אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שבה ביקרתי בטירת שנונסו (Château de Chenonceau). הייתי אז בן 8 או 9, גיל שבו המילה “טירה” מעלה מיד באוב תמונות של מבצרי אבן קודרים, חומות עבותות ומשוננות, אולי חפיר מלא תנינים ואיזה דרקון עייף ששומר על נסיכה משועממת במגדל. אבל אז, אחרי הליכה קצרה מבעד לשדרת עצי דולב עתיקים וארוכה, נגלתה אליי שנונסו. היא לא נראתה כמו מבצר מאיים שנועד להדוף צבאות, אלא כמו ארמון פיות עדין, המרחף באלגנטיות בלתי נתפסת ממש מעל מימיו השקטים של נהר השר (Cher). הקשתות המושלמות שלה השתקפו במים כמו מראה, הברבורים שייטו בנחת בין עמודי התווך, והמראה הזה נצרב לי בזיכרון לנצח. מיד התאהבתי.
מאז אותו יום קסום בילדותי, יצא לי לחזור אל טירת שנונסו עוד מספר פעמים. בכל ביקור מחדש, אני מוצא את עצמי נדהם מהארכיטקטורה הייחודית שלה (מי בכלל חושב לבנות טירה על גשר בתוך נהר?), אבל ככל שהתבגרתי, הבנתי שהקסם האמיתי של המקום הזה לא טמון רק באבן המסותתת או בגנים הסימטריים. הקסם טמון בנשמה של המבנה הזה. אני נסחף אחר הסיפורים המרתקים, התככים, הדרמות והסודות שמסתתרים בין קירותיה.
בניגוד לטירות אחרות בעמק הלואר (כמו שאמבור או בלואה), שהיו מעוזים גבריים של מלכים ואבירים עדויי שריון, שנונסו ידועה בכינויה “טירת הנשים” (Le Château des Dames). ההיסטוריה שלה נכתבה, עוצבה ונווטה במשך 400 שנה על ידי שרשרת של נשים חזקות, מבריקות, לעיתים יריבות מושבעות, שהפכו אותה לפנינה של הרנסאנס הצרפתי. נשים שהיו פילגשים, מלכות, אלמנות אילמות מרוב יגון, ונשות חברה נאורות.
בכתבה הזו אני מזמין אתכם להצטרף אליי למסע בזמן. אנחנו נצעד במסדרונות שבהם התהלכו מלכות ופילגשים, נגלה איך הטירה הזו ניצלה מהרס בדרכים יצירתיות, ונסייר בחדרים המרהיבים שניחוח פרחים טריים עולה מהם מדי יום. אולם לפני הכל, מכיוון שלא מכם הם אנשים פרקטיים, הרשו לי להתחיל בכל המידע הדרוש לצורך ביקור בטירה, בין אם אתם רוצים לעשות טיול שלם בעמק הלואר או טיול יום מפריז (זה הרבה יותר קל ממה שאתם חושבים).
אולם לפני שנתחיל אני ממליץ לכם להציץ בסרטון הקצר והיפה הזה כדי להיכנס לאווירה.
מידע פרקטי לתייר: מתי פתוח, כרטיסים ואיך להגיע (בלי להסתבך)
לפני שנצלול אל התככים רוויי היצרים של חצר המלוכה הצרפתית, בואו נדבר קצת תכל’ס. אחד היתרונות הגדולים ביותר של טירת שנונסו הוא הנגישות המעולה שלה. אם אתם שוהים בפריז ורוצים לחוות את הקסם של טירות עמק הלואר, אתם ממש לא חייבים לשכור רכב ולנהוג שעות הלוך ושוב. למעשה, טירת שנונסו אידיאלית לחלוטין לטיול חד-יומי מפריז.
איך מגיעים מפריז לשנונסו?
כדי לענות על השאלה הזאת אני צריך לשאול אותכם שאלה פשוטה: האם אתם מתגוררים בפריז ורוצים לקפוץ משם ליום אחד לביקור בטירת שנונסו ו/או טירות נוספות בעמק הלואר ולחזור או שאולי אתם רוצים לבקר בשנונסו כחלק מטיול בן מספר ימים בעמק הלואר?
טיול חד יומי מפריז
אם החלטתם לעשות גיחה קצרה מפריז ולחזור, תנו לי טיפ קטן שיחסוך לכם המון כאב ראש, כסף ואפילו עוגמת נפש: אל תשכרו רכב בפריז אלא קחו לכם סיור מאורגן שיוצא מפריז בבוקר וחוזר לשם בערב. עשיתי את זה לפני כמה שנים וזה חסך לי את כל כאב הראש של כניסה ויציאה מפריז (פלוס לחפש מקום לתדלק לפני שמחזירים את הרכב). במקום זה לקחו אותי לסיור בטירת שנונסו ואמבואז, לא הייתי צריך לעשות כלום חוץ מלהנות וקיבלתי מספיק זמן כדי לבקר בכל אחת מהטירות בקצב שלי (במהלך הטיול הזה צילמתי חלק מהתמונות שאתם רואים בכתבה). את הטיול לקחתי דרך חברת Getyourguide, אחת החברות המובילות בכל הקשור לסיורים מאורגנים, ואם תרצו לראות כמה אופציות לטיולי יום שיביאו אותכם לשנונסו תוכלו למצוא אותם כאן:
אלו היו רק כמה מהטיולים המודרכים שבחרתי עבורכם. אם תרצו עוד כמה אופציות תוכלו למצוא אותן בקישור הזה.
ביקור בשנונסו באמצעות רכבת
דרך אחרת, קצת פחות נוחה אך זולה יותר לעשות טיול חד יומי בשנונסו היא באמצעות רכבת.
כל מה שעליכם לעשות הוא לעלות על רכבת ה-TGV המהירה מתחנת Paris-Montparnasse (או אפילו ישירות משדה התעופה שארל דה גול) לתחנת Saint-Pierre-des-Corps הסמוכה לעיר טור. הנסיעה הזו לוקחת כשעה בלבד! משם, מחליפים לרכבת פרוורית מקומית (TER) בקו Tours-Chenonceaux לנסיעה קצרה ונופית של כ-25 דקות. תחנת הרכבת הקטנה של הכפר שנונסו (Chenonceaux Châteaux) ממוקמת במרחק הליכה מגוחך של כ-400 מטרים בלבד מקופות הכרטיסים של הטירה. בסך הכל, קצת יותר משעתיים ואתם עוברים מההמולה של פריז אל הלב הירוק והרומנטי של צרפת.
כמובן שחייבים להזמין כרטיסים מראש וככל שמזמינים מוקדם יותר כך יורד מחיר הכרטיס. אם אתם מחפשים אתר להזמנת כרטיסי רכבת תוכלו למצוא אותו בקישור הזה.
ביקור בארמון באמצעות רכב פרטי
אם בכל זאת החלטתם להגיע לשנונסו ברכב פרטי קחו בחשבון שמדובר בנסיעה של כשעתיים וחצי מפריז דרך כביש האגרה A10 (לכיוון Aquitaine). יורדים ביציאה של בלואה (Blois) או אמבואז (Amboise) וממשיכים לפי השילוט. יש חניה גדולה ומוסדרת (בחינם) ממש בכניסה למתחם.
במידה ואתם מחפשים המלצות לגבי השכרת רכב אני ממליץ להיכנס לכתבה שם תמצאו את אתרי ההזמנות המועדפים עלי וכמה עצות שיחסכו לכם עוגמת נפש.
שעות פתיחה ורכישת כרטיסים
טירת שנונסו פתוחה למבקרים בכל יום בשנה, כולל חגים לאומיים. זו נקודה שחשוב לזכור, כי בניגוד למוזיאונים בפריז ששובתים ביום שלישי או שני, שנונסו תמיד תחכה לכם. שעות הפתיחה משתנות בהתאם לעונה: בחורף הטירה פתוחה בדרך כלל מ-09:30 ועד 17:00, ובעונת השיא בקיץ (יולי-אוגוסט) השעות מתארכות מ-09:00 בבוקר ועד 19:00 או אפילו 19:30 בערב.
חובה (ואני מתכוון לחובה) להזמין כרטיסים מראש, במיוחד אם אתם מגיעים בחודשי הקיץ העמוסים. שנונסו היא הטירה השנייה המתוירת ביותר בצרפת (אחרי ארמון ורסאי), והתורים בקופות יכולים להיות מתישים. דרך אגב, אם אתם מתכוונים לבקר בכמה טירות אולי שווה לכם לקנות את Loire Valley Châteaux Pass כי זה בהחלט יכול לחסוך לכם כסף.
טיפ של אלופים: אם אתם יכולים, תכננו את ההגעה שלכם לשעות הבוקר המוקדמות (ממש עם הפתיחה) או לאחרי הצהריים המאוחרים (שעתיים לפני הסגירה). כך תוכלו לטייל בגלריה שעל המים מבלי להרגיש כמו סרדינים בקופסה, ותוכלו לצלם תמונות של הגנים כשהתאורה של “שעת הזהב” פשוט מושלמת ולא כשכל המוני התיירים נדחפים לכם לפריים.
ההיסטוריה של טירת שנונסו
זהו. הגענו לחלק החשוב, המרתק והעסיסי ביותר של הכתבה. אם הקירות של שנונסו יכלו לדבר, הם היו מספרים עלילה שגורמת לטלנובלות להיראות כמו שידורים חוזרים של תוכניות בישול. ההיסטוריה של הטירה הזו נכתבה לאורך 400 שנה על ידי שש נשים מרכזיות שניווטו אותה ביד רמה, ולכל אחת מהן יש חותם בלתי מחיק על האבן, על המים ועל הגנים. קבלו את גיבורות (ונבלות) הרנסאנס הצרפתי – הנשים שעשו את שנונסו למה שהיא.
המייסדת: קתרין בריסונה – חזון צף על המים
הסיפור שלנו מתחיל בתחילת המאה ה-16, בשנת 1513. במקור, עמדה במקום הזה טחנת קמח מבוצרת ישנה וטירה מימי הביניים שהשתייכה למשפחת מארק (Marques) ששקעה בחובות כבדים. תומא בואייה (1460-1523 Thomas Bohier), מנהל הכספים הממולח של המלך פרנסואה הראשון, רכש את השטח מתוך שאיפה לבנות אחוזה חדשה ונוצצת שתשקף את מעמדו החדש והעוצמתי. אבל תומא היה אדם עסוק, בדרך כלל בלממן את המלחמות האינסופיות של המלך באיטליה או בללוות אותו במסעותיו. מי שלקחה על עצמה את פרויקט הבנייה המגלומני, מתחילתו ועד סופו, הייתה אשתו, קתרין בריסונה (Katherine Briçonnet).
קתרין קיבלה החלטה אדריכלית דרמטית, כמעט חצופה לתקופתה: היא הורתה להרוס לחלוטין את טחנת הקמח ואת הטירה הישנה והקודרת, והשאירה רק מגדל עגול בודד אחד כזיכרון למשפחת מארק (מגדל מארק – Tour des Marques, שעומד עד היום ברחבה הקדמית ומקבל את פני המבקרים). אבל הגאונות האמיתית שלה התבטאה במיקום. במקום לבנות על הגדה הבטוחה, היא החליטה לבנות טירה בארכיטקטורה איטלקית רנסאנסית מודרנית ישירות על גבי עמודי התווך הענקיים של הטחנה הישנה, בתוך מי הנהר.
תחת ניהולה, נבנה מבנה מרובע, סימטרי, עם חלונות עצומים שהכניסו אור רב (בניגוד לחרכי הירי המקובלים בימי הביניים), וגרם מדרגות ישר ורחב – חידוש אדריכלי של ממש בצרפת של אותם ימים, במקום המדרגות הלולייניות המוכרות. קתרין, שהייתה מודעת לחלוטין לגודל ההישג שלה, חרטה על אחת מדלתות העץ הכבדות את המוטו של בני הזוג: “S’il vient à point, me souviendra” (“אם המבנה יושלם, אזכר לנצח”). היא בהחלט צדקה. אך למרבה האירוניה, לאחר מותם של תומאס וקתרין, המלך פרנסואה הראשון (כן, אותו מלך שתומאס שירת בנאמנות) החרים את הטירה מהיורשים שלהם בשנת 1535, בטענה ל”אי סדרים כספיים וחובות למס ההכנסה” (מתברר שגם בימי הרנסאנס, הדרך המהירה ביותר לאבד את הבית שלך היא להסתבך עם רשות המיסים).
הפילגש המלכותית: דיאנה דה פואטייה – יופי, כוח ואשליה מתוקה
הטירה עברה לבעלות הכתר הצרפתי, וכאשר בנו של פרנסואה, המלך אנרי השני (1519-1559 Henri II), עלה לשלטון בשנת 1547, הוא עשה מעשה שהרעיד את חצר המלוכה. הוא לא העניק את שנונסו המופלאה במתנה לאשתו החוקית, המלכה קתרין דה מדיצ’י. לא ולא. הוא העניק אותה, עם סרט וקידה, לאהבת חייו ולפילגשו הרשמית, דיאנה דה פואטייה.
דיאנה לא הייתה “עוד פילגש”. היא הייתה אישה עוצמתית, מבריקה, ואשת עסקים ממולחת להחריד. היא הייתה מבוגרת מהמלך אנרי ב-20 שנה (!), אך שמרה על יופי ממגנט ונעורים נצחיים (השמועה מספרת שהיא נהגה לשתות תמיסות של זהב טהור כדי לשמור על עורה הצחור, מה שכנראה גם גרם בסופו של דבר להרעלתה).
דיאנה אהבה את שנונסו אהבת נפש, והטירה הפכה תחת שרביטה למרכז של תרבות, ציד, וזוהר. התרומה של דיאן לשנונסו הייתה חסרת תקדים. ראשית, היא יצרה במקום גנים גיאומטריים עוצרי נשימה (בשטח של 12,000 מ”ר!) שניטעו על איים מלאכותיים מוגבהים, כדי להגן עליהם מהצפות הנהר. הגנים הללו נחשבו למתקדמים והיפים ביותר בצרפת באותה תקופה.
אך המורשת האדריכלית הגדולה ביותר שלה הייתה החזון הנועז לבנות גשר המחבר את הטירה אל הגדה הנגדית של הנהר. היא שכרה את האדריכל המפורסם פיליבר דלורם (Philibert de l’Orme 1514-1570), ויחד הם יצרו גשר אבן מרהיב בן חמש קשתות, שיהפוך לימים לבסיס של שנונסו כפי שאנו מכירים אותה. דיאנה חיה את החלום, אירחה מסיבות ענק, ושלטה למעשה בחצר המלוכה הצרפתית דרך המלך המאוהב, בזמן שהמלכה החוקית נאלצה לנשוך שפתיים בחושך.
המלכה הנוקמת: קתרין דה מדיצ’י – הנקמה מוגשת קרה
בזמן שדיאן דה פואטייה שתתה אליקסירים של זהב וטיילה בגניה בשנונסו, המלכה החוקית, קתרין דה מדיצ’י, ישבה בצד, ספגה את ההשפלה, ורתחה מזעם. היא חיכתה בסבלנות של טורף. ההזדמנות שלה הגיעה בקיץ 1559. במהלך תחרות אבירים בה השתתף המלך, רסיס מעץ הרומח חדר מבעד לקסדתו של המלך אנרי השני ופילח את עינו. המלך גסס בייסורים קשים, וברגע שנשם את נשימתו האחרונה, קתרין יצאה למסע נקמה מתוק וקר, כיאה לבת למשפחת מדיצ’י מפירנצה.
עוד לפני שהמלך נקבר, קתרין דרשה מדיאן להחזיר לה מיד את מפתחות הטירה ואת תכשיטי הכתר. היא גירשה את הפילגש בבושת פנים מטירת שנונסו אל טירת שומון (Chaumont-sur-Loire) ה”פחות אטרקטיבית” שמעל נהר הלואר (עסקה שכמובן דיאן לא יכלה לסרב לה).
עכשיו, כששנונסו הייתה סוף סוף שלה, קתרין לא הסתפקה רק בגירוש היריבה. היא רצתה למחוק כל זכר לפילגש, ויחד עם זאת להפוך את הטירה למפוארת פי כמה. הפעולה הראשונה שלה הייתה לבנות גלריה מפוארת בעלת שתי קומות ממש על גבי הגשר שדיאן בנתה. בכך היא יצרה את המראה האייקוני של הטירה כפי שאנו מכירים אותה היום – ארמון שחוצה את הנהר מגדה לגדה. בגלריה הזו, באורך 60 מטרים, קתרין ערכה את “מסיבות הניצחון” ונשפי המסכות הפרועים והמפוארים ביותר שצרפת ראתה מעודה.
מעבר לחגיגות, קתרין, שהפכה לעוצרת הממלכה, ניהלה את צרפת כולה מתוך “חדר העבודה הירוק” (Le Cabinet Vert) הקטן שלה בשנונסו, בעודה מתמרנת בין סיעות פרוטסטנטיות וקתוליות במלחמות הדת העקובות מדם. כדי להבהיר סופית מי בעלת הבית, היא יצרה גן משלה מצידה השני של הטירה. גן קטן ואינטימי יותר מזה של דיאן, רק כדי שתוכל להסתכל מבעד לחלון מבלי לראות את הגן של יריבתה השנואה. הדרמה בהתגלמותה.
האלמנה הלבנה: לואיז דה לורן – דמעות בצבע כסף
לאחר מותה של קתרין, הטירה עברה לכלתה, לואיז דה לורן, אשתו של המלך אנרי השלישי (שלט בין השנים 1574-1589). אך גורלה של לואיז היה טרגי. בשנת 1589, חודשים ספורים לאחר שקיבלה את הטירה, בעלה המלך נרצח על ידי נזיר מתנקש (ז’אק קלמנט). לואיז קיבלה את הבשורה המרה בעודה שוהה בשנונסו, ומאותו רגע חייה נעצרו.
היא פרשה אל הקומה השנייה של הטירה והפכה את המקום להיכל של אבל נוגה. על פי כללי האבל המלכותיים, היא לבשה בגדים לבנים בלבד (ומכאן כינויה “המלכה הלבנה”), אך את חדר השינה שלה היא עיצבה בסגנון מקברי ומצמרר במיוחד: היא הורתה לצבוע את הקירות והתקרה בשחור פחם, ועיטרה אותם בציורים של עצמות שלובות, דמעות כסופות, כפות של קברנים, נוצות אלמנות וכתרי קוצים.
לואיז שוטטה במסדרונות הטירה כמו רוח רפאים חיוורת במשך למעלה מעשור, שקועה בתפילות וביגון, עד מותה. עם לכתה, הסתיים תור הזהב המלכותי של שנונסו. חצר המלוכה איבדה עניין בטירה, והיא ננטשה ושימשה בעיקר משפחות אצולה זוטרות.
המושיעה הנאורה: לואיז דופן – סלון ספרותי והצלה מפעימה
אנו קופצים בזמן למאה ה-18, אל ימי תקופת ההשכלה. בשנת 1733, הטירה נרכשת על ידי קלוד דופין (Claude Dupin 1686-1769), גובה מיסים עשיר, אך מי שבאמת הפיחה בה חיים הייתה אשתו, לואיז דופן (1706-1799 Louise Marie Madeleine Guillaume de Fontaine, Madame Dupin). לואיז הייתה אשת חברה אינטליגנטית להפליא, מקסימה ועשירה, שסבתה לא הייתה אחרת מאשר שחקנית התיאטרון המפורסמת מרי-אורור דה סאקס. לואיז הפכה את שנונסו ממונומנט נטוש לסלון ספרותי ופילוסופי מהשורה הראשונה בצרפת.
היא אירחה בגלריות של שנונסו את גדולי הרוח של התקופה: וולטייר, מונטסקייה, בופון, ואפילו הפילוסוף ז’אן-ז’אק רוסו, שהיה מזכירה האישי ומורה לילדיה (רוסו אף הזכיר את שהותו המאושרת בשנונסו בספרו “הווידויים”).
אבל המבחן האמיתי והגדול של לואיז דופין הגיע עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789. ועדות המהפכה שמו להן למטרה להרוס כל סמל של המלוכה הישנה והמושחתת, וטירת שנונסו הייתה מטרה מרכזית. המהפכנים צעדו לטירה כשבידיהם לפידים וגרזנים, מוכנים להעלותה באש. אבל לואיז דופין, שהייתה אהובה מאוד על איכרי הסביבה (היא נודעה כנדבנית ואישה הוגנת), לא איבדה עשתונות.
היא השתמשה במוח החריף שלה ובטיעון אסטרטגי פשוט גאוני: היא טענה בפני המהפכנים הזועמים שהריסת הטירה תהיה אסון כלכלי ותשתיתי חמור לרפובליקה החדשה. מדוע? משום שהגלריה של הטירה, שנבנתה על ידי קתרין דה מדיצ’י, היא למעשה הגשר היחיד באזור שחוצה את נהר השר במשך קילומטרים רבים! להרוס את הטירה משמעו לעצור את המסחר והמעבר החופשי של אזרחי הרפובליקה!
הטיעון הפרקטי הזה התקבל. הטירה ניצלה מהרס מוחלט. (אגב, ללואיז היה עוד טריק בשרוול: היא הפכה את הקפלה המלכותית והמעוטרת של הטירה ל”מחסן עצים להסקה”, וכך הסתירה את כל הסמלים הדתיים ואת המזבח מעיניהם של המהפכנים האנטי-דתיים. אישה מבריקה כבר אמרנו?). לואיז סיימה את חייה בשלווה בשנונסו, ונקברה בפארק של הטירה לבקשתה.
המשקמת המרוששת והאחות הרחמנייה: פלוז ומשפחת מנייה
במאה ה-19, התעשיינית העשירה מרגריט פלוז (1836-1902 Marguerite Pelouze) רכשה את הטירה, והקדישה את חייה (ואת כל הונה) להחזרת שנונסו למראה הרנסאנסי המדויק שלה, טרם התוספות של קתרין דה מדיצ’י. היא ערכה במקום מסיבות ענק (כולל שיט גונדולות שהובאו במיוחד מונציה), אך בסופו של דבר הסתבכה בשערורייה פוליטית, פשטה את הרגל והטירה הוחרמה על ידי הבנק.
ב-1913, הטירה נרכשה על ידי בעליה הנוכחיים: משפחת מנייה (Menier) – אימפריית שוקולד צרפתית מפורסמת. וגם כאן, נשים המשיכו לשחק תפקיד דרמטי. במהלך מלחמת העולם הראשונה, שנונסו הפכה לבית חולים צבאי לבקשת המשפחה. סימון מנייה ( Simonne Menier 1881-1972), אשתו של בעל הטירה דאז, ניהלה במרץ את בית החולים שמוקם בגלריה המפוארת מעל הנהר, וטיפלה שם אישית בלמעלה מ-2,200 חיילים צרפתים פצועים.
אך הסיפור הדרמטי לא פחות אירע במלחמת העולם השנייה. לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים, הוכרז נהר השר כ”קו ההפרדה” (Demarcation Line). הגדה הצפונית של הנהר (שבה ממוקמת הכניסה הראשית לטירה) הייתה תחת הכיבוש הנאצי הישיר, ואילו הגדה הדרומית (שאליה מוביל הגשר והגלריה של הטירה) הייתה באזור “צרפת החופשית” (ממשלת וישי). נוצר מצב גיאופוליטי פסיכי לחלוטין: הדלת הקדמית של הטירה הייתה בטריטוריה גרמנית נוקשה, אבל הדלת האחורית בקצה הגלריה נפתחה אל החופש!
סימון מנייה ויחידת המחתרת המקומית לא בזבזו זמן. הם השתמשו בגלריה של הטירה כנתיב מילוט חשאי. בלילות, תחת אפם של השומרים הנאצים שפטרלו בגדה הצפונית, סימון סייעה להבריח חברי מחתרת צרפתית, מרגלים, משפחות פליטים ויהודים מהאזור הכבוש, דרך מסדרונות הטירה החשוכים, הישר אל הגדה הנגדית ואל החופש. גיבורה אמיתית.
מה ניתן לראות בטירה? סיור וירטואלי בין קירותיה וגניה
כאשר אתם מסיירים בטירה היום, ההרגשה אינה של ביקור במוזיאון ארכיאולוגי דומם, אלא של ביקור בבית חי, נושם ופועם. “היופי של שנונסו נכפה עלינו כקשר רגיש ללב”, כתבה הסופרת הצרפתייה מרגריט יורסנאר (Marguerite Yourcenar 1903-1987), והיא כל כך צדקה. הנה החדרים, האזורים והפרטים שאסור לכם בשום אופן לפספס במהלך הביקור (אל תשכחו לקחת את האודיו-גייד, הוא עושה עבודה נהדרת):
קומת הקרקע: מוקדי הכוח והתפילה
עם הכניסה דרך דלתות העץ המגולפות המקוריות מימי פרנסואה הראשון, תגיעו אל חדר השומרים (La Salle des Gardes). החדר הזה שמר על ביטחון הבעלים, והוא מעוטר בשטיחי קיר פלמיים עתיקים ומרהיבים מהמאה ה-16 המתארים סצנות ציד ואצולה. ממנו תעברו אל הקפלה (La Chapelle).
זהו אותו חדר קדוש שלואיז דופן הצילה מהריסה כשהפכה אותו למחסן עצים. שימו לב לחלונות הויטראז’ המודרניים והצבעוניים (הויטראז’ים המקוריים נהרסו מהדף של הפצצה גרמנית ב-1944). באכסדרה שמובילה לקפלה תוכלו למצוא חתימות וגרפיטי שנחרטו באבן על ידי שומרים סקוטים ממשמר המלך אי שם במאה ה-16.
גולת הכותרת בקומת הקרקע היא ללא ספק חדר השינה של דיאן דה פואטייה. זהו חדר עוצר נשימה, שולט עליו קמין עצום ומעוטר שעוצב על ידי הפסל ז’אן גוז’ון. אם תביטו היטב על הקמין, תראו את ראשי התיבות המפורסמים של המלך אנרי והמלכה קתרין – H ו-C משולבים. אולם, באופן לא כל כך מקרי, השילוב של האותיות יוצר בעין גם את האות D (עבור Diane). הטרול המלכותי החצוף ביותר בהיסטוריה! המיטה בחדר מכוסה קטיפה יוקרתית, והשטיחים מציגים סצנות מיתולוגיות.
צמוד אליו נמצא חדר העבודה הירוק (Le Cabinet Vert). זהו החדר שממנו ניהלה קתרין דה מדיצ’י את ממלכת צרפת השסועה כמלכה עוצרת. חלל קטן, אינטימי, עם קירות בצבע ירוק אזמרגד ושטיח קיר מופלא המתאר את גילוי אמריקה על ידי קולומבוס. מרתק לחשוב שכאן נחתמו צווים ששינו את פני אירופה.
הגלריה המרכזית והמטבחים
מחדרה של דיאן תפסעו אל תוך הגלריה המרכזית (La Galerie). זהו חלל ארכיטקטוני בלתי נתפס באורך של 60 מטרים וברוחב של 6 מטרים, התלוי ממש מעל הנהר ומואר על ידי 18 חלונות גדולים. רצפת משבצות השחור-לבן מהפנטת את העין. כאן נערכו נשפי הענק, כאן שכבו פצועי מלחמת העולם הראשונה, וכאן עברו הפליטים במלחמת העולם השנייה. בקצוות הגלריה תמצאו קמינים רנסאנסיים אדירים ששימשו לחימום החלל העצום.
הקפידו לרדת בגרם המדרגות הצר אל המטבחים (Les Cuisines). המטבחים של שנונסו ממוקמים בבסיסי העמודים העצומים של הגשר, ממש במפלס המים. זהו מתחם מרהיב לחובבי הקולינריה ההיסטורית. תמצאו שם מזווה ענק, חדר קצבים עם בול עץ אימתני לחיתוך בשר, ותנור אפייה ענק שבו היו צולים שוורים שלמים למשתאות. קירות האבן מכוסים באוסף נוצץ ומושלם של סירי ומחבתות נחושת. הברקה אדריכלית נוספת: סירות אספקת המזון היו מגיעות מהנהר ועוגנות ישירות מתחת לאשנב של המטבח, דרכו היו מעלים את הפרודוקטים פנימה.
הקומה השנייה ובית המרקחת
בקומה השנייה תעברו בחדר השינה של לואיז דה לורן. למרות ששוחזר בחלקו מחדש, הוא עדיין מעביר צמרמורת. הקירות צבועים שחור-פחם, ועליהם עיטורים מוכספים של נוצות עצב, קרעי חבלים (סמל לאלמנות), וכתרי קוצים. זו עדות אילמת לאבל שלא הסתיים לעולם.
תמצאו בקומה זו גם את חדר חמש המלכות (המוקדש לשתי בנותיה ושלוש כלותיה של קתרין דה מדיצ’י, שהפכו כולן למלכות אירופאיות). בנוסף, לאחרונה שוחזר במתחם גם בית המרקחת של המלכה (L’Apothicairerie). זהו חדר מרתק הממוקם במבנה נפרד (“בניין הכיפות”), המציג אוסף נדיר של צנצנות תרופות מקרמיקה איטלקית (Albarelli), משקלי רקחים, מכתשים, צלוחיות ותרופות רנסאנסיות. קתרין דה מדיצ’י הייתה ידועה כמי שמתעניינת מאוד ברקיחת צמחים, מרקחות (ויש שיגידו גם רעלים…), והחדר הזה הוא הצצה נדירה לרפואה של המאה ה-16.
הגנים וסדנת הפרחים המפורסמת
אל תעזבו את שנונסו לפני שתקדישו זמן משמעותי לשוטטות ברחבי האחוזה והגנים:
- הגן של דיאן דה פואטייה: פארק צרפתי מרשים, קפדני ורחב ידיים המעוצב בגיאומטריה מופלאה. הוא בנוי על סוללה מוגבהת שדיאן הורתה לבנות כדי למנוע את הצפת הפרחים על ידי נהר השר.
- הגן של קתרין דה מדיצ’י: גן קטן, אלגנטי ואינטימי יותר (כ-5,500 מ”ר), המשקיף ישירות אל החזית המערבית של הטירה, ובמרכזו בריכה עגולה ויפהפייה.
- המבוך (Labyrinth): מבוך איטלקי קלאסי העשוי מ-2000 עצי טקסוס גזומים למשעי. במרכזו ניצבת סככת נצרים (Gloriette). אטרקציה נהדרת אם אתם מטיילים עם ילדים.
- גן ראסל פייג’ (Russell Page Garden): גן חדש יחסית, מודרני יותר, שעוצב כמחווה לאדריכל הנוף הבריטי המפורסם ראסל פייג’, על בסיס שרטוטים ארכיוניים שלו.
- סדנת הפרחים (Atelier Floral) וגן הירק (Potager): זוהי כנראה התכונה שמייחדת את שנונסו מכל טירה אחרת בעולם. באחוזת שנונסו פועלת סדנת פרחים מקצועית, שבראשה עומד שוזר שזכה בתואר היוקרתי “Meilleur Ouvrier de France” (האומן הטוב בצרפת). הצוות מגדל למעלה מ-100 זנים שונים של פרחים בגן הירק של הטירה. בכל בוקר, נקטפים הפרחים הטריים, והצוות מעצב סידורי פרחים מפוארים וענקיים שמוצבים בכל אחד ואחד מחדרי הטירה. הניחוח שמכה בכם כשאתם נכנסים לחדר עם זר טרי כזה הוא פשוט משכר ומוסיף המון לחוויות הביקור.
איפה כדאי לשים את הראש? המלצות לינה בשנונסו והסביבה
אם בחרתם שלא לעשות את הגיחה כטיול חד-יומי מפריז אלא להתענג על האזור, לשתות את היין המקומי (AOC Touraine-Chenonceaux) ולהעביר לילה קסום בעמק הלואר (החלטה נבונה מאוד שתאפשר לכם לבקר בנחת בעוד טירה או שתיים מחר), כדאי לדעת שהכפר שנונסו (Chenonceaux – הכפר נכתב עם x בסוף, הטירה עצמה בלי) מציע אפשרויות לינה נהדרות, רומנטיות, וכמעט במרחק הליכה קצרצרה מהטירה. ליקטתי עבורכם את המקומות הטובים ביותר באזור, כדי שתוכלו להתעורר בבוקר כמו מלכים:
Le Clos Mony – לינת B&B רומנטית באווירה משפחתית (ציון 9.0 בבוקינג)
מקום אירוח בסגנון Bed & Breakfast שמעניק חוויה כפרית, אותנטית ונעימה להפליא. הוא ממוקם במרחק של כ-350 מטרים בלבד מתחנת הרכבת של הכפר, כך שאם הגעתם ברכבת – זה פתרון פשוט פנטסטי. האורחים העניקו לו ציון של 9.5 על המיקום המושלם. הוא מציע רמת ניקיון ללא רבב, אירוח אישי, חם ומסביר פנים מצד המארחים, וגינה קטנה ומקסימה שבה אפשר להירגע עם כוס קפה אחרי יום ארוך של התפעלות מארכיטקטורה. מושלם לזוגות שמחפשים אווירה רגועה ואותנטית במחיר הגיוני.
למידע נוסף, תמונות ולהזמנת חדרים ב-Le Clos Mony לחצו כאן
Hotel La Roseraie – נוחות צרפתית קלאסית במרכז העניינים (ציון 8.4 בבוקינג)
מלון 3 כוכבים מקסים וקלאסי במיקום אידיאלי (כ-150 מטרים בלבד מתחנת הרכבת של שנונסו ומרחק הליכה לטירה). המבנה החיצוני מכוסה בצמחייה עבותה ומשתלב נהדר באווירה ה”לוארית”, עם סגנון עיצוב מסורתי. החדרים נוחים מאוד, ויש אינטרנט אלחוטי בחינם (חשוב מאוד בימינו). תמצאו כאן תמורה מעולה למחיר, צוות אדיב מאוד שישמח לסייע בהזמנת כרטיסים או שולחן למסעדה, וסביבה שמתאימה גם למשפחות וגם לזוגות שמעוניינים בשהות מפנקת, מסודרת וקרובה להכל.
למידע נוסף, תמונות ולהזמנת חדרים ב-Hotel La Roseraie לחצו כאן
Auberge du Bon Laboureur – כוכב מישלן ומסורת של יוקרה (מומלץ בוקינג ומדריך מישלן!)
אם אתם מחפשים להרים את החופשה שלכם לרמה אחרת לגמרי ולהרגיש (כמעט) כמו דיאן דה פואטייה, זוהי הכתובת שלכם. הפונדק ההיסטורי והמפואר הזה מקבל אורחים כבר משנת 1786! הוא ממוקם במרחק הליכה קצרצר מהטירה, ומהווה מוסד קולינרי ותיירותי בפני עצמו בעמק הלואר. המלון כולל חדרים מוקפדים ומעוצבים באלגנטיות, גינה גדולה ומרגיעה עם חלל התרגעות ובריכה, והדובדבן שבקצפת: מסעדה של כוכב מישלן שמגישה אוכל צרפתי עילי ומוקפד. אם תרצו משהו קליל יותר, יש במקום גם את מסעדת ה”פטי ביסטרו” הנגישה יותר, שבה אפשר ליהנות מטרינים, סלטים ויינות נהדרים. זו הבחירה האולטימטיבית לחובבי החיים הטובים והגסטרונומיה.
למידע נוסף, תמונות ולהזמנת חדרים ב-Auberge du Bon Laboureur לחצו כאן
מחפשים מידע נוסף על עמק הלואר?
היכנסו לדף עמק הלואר למטייל באתר שלי ותקבלו שם לא מעט מידע חשוב על טירות נוספות, מסלול טיול והמלצות לינה.
נהניתם מהמסע בזמן והתככים ההיסטוריים של טירת שנונסו?
מי שנרשם לניוזלטר שלי לא יפספס אף כתבה, כי בכל סופ”ש נשלחות הכתבות הטובות ביותר ישירות אליכם למייל (בלי ספאם מיותר, אני מבטיח).
לחצו כאן כדי להצטרף לניוזלטר שלנו עכשיו (זה לגמרי בחינם)!