יאן קוברר ילד הפלא הצרפתי. צילום: פאני רוטשטיין
זמן קריאה משוער: 8 דקות

הגעתי לעיר המדהימה הזו לחמישה שבועות, לחוות אותה, לגור בה, לשוטט בה וגם ללמוד פאטיסרי. חובבני.
לעצמי.
עוד חלום שסימנתי עליו v.
החיים קצרים וצריך לסמן v’s מהר וכמה שיותר.
לגור בפריז.
לקום בבוקר ולדעת איפה המטרו שלך, להגיע לפטיסרי שלך, לעבור בערב בבולונג׳רי שלך ולאסוף את הבגט, ללכת לשוק השבועי ולדעת מה הפירות והירקות העונתיים.
פה.
עכשיו.
ובכל יום, אני חוצה את הריבולי, נעמדת מול ההוטל דה וויל, המפואר והגדול, לא שוכחת להתפעל, שוב, מגיעה עד הנהר, אומרת בונג׳ור עם שתי נשיקות בלחיים ומתחילה את השיעור.
(בכל זאת לקחת פה מספיק שיעורים אז רוב המורים מכירים אותך).

ואחרי חמישה שבועות אני מחליטה לצאת לסיור קונדטוריות באזור המארה, שהוא הרובע בו גרו יהודים והיום הוא רובע יוקרתי, תיירותי מאוד. עדיין יש בו עסקים יהודים (בעיקר ברחוב הראשי שבו ובענף הטכסטיל והאקססוריז בשולי הרובע).
ובשל כך, אני מחליטה לשלב אל תוך סיור המתיקות שלי גם את ההיסטוריה היהודית הצרפתית.
בולנג׳רי אני משננת לעצמי הוא מקום בעיקר של לחם ומאפי בוקר,
פטיסרי הוא מקום של עוגות רושם.
ואני יותר מכל: בולוג׳רי.
כי מכל המאפים המדהימים שמציפים אותו כל יום וכל היום, אני מחבבת בעיקר את מאפי הבוקר הנקראים Viennoiseries.
העיר הזו בשבילי היא גן עדן.
יש ימים שאני לא אוכלת דבר.
כלומר אוכלת: מאפים.
כל היום.
ועוגות.

כשהגעתי לכאן חשבתי בתמימות שאוכל לעבור על כל הפטיסרי והבולונג׳רי ולהכיר ולטעום מכולן, אבל ככל שהתארכו הימים כך התארכה הרשימה והבנתי שמדובר במלחמה אבודה. העיר הזו מלאה בהן כל כך, עשרות, מאות ואולי גם אלפים.

ואני מכוונת רק לאלה ששמם יצא למרחקים, שהטביעו חותם, שבלטו בתחומן והביאו חדשנות לעולם המתוק הצרפתי.
לפעמים הן בסמטאות קטנות ונסתרות, לפעמים ברחובות גדולים והומי תיירים, לפעמים בכיכרות, בקרנות רחוב וכולן יחד אורגות סיפור מתוק של עולם האפייה הצרפתי בעיר הכי מתוקה בעולם.
אני מלקטת אותן, מסדרת על המפה ויוצאת לדרך מצוידת בסקרנות, מצלמה ותיאבון גדול.

מפת סיור הפטיסרי והבולנז’רי ברובע המארה שבפריז

מסלול הליכה: 1.5 ק״מ
מטרו: סיינט פול (Saint Paul) קו מספר 1

Aux Merveilleux de Fred

אני מתחילה בפטיסרי קטן לא רחוק מהנהר, צנוע ושקט.
בפטיסרי הזה מכינים עוגיות שנקראות מארוויליוז (נהדרות).
מדובר בעצם בשתי עוגיות מרנג, שמחוברת זו לזו באמצעות קרם.
עד כאן זה סוג של מקרון.
פרד לוקח את היופי הזה ועוטף אותו בקצפת מתוקה ועדינה ומעליה מתיז שבבי שוקולד לבן, עוגיות נהדרות, קוקוס קלוי, אגוזים קלויים ומתפצפצים וטעמים נוספים.
כשאתה נוגס בעוגייה הזו, בא לך כל המרנג הנפלא לתוך הפה, ביחד עם עדינות הקצפת ופצפוצי האגוזים או השוקולד, הוא יימס לתוך הפה שלך, במידה ובמרקם שמרנג צריך להיות.
אלוהים, אני יכולה לאכול 10 כאלה ולא להרגיש.
נהדרות.
העוגיות הללו נקראות כך, לכבוד נשות המהפכה, שלחמו כתף אל כתף עם אהוביהן וגם בעתות הללו לא שכחו להיות נשיות, רומנטיות ולחלום על פרפרים ופרחים ואהבה.
הנשים האלה הן ה Merveilleux
כמו המרנג – גם אני נמסה.
מהסיפורים. מהטעם.
פרד גם אלוף העולם בבריושים. יש לו משפחתיים או אישיים, עגולים או מאורכים.
בריוש היא בעצם לחמנייה עשירה בביצים וחמאה שמתנהגת כמו עוגה חלומית.
מפרד אני יוצאת ופונה שמאלה, עוד שתי דקות ושם בפינה מוזיאון השואה.

כתובת: 24 Rue du Pont Louis-Philippe

מוזיאון השואה – Mémorial de la Shoah Paris

https://youtu.be/c2C_yj_b8WQ

גם מוזיאון השואה, כמו הרבה מבנים יהודיים פה מאובטח באבטחה כבדה מאוד. מטורפת.
גלאי מתכות וחיפוש מדוקדק כמו בשדות התעופה. לא פחות.
המוזיאון הזה קטן ואיכותי וכבר בכניסה מקבלת את פנינו תמונתה של סימון וייל, שלא מזמן נקברה בפנתיאון בטקס ממלכתי רב רושם.
סימון וייל היתה שרת הבריאות של צרפת וניצולת שואה וידועה בעיקר בשל מלחמתה למען זכויות נשים.
וייל היתה גם יהודיה.
על קירות מוכספים מוטבעים שמות הנספים והסיור הקצר במוזיאון מחבר בכאב את המציאות להיסטוריה.
אני נכנסת גם לאוהל היזכור של המוזיאון הזה, שמזכיר לי את זה ביד ושם.

כתובת: 17 Rue Geoffroy l’Asnier

Le Petit Versailles du Marais

החזרה לרחובות הקטנים ולסיור שלי מהיר יחסית. כמו בחיים. המציאות חזקה יותר מכל. עוד שתי דקות ואני ברחוב Tiron. שם ברחובות הקטנים התחוללו קרבות בין המהפכנים למשמרות המלוכה. שם שעטו סוסים, נערכו הפגנות ונערפו ראשים. אפשר עוד לראות בניין או שניים מהתקופה עומדים על תילם.

היום ברחובות הללו, שורר שקט נעים ובמקום יש חנויות של מעצבים ואמנים, ותנועת התיירים בהם דלילה יחסית. השף קונדיטור וואברט הוא MOF. זה התואר הכי גבוה שניתן לקבל בצרפת. זהו תואר למצויינות. כל שף פטיסייר שואף להגיע אליו. אחת לארבע שנים הוא עומד למבחנים מדוקדקים, מקצועיים ומחמירים ואם עמד בהם – יחודש התואר שלו.

לה פטיט וורסאי בולונג׳רי קטן ועתיק במארה. יאן קוברר ילד הפלא הצרפתי. צילום: פאני רוטשטיין
לה פטיט וורסאי בולונג׳רי קטן ועתיק במארה. צילום: פאני רוטשטיין

בכלל, הצרפתים מתייחסים בכובד ראש לתארים אלו ואצל חבריי הפריזאיים, בזמן ארוחות הערב, נערכים לא פעם דיונים ארוכים ומעמיקים שנוגעים לפטיסרים, לשוקלטיירים ולשפים. הם ידונו עמוקות בטעמים החדשים של המקרון של פייר הרמה, יטעמו אותו ויגלגלו אותו על לשונם, ינסו לזהות האם הוא עולה בטעמו על הסדרה הקודמת. דיונים דומים נערכו לגבי עוגת המילפיי של קלייר דאמון או עוגת הלימון של יאן קוברר. הלוואי עלינו. הפרסום של וואברט הוא בעיקר בשל מאפי הבוקר שלו, הבגטים והפאלמיירים (האזניים המקורמלות מבצק עלים).

כתובת: 1 Rue Tiron

רחוב ריבולי

מוואברט אני יוצאת ועולה לריבולי, עוד דקה, רמזור ירוק אחד ואני בצד השני של ריבולי. שהוא הרחוב העסוק ביותר והמסחרי ביותר בפריז. ריבולי מתחיל בסמוך לכיכר הבסטיליה ומסתיים בכיכר קונקורד, שהיא השער לשדרות הכי מפורסמות בעולם : שדירות הניצחון.

בדרך בריבולי עוברים מונומנטים חשובים כמו ארמון הלובר, מוזיאון האפנה וגני טוליירי, מפה גם פונים לווילאג׳ סיינט פול המקסים ולכיכר ווז׳ הקטנה והיפה. בריבולי מספר 14 עוצרת, ונכנסת ללרניקול.

Georges Larnicol

https://youtu.be/Jt_o9rYxAZo

לרניקול הוא שוקולטייר מברטאני שבצרפת. ברטאני מפורסמת בעיקר בשל החמאה המשובחת שלה. משם מגיעים הקרפים והגאלטים הנפלאים ושם, אוהבים את המתוק שלהם – מלוח. למאפים ולבסקוויטים המיוחדים שלהם, הם מוסיפים מידה עדינה של מלח, שמעשיר את הטעמים. פה אני טועמת ממרח שוקולד שקדים עם מלח ים. מדהים.

לרניקול שוקולטייר שעובד עם מלח מברטאני. צילום: פאני רוטשטיין
לרניקול שוקולטייר שעובד עם מלח מברטאני. צילום: פאני רוטשטיין

פה אני גם טועמת את המאפה הבראטוני המפורסם הקווינאמאן, שהו בצק שמרים-עלים (כמו של הקרואסון) עשיר בחמאה ועתיר סוכר, שנאפה בחום גבוה מאוד, מה שממיס את הסוכר והופך אותו לקרמל ואת המאפה לשחום, קרמלי ונהדר.
גם לרניקול הוא MOF ויש לו סניפים בכל צרפת.

כתובת: 14 Rue de Rivoli, 75004 Paris, France

בית הכנסת אגודת הקהילות

זהו בית הכנסת של המארה, גם הוא סגור ומסוגר. בכלל, כדאי לדעת שבצרפת לא ניתן להיכנס סתם כך למוסד יהודי או לבית הכנסת. יש חובה לתאם מראש ופעמים רבות התיאום לא יוצא לפועל. בית הכנסת ב Rue Pavée בן 120, והוא משתלב בארכיטקטורה המקסימה שפה. רק מגן דוד וכתובת בעברית שטבועים באבן מעידים על היותו סינאגוג.

כתובת: 10 Rue Pavée

האקליירים של אדם כריסטוף (L’Éclair de génie)

די צמוד לבית הכנסת, חנות קטנה ומתוקה שציורי הקיר שלה מבחוץ הם ילדותיים משהו ואותי הם מכניסים לעולם האגדה.
זהו סניף של אחד אדם כריסטוף שהוא כוכב עליון בצרפת. מעבר לעובדה שהוא חתיך הורס, אדם כריסטוף לקח את האקלייר הקלאסי והניח אותו במרכז הפאטיסרי.

הוא הלביש אותו בגוונים עזים של פטל ומשמש, צבע אותו בצבעים של זהב, נחושת וכסף והטריף את הצרפתים.
התורים הארוכים בסניפים שלו מעידים שלא רק הצרפתים מטורפים עליו. כריסטוף מקפיד להכין קולקציות שמתאימות לקיץ והם מאופיינים בטעמים קלילים, חמצמצים ובהירים וקולקציית חורף שהיא כבדה יותר. הכי כיף שאפשר לקנות חפיסה ובה 4 אקליירים קטנים בטעמים שונים וליהנות מכל העולמות.

מבוטיק האקליירים אני ממשיכה עוד דקה או שתיים ונכנסת לרחוב הכי יהודי במארה.

כתובת: 14 Rue Pavée, 75004 Paris, France

רו דה רוזייה (rue des Rosiers)

פה יש מסעדות ואוכל כשר, מאפייה כשרה, חנות יודאייקה, חנות סבון, המזנון של אייל שניֿ, קצביות ומעדניות וגם חנות פאלאפל אחת שמושכת אליה תיירים מכל העולם, ובכל סוף שבוע ניתן לראות תורים ארוכים מאוד של תיירים ומקומיים שממתינים לאכול מנת פלאפל, אותה הם אוכלים במזלג. הפאלפל הזה סבבה אבל אני אישית מעדיפה את זה של מרדכי בפתח תקווה.

יאן קוברר (Yann Couvreur)

לפני זמן מה, במרכז הרחוב, פתח ילד הפלא של הפטיסרי, יאן קוברר, פטיסרי משגע. משגע.
העיצוב, הדלפקים שמשקיפים לרחוב, הקונדטוריה והאוכל. קוברר לקח את הפטיסרי הקלאסי ונתן בו סימנים מודרנים.
אני טועמת טארט לימון יפהפה ונהדר, עליו מחליט קוברר להניח מספר עלי כוסברה.

יאן קוברר ילד הפלא הצרפתי. צילום: פאני רוטשטיין
יאן קוברר ילד הפלא הצרפתי. צילום: פאני רוטשטיין

איך זה? לא יודעת. הטארט משגע, עניין הכוסברה צריך להיבדק שוב. בעצם למה לא? גם בבישול לימון הולך נהדר עם כוסברה.

כתובת: 23bis Rue des Rosiers

Pierre Hermé

יש מישהו בעולם שלא יודע מהו המקרון? שלא יודע מיהו פייר הרמה? נדמה לי שהדבר הראשון שעושה כל תייר, מיד אחרי שנחת בפריז, הוא לאתר סניף של פייר הרמה. הסניפים שלו לא גדולים אבל התחושה היא של כניסה למוזיאון אולי למקדש. הכל מוקפד עד הפרט האחרון. תצוגת העוגות הנפלאה, הצבעים, האריזות, המוכרות הנאות והאופנתיות.
חוויה מדהימה בכל פעם מחדש.

גם לו יש קולקציות עונתיות ומבחר טעמים מטורף, חלקו לא רגיל. אני משתגעת על המקרון בטעמי פסיפלורה ושוקולד לבן לו הוא נתן שם אקזוטי: מוגאדור. פייר הרמה גם הגה את המאפה שהוא קורא לו דו-מילפיי. לא אלף עלים. אלא אלפיים עלים. הקרם קרמלי ועשיר ומעל: שקדים מקורמלים. עשיר, טעים ואי ובהחלט מיוחד. האם הרגשתי שיש 2,000 עלים במקום 1,000. לא נראה לי.

בעיר יש מתחרה רציני למקרונים של הרמה והוא לאדורה – או ההפך (הפריזאים נחלקים בין לאדורה להרמה).

כתובת: 18 Rue Sainte-Croix de la Bretonnerie.

Une Glace à Paris

ממש מול פייר הרמה חנות גלידה קטנה שלה עוד סניפים ובעיניי היא הטובה בעיר. אני יודעת שתיירים אוהבים להתגודד בתורים ארוכים בסניפים של אמורינו אבל זו… זו נפלאה. והיום אני טועמת את הלוונדר.

כתובת: 15 Rue Sainte-Croix de la Bretonnerie.

Maison de la Prasline Mazet

מפייר הרמה אני ממשיכה לרו דה ארשיב, שם הארכיון הלאומי הצרפתי. מבנה מרשים מאוד עם חצר גדולה. מול הפסאדה הצהובה אני נעצרת ונכנסת למאזט שהם אלופים בכל מה שקשור לקרמל. שוקולד וקרמל, סוכריות וקרמל, עוגיות וקרמל. הכל וקרמל. טעים פה ויפה. עוד חבילה עושה דרכה לתיק הגב שלי שהולך ומכביד.

כתובת: 37 Rue des Archives

Pain de Sucre

מרו דה ארשיב פונה שמאלה לרחוב רמבאטו שהוא עורק ראשי שמתחיל ליד כנסיית סיינט אוסטיש ברובע 2 ונגמר ברחוב פרנסואז בורג׳ה האלגנטי במארה. פה יש סיפור זוגי של מתוק ומלוח. הוא – עושה מלוחים ואוהב להשתמש בעשבי תיבול כמו טרגון ורוזמרין. היא – אחראית על המתוקים. ויש להם גם מקום קטן שצופה לרחוב, שם אפשר לכרסם בנחת את מאפה העגל בטרגון שלקחתי ולהציץ לרחוב.

פאן א סוכרה הוא על המלוח והיא על המתוק. פאני רוטשטיין
פאן א סוכרה הוא על המלוח והיא על המתוק. פאני רוטשטיין

כתובת: 14 Rue Rambuteau

Musée d’art et d’histoire du Judaïsme

בקרבת הפטיסרי של בני הזוג מוזיאון ההיסטוריה היהודית של צרפת. גם פה אני נדרשת לפתוח תיקים, לעבור גלאים, ומחסומים ולהיכנס למבנה המפואר שיש לו פאטיו שמש לא קטן. שם במוזיאון פריטים המסמנים את ההיסטוריה היהודית בצרפת.

המוזיאון להסטוריה יהודית במארה. צילום: פאני רוטשטיין
המוזיאון להסטוריה יהודית במארה. צילום: פאני רוטשטיין

שחזור של בתי כנסת מרחבי אירופה, מצבות אבן שבורות עם כתובות בעברית, פרטי אמנות, יודאייקה, שאגל אחד או שניים. מהמוזיאון אני חוזרת לרמבאטו שנמצא במרחק של דקת הליכה. יש לי עוד תחנה מתוקה אחרונה.

כתובת: Hôtel de Saint-Aignan, 71 Rue du Temple

Pralus

הפסאדה של פארלוס וורודה כמו רוצה לספר את סיפור הנוגט והפרלינה של המקום. הנוגט והפרלינה הוורודים שנכנסים אחר כבוד לבריושים העגולים והורדרדים של פראלוס, נמסים בחום התנור ובתפיחת הבריוש השחום והבוהק ונצברים בתחתיתו. וכשאתה נוגס בבריוש אתה לא מבין מאיפה באות החגיגות לתוך הפה שלך.

חגיגות יום הבסטיליה. לא פחות. איזה יופי. איזה שילוב נהדר.

כתובת: 35 Rue Rambuteau

הגינה על שם אנה פראנק

עכשיו אני כבר עייפה ושבעה למדיי, עוד כמה מטרים ברמבאטו, שמאלה לתוך כניסה ירוקה וצדדית – והנה אני בגינה המקסימה והשקטה על שם אנה פראנק.

כתובת: 14P Impasse Berthaud

מחפשים עוד מידע על המארה?

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!