מסלול טיול ברחוב טורן עתיר המכמנים, אמנותיים וגסטרונומיים, ברובע המארה

גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

טיול ברחוב טורן (Turenne), אחד הרחובות המקסימים והפחות מוכרים ברובע המארה. צילום: צבי חזנוב
ניווט מהיר
זמן קריאה משוער: 11 דקות

רחוב טורן (Rue de Turenne), הוא אחד הרחובות הארוכים במארה (שני לדעתי רק ל-Rue de Temple). למרות שיש בו לא מעט מקומות מעניינים, רוב הישראלים לא ממש מכירים אותו, להוציא אולי כמה פודיז שבאים לבקר בחנות המפורסמת של ז’אק ז’נן (Jacques Janin).

האמת? חבל מאוד, מכיוון שתמצאו כאן לא רק כמה חנויות קולינריות חשובות, אלא גם כנסייה עם ציור של דלקרואה (Eugène Delacroix 1798-1863), לא מעט מבנים מעניינים, גן נסתר בסמוך לרחוב, ועוד כמה שכיות חמדה.

במהלך נובמבר 2023 התגוררתי ממש סמוך לקצה הרחוב הזה (בדירה של אודי ברחוב Beranger), וכך יצא לי לטייל לא מעט לאורכו של הרחוב, כאשר כמעט בכל טיול גיליתי עוד איזו שכיית חמדה או מבנה היסטורי, שאיכשהו פיספסתי קודם.

את המקומות הכי מעניינים בעיני הכנסתי למסלול טיול אחד, שהולך לאורך רחוב טורן ומהווה שילוב של היסטוריה, קולינריה ואומנות.

לפני שנתחיל את המסלול אני רוצה לספר לכם מי היה אותו טורן, שעל שמו נקרא הרחוב בו נטייל היום.

על שם מי נקרא רחוב דה טורן?

אנרי דה לה טור ד’אוברן, הויקונט של טורן (Henri de La Tour d’Auvergne Vicomte de Turenne 1611-1675), היה מגדולי המצביאים הצרפתים ולכן נערץ על ידי רבים, ובהם נפוליאון.

לאנרי היה, כמו שאומרים החרדים, “ייחוס” לא קטן. מצד אביו, היה הוא נצר לשושלת La Tour d’Auvergne, לה השתייכה מלכת צרפת קתרין דה מדיצ’י (אמה באה מהמשפחה הזאת). מצד האם, הוא היה ממשפחת אורנז’-נסאו (Orange-Nassau) והיה נכדו של ויליאם “השקט”, (1533-1584), אציל פרוטסטנטי שהנהיג את המרד כנגד ספרד ושמשפחתו תהפוך בעתיד לשליטת הולנד.

פורטרט של אנרי דה לה טור ד'אוברן, ויקונט טורן מאת אחד מתלמידיו של פיליפ דה שמפן (Philippe de Champaigne). מקור ציור: ויקיפדיה.
פורטרט של אנרי דה לה טור ד’אוברן, ויקונט טורן מאת אחד מתלמידיו של פיליפ דה שמפן (Philippe de Champaigne). מקור ציור: ויקיפדיה.

למרות שאנרי יהפוך לאחד ממפקדי השדה הטובים ביותר בהיסטוריה הצרפתית, הוא גדל בתור ילד חלש וחולני, אולם רצונו בקריירה צבאית גרם לו להשקיע שעות רבות באימונים גופניים על מנת שיוכל להתגייס לצבא. ואכן, בשנת 1626 התגייס אנרי לצבא ארצות השפלה, תחת פיקודו של דודו, פרדריק הנרי נסיך אורנז’ (Frederick Henry, Prince d’Orange 1584-1647), שנלחם כנגד הספרדים.

לאחר כמה שנים בהם נלחם לצד נסיך אורנז’, החליט אנרי להלחם בצבא מלך צרפת ושם השיג את אחד הנצחונות הגדולים הראשונים שלו על ידי כיבוש מבצר ברייזאך (Breisach) בשנת 1638. בעקבות הנצחונות אותם השיג, קיבל טורן דרגת מרשאל בשנת 1643 והיה אחד האחראים, לצד הנסיך דה קונדה (Louis II de Bourbon, Prince de Condé 1621-1686), לניצחון של צרפת במלחמת 30 השנה (1618-1648).

אולם, קצת כמו אצלנו, כאשר מסתיימת המלחמה החיצונית מתחילה המלחמה הפנימית, ובצרפת החלה מלחמת אזרחים, שכונתה הפרונדה (La Fronde), על שם כף הקלע (רוגטקטה בלועזית) בה השתמשו המורדים כדי לנפץ חלונות.

מלחמה זו התחלקה לשני חלקים – הפרונדה של הפרלמנט ואחר כך הפרונדה של האצילים – ובעוד שבתחילה תמך טורן במורדים, הרי מאוחר יותר, כאשר ספרד ניסתה לנצל את מלחמת האזרחים בצרפת על מנת להשתלט עליה, הוא החליף צד וניצח את קונדה בקרב פובור סנט אנטואן (Faubourg Saint Antoine), שנערך מזרחית מאיפה שהיום נמצאת כיכר הבסטיליה (מרחק של כ-15 דקות הליכה מהיכן שמתחיל רחוב טורן).

בעקבות נצחונותיו במלחמת הפרונד, קיבל טורן מלואי ה-14 את הדרגה Marshal General, שזוהי בעצם הדרגה הגבוהה ביותר שקצינים יכולים לקבל בצבא. במהלך ההיסטוריה, רק מספר זעום של קצינים זכו לכבוד הזה. טורן המשיך להילחם בשורות מלך צרפת בשנים הבאות ואף פלש לארצות השפלה, שם החל את הקריירה הצבאית שלו.

בשנת 1675, לאחר שורה של נצחונות מזהירים כנגד כוחות האימפריה הרומית הקדושה בחבל אלזס, נהרג טורן מכדור תותח במהלך קרב סלצבאך (Salzbach). כך הגיעה לקיצה קריירה צבאית מפוארת. אם תרצו להניח זר על קברו, תוכלו למצוא אותו בארמון האינווליד, שם הוא קבור לצד נפוליאון, שכל כך העריץ אותו.

הרחוב בו נטייל היה קיים זמן רב לפני שטורן נולד, ומקורו בביוב שזרם על תוואי הרחוב. מכיוון שהריחות הפריעו למלך שארל ה-6 (שלט בין השנים 1380-1423), הוחלט לכסות את הביוב וכך החל להיווצר תוואי הרחוב שאנחנו מכירים.

טורן עצמו התגורר באחוזה שנמצאה במספר 66-70, והיא לא קיימת יותר, לצערנו. זאת הסיבה העיקרית מדוע הרחוב הזה קיבל את שמו של הקצין המעוטר, אולם לא היה זה לואי ה-14 שהחליט על כך, אלא דווקא נפוליאון ה-3, שקרא לרחוב על שם המצביא ב-6 באוקטובר 1865.

מסלול טיול לאורך רחוב טורן

את הטיול שלנו אני ממליץ לעשות ביום לא גשום. נתחיל אותו דווקא בסוף הרחוב ונתקדם עד לתחילתו, ויש לכך סיבה – שאותה תבינו מאוחר יותר.

אם אתם מתגוררים בדירה של אודי ברחוב Beranger, כל מה שעליכם לעשות הוא לעבר Rue de Turenne 134, שם מתחיל הטיול שלנו. אם אתם מתגוררים במקום אחר, אתם מוזמנים להגיע לתחנת המטרו של כיכר הרפובליק (קווים 3,5,8,9 או 11). מהכיכר לכו ב-Boulevard de Temple, עד שתגיעו לפינה בה הוא מצטלב עם Rue Charlot. לכו ברחוב, עד שתגיעו לנקודת ההתחלה שלנו (Rue de Turenne 134).

הגעתם? בואו נצא לדרך!

מפת מסלול הטיול

Tout Autour du Pain ומזרקת בושרה

הצבא צועד על קיבתו, אז אין סיבה שגם אנחנו לא נצעד עליה. זאת הסיבה שאת הטיול אנחנו מתחילים בבולנז’רי Tout Autour du Pain, שזכתה במקום ראשון בתחרות הבגט ושבעליה בנז’מין טורקייה (Benjamin Turquier), אף זכה בתחרות הקרואסון הטוב בצרפת.

Tout Autour du Pain. צילום: צבי חזנוב
Tout Autour du Pain. צילום: צבי חזנוב

מעבר לקרואסונים ובגטים, תמצאו כאן שורה של מאפים אחרים. חובבי השוסון או פום מוכנים להישבע שזהו המקום הטוב ביותר בפריז בו ניתן למצוא מאפה זה.

הלחמים של Tout Autour du Pain. צילום: צבי חזנוב
הלחמים של Tout Autour du Pain. צילום: צבי חזנוב

מכיוון שהתגוררתי ממש לא רחוק משם, אני יכול להעיד ממקור ראשון שהלחמים, אותם הייתי קונה כל בוקר, באמת מצוינים ולכן, אם כבר הגעתם עד הלום, אני ממליץ לכם בחום לקנות כאן מאפה או סנדוויץ’. אל דאגה, יש לי מקום מצוין לאכול את כל אלו מאוחר יותר (המקום פתוח כל יום בשעות 06:00-19:30, כך שאני בטוח שהוא יהיה פתוח כשאתם תבקרו באזור).

מזרקת בושרה. צילום: צבי חזנוב
מזרקת בושרה. צילום: צבי חזנוב

לאחר שיצאתם מהבולנז’רי ודאי תשימו לב שממולכם, בפינת הרחובת Turenne ו-Charlot, יש מזרקה יפה. זוהי מזרקת בושרה (Fontaine Boucherat), שנקראת על שם לואי בושרה (Louis Boucherat 1616-1699), שהיה שר המשפטים של ממלכת צרפת בין השנים 1685-1699.

מהטקסט על המזרקה ניתן ללמוד שמטרתה, מעבר לאספקת מים לתושבי השכונה, היא לציין את שלום ריסוויק (Ryswyck), משנת 1697. לצערם הרב של האירופאים, השלום הזה לא החזיק מעמד לזמן רב, וכעבור כ-3 שנים פרצה מלחמת הירושה הספרדית, שגרמה לתקופת שלטונו הארוכה של לואי ה-14 להסתיים באקורד צורם.

ז’אק ז’אנן

ממש ליד המזרקה ברחוב Turenne מספר 133 תמצאו את חנות השקולדים המיתולוגית של ז’אק ז’אנן (Jacques Genin).

למי שלא מכיר, ז’אק הוא אוטודידקט שהחל את הקריירה שלו בכלל בבית מטבחיים ולאט לאט הצליח לטפס על סולם השוקולטיירים, עד שהגיע לדרגות הגבוהות ביותר, מה שאיפשר לו להיות ספק המתוקים העיקרי של מלונות יוקרה כגון לה מריס Le Meurice.

בשנת 2008 פתח ז’אק ז’נן את החנות שלו במארה, והוא נחשב לאגדה בקרב כל חובבי המתוקים. בחנות תוכלו לקנות פרלינים ובסופי השבוע גם עוגות. אני, אישית, הכי אוהב את המרמלדה שלו (Pâte de fruits), שבינה לבין מה שמוכרים לנו בארץ, אין שום קשר. תטעמו ותבינו.

מרמלדת הפירות של ז'אק ז'נן. צילום: צבי חזנוב
מרמלדת הפירות של ז’אק ז’נן. צילום: צבי חזנוב

כך או כך, בין אם אתם אוהבים שוקולד או מרמלדה, אם כבר הגעתם עד הלום אני ממליץ בחום לקנות לעצמכם משהו, למרות המחיר הלא נמוך, כי לא כל יום מגיעים לחנות ברמה כל כך גבוהה כמו La Chocolaterie de Jacques Genin. את מה שקניתם שימו בתיק, היכן שנמצאים המאפים או הסדנוויצ’ים שקניתם קודם, ובואו נמשיך בדרכנו.

הפסל של טורן

המשיכו באותו צד של הרחוב עד שתגיעו למספר 111 (פינת רחוב Normandie). שם תמצאו פסל של ילד המחזיק בידו חרב, בעוד שרגלו נשענת על תותח.

פסלו של טורן בתור ילד. צילום: צבי חזנוב
פסלו של טורן בתור ילד. צילום: צבי חזנוב

זהו לא פחות ולא יותר מאשר טורן, שעל שמו נקרא הרחוב. הפסל נוצר על ידי לוסיין בנואה הרקול (Lucien Benoit Hercule 1846-1913), פסל צרפתי שיצר מספר עבודות עבור עיריית פריז.

בעיני יש משהו ממש מקסים ומפתיע בפסל הזה. להבדיל מפסלים של גיבורי צרפת, שנמצאים לרוב באמצע כיכר או גן, הפסל הזה נמצא על המדרכה, קרוב אל העמך שמטייל ברחוב, מה שנותן לו מידה מסויימת של אינטימיות. כמו כן, עצם העובדה שטורן לא מוצג כאן בתור אדם מבוגר, אלא בתור נער שכל עתידו לפניו, נותן מימד אנושי מאוד חזק, לפחות בעיני.

גלריית פרוטן (Galerie Perrotin)

חצו את הכביש והמשיכו עד למספר 76. תגלו שם אחוזה עירונית, שהשער שלה, הפונה לרחוב, פתוח לרווחה. היכנסו פנימה וזה המראה שתראו.

גלריה פרוטן. צילום: צבי חזנוב
גלריה פרוטן. צילום: צבי חזנוב

זוהי גלרית פרוטן, שנפתחה על ידי עמנואל פרוטן (Emanuel Perrotin), באחוזה עירונית מהמאה ה-18. תמצאו שם תערוכות מתחלפות של אמנים מודרניים שונים, שאת יצירותיהם מוכר עמנואל. אני אישית פחות התחברתי למה שראיתי בפנים, אבל מאוד אהבתי את גרם המדרגות, הפסל עם המנורות ושני התבליטים היפים על הקיר.

Église Saint Denys du Saint Sacrement

ממש ליד הגלריה, במספר 70 תמצאו את הכנסיה Saint Denys du Saint Sacrement וזוהי הכנסיה השנייה, והמוכרת פחות, שנקראת על שם סן דני, הבישוף הראשון של פריז, שראשו נכרת במונמארטר והוא המשיך ללכת עם ראשו הכרות ולהטיף (הכנסייה המפורסמת יותר היא כמובן הבזיליקה של סן דני, ולמען האמת היא לא נמצאת בפריז עצמה אלא בפרבר שלה).

הכניסה לכנסיית סן דני דה סן סקרמן, מבט אל רחוב דה טורן. צילום: צבי חזנוב
הכניסה לכנסיית סן דני דה סן סקרמן, מבט אל רחוב דה טורן. צילום: צבי חזנוב

הכנסייה הזאת נבנתה בין השנים 1826-1835 על ידי האדריכל אטיאן היפוליט גוד (Étienne-Hippolyte Godde 1781-1869), על שטח בו עמד בעבר מנזר מהמאה ה-17.

החזית של הכנסייה די פשוטה, וכתוצאה מכך לא מעט אנשים חולפים על פני הכנסייה הזאת מבלי להציץ פנימה וחבל. אתם, כמובן, לא תעשו את הטעות הזאת ותיכנסו פנימה על מנת ליהנות מהפרסקאות היפהפיות מעל המזבח.

פנים כנסיית סן דני דה סן סקרמנט. צילום: צבי חזנוב
פנים כנסיית סן דני דה סן סקרמנט. צילום: צבי חזנוב

אולם ה”שוס” האמיתי מסתתר מימינכם (בהנחה שאתם עומדים עם הגב לכניסה). שם תמצאו, לא פחות ולא יותר, ציור מקורי של אז’ן דלקרואה (Eugène Delacroix 1798-1863), המתאר את הורדתו של ישו מהצלב.

החדר שבו נמצא הציור "ישו מורד מהצלב" של דלקרואה בכנסיה סן דני דה סן סקרמן. צילום: צבי חזנוב
הקאפלה שבה נמצא הציור “ישו מורד מהצלב” של דלקרואה בכנסיה סן דני דה סן סקרמן. צילום: צבי חזנוב

הציור הזה צויר תוך 17 ימים בשנת 1844, והמשורר הגדול בודלר כתב עליו “יצירת המופת הזו שמותירה בתודעה סדק עמוק של מלנכוליה”. האם זה גם מה שאתם הרגשתם? אשמח לשמוע מכם.

ודבר אחרון לפני שנמשיך: זכור לי שמדי פעם מקיימת כאן הקהילה הפורטוגלית מעין יריד אוכל למטרות צדקה. אם יצא לכם להגיע לשם, אל תפספסו את דג הבקלה המטוגן, אחד המאכלים הפורטוגזיים המפורסמים.

הבית של לה ברוייר וגן קסום ונסתר

לאחר שסיימתם לבקר בכנסייה, לכו לבית מספר 68, שסמוך אליה. אין כאן איזו ארכיטקטורה מיוחדת, אך כאן התגורר ז’אן דה לה ברייר (Jean de La Bruyère 1645-1696).

ככל הנראה זהו פרוטרט של ז'אן דה ברייר מאת  Nicolas de Largillierre. מקור תמונה: ויקיפדיה
ככל הנראה זהו פרוטרט של ז’אן דה ברייר מאת Nicolas de Largillierre. מקור תמונה: ויקיפדיה

ז’אן דה לה ברייר, ששירת אצל הנסיך דה קונדה בתור ספרן ואחר כך עבד בחצר המלך, היה אדם מאוד מופנם אך עם עין חדה מאוד.

ספרו היחיד, Les Caractères, עוסק בחיים בחצר מלך צרפת ומנתח את הדמויות השונות שם באיזמל מנתחים. הדמויות אמנם לא מוזכרות בשמן, אולם מהר מאוד הבינו אנשי החצר מי הוא מי והספר הפך לאחד הספרים המצליחים של המאה ה-17 (בימי חייו של הסופר יצאו 9 מהדורות של הספר, שכל אחת מהן הייתה גדולה ומעמיקה יותר מקודמתה).

המשיכו לעבר מספר 60, ותמצאו שם את Hôtel d’Ecquevilly, המוכר יותר בתור Hôtel du Grand Veneur. הארמון הזה נבנה עבור בושרון, אותו האיש שהקים את המזרקה שראינו קודם, ובמהלך המאה ה-18 עבר לידיו של הדוכס מאקווילי (Hennequin duc d’Ecquevilly), ששימש בתור האחראי על הציד המלכותי (Venerie) ולכן הארמון נקרא Grand Veneur.

ככלל, לא ניתן להיכנס לארמון הזה, אולם ניתן ואף רצוי לבקר בגן שלו, ואת זה נעשה כעת. המשיכו עוד מעט קדימה ופנו שמאלה ברחוב Villehardouin. בסוף הרחוב הזה פנו שוב שמאלה ל-Rue Hesse והנה הגעתם!

גן Saint Gilles-Grand Veneur. צילום: צבי חזנוב
גן Saint Gilles-Grand Veneur. צילום: צבי חזנוב

הגן נקרא Saint Gilles – Grand Veneur, על שם רחוב סן ז’יל והארמון של אחראי הציד המלכותי, שאת חלקו האחורי תוכלו לראות שם. אם הגעתם בזמן האביב, תהינו מוורדים יפהפיים, אולם גם בשאר עונות השנה שווה לבקר בגן הזה.

אם הקשבתם לעצתי וקניתם לכם דברים טעימים ב-Tout Autour du Pain ואצל Jacques Janin, זה המקום המושלם לשבת ולאכול אותם. בתיאבון!

הבף בורגיניון הטוב בפריז ועוד מזרקה קטנה ומקסימה

לאחר שסיימתם לבקר בגן המקסים, אתם מוזמנים לחזור על עקבותיכם, חזרה אל רחוב טורן ולחצות אותו, על מנת להגיע למספרים האי זוגיים שלו.

אם אתם רעבים, את מוזמנים ללכת עד למספר 49, שם תמצאו את Café des Musées, מסעדה צרפתית לא רעה בכלל, שמגישה אוכל צרפתי מסורתי ומוקפד. אם אתם אוהבים בף בורגיניון, אתם ממש חייבים להזמין את המנה הזאת, מכיוון שכאן מגישים, כך נטען, את הבף בורגיניון הטוב ביותר בפריז.

הבף בורגיניון של Café des Musées. צילום: צבי חזנוב
הבף בורגיניון של Café des Musées. צילום: צבי חזנוב

אני מודה שאני לא מחובבי המאכל הזה, כך שקשה היה לי לשפוט אם הוא היה באמת הכי טוב בפריז, אולם אלו שאכלו איתי נהנו מאוד, ושנינו הסכמנו שהפירה שהתלווה אליו היה פשוט מצוין.

הפירה של Café des Musées. צילום: צבי חזנוב
הפירה של Café des Musées. צילום: צבי חזנוב

בין אם אכלתם ובין אם לא, אתם מוזמנים להמשיך הלאה אל מספר 41, שם תמצאו מזרקה חמודה שבמרכזה ילד קטן עומד על צדפה.

המזרקה ברחוב טורן מספר 41. צילום: צבי חזנוב
המזרקה ברחוב טורן מספר 41. צילום: צבי חזנוב

שמה של המזרקה הוא Fontaine de Joyeuse והיא נבנתה בשנת 1847. מזרקה זו, שנבנתה על ידי הפסל איזידור רומן בואטל (Isidore-Romain Boitel 1812-1860), החליפה מזרקה עתיקה יותר משנת 1671, שבעצמה היוותה אחת מבין 15 מזרקות שלואי ה-14 פיזר ברחבי העיר, על מנת לספק לתושביה מים נקיים.

הילד הקטן מייצג את מימי נהר ה-Ourcq, בהם משתמשת המזרקה, אך אני רוצה לדמיין שמדובר בטורן העוד יותר קטן, ושיבוא יום ובסוף רחוב טורן יקימו פסל של טורן המתגבר.

כיצד נראית כיכר ווז’ מבפנים?

אנחנו מתחילים להתקרב לסיום הטיול שלנו, אך נותרו לנו עוד שני מקומות לראות. המשיכו דרומה עד למספר 23, שם נמצא אוטל דה קולבר (Hôtel de Colbert). לא מדובר בארמון של שר האוצר המפורסם של לואי ה-14 (הוא התגורר צפונית לפאלה רויאל).

המזרקה של אוטל קולבר. צילום: צבי חזנוב
המזרקה של אוטל קולבר. צילום: צבי חזנוב

מדובר בקולבר דה וילסרף (Édouard Colbert de Villacerf 1628-1699), שהקים לעצמו אחוזה שנשארה במשפחת קולבר עד שנת 1755, ובמרכזה המזרקה המקסימה הזאת.

המזרקה שופצה בשנת 2011, ולצערי אפשר לראות אותה רק דרך הסורגים (אלא אם היה לכם מזל והשער נפתח). ואפרופו סורגים, חצו לצד השני של הרחוב אל מספר 14. תוכלו לראות שם מבעד לסורגים את אחת מהחצרות הפנימיות של פלאס דה ווז’.

אחת החצרות הפנימיות של פלאס דה ווז'. צילום: צבי חזנוב
אחת החצרות הפנימיות של פלאס דה ווז’. צילום: צבי חזנוב

האמת היא שבשנת 2011, אותה שנה ששיפצו את המזרקה אותה הזכרתי בפסקה הקודמת, יצא לי להתגורר באחת הדירות שהכניסה אליהן היא מהחצר הזאת.

נכון, המיקום היה פשוט מושלם וכיף היה לי להיכנס לגן הקטן והמקסים הזה מתי שרק רציתי. אולם הדירה עצמה הייתה מלוכלכת וכל כך קטנה שהדוש היה מעל האסלה, עליה היה צריך לשבת כדי להתקלח. זוועה!

זאת הסיבה שלא תמצאו את הדירה הזאת ברשימת הדירות המומלצות שלי.

וכך, במראה הקסום הזה, אנחנו מסיימים את הטיול שלנו לאורך רחוב טורן. מקווה מאוד שנהנתם לטייל בו, כפי שאני נהנתי לכתוב עליו.

רוצים לקבל מידע נוסף על המארה?

אם גם אתם התאהבתם ברובע המארה ורוצים להתגורר בו או להכיר את ההיסטוריה שלו, אני ממליץ לכם לקרוא את הכתבה לה מארה (MARAIS) – המדריך המלא למטייל.

אם אתם מחפשים עוד מסלולי טיול במארה הנה כמה אופציות לא רעות:

צבי חזנוב (הפרנקופיל). צילום: לירן הוטמכר

נעים מאוד שמי צבי חזנוב (הפרנקופיל), בעל תואר ראשון ושני בתרבות צרפת ויחסים בין לאומיים מהאוניברסיטה העברית, ומאוהב בצרפת ותרבותה מאז שאני ילד. את הידע שצברתי ואת האהבה אני שמח לחלוק אתכם כאן.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​

אהבתם את הכתבה?

מוזמנים לספר לחברים שלכם

ניווט מהיר
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!

דילוג לתוכן