כחול הזקן חברה השטני של ז’אן דארק מאת יגאל ליברנט

חיפוש באתר
תכנון טיול לצרפת

אלו האתרים בהם אני משתמש כשאני מזמין כרטיסי טיסה לצרפת:

Xplorer – אתר ישראלי נהדר שמאפשר להשוות בין טיסות ועוזר לכם למצוא את הטיסות הכי משתלמות גם אם הן לא תמיד הכי זולות.

Momondo – עוד מנוע חיפוש טיסות מצויין שמשווה מחירים בין לא מעט חברות טיסה וספקים.

Kiwi – יודע לחבר בין טיסות לואו קוסט. מאפשר להגדיר טווח תאריכים, רדיוס שדות תעופה, ולחפש ללא יעד או תאריך מוגדרים. יש לו גרסה מלאה בעברית.

Expedia – באתר הזה יש מידי פעם דילים לא רעים כך ששווה לחפש שם טיסות.

כנסו לדף המלונות שם תמצאו המלצות של פרנקופילים שביקרו בפריז פעמים רבות. לא מצאתם מקום שמתאים לכם? אז אני ממליץ בחום לבדוק את האתרים הבאים: 

Hotels Combined

Agoda

Travelor

Booking.com

Hotels.com

Expedia

אם אתם מחפשים המלצות על דירות מצויינות, אני ממליץ לכם להיכנס לדף דירות הנופש בפריז שלי.

אם לא כל הדירות שמצאו חן בעיניכם תפוסות אתם מוזמנים לחפש ישירות ב Booking.com או ב Agoda (בשני האתרים הללו ישנן דירות להשכרה לצד מלונות ולהבדיל מ AIRBNB הם לא לוקחים עמלה על הזמנת החדר).

מחפשים מידע על מוזיאונים כגון הלובר והאורסיי, אטרקציות כגון שער הניצחון או פעילויות כיפיות כגון שיט על הסיין? ואספתי בשבילכם את כל המידע על המוזיאונים הכי חשובים בפריז ותוכלו למצוא אותו בדף המוזיאונים והאטרקציות של פריז.

אם אתם רוצים לדעת מה הם התערוכות המומלצות שרצות כרגע בפריז אתם מוזמנים להיכנס לדף התערוכות שלי שמתעדכן בממוצע אחת לחודש.

אם אתם מחפשים מידע על ארמון וורסאי, דיסנילנד פריז או טיול יומי מחוץ לעיר האורות אתם מוזמנים להיכנס לדף האטרקציות מחוץ לפריז.

במיוחד בשבילכם יצרתי את דף המופעים והקברטים בפריז בו ניתן למצוא מידע על המולן רוז’, הלידו ומופעים נוספים, אשר ישדרגו את החוויה הפריזאית שלכם.

אתם מוזמנים לבקר בדף המסעדות המומלצות שלי. כמו כן אני ממליץ בחום להזמין מקום במסעדה שאותה בחרתם דרך אתר The Fork ועל ידי כך לחסוך עד 50% ממחיר הארוחה.

מניסיון שלי אתר Rental Cars ואתר Expedia מציעים את הדילים הטובים ביותר אז הייתי מתחיל את תכנון הטיול מלבדוק אותם

פריז למטייל
צרפת למטייל
תרבות צרפת
כתבות שפרנקופילים אהבו
Truly Scary Child Serial Killer: Gilles De Rais

לפני בדיוק 577 שנים, ז’יל דה רה (Gilles de Rais), אשר שמו המלא הוא ז’יל מֹונְמוֹרַנְסִי-לָאוְוָאל, מרשל של צרפת, הברון דה רה, רוזן דה בריאן, אדון ד’אינְגְראן ודה שאנטו, חברה לנשק הקרוב ביותר של ז’אן ד’ארק וגיבור צרפתי לאומי בזכות עצמו, עלה על המוקד בעיר נאנט, נקשר לעמוד, והתליין חנק אותו לעיני ההמון.

לפני שנמשיך, כבר נרשמת לעלון שלי?

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע.

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלך או להעביר אותו לגורמים אחרים.

לצדו נחנקו גם שני מקורביו, אנרי גריאר ואטיין קורילו, וגופותיהם נשרפו לאפר. גופתו של דה רה נשרפה באופן סמלי – על-פי הסיכום המוקדם עם משפחתו, היא רק נחרכה קלות ולאחר מכן הורדה מן המוקד ונקברה במנזר הכרמליטי בפאתי העיר. המרשל המהולל נחקק בזיכרון העממי בתור “כחול הזקן”, והונצח ביצירתו המצמררת של שארל פרו.

חברה של ז’אן דארק וגיבור מלחמת מאה השנים

יש להניח שהצרה של זי’ל הייתה רצונו היוקד להיות מיוחד, הוא לא הסתפק בחיי פיאודל עשיר ורם-מעלה, אלא ביקש לזכות בתהילה ייחודית. תחילה, בתור אביר עשוי ללא חת: כבר בגיל 16 הוא חילץ את הדוכס של ברטאן מידי הברונים המורדים שלו. הדוכס אסיר התודה הוא שהציג אותו בפני הדופאן, שהיה לימים למלך שארל השביעי. ז’יל לא נח על זרי הדפנה אחרי שהפך לגיבור מלחמת מאה השנים, לאימת האנגלים והבורגונדים, לחברה לנשק של ז’אן הבתולה (שלו, אגב, היא חבה את חייה, כאשר כותרה בידי האנגלים אגב המצור על אורליאן). דה רה הפך למרשל של צרפת, וזכה לאות כבוד ייחודי למדי – הותר לו להקיף את סמל משפחתו בסמלי מלכות צרפתיים – שושנים זהובות על רקע כחול. ככשמע שז’אן ד’ארק נפלה בשבי, הוא קיבץ כוח צבאי ויצא לחלצה, אבל איחר, ונראה שהזעזוע הזה פגם במשהו בתוכו.

שרידי טירתו של ז'יל דה רה
שרידי טירתו של ז’יל דה רה. מקור צילום ויקיפדיה.

התנהלותו מתחילה להשתנות: הוא הופך לבזבזן אדיר: בונה כנסייה מפוארת באורח מוגזם ועובר הסבה מקצועית למפיק תיאטרלי – יוזם העלאת הצגה יחידה במינה, שנועדה להנציח את זכרה של ז’אן ד’ארק ואת רגעי השיא שלו עצמו: “המיסתריה על המצור של אורליאן”, אולי ההצגה היקרה בהיסטוריה, עם 140 שחקנים ו-500 ניצבים, עם תלבושות ותפאורה יקרות להדהים.

ההוצאות שמו את משפחתו על גבול פשיטת-רגל וגרמו להרמת גבה גם מצד החצר המלכותית – בשנת 1435, המלך נעתר לתחנוני קרוביו של דה רה ואסר על נתיניו לנהל עמו עסקים, כשעל המרשל עצמו ועל מפקדי הטירות שלו נאסר למכור אותן או כל נדל”ן אחר שעומד לרשותם. דה רה נאלץ לעזוב את המחוזות המצייתים ישירות למלך צרפת ועבר לנחלותיו בברטאן, שם הצווים הללו לא נאכפו מפאת האוטונומיה של הדוכסות.

כחול הזקן כורת ברית עם השטן

כאן, מתחיל שלב חדש בחייו של המרשל, אחרי שלא הלך בטוב, עם אבירות, בניית כנסיות והצגות תיאטרון, ילך ברע – דה רה גמר אומר לכרות ברית עם השטן: הוא ניסה לשקם את הונו באמצעות אלכימיה, מגייס לשירותו “מומחים” לעניין, אבל התוצאות, אפעס, היו מאכזבות.

הרוגז של דה רה הלך וגבר, והתפרצויות הזעם שלו הביאו על ראשו את האבדון: באמצע מאי 1440, הוא פותר סכסוך רכוש באמצעות תקיפת אנשי הדוכס, וכן בכליאתו של כומר שהופקד על הטירה שהמרשל ביקש לנכס לעצמו – הדבר שם אותו על הכוונת הן מבחינת דוכס ברטאן והן מבחינת אנשי הכנסייה.

אחרי חקירה מקבילה של האינקוויזיציה והשלטונות החילוניים, דה רה הואשם בכפירה, בפולחן השטן, בחילול קודש, ובאינוס, בביצוע מעשי סדום וברצח מזוויע (לאו דווקא תמיד בסדר הזה) של מאות ילדים. אחרי תחילת החקירה, איכרים מן הסביבה התחילו לנהור אל שלטונות ולדווח על ילדיהם שנעלמו לאחר שנראו לאחרונה סמוך לטירותיו של המרשל. דה רה ואנשיו נעצרו באמצע ספטמבר והמשפט עצמו נפתח ב-15 באוקטובר 1440.

משפטו של ז'יל דה רה
משפטו של ז’יל דה רה “כחול הזקן” – מקור תמונה ויקיפדיה

בהתחלה דה רה דחה את כל ההאשמות, ואף סירב להכיר בלגיטימיות השופטים, אבל מהר מאוד שינה את התנהלותו לקוטבית, ותחת איום של עינויים ונידוי כנסייתי הודה בכל המיוחס לו והכה על חטאו. עדויותיהם של האלכימאים שלו ועוזריו הקרובים ציירו תמונה מזוויעה עד כדי כך, שהשופטים הורו למחוק מן הפרוטוקולים את הפרטים הנוראיים מכול, וכך נעשה גם אנחנו – אם תרצו לדעת, מה בדיוק דה רה עשה, על-פי הודאתו ועדויות מקרוביו – תצטרכו לברר זאת בעצמכם ועל אחריותכם – אותי זה מחליא, ואני לא נמנה על אנשים רגישים מדי.

מן הסתם, בעידנים המאוחרים יותר, העדויות שנגבו תחת עינויים או איום של עינויים, הוטלו בספק. הגדיל לעשות הסופר ז’ילבר פרוטו, המפורסם במתיחות ובמעשי הקונדס המורכבים שלו, כאשר בשנת 1992 יזם משפט חוזר, בהשתתפות פוליטיקאים, עורכי-דין וסופרים. בית הדין המוזר הזה זיכה את ז’יל דה רה מכל אשמה. ברם, היסטוריונים מקצועיים נוטים לקבל את מסקנות השופטים המקוריים, ולהתייחס בזלזול לניסיונות לטהר את שמו של דה רה. לא לחינם אף היסטוריון לא הוזמן ליטול חלק ב”משפט החוזר” – ז’ילבר ידע היטב שהמומחים יכולים רק להזיק להצגה הטובה ביותר בעיר מאז “המיסתריה על המצור של אורליאן”.

כמה מילים על הכותב

יגאל ליברנט הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב אך ידוע לקהל הרחב יותר בתור היותו המתרגם של סדרת הספרים המצויינת “תיבת פנדורין”. אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב אחריו בדף הפייסבוק שלו.

  • 29
  •  
  •  
  •  
  •  

מה דעתכם על הכתבה?

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.