השנה היא 1798. גנרל בונפרט בן העשרים ותשע, עטור תהילת הניצחונות מן המסע באיטליה, נשלח ע”י הדירקטואר השולט בפריז לכבוש את מצרים על מנת ליצור תריז יבשתי בין אירופה והבריטים השולטים בהודו, ויש אומרים על מנת להרחיק כוכב עולה זה ככל הניתן מן הזירה האירופאית. הוא חוצה את הים התיכון, כובש בדרכו את מלטה, חומק בעור שיניו מעיניו של הצי הבריטי בפיקודו של אדמירל נלסון, נוחת במצרים אך שם מתחיל העסק להסתבך…
הדרך מאלכסנדריה לקאהיר קשה ביותר. המדים של החיילים הצרפתים אינם מתאימים לחום הלוהט של הקיץ במדבר המצרי. בארות המים הורעלו. חיילים מתייבשים ונופלים בהמוניהם. והבדואים מזנבים בנחשלים. וזה הזמן אותו מוצא גנרל זונו, חברו של נפוליאון עוד מימי המצור על טולון, לגלות אזנו בדבר שכל פריז כבר יודעת – דבר בגידתה של ג’וזפין. נפוליאון רותח מזעם והוא נשבע כי יתגרש מג’וזפין מיד כשישוב לצרפת. והוא יכתוב ביומנו:
את אינך קשורה בי עוד, כלל וכלל, ג’וזפין. אילו היית קשורה בי היית מודיעה לי מבעוד מועד כל מה שנודע לי מפיו של ז’ונו. אכן לזה חבר יקרא! נוסף על כך, הנני במרחק שש מאות מילין. היה עליך לגלות לי זאת, ג’וזפין. לבגוד בי ברמייה שכזאת? ארורים יהיו! אני אשמידם! את אלה הטרזנים, לבני פנים, עוגבים אלה.
ובאשר לה? הגט, כן הגט! גט בפומבי שיחולל רעש. זאת היא אשמתך ג’וזפין. היה עליך לגומר לי זאת. תהילתי? צחוק היא! מה לא הייתי נותן תמורת תגלית שז’ונו שיקר. עד כדי כך אוהב אני אישה זו. אם את אשמה ג’וזפין! יפריד בינינו הגט אחת ולתמיד!. איני מוכן להיות ללעג ולקלס בפי כול ריקא ופוחז בפריז.
האם פולין בליז יכולה להחליף את ז’וזפין?
ברגע זה הותרו חרצובות נאמנותו של נפוליאון לג’וזפין והוא ירשה לעצמו להכניס למיטתו כל אישה שיחשוק בה. הוא דוחה את הנשים המצריות שהוצעו לו בשל משמניהן, אולם נותן עינו באישה צרפתייה, מרגריט פולין בליז (Margurite Pauline Bellise) אשתו של סגן Foure’s, קצין יפה תואר מן הגדוד העשרים ושניים של הפרשים הקלים. מאדאם פורה הייתה אחת מן הנשים שהוברחו למצרים, כשהן מחופשות במדי גברים, על מנת להצטרף לבחירי ליבן.
ואז עושה נפוליאון מעשה המזכיר את מעשה דוד באוריה החיתי. הוא משגר את סגן פורה לצרפת במשימה חשובה כביכול – למסור מכתב לדירקטואר בפריז. ואז, כאשר סגן פורה יוצא בהול מקהיר לאלכסנדריה שם יעלה על ספינה שפניה לצרפת, עורך נפוליאון נשף במועדון הטיבולי ברובע אזבקיה בקהיר, אשר הוקם ע”י הצבא כחיקוי למועדון המקורי בפריז. מאדאם פורה תשב לצידו, ואז מתוך גולמניות מעושה ישפוך נפוליאון קנקן מים על שמלתה. כשהוא מלא התנצלות הוא מלווה את מדאם פורה לחדר צדדי על מנת לעזור לה להסתדר. השניים יחזרו לאחר שעה ארוכה כשחיוך מרוח על פניה של מדאם פורה מאוזן לאוזן.
בינתיים לוכדים הבריטים את ספינתו של סגן Foure’s, וביודעם את המתחולל בקהיר הם מחליטים לחמוד לצון לנפוליאון ומחזירים את סגן פורה למצרים. גנרל Marmond, המפקד הצבאי באלכסנדריה מנסה לעכבו אולם נפשו של סגן Foure’s יוצאת לאשתו, והוא ממהר לקהיר רק על מנת למצאה בזרועותיו של המפקד העליון.
השניים מתגרשים ומדאם בליז תיראה מעתה בגלוי בחברתו של נפוליאון. ותתגורר עמו בארמונו של אלפי-ביי, אשר נפוליאון אימץ אותו כמשכנו. היא גם לובשת את מדיו והחיילים מתלוצצים ואומרים: “הנה בא הגנרל שלנו”. היא גם תכונה בפיהם קליאופטרה. כל זאת למגינת ליבו של אג’ן דה-בוהרנה, בנה של ג’וזפין, אשר התלווה למסעו של נפוליאון למצרים.
נפוליאון אף התכוון להינשא למדאם בליז אם תביא לו ילד. אולם היא אינה נכנסת להיריון. ונפוליאון נשמע אומר: “האידיוטית הקטנה אינה יודעת אפילו להביא ילד” וכאשר גונבו הדברים לאוזניה של מדאם בליז היא תאמר: ” מי יודע מי הוא האידיוט?”.
אחרית הדבר
נישואים אמנם לא נולדו מקשר זה אולם נפוליאון ידאג לה בהמשך חייו כפי שדאג לייתר מאהבותיו. הוא ישיאה לאדם עשיר, אשר ישאיר לה ירושה נאה ומאדאם בליז תתגלה כאשת עסקים מוצלחת בזכות עצמה. היא תכפיל ותשלש את הונה. היא גם תתגלה כבעלת כשרון כתיבה ותפרסם כמה רומנים. מדאם בליז תלך לעולמה בשנת 1869, בהיותה בת 92, צלולה לחלוטין, ולמגינת ליבם של ההיסטוריונים, תשרוף לפני מותה את מכתביו של נפוליאון על מנת לשמור על הדיסקרטיות.
כמה מילים על ארז לבנון והעמותה הישראלית לחקר נפוליון
הנני ירושלמי מלידה (1950). עורך דין במקצועי, וההתעסקות בנפוליאון היא אחד מתחביבי לצד פבוריטים נוספים כמו היינריך היינה שחי בפריז 26 שנה עד למותו (קבור במונמרטר).
מעריץ גדול של הספרות הצרפתית של המאה התשע עשרה – שם נותרתי תקוע. עדין לא הגעתי למאה העשרים.
העמותה הישראלית לחקר נפוליאון ותקופתו נוסדה בישראל ב-1997 ע”י פרופ’ מרדכי גיחון ז”ל מאונ’ תל-אביב.
מאז ועד היום היא קיימת באורח פלא ומקיימת פעילות שנתית סדירה, בעיקר בצורת מתן הרצאות מדי חודש בנושאי נפוליאון ותקופתו, לצד סיורים בעקבות מסע נפוליאון בארץ ישראל.
בין חברי העמותה נמנו אחד ממדעני הגרעין הישראליים, רמטכ”ל לשעבר, אחד מגדולי מנתחי המוח בישראל (שמות חסויים כמובן).
בנוסף, העמותה קיימה כנסים בינלאומיים בישראל בהשתתפות חוקרים ידועים מחו”ל. עד כה התקיימו כנסים בנושאים: “מאתיים שנה למסע נפוליאון בא”י” (ב- 1999), נפוליאון והיהודים – מאתיים שנה לכינוס הסנהדרין בפריז” (ב-2006), “מאתיים שנה לקרב ווטרלו” (2015)…
העמותה מסונפת לאגודה הנפוליאונית הבינלאומית מיסודו של בן-וידר ז”ל, יהודי קנדי, אשר תרם ממרצו הבלתי נדלה ומכספו לקידום הנושא. הוא פרסם גם מספר ספרים בנושא ביניהם: “רצח נפוליאון”, אשר תורגם לעברית.
העמותה הבינלאומית מקיימת מדי שנה כנס באחת ממדינות העולם. עד כה התקיימו כנסים באיטליה, צרפת (כמובן), מלטה, קורסיקה, גיאורגיה, רוסיה, ספרד, אירלנד, קובה (שם מצוי אחד המוזיאונים הנפוליאונים החשובים בעולם אשר נוסד לפני המהפיכה ע”י יהודי בשם וולף), גרמניה, הולנד ועוד היד נטויה.
נשמח לצרף חברים חדשים, והמתעניינים יוכלו לפנות לכתובת המייל שלי (erez@erez-law.co.il).
ואדגיש, העיסוק בנפוליאון הוא רק בגדר תחביב אצלי ואינו מחלה.
