (Viaduc des Arts). העיצוב הפנימי צנוע ולא מתיימר, אז אל תצפו לחוויה מעוצבת. אני ממליץ לבקש חדר שאינו פונה לרחוב, מכיוון שבשעות הבוקר יש כאן תנועה.

הקלף החזק של המלון הזה הוא מה שנמצא ממש מולו: רחוב קרמייה (Rue Crémieux), סמטת מדרחוב קטנה של בתים בצבעי פסטל שהיא אחת הפינות המצולמות ביותר בפריז, ורוב הישראלים בכלל לא יודעים שהיא קיימת. במלון עצמו 40 חדרים משופצים בגוונים רכים ברוח הבל אפוק, כולל חדרים משפחתיים לארבעה אנשים, וכולם ממוזגים ואטומים לרעש. שימו לב לשני דברים: חדרי הרחצה קטנים, והמעלית לא מגיעה לקומה העליונה, כך שאת המדרגות האחרונות עולים ברגל. אני ממליץ למי שמגיע עם מזוודות כבדות לבקש מראש קומה נמוכה.

רחוב אוסטרליץ (Rue d’Austerlitz) הוא רחוב מגורים שקט שמסתעף מהרעש של גאר דה ליון, וחמש דקות הליכה מפרידות בין השניים. זה מלון פשוט וכן עם עצמו: חדרים קטנים ונקיים, מיזוג בכל חדר, וחדרים משפחתיים שמכילים עד ארבעה אנשים במחיר הגיוני לפריז. בלובי עומדת מכונת קפה ותה שזמינה בחינם מסביב לשעון, וממש ליד המלון עוצר אוטובוס שדה התעופה. אולם ארוחת הבוקר כאן בסיסית ולא מרשימה, ובחדרים עצמם אין קומקום, כך שאת התה מכינים למטה. אני ממליץ עליו בעיקר ללילה או שניים סביב רכבת, לא לשבוע של טיול.