ניווט מהיר בכתבה
- ילדותה ונעוריה של קאמי קלודל
- קאמי קלודל פוגשת את אוגוסט רודן
- תריסר שנים במחיצת אוגוסט רודן
- שלושה קיצים קסומים בטירת לילֵט
- פרידה דרמטית מרודן
- חמש עשרה שנות יצירה ובדידות
- שלושים שנה במוסד סגור לחולי נפש
- יצירות אוטוביוגרפיות-אוניברסליות
- מסלול קאמי קלודל בפריז
- 135, boulevard du Montparnasse
- Académie Colarossi, 10, rue de la Grande-Chaumière
- 111, rue Notre-Dame-des-Champs
- 177, rue Notre-Dame-des-Champs
- 182, rue de l’Université
- 31, boulevard de Port-Royal
- 68, boulevard d’Italie
- 113, boulevard d’Italie (actuellement boulevard Auguste-Blanqui)
- 11, avenue de La Bourdonnais
- 63, rue de Turenne
- Grand hôtel de Jassaud, 19, quai Bourbon
- Galerie Eugène Blot, 5, boulevard de la Madeleine
- כמה מילים על ד”ר אורנה ליברמן
קאמי קלודל (1864-1943) הייתה פסלת וציירת ברוכת כשרונות שמתה עזובה במוסד סגור לחולי נפש אך התגלתה מחדש לקהל הרחב בשנות השמונים. אמנות פיסולה, ריאליסטית ואקספרסיוניסטית כאחת, קרובה, בשימושה המתוחכם בקווים עיגוליים ובמרכיבים יפניים, אל הזרם הנקרא אר (ארט) נובו.
קאמי קלודל הייתה אחותו של הסופר, המחזאי, המשורר, חבר האקדמיה והדיפלומט, פול קלודל. כמו כן הייתה במשך כתריסר שנים תלמידתו, עוזרתו ואהובתו של אחד מגדולי פסלי העולם, אוגוסט רודן. המוניטין של שני ענקים אלה, האח פול קלודל והמורה והמאהב אוגוסט רודן, האפיל במידה מסוימת על זה של קאמי קלודל במשך תקופת ימי חייה וגם לאחר מכן. יצירותיה של קאמי קלודל הוצגו תמיד בסלונים ובתערוכות, גם במשך אישפוזה וגם לאחר מותה – העיסוק בהן לא פסק למעשה מעולם, אך שמעה לא הגיע לקהל הרחב. כארבעים שנה לאחר מותה, חל מהפך, וזאת הודות לספר:
Anne Delbée, Une Femme, Camille Claudel, Fayard, 1982
ולסרט, בכיכובם של איזבל אדז’ני וז’ראר דפרדיה, שעובד מביוגרפיה של קאמי קלודל מאת רֶן-מארי פריס, בת אחייניתה:
הודות לרב מכר ולסרט המצליח משנות השמונים, שמה של קאמי קלודל נישא, מאז ועד היום, בפי כול. ספרים וסרטים נוספים עוסקים בה, מחזות ומופעי ריקוד מוקדשים לה, מכתביה יצאו לאור, מקומות ומוסדות נקראו על שמה. הסופרת וחברת האקדמיה, דומיניק בונא, הקדישה מחקר מפורט ומתועד ליחסי האחות והאח, קאמי ופול קלודל:
Dominique Bona, Camille et Paul – la passion Claudel, Grasset, 2006
הספר תורגם לעברית:
דומיניק בונא, אחים לתשוקה, קאמי ופול קלודל, מעריב, 2009
ולא זו בלבד. מוזיאון, הנושא את שמה ומוקדש לה, הוקם ב-2017, בנוז’ן-סור-סן, עיר שבה בילתה קאמי שלוש שנים בילדותה. המוזיאון מהווה קומפלקס אדריכלי וכולל בכניסה את הבית שבו גרה משפחת קלודל מ-1876 עד 1879. רֶן-מארי פריס, נכדה של פול קלודל ובת של רֶן קלודל, שהקדישה שנים רבות לקידום המוניטין של אחות הסבא שלה, מכרה למוזיאון, תמורת כ-13 מיליון אירו, את רוב פסליה של קאמי שרכשה ברוב מאמצים (ניגוד צועק לתנאים העלובים שבהם הוחזקה קאמי בשלושים שנות חייה האחרונות שבסופן נפטרה מתת תזונה). הפסלת הגאונית, קאמי קלודל, זכתה סוף סוף להכרה בינלאומית גורפת בזכות עצמה.
לאתר המוזיאון קאמי קלודל (כשעה מפריז)
ילדותה ונעוריה של קאמי קלודל
קאמי נולדה ב-8 לדצמבר, 1864, בכפר פֵר-אַן-טַרְדֶנוּאָה, ליד סואסון, לאב גובה מסים ולאם עקרת בית מסורתית. שנה קודם נולד לזוג תינוק, שארל-אנרי, שנפטר לאחר 16 יום. אמה של קאמי לא אהבה את הילדה שנולדה לה לאחר מותו של הבן. האִם תלתה בתינוקת, באופן תת מודע, את האשמה לטרגדיה? כך או כך, אימה של קאמי נטרה לה טינה ופעלה נגדה במשך כל ימי חייה. הפסיכיאטרית בריז’יט פאבר-פלרן, שהשתתפה בסרטון וידאו שהוקדש לקאמי קלודל, כותבת, בהקשר זה, בספרה קאמי קלודל, יסורי החסר, את הדברים הבאים: “את הקווים הגבריים, המאפיינים את סגנונם של רבים מפסליה העתידיים של קאמי, ניתן לייחס, בין היתר, לרצונה של הבת הזנוחה למלא את מקום הבן שנפטר כדי לזכות באהבת האם הקרה” (בתרגום חופשי שלי, א.ל.).
שנתיים לאחר הולדת קאמי, שנעשתה, לאחר מות אחיה התינוק, הבת הבכורה, נולדה לואיז, זו שתנהל חיים קונבנציונליים, לרוחה של האם, ותזכה, היא, באהדתה. שנתיים לאחר הולדת לואיז, נולד פול, זה שיהיה לסופר ודיפלומט מפורסם. ב-1876 עברה המשפחה, לרגל מינויו של האב למשרה חדשה, לנוז’ן-סור-סן והתיישבה בבית בורגני מהמאה ה-18. בית זה נמצא בקדמת המוזיאון קאמי קלודל.
קאמי, רק בת 12, מעצבת פסלונים מחימר. כשרונה של הילדה, שהתבטא כה מוקדם, משך את תשומת לבו של הפסל אלפרד בּוּשֶׁה, בן המקום שעבר לעיר הבירה והצליח בה. אביה של קאמי תמך בבתו והגן עליה מפני איבתה של האם, שגילתה התנגדות עזה לכיוון האמנותי שבו בחרה קאמי. העימות בין האב, שהסכים לרצונה של קאמי ללמוד ולפסל בפריז, לפי עצתו של בּוּשֶׁה, לבין האם, שהתנגדה למעבר, הסתיים בנצחונו של האב.
ב-1882 עקרו, אם כן, האם ושלושת הילדים (האב נשאר, לצורך עבודתו, מאחור) לעיר הבירה והשתקעו בבולבאר מונפרנאס. קאמי השתתפה בכיתת הפיסול של אלפרד בּוּשֶׁה ועבדה בסדנה שאותה חלקה עם פסלות נוספות, אנגליות ברובן. אך בינתיים זכה אלפרד בּוּשֶׁה במקום השני בתחרות פרס רומא ונסע לממש אותו באיטליה, לא לפני שהעביר את כיתת הפיסול שלו לידידו אוגוסט רודן.
קאמי קלודל פוגשת את אוגוסט רודן
ב-1884 נכנסה קאמי קלודל, עוד לא בת ה-20, לסדנתו של הפסל הנודע, אוגוסט רודן, בן ה-42, ברובע השביעי, 182, rue de l’Université. רודן היה כבר מפורסם כפסל, בשיא בשלותו כאמן. היו לו מעריצים, היו לו אויבים. שמעו של רודן יצא לפניו גם כמפתה נשים סדרתי. כל הנשים, ששימשו לו כמודל, היו גם אהובותיו. רודן העריץ נשים ואלה כרעו לפניו ברך. הן התייצבו לפניו עירומות, והוא לש, כייר ועיצב, עקר את ליבן, פיסל את גופן, הנציח את יפיין בגבס ובאבן. התנ”ך של רודן היה הטבע, אלוהיו – ארוס.
בצד אהבהביו המרובים של המאסטרו, שכנה במקום של קבע בת זוגו הנאמנה, רוז בֶּרֵה. אוגוסט רודן פגש את רוז בֶּרֵה, תופרת פרחים ונוצות לכובעים, בת 20, ב-1864, בשנה שבה נולדה קאמי ושנתיים לאחר מותה של אחותו האהובה, מריה. מריה תמכה באחיה בתחילת דרכו, שכנעה את אביהם להתיר לו לעסוק בפיסול, ניחמה ועודדה אותו כשלא התקבל וזאת שלוש פעמים לאקדמיה לאמנויות יפות.
רוז הנאמנה המשיכה למלא את תפקידה של מריה, האחות שנפטרה באופן טרגי והשאירה את רודן כואב ומיוסר. לולא מריה, שרוממה את רוחו בעת שהושפל עד עפר, לא היה אוגוסט מגיע לאן שהגיע. האם ניתן להגיד זאת גם לגבי רוז? רוז דבקה בו ולא הרפתה. מרגע פגישתם לא נפרדו לעולם. רוז הייתה אשת חייו של רודן, בת זוג, מטפלת, אם ואחות, עזר כנגדו, קשורה אליו בעבותות, בעוני ובמצוקה בתחילת הדרך ובעושר שהביאה הצלחתו לאחר מכן.
וגם כשמאהבות ערמומיות עמדו לגזול ממנו את הונו בסוף חייו, עמדה רוז לצדו והביטה בו במבטה האוהב. עקרת בית מסורתית, רוז בישלה לו מטעמים, הצטיינה בצלי בקר בורגיניון, וילדה לו בן, אוגוסט-אז’ן בֶּרֵה, ב-1866, כשקאמי קלודל הייתה בת שנתיים. רודן לא הכיר מעולם בבנו המשותף עם רוז. אוגוסט-אז’ן בֶּרֵה נאלץ להסתפק בפירור שמו הפרטי אוגוסט ולא נשא מעולם את שם המשפחה רודן.
את אשת חיקו רוז נשא אוגוסט רודן לאישה כשכבר הייתה חולה וגוססת, ב-1917, שבועיים לפני שנפטרה מדלקת ריאות, בגיל 73. האם הסכים רודן לטקס הנישואים כדי להודות, בחטף, ברגע האחרון, לאישה שליוותה אותו לכל אורך הדרך, ללא תנאים וללא סייגים? “חיי משפחה גרוטסקיים”, כפי שכינתה בלעג מר קאמי קלודל את יחסי אוגוסט-רוז או קשר עמוק ששימש לאמן הגדול כעוגן מבורך?
לכל אחד משקפיו שלו. תשעה חודשים לאחר מכן, בסוף אותה שנה, בנובמבר, נפטר גם רודן, בגיל 77. אוגוסט רודן ורוז בֶּרֵה נחים לנצח, זה ליד זו, בצל “האדם החושב”, בפארק ביתם במֵדוֹן, שבו התגוררו בעשרים שנות חייהם האחרונות. הבית, סדנת הפיסול והפארק מהווים כיום מוזיאון.
לאתר המוזיאון אוגוסט רודן במֵדוֹן (כחצי שעה מפריז)
לכתבה על מוזיאון אוגוסט רודן בפריז
תריסר שנים במחיצת אוגוסט רודן
ב-1884, כשקאמי קלודל נכנסה לסדנתו של אוגוסט רודן, פסל בשל שמאחוריו כבר כיהנה במקום כבוד יצירתו הנקראת “האיש בעל האף השבור”, הייתה הנערה היפהפיה והשנונה, שעיניה היו כחולות כהות, מסגירות את נחישותה, רעננה ומרעננת. קאמי חדת הלשון, העריצה והלעגנית הכירה בערך עצמה עד יהירות. החיים לפניה והיא תכבוש את העולם. כלום לא התחילה לכייר כבר בגיל 7? כלום לא זכתה להערכה על יצירותיה “פול בן ה-13″ו”אֶלֵן הזקנה”?
בימים ההם נשים פסלות היו במיעוט, עוד יותר מאשר היום. פיסול נחשב כעיסוק גברי, לא רק משום הכוח הנדרש כדי לעצב את החומר אלא גם משום שלא ראוי היה שאישה אמנית תעמוד ותעבוד מול מודל עירום. קאמי לא התחשבה הרבה במוסכמות והמאסטרו הכיר בכשרונה של המתלמדת. “הראיתי לה היכן למצוא את הזהב אך הזהב שמצאה היה שלה”, אמר. אוגוסט רודן וקאמי קלודל היו בעלי רגישות דומה עוד לפני שנפגשו. “אֶלֵן הזקנה”, למשל, יצירה של קאמי שבוצעה לפני פגישתה עם המאסטרו, מגלה את רגישותם הדומה של שני האמנים. קאמי עיצבה את דיוקן האישה הזקנה בסגנון קרוב לזה של רודן.
רודן, שהיה משופע בהזמנות, ממלכתיות ופרטיות, ולא יכול היה לבצע הכול בעצמו, שכר עוזרים רבים עליהם הטיל עבודות שונות. כך נהגו כל האמנים המבוקשים החל מתקופת הרנסאנס, אחרת לא היו מסוגלים להתמודד עם כמות העבודה האדירה. קאמי נעשה לסייעתו המועדפת. המאסטרו פיסל את גוף היצירות וקאמי – כפות ידיים ורגליים. חותמה של קאמי ניכר ביצירות רבות של רודן, כמו, למשל, “שער הגיהנום”, “שועי העיר קאלה”, “מצבה לבלזק” (“הבלזק של רודן”) ועוד.
רודן קידם את תלמידתו ולא קינא בה. הוא הכיר יפה בערך עצמו ולא חשש משום יריבות ומשום התחרות. במקביל לעבודתה עם רודן, קאמי פיסלה יצירות אישיות ועצמאיות משלה והמאסטרו התיר לה לחתום על יצירותיה והציג אותן בתערוכות, לצד אלה שלו. כך, למשל, חתומה קאמי על פסל החימר שלה “הנערה עם האלומה”, שהוכתר ב-2003 כ”אוצר לאומי” ונקנה שנה לאחר מכן על ידי המדינה ב-000 270 אירו, הודות לנדיבותו של נטיקסיס-בנק פופולר.
מעניין לציין שב-1899 הציג רודן פסל דומה, אך משיש, בשם “גלתיאה”. יש לשער שהייתה זו מחוות חיבה וכבוד מצד המאסטרו לתלמידתו-אהובתו. זו, מצידה, התירה לו להשתמש בעבודתה כנקודת מוצא לפסל בחתימתו, עדות ללהט אהבתה אליו. שנה מאוחר יותר, אותה נערה, בהוספת ילד קטן, מופיעה בפסל הברונזה של רודן “אח ואחות frère et sœur “.
האח אוגוסט מבטא בו את יחסי הרוך והאהבה ששררו בינו לבין אחותו המנוחה, מריה: האחות מאמצת אל חיקה את אחיה הקטן העוטף אותה בזרועותיו. בקרבתן של שתי הדמויות אפשר לראות גם, בהיפוך, סמל לאהבתם של זוג הפסלים, קאמי ואוגוסט. קאמי ידעה מהו קשר קרוב עם אח. יחסיה של קאמי הבכורה עם אחיה קלודל היו אמנם שונים מיחסיו של רודן עם אחותו הבכורה מריה אך בכל זאת ניתן לראות ביניהם הקבלה מסוימת.
רודן פיסל את דיוקנה של קאמי, קאמי פיסלה את דיוקנו של רודן. אם קאמי למדה רבות מהמורה הוותיק, רודן קיבל גם הוא השראה מרעננותה ומקוריותה של הפסלת בראשית הדרך. מבטה של קאמי על יצירותיו פתח לו דרך אל מחוזות אחרים. הודות לקאמי לא התקבע בהישגיו והתחדש בתנופת נעורים. היו אלה שתי נשמות תאומות מאוחדות באמנותן. ממודל, תלמידה ומוזה הפכה קאמי לכמעט שוות ערך.
כמו רוב הנשים ששהו במחיצתו של רודן, גם קאמי הפכה לאהובתו, אלא שהפעם היה המצב שונה. עד כה כבש אוגוסט את מעריצותיו, טרף קל, ללא כל קושי. במקרה של קאמי, רודן התאהב קודם בפסלת הכשרונית ואחר כך באישה. בעיניה של קאמי לא קרא הפסל המצליח הערצה עיוורת כמו בעיניהן של שאר הנשים אלא קריאת תגר:
כשרוני שווה לכשרונך. אעשה כמוך, אעשה שונה ממך, ההפך ממך, טוב ממך.
המפתה הפך למחזר, הצייד לניצוד. והתחושה החדשה הזאת הסעירה את אוגוסט. קאמי כבשה אותו ביהירותה ובמזגה הסוער. מעתה והלאה לא יכול היה רודן להיפרד מאהובתו.
שלושה קיצים קסומים בטירת לילֵט
החל מ- 1891 וזאת במשך שלוש שנים (יש אומרים ארבע), זוג הפסלים, אוגוסט וקאמי, נהג להיפגש בטירת לילֵט היפהפיה, בחבל טורן, מקום השראה קסום, פארק רחב ידיים שתענוג לטייל בו, נהר האָנְדְר שאפשר לטבול בו ללא חשש, סעודות טעימות בחדר האוכל המשקיף משני צדיו על גן מטופח. רודן הגיע לאיזור הולדתו של בלזק לאחר שקיבל הזמנה מאמיל זולא, ראש איגוד הסופרים דאז, לפסל את פסלו של הסופר (את “מצבה לבלזק” או “הבלזק של רודן” ניתן לראות כיום בגן מוזיאון רודן בפריז ובבולבאר רַסְפָּיי, ליד הברסרי לה רוטונד).
במהלך סיוריו באיזור כדי לחקור את דמותו של בלזק, איתר רודן את טירת לילֵט והזמין את אהובתו הצעירה להצטרף אליו. קאמי התאהבה במקום. כשהגיעה פעם לטירה לפני רודן, הפצירה בו לבוא מוקדם ככל האפשר כדי שיטעמו יחד מ”גן העדן”. רודן עבד שם, כאמור, על פסל הענק שלו, “מצבה לבלזק” (או “הבלזק של רודן”), שזעזע את אנשי האמנות של התקופה ועורר שערוריות, וקאמי טרחה על פסלה האישי החשוב “בעלת הטירה הקטנה”.
כמודל שימשה לקאמי נכדתן של בעלי הטירה דאז אך מבטה ההזוי של הילדה מביע את מועקתה של קאמי עצמה. דיוקן הילדה, שקאמי הכניסה בו את מצוקותיה כבוגרת, מעיד על גדולתה של הפסלת, מה גם שניתן לראות בו יצוג אוניברסלי של גיל הילדות, לצד דיוקנים כמו “אֶלֵן הזקנה” ו”קלוטו”, המייצגים את הגיל המבוגר. שלבי החיים השונים בצירוף משקלו של הגורל מהווים מוטיבים חשובים ביצירתה של הפסלת.
לאתר טירת לילֵט, קן אהבתם של אוגוסט רודן וקאמי קלודל
פרידה דרמטית מרודן
רוז הזילה דמעות בחגי המולד בהם בילה האיש שלה עם אהובתו הצעירה. רודן אף הבטיח לקאמי נישואים וחתם על חוזה שבו הוא מסכים לדרישותיה להיות בן זוגה הבלעדי ולא לקבל מתלמדות אחרות. אך צוחק מי שצוחק אחרון. רודן, שנבהל מקיצוניותה של קאמי והבין שלא יוכל לחיות אתה חיים נוחים, חזר בו מהבטחתו די מהר וסרב לעזוב את רוז השלווה והכנועה, הסלחנית והמבינה.
שנאתה של קאמי אל רוז הפכה לבוז. אהבתה אל רודן הפכה לשנאה. התפרצויות הקנאה של קאמי הרחיקו ממנה יותר ויותר את רודן, שמאז ומתמיד התבצר בנוחיות יחסיו עם רוז. אך הייתה זו קאמי המרדנית והסוערת שניתקה את יחסיה עם המאסטרו לאחר כתריסר שנים של קשר תשוקה לוהט.
יש אומרים גם שרודן כפה על קאמי הפסקת היריון. יש אומרים שנולדו להם כמה ילדים, שניים או ארבעה, שנמסרו לאימוץ. כך או כך, קאמי הבלעדית החליטה לנתק סופית את הקשר. מהרגע שאוגוסט רודן חזר בו מהבטחתו להיפרד מרוז, להפסיק את הרפתקאותיו עם נשים אחרות ולשאתה לאישה, עולמה של קאמי התמוטט עליה.
משפחתה הפנתה לה עורף, רודן הפנה לה עורף, נשאר הקהל. אולי יאהב הוא את אמנותה ויעריך אותה כיאות? אך הקהל בן זמנה של קאמי הפנה לה עורף גם הוא, בסופו של דבר, לאחר פרידתה מרודן. קאמי לא הפסיקה מלתקוף ולהשמיץ את האמן המוערך והחמיצה עקב כך את ההזדמנות להיבנות בזכות עצמה.
חמש עשרה שנות יצירה ובדידות
ב-1893 כתבה קאמי לאחיה פול:
יש לי המון רעיונות חדשים שימצאו חן בעיניך מאוד. (…). אני נהנית כל כך לעבוד. (…). אתה רואה, זה ממש לא בסגנון של רודן.
נחושה להשתחרר מהקשר האישי והמקצועי עם רודן, נראה שהקריירה העצמאית של קאמי עלתה על פסים גבוהים. קאמי פורשת כנפיים, ממריאה, קושרת קשרים, מציגה יצירות חשובות בסלונים שונים: “הוולס”, “קלוטו”, “האל הממריא”, “גיל מבוגר”, “המשוחחות”, “פרסאוס והגורגונה”, ועוד ועוד.
משפחת רוטשילד קנתה ממנה פסלים רבים והציגה אותם במוזיאונים בערי שדה, הרוזנת ארתור דה מֶגְרֵה, שהתגוררה ברחוב טהרן ליד פארק מונסו, תמכה בה, איפשרה לה עצמאות כלכלית והזמינה אצלה יצירות, ביניהן “פרסאוס והגורגונה”, אך ב-1905 נותקו יחסיהן בעקבות מריבה שנגרמה על ידי אופייה הקשה של קאמי. קאמי הרחיקה מעליה רבים ממקורביה בהתנהגות אלימה וזועמת.
באותה שנה הציג סוחר האמנות אֶזֵ’ן בְּלוֹ, אמן בעצמו, את פסליה בגלריה המפורסמת שלו, 5, בולבאר דה לה מדלן. בְּלוֹ המשיך לקדמה בשתי תערוכות נוספות (שבהן, כמו בקודמת, הציגו גם אחרים), בשכפול פסליה בברונזה בבית היציקה שירש מאביו ובפרסום מאמרים עליה בעיתונות. בְּלוֹ אף רכש ממנה פסלים שלא נמכרו. אין ספק,ֹ חבר נאמן שעשה ככל יכולתו כדי לסייע לאמנית אותה העריץ, לקדמה ולשקמה אחרי הפרידה מרודן. אי אפשר לדבר על קאמי קלודל בלי לאזכר ולפרט את תפקידו בחייה.
לאיש היקר, סוחר האמנות הנמרץ בעל העין החדה והלב הרחב, יש, למרבית ההפתעה, נין בישראל, יואל תמנליס, צלם מראות פריז פורה ומוכשר, שגר במודיעין. בספרו של יואל תמנליס סה לה וי שיצא לאחרונה לאור ובספרו העתידי שיוקדש כל כולו לסבא הרבא המפורסם – כל הפרטים המשלימים כתבה זו ועוד ועוד.
צרות באות בצרורות. קאמי איבדה בעת ובעונה אחת את שני האנשים שהיו קרובים לה ביותר, מלבד אביה: אחיה האהוב פול ועמיתה הנערץ אוגוסט. הקריירה של פול קלודל כדיפלומט, מינויים בניו יורק, בוסטון, שנגחאי, יפן, ברזיל, הרחיקו אותו מאחותו, התרחקות שחלה באותה תקופה שבה נפרדה קאמי מרודן. אחרי 1906, שנה שבה עזב פול קלודל לסין, קאמי הפסיקה ליצור והחלה להשמיד את פסליה בהתקפי אלימות. זרם ההזמנות פסק וקאמי נותרה ללא מקורות פרנסה.
רודן תמך בה כספית, המליץ עליה בפני מקורביו והשתדל להעביר לה הזמנות אך קאמי האשימה אותו בביטולן. אירועי חייה של קאמי הביאו להתפרצותה של מחלת נפש, סכיזופרניה פרנואידית. קאמי האמינה שרודן וחבורתו מרגלים אחריה, מתנכלים לה ורודפים אותה: רודן גזל את זמנה, גנב את רעיונותיה כשעבדו יחדיו, וגם עתה, הוא מתעתד לגזול את יצירותיה. הוא ושליחיו נכנסים בהיחבא לביתה ושודדים ממנה את פסליה. ולא רק שגזל ממנה את נעוריה, הוא אף ירצח אותה. כל אלה לא היו כמובן אלא הזיות. רודן ניסה לסייע לה ואף שילם בסתר תקופה מסוימת את שכר הדירה באי סן לואי אך קאמי הייתה בטוחה שהוא מנסה לחסלה.
החל מ-1911 מצבה של הפסלת הורע. קאמי זנחה כללי הגיינה יסודיים, ניזונה באופן גרוע, נתנה עינה בכוס, שמנה וכבדה, הסתגרה בביתה בחברת חתולים, תלשה את חיפויי הקירות, שברה ריהוט, הגיפה תריסים בשלשלאות, דיברה אל עצמה בלי סוף בקול מונוטוני. רק עם רדת הלילה הייתה יוצאת, השד יודע לאן. השכנים התלוננו. ב-1913 נפטר אביה של קאמי, שעמד תמיד לצידה. לקאמי לא נמסר על מותו והבת לא השתתפה בהלווייתו של אביה האהוב.
שלושים שנה במוסד סגור לחולי נפש
כל עוד היה האב בחיים, לא העזה האם לפגוע בקאמי. שבוע ימים לאחר מות האב, העבירה אותה אימה, בחתימת רופא, ד”ר מישׁוֹ, ובהסכמת האח פול, למוסד סגור לחולי נפש, ויל-אֶבְרָאר, כ-10 ק”מ מצפון-מזרח לפריז, שבו שהתה כשנה. ב-1914, עקב פרוץ המלחמה שגייסה למאמציה את בתי החולים, הועברה קאמי למוסד מוֹנְדְוֵורְג, ליד העיר אביניון, בדרום צרפת, שממנו לא יצאה עד יום מותה.
האם חש רודן רגשי אשמה, דומים לאלה שחש כשאחותו האהובה מריה הסתגרה במנזר בגלל אהבה נכזבת, חלתה וגוועה? רודן בן ה-22 הביא לביתו חבר צייר, ארתור בַּרנוּבָן, שהתיידד עם מריה וצייר את דיוקנה. בַּרנוּבָן הגיע תכופות אל בית המשפחה ודיבר נכבדות באחותו של חברו אוגוסט. מריה הייתה מאוהבת בו נואשות ולאחר שארתור חזר בו מהבטחתו והודיע שיישא לאישה בחורה אחרת, נכנסה מריה למנזר אך עוד לפני שנדרה את נדר הנזירות, חלתה בזיהום (דלקת הצפק), הוחזרה לבית המשפחה ומתה בעודה בת 24 בלבד.
האח האבל, אוגוסט רודן הצעיר, לא ידע נפשו ועמד על סף טירוף, הסתגר במנזר אף הוא ופיסל בגנו את דיוקן אב הבית. ראש המנזר הפציר בו לצאת אל העולם ולמלא את יעודו כפסל. לאחר כמה חודשים, שבהם נרפא רודן מאבלו, יצא ועשה כעצת הכומר הנבון. האם חש רודן בן ה-73, כשקאמי כמו מריה, כ-40 שנה לאחר מכן, איבדה את חייה בגלל אהבה נכזבת, אותם רגשי אשמה?
ב-1913 רודן היה כבר מבוגר וחולה ולא יכול היה להתערב בפרשה האומללה, מה שגם שפול קלודל ראה בו כבר מההתחלה יריב מסוכן שגזל ממנו את קאמי. עם זאת, האמן הדגול לא שכח את אהובתו לשעבר, העביר לה כספים דרך ידיד משותף וציווה על הקמת מתחם מיוחד שיוקדש לקאמי במוזיאון רודן העתידי בפריז.
קאמי לא פסקה מלשלוח מכתבים קורעי לב למשפחה, לרופא שאישפז אותה, למקורבים שונים, שבהם ביקשה והתחננה שיוציאו אותה מהמוסד. צעקותיהם של החוסים האחרים, האוכל הגרוע, התנאים הקשים, כל אלה מובעים במכתביה באופן נוקב.
היה כדאי באמת להיוולד עם כישרון ולעבוד כל כך קשה כדי לקבל שכר כזה. אפילו לא פרוטה, עינויים מכל הסוגים, שום תענוג מתענוגות החיים ועוד לסיים אותם כך.
כתבה קאמי לבן דודה.
לא אספר לך את הסיפור האפי של חיי כדי לא לגרום לך עצב”, כתבה לאֶזֵ’ן בְּלוֹ. “אני מצויה בתהום. חלום חיי הפך לסיוט.
אימה של קאמי אטמה אוזניים ולב. האם סרבה לכל מגע עם בתה ולא איפשרה שום דיאלוג. מעולם לא באה לבקרה וכך גם לא אחותה לואיז שהתרכזה בחייה עם בעלה ובנה. במכתב למנהל המוסד אומרת האם שמעולם לא תסכים להוציא את קאמי. היא מוכנה לשלם תוספת לדמי אשפוזה של בתה אך לשחררה – לעולם לא.
החל מ-1919 מצבה של קאמי השתפר. נכדתו של פול קלודל, רֶן-מארי פריס, מספרת שמנהל המוסד הציע לאימה של קאמי לשחרר את בתה וזאת אפילו פעמיים. האם סרבה בכל תוקף אך לדעתה של רֶן-מארי פריס, לו הייתה המשפחה מעמידה לרשות קאמי דירת מגורים קטנה בקרבת סדנת פיסול, קרוב לוודאי שקאמי הייתה מתחילה שוב לעבוד ומוצאת גאולה.
אך הניסיון לא נעשה וגורלה של קאמי נחתם לשבט בידי אם קרה ומנוכרת ואח שהעדיף לא לסכן את שמו הטוב והקריירה המבטיחה ואכן המצליחה שלו בהתערבות למען אחותו השערורייתית. פול בא לבקר את קאמי כתריסר פעמים במשך שלושים שנה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, תנאי החוסים הוחמרו וקאמי נפחה את נפשה, כנראה מתת תזונה, ב-19 באוקטובר, ב-1943, בגיל 78. בהלווייתה השתתף רק צוות המוסד. גופתה של קאמי הוטמנה בקבר זמני ולאחר מכן הועברה לקבר המוני ומשם למקום עלום. איש אינו יודע כיום היכן קבורה הפסלת הגאונית.
יצירות אוטוביוגרפיות-אוניברסליות
גם כשכבר התגלתה הפסלת מחדש הודות לספר וסרט שהוזכרו לעיל, הטיל העיסוק בחייה הדרמטיים של קאמי קלודל צל על העיסוק באמנותה. מבקרי האמנות מסכימים כולם שראוי לתקן את העוול. קאמי הייתה פסלת גדולה, בעלת עולם אמנותי משלה, אף שהפסיקה ליצור בגיל 48.
סקונטלה
בתערוכה האוניברסלית של שנת 1899, בחברת קלוד דה בוסי, ביקרה קאמי בביתן היפני העשיר והתרשמה עמוקות. קאמי מגלה משיכה עזה לאמנות המזרח הרחוק. כבר ב-1886 החלה לעבוד על “סַקוּנְטַלָה”, יצירת ענק בהשראת אגדה הודית שהקסימה את כל אירופה דאז: מלך רב כוח בשם דוּשְׁיֵינְט פוגש במקרה בשעת מסע צייד בצעירה, סַקוּנְטַלָה, בתו של חכם, המתגוררת במנזר מבודד. דוּשְׁיֵינְט וסַקוּנְטַלָה התאהבו ממבט ראשון, התחתנו בסתר והגשימו את אהבתם. בן ייוולד מליל אהבה זה.
המלך חזר לארמונו כדי להכין את חגיגות הנישואים והשאיר לסַקוּנְטַלָה טבעת נישואים, עירבון להתחייבותו כלפיה. סַקוּנְטַלָה שקועה כל כך בהגיגיה על המלך עד שאינה מבחינה בנזיר נודד ואינה מקבלת אותו כיאות לאורח. הנזיר בכעסו מטיל כישוף על המלך שלא יזכור עוד את סַקוּנְטַלָה. זו מגיעה לחצר המלך כדי להתאחד עם אהובה אך זה אינו מסוגל להכיר אותה בגלל קללתו של הנזיר הכועס. רק הטבעת תוכל להחזיר לו את הזיכרון. סַקוּנְטַלָה איבדה את הטבעת אך לסיפור סוף טוב. הטבעת נמצאה על ידי דייג בבטנו של קרפיון והמלך וסַקוּנְטַלָה מתאחדים וזוכים בברכת הנזירים. בנם יהיה לקיסר גדול.
קאמי עבדה על “סַקוּנְטַלָה” במשך שנתיים וב-1888 הציגה אותה בפני הקהל וזכתה עליה במדליית כסף מטעם סלון האמנים הצרפתים. למרות השפעתו של רודן, ניכרת בה היטב עצמאותה של הפסלת. יצירת המופת הקלאסית, החוגגת את נצחון האהבה ומביעה רוך וחושניות כאחת, עוררה התפעלות והערכה.
בעלת הטירה הקטנה
רבות מיצירותיה של קאמי מכילות ממד אוטוביוגרפי, כמו “בעלת הטירה הקטנה”, שהוא גם דיוקן עצמי, כאמור לעיל. הדיוקן בוצע על ידי הפסלת בכמה גרסות. הגרסה שנקנתה על ידי מוזיאון לה פיסין בעיר רוּבֵּה חלולה לגמרי מבפנים, מה שמעיד על עבודה קשה, סבלנית וארוכה ויכולת ביצוע עזה. הטכניקה של קאמי מושקעת להפליא.
הוואלס
כמה מיצירות המופת של קאמי היותר חזקות מביעות את קשיי פרידתה מרודן. הפסל שלו כמה וכמה גרסות, “הוואלס”, מנציח זוג רקדנים טרופי תשוקה על סף תהום. פיתולי שמלתה של רוקדת הוואלס, בסגנון אר (ארט) נובו, כמו אי האיזון המתוחכם של תנועת הזוג, מסמלים את הסחרור בו הוא מצוי. המודרניות הנועזת של היצירה הביאה לפסלת הצלחה מסחרית והכרה רשמית.
גיל מבוגר
יצירת מופת נוספת שבוצעה בעקבות הפרידה מרודן נקראת “גיל מבוגר” וגם היא מקפיאה רגע דרמטי של דמויות בתנועה. היצירה מהווה אלגוריה כפולה, סיום זמן התשוקה האישי וסיום זמן הנעורים האוניברסלי. ידו של האיש המבוגר ניתקת מידה של הנערה המתחננת כדי להיעתר לחיבוקה של האישה המבוגרת: רודן העדיף את רוז על פני קאמי.
בעת ובעונה אחת, מסמלת היצירה את הליכתו של איש מזדקן אל עבר המוות שאותו מגלמת דמות האישה המבוגרת, המפלצתית משהו. הנעורים והאהבה, בדמותה של קאמי, שהייתה רק בת 28 כשניתקה מרודן, מתחננים על נפשם אך איש אינו ניצל ממירוצו של הזמן ומחיבוקו של המוות. יכולתה של הפסלת להביע בו זמנית את הפרטי והאוניברסלי מעוררת התפעלות.
המשוחחות
בשנים שלאחר פרידתה של קאמי מרודן, בין 1893 ל-1905, ניכר רצונה להשתחרר יותר ויותר מהשפעתו של המאסטרו וללכת בכיוונים אחרים לגמרי. רודן עסוק בהגדלת יצירותיו ובכן, היא, קאמי, תפסל פסלים קטנים, תעצב סצנות אינטימיות מחיי השגרה שעד עתה היו נחלתו של תחום הציור בלבד. מחלונה באי סן לואי צפתה האמנית בנעשה ברחוב כדי להנציח רגעים בני חלוף. קבוצת הנשים העירומות, בשם “המשוחחות”, ממתיקות סוד בצילה של מחיצה.
הגל
לתקופה עצמאית זו שייכת גם יצירת המופת “הגל” (גל תשוקה? גל טירוף? יד הגורל?), בהשראה יפנית, שבה נחשול אוניקס ענק מאיים להטביע שלוש נערות קטנות מברונזה. שימוש נועז בחומרים ובצבעים שונים מעיד על מקוריותה של הפסלת.
פרסאוס והגורגונה
למרות התקדמות המחלה שייבשה את מעיינות השראתה של קאמי, המשיכה האמנית להציג עד 1905. ביצירה “פרסאוס והגורגונה” מביע המיתולוגי את האישי. המיתוס היווני מספר על הגיבור פרסאוס שכרת את ראשה של מדוזה, אחת משלוש הגורגונות שעיניה הפכו לאבן את כל המסתכל בה (אולי ראתה בכך קאמי מטפורה לכשרון הפיסול שלה).
ביצירתה של קאמי, פרסאוס הוא אוגוסט רודן ובראשה הכרות של מדוזה מעצבת הפסלת את פניה שלה. הסבל שגרם לה רודן כמוהו כהוצאה להורג. היצירה נותנת מקום לפירושים רבים אחרים אך בסלון דה לה נסיונל (ייקרא לאחר מכן סלון החברה הלאומית לאמנויות יפות), שבה הוצגה ב-1902, איש לא הקדיש לה תשומת לב מיוחדת, כנראה משום סגנון הקלאסיציזם הפורמלי שבו עוצבה.
מסלול קאמי קלודל בפריז
135, boulevard du Montparnasse
כאן גרה קאמי קלודל עם אימה, אחותה ואחיה, כאשר עברו לפריז ב-1881.
Académie Colarossi, 10, rue de la Grande-Chaumière
כאן, באקדמיה לאמנות במונפרנאס שהוקמה על ידי פסל איטלקי, פיליפו קולרוסי, למדה קאמי פיסול כשהגיעה לפריז. אקדמיה זו, תחליף לאקדמיה לאמנויות יפות השמרנית, הייתה מהראשונות שפתחו שעריהן לנשים והתירו להן לעבוד מול מודלים עירומים.
111, rue Notre-Dame-des-Champs
לכאן עברה המשפחה ב-1882.
177, rue Notre-Dame-des-Champs
כאן שכרה קאמי סדנת פיסול עם עוד פסלות, רובן אנגליות.
182, rue de l’Université
זוהי כתובת סדנת הפיסול שהועמדה לרשותו של רודן כאשר קיבל את הזמנת “שער הגיהנום”. רודן עבד במקום זה עד סוף חייו. מ-1884 עד 1893 קאמי שיתפה אתו פעולה במקום כמודל, מתמחה, סייעת, מוזה ואהובה.
31, boulevard de Port-Royal
לכאן עברה משפחתה של קאמי ב-1885.
68, boulevard d’Italie
ב-1888 שכר רודן טירה יפה וחרבה למחצה, שנבנתה במאה ה-18, למגורי אחד מיועצי המלך, בסגנון וילה רומאית, “לָה פוֹלי נֶפְבּוּר”. את הווילה המהודרת בשולי העיר שכר רודן כדי שתשמש לו ולקאמי, לשניהם בלבד, כסדנת פיסול. הווילה נחרבה לחלוטין ב-1909 ובמקומה ניצבת כיום חנות שעונים.
113, boulevard d’Italie (actuellement boulevard Auguste-Blanqui)
לכאן, מול סדנת הפיסול, עברה לגור קאמי. חוזה השכירות נחתם על ידי רודן.
11, avenue de La Bourdonnais
כאן שכרה קאמי דירה ב-1892.
63, rue de Turenne
כאן שכרה קאמי, כדי להתרחק סופית מרודן, סדנת פיסול ב-1898.
Grand hôtel de Jassaud, 19, quai Bourbon
כאן, באי סן לואי, בקומת הקרקע של האחוזה העירונית דה ז’סו, שכרה קאמי דירת מגורים וסדנת פיסול ב-1899. ב-1913 תוצא מהמקום ותאושפז.
Galerie Eugène Blot, 5, boulevard de la Madeleine
אֶזֵ’ן בְּלוֹ, בעל גלריה חשובה, ידיד האימפרסיוניסטים, הציג שלוש תערוכות יחיד שלה ב-1905, 1907 ו-1908.
כמה מילים על ד”ר אורנה ליברמן
אורנה ליברמן, בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות, המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה, לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ”ך דרך שפתו.
ד”ר אורנה ליברמן חקרה ומצאה שכל מילה ומילה בעברית מביעה גם את ההפך שלה: לכל מילה יש תאומה מנוגדת. רוע הוא גם רעות, נעווה הוא גם נאווה, שר הוא גם רש. פרטים והסברים על תופעת כפילות השפה ומשמעויותיה בבלוג, הכולל גם לא מעט רשומות על תרבות צרפת ותרבויות אחרות. כך מאחד הבלוג את שתי אהבותיה הגדולות של אורנה, העברית והצרפתית.
התרבות הצרפתית תופסת מקום נכבד בחייה וכתבותיה הרבות והמגוונות באתר “פרנקופילים אנונימיים” ממחישות את קשת הנושאים בהם היא מתעניינת ואותם היא חוקרת.
27 תגובות
כתבת עומק על דמות מרתקת של אמנית, שחיה בצל של רודן כל ימיה. הכתבה עושה לאמנית חסד, בכך ששמה אותה על במה ומפנה את הזרקורים אליה.
הצילומים של העבודות, מחזירים את הפיסול למרכז שמתערפל בשל סיפור החיים הפרוע והטראגי, המזכיר מעט את סיפור חייו של ואן גוך.
תודה לד”ר אורנה ליברמן על מאמרה המעמיק, המקיף והמלמד.
תודה רבה, עינת יקרה.
מנצלת את ההזדמנות כדי לומר שספרה של השחקנית והסופרת אן דלבה שתרם, יחד עם הסרט בכיכובה של איזבל אדז’ני, לתיקון העוול שנעשה לקאמי קלודל, תורגם לעברית שבע שנים לאחר יציאתו בצרפת.
אן דלבה, קאמי קלודל, אור עם, 1989
כתבה נהדרת
תודה רבה שירלי וכמו כן חן חן לכל אלה שקראו ונהנו, הגלויים והסמויים
תודה רבה על הכתבה המעניינת והמעמיקה. בביקור הבא בפאריז אנסה להגיע ולראות את יצירותיה.
התגובות לימדו אותי שיצא לאקרנים גם סרט של ז’אק דואיון הנקרא “רודן” ועוסק ביחסי אוגוסט וקאמי. בתפקיד אוגוסט רודן – וינסן לנדון, בתפקיד קאמי קלודל – הזמרת והשחקנית איזיה איז’לן, בתו של הזמר ז’אק איז’לן שנפטר לא מזמן.
https://www.allocine.fr/video/player_gen_cmedia=19571140&cfilm=243982.html
עיינתי בביקורות ובתגובות על הסרט של דואיון בכיכובם של לנדון ואיז’לן המוכשרים. הדעות חלוקות. יש שמתלהבים ויש שקוטלים. לשיפוטכם. כל אחד דעתו וטעמו.
תודה רבה אורנה זו פעם שניה שאני קורא כתבה זו ועדיין היא מרתקת ומעשירה ממש כמו בפעם הראשונה. מצפה בשקיקה לכתבות הבאות שלך.
תודה גדולה על המאמר המרתק המעשיר והמאיר
תודה רבה על הכתבה המעמיקה, קראתי והחכמתי
תודה רבה על הכתבה המעמיקה והמעשירה
הכתבה מרתקת, עשירה בפרטים ומסופר בהרבה חן והרבה אהבה . תודה !
רק תיקון קטן : הפסל הגיל הבוגר נכון שנמצא במוזיאון רודן וגם נמצא במוזיאון אורסאי. והתמונה שנלקחה מויקיפדיה צולמה במוזיאון אורסאי ולא מה שכתוב תחתיה.
זה כמובן לא קילקל את היופי שבכתבה
תודה שוב
צביה
לצבייה ווקס,
תודה רבה על תגובתך הסובטילית וגם תודה רבה על התיקון. את צודקת, כמובן. התמונה שמראה את הפסל המדובר צולמה במוזיאון דורסה (אורסה) ולא במוזיאון רודן (בצרפתית שם המוזיאון מבוטא עם סמך צרויה, אורסה, כמו כיסא, אבל בגוגל התקבעו כל מיני תעתיקים אחרים). הייתי מעדיפה שתשובץ התמונה ממוזיאון רודן אבל לא אטריד עוד את העורך שעליו העמסתי די הרבה עבודה עם שיבוץ כל הצילומים ושאר הקישורים. התיקון שלך עושה את העבודה. הקישור המתאים לפסל בכתבתי הוא:
https://www.musee-rodin.fr/fr/collections/sculptures/lage-mur-ou-la-destinee-ou-le-chemin-de-la-vie-ou-la-fatalite
ושוב תודה על תגובתך ועדינותך, שמחתי שנהנית מהכתבה,
אורנה
מאמר מרתק ומלמד, תודה רבה !
מאמר מרתק אורנה! הביקור הבא שלי במוזיאון רודן לעולם לא יהיה דומה לביקורים הקודמים, עכשיו שקראתי את מאמרך. ידעתי מעט על קאמי קלודל אבל את ממש הקמת אותה לחיים חדשים. סיפור טראגי בעיקרו, כמה אכזרית אימא יכולה להיות!
נהדר שפסליה של קאמי קלודל נותרו לנו, אוהבי האמנות, הוכחה לכישרונה הגדול.
אורנה יקרה,
ביקורי הבא במוזיאון רודן לעולם לא יהיה כביקורי הקודמים. כמובן ידעתי על קאמי קלודל אבל מאמרך החייה את דמותה והעשיר את ידיעותי. כמה אכזרית יכולה אימא להיות. אני שמחה על כך שהיא ופועלה, למרות הטרגדיה של חייה הקשים במוסד הסגור, ידועים עכשיו לעולם, שמכיר בכישרונה הרב כפסלת. תודה על מאמר מרתק!
“את הקווים הגבריים, המאפיינים את סגנונם של רבים מפסליה העתידיים של קאמי, ניתן לייחס, בין היתר, לרצונה של הבת הזנוחה למלא את מקום הבן שנפטר כדי לזכות באהבת האם הקרה.”
המשפט הזה ממאמרי לקוח, בתרגום חופשי, מתוך דבריה של הפסיכיאטרית בריז’יט פאבר-פלרן שהשתתפה בסרטון וידאו שהוקדש לקאמי קלודל. קישור לסרטון:
https://www.youtube.com/watch?v=qLs78HWx4Lg
קישור לספרה של הפסיכיאטרית בריז’יט פאבר-פלרן שהוקדש לקאמי קלודל. https://www.amazon.fr/Camille-Claudel-tourment-Brigitte-Fabre-Pellerin/dp/2916450017
https://www.youtube.com/watch?v=lNMhfWpXqZY
אורנה שלום,
קראתי בעניין רב את הכתבה המצוינת שלך על הפסלת החשובה קאמי קלודל.
מצאתי כתבה מרתקת, מעמיקה ומעשירה ביותר. לעניות דעתי הכתבה הזו מהווה את המסמך הכתוב המקיף ביותר שנכתב אי פעם בשפה העברית על קלודל.
בתוך המידע הרב הופתעתי מאוד לגלות שאת מזכירה שלוש פעמים את סוחר האומנות ובעל הגלריה הפריזאית אזן בלו אשר סייע מאוד לקלודל במכירות, בפרסומים וביצירת העתקים מברונזה של פסליה הרבים.
הקוראים כאן ודאי שואלים עצמם עכשיו, מה כל כך מפתיע בכך? ובכן, לא יכולת לנחש זאת, אבל לגמרי במקרה אותו סוחר אומנות מצליח בשם אזן בלו הוא הסבא רבא שלי. כן, כן, אני הנין שלו!!
מסתבר שהאיש הנפלא, הנמרץ, המקושר היטב והמצליח היה בשעתו בקשרי עבודה הדוקים מאוד לא רק עם קלודל, אלא עם מרבית הציירים האימפרסיוניסטים שפעלו בפריז בתקופתו. את חלקם הוא ממש גילה ועודד בתחילת דרכם כשלא היו עדיין מפורסמים ויצירותיהם לא נמכרו.
בספרי “סה לה וי” אני מפרט על קצה המזלג את פעילותו זו. המידע שבידי לקוח מספר שהוציא אזן בלו בשנות ה-30 של המאה הקודמת ובו סיכום של 50 שנות פעילותו.
כידוע לך, בזמנו הופק סרט מצליח על חייה של קאמי קלודל. קשריו ההדוקים של סבא רבא שלי עימה הרשימו כנראה את כותב התסריט, עד כדי כך שהוא טרח לשבץ שחקן בשם Philippe Clevenot אשר מגלם בסרט את דמותו של אזן.
ולבסוף, כשאבי עלה ארצה, לאחר קום המדינה, הוא הביא אתו למעלה מ-300 אקוורלים קטנים פרי מכחולו של אזן בלו. היפים שבהם תלויים בגאווה רבה בדירה שלנו במודיעין. בפעם הבאה שתגיעי לישראל את מוזמנת לבוא להתרשם מהאוסף הנדיר הזה ומעוד מספר דברים הקשורים לאזן בלו, כמו למשל קטלוג יוקרתי ואיכותי, בן 120 שנה, אותו הפיק אזן לקראת מכירה פומבית גדולה שהוא קיים בשנת 1900…
תודה רבה, יואל, על המחמאות על הכתבה שלי ועל ההזמנה המפתה. עכשיו יש לי ממש סיבה לטוס לארץ… בחרדת קודש אעלעל בקטלוג, לא, לא, אבקש ממך לעלעל בשבילי או אעטה כפפות.
אקרובטיקה של ההיסטוריה, נפתולים היסטוריים, כמו שרותי שמעוני אומרת. ואין כמוך, יואל, כדי להלביש עליהם מילים ולתאר אותם כל כך במדויק ובאופן חי.
לכן ממליצה בחום לקרוא את ספרו של יואל תמנליס “סה לה וי”.
https://www.francophilesanonymes.com/paris/cest-la-vie/
Ronit Palistrant Shaick
מדהים אורנה. איזה עןלם קטן. זוכרת את הכתבה שלך עליה. היא נפלאה ממש,כמו גם היצירות של קלודל עצמה
2
J’adore
· Répondre · 1 j
En ligne
אורנה ליברמן
Ronit Palistrant Shaick תודה רבה יקירה על המחמאה הענקית, אני אעתיק אותה לכתבה שלי באתר. מחמאה כזאת אני לא מקבלת כל יום.
העתקתי למעלה את המחמאה הענקית שנתמה לי רונית בפוסט בפייסבוק בו המלצתי על הספר של יואל וצירפתי את הכתבה הזאת.
מעתיקה מהפייסבוק של יואל תמנליס, ברשותו, כמובן:
התרגשות גדולה
הסבא רבא שלי אז’ן בלו (כן, אני הנין שלו) היה סוחר אומנות מפורסם ובעל גלריה חשובה בפריז בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
היום צפיתי לראשונה בסרט “קאמי קלודל” בכיכובם של איזבל אדג’ני וז’ראר דפארדיה – הסרט הוא סיפור חייה של הפסלת הגדולה שהייתה אהובתו של רודן.
לסבא רבא שלי היה תפקיד חשוב בניסיון התאוששותה של קאמי לאחר שעזבה את אהוב ליבה רודן. סבא רבא שלי אף ארגן לה בגלריה שלו שלוש תערוכות יחיד. מסתבר שבסרט החשוב הזה ישנו שחקן צרפתי בשם Philippe Clevenot המגלם את דמותו של סבא רבא שלי אז’ן.
התפקיד של סבא רבא שלי המגולם בידי Philippe Clevenot אינו תפקיד קטן וזניח. בחלקו האחרון של הסרט הוא מופיע דקות ארוכות עם קאמי קלודל ובשיא האינטראקציה ביניהם ההתרחשות מצולמת באריכות בתוך הגלריה של סבא רבא שלי בפתיחת אחת התערוכות שהוא ארגן לקלודל. בצילום למעלה, מתוך הסרט: קאמי קלודל לוחצת את ידו של סבא רבא שלי על רקע הגלריה. בתגובה הראשונה: השחקן Philippe Clevenot כפי שהוא מופיע בסרט בדמותו של סבא רבא שלי.
הערה: כל המידע המרתק והמשמח הזה נודע לי ממש לאחרונה ועל כן הסיפור הזה לא נכלל בספר שלי “סה-לה-וי” שיצא לאור באפריל השנה.
Tali Ayalon Metser .
מביאה את הפוסט של טלי שנכתב אחרי קריאה נוספת של הכתבה.
·
הפעם אחרוג ממנהגי. לא אכתוב על דיגיטל, או חדשנות, או חיבורים מוזרים של מכשירים לאינטרנט. הפעם אכתוב על געגוע.
שבת בבוקר. העוגיות כבר בתנור וכל הבית מריח מאפיה. אני גולשת לי במורד הפיד ונתקלת בפוסט שקראתי בעבר. אחד האתרים וקבוצת הפייסבוק החביבים עלי, פרנקופילים אנונימיים, מעלה שוב כתבה על הפסלת קאמי קלודל, אותה כתבה ד”ר אורנה ליברמן.
נתקלתי לראשונה בפסלים של קאמי קלודל במוזיאון רודן בפריז. הגעתי אליו לראשונה לפני 25 שנה בזכות המלצה של סבתי, אשר אמרה כי בכל פעם שהיא יוצאת מהמוזיאון הזה, היא כבר מתגעגעת אליו. לאחר אותו ביקור ראשון, הבנתי אותה ובכל פעם שחזרתי לפריז מאז, הקפדתי להגיע לאותו מוזיאון קטן ומקסים.
בלב המוזיאון נמצא חדר שכל פסליו הם פרי יצירתה של קאמי קלודל. ובלב אותו החדר נמצא הפסל שנקרא “גיל מבוגר”. כשראיתי אותו לראשונה, נעתקו המילים מפי. מעולם לא השפיעה עלי יצירת אומנות כמו הפסל הזה – ומאז הוא לא מפסיק לרגש אותי.
הכתבה של ד”ר אורנה ליברמן החייתה בי גלים של געגוע עז. לטיול בחו”ל, בלי לחשוב האם צפוף פה ואולי יש כאן מישהו חולה. ליכולת לתכנן מראש חופשה, עם טיסה ומלון והזמנת כרטיסים למופע או למוזיאון. אני מתגעגעת לציפייה. לידיעה שאם הזמנתי טיסה 9 חודשים מראש – סיכוי גבוה שהיא תתקיים.
השנתיים האחרונות טרפו את כל הקלפים. של כולנו. לתכנן חודש קדימה זה פתאום יומרני. התרגלנו לספונטני, לרגע האחרון ולידיעה שעד שלא נסעת ולא חזרת – שום דבר לא ודאי וסיכוי גבוה שהתוכניות ישתבשו.
אז אני מתגעגעת. לתכנן טיול. להזמין כרטיס. להתרגש לקראת ולחזור עם חוויות אחרי. בינתיים אמשיך לשטוף את העיניים ואת הלב עם תמונות וכתבות מהמקומות האהובים עלי בעולם.
פורסם פוסט נוסף בהשראת כתבתי ואני מאוד שמחה על כך.נולדנו לחיות ולמות, להפוך ענבים ליין ואפר לזהב…
וכך פותחת נעה מרקביץ את הפוסט שלה:
בעקבות הפוסט הנפלא של אורנה ליברמן על הזהב של קאמי קלודל, החלטתי לצאת למסע בעקבות ממלכת הזהב הלא היא אופיר המקראית. בתנ”ך אופיר מוזכרת 5 פעמים :
יואל כתב לאחרונה, מאי 2022, פוסט מעניין על אז’ן בלו וקאמי קלודל ואני מצרפת אותו כתגובה מעשירה למאמרי.
אורנה ליברמן
בשנת 2005 התקיימה במוזיאון מרמוטאן-מונה בפריז (Musee Marmottan Monet) תערוכה נפלאה וחריגה של עבודותיה של הפסלת הגדולה קאמי קלודל.
אתמול הגיע אליי בדואר משלוח חשוב ומעניין שהזמנתי מחו”ל – חוברת מיוחדת שמוזיאון מונה הוציא בזמנו לכבוד התערוכה הנ”ל. החוברת בת 90 עמודים ובעמוד 19 חיכתה לי הפתעה גדולה – צילום גדול ויפה של סבא רבא שלי אז’ן בלו (בצעירותו).
כזכור לחלקכם, אז’ן בלו היה בעל גלריה חשובה בפריז וסוחר אומנות בעל השפעה רבה שפעל בפריז בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. בנוסף היה גם יוצר פסלי ברונזה ויצק עבור קאמי קלודל פסלי ברונזה רבים. במהלך השנים הפך אז’ן לאמרגן הבלעדי של קלודל ולחבר אישי שלה.
בתערוכה הנ”ל הוצגו 78 יצירות של קאמי קלודל מתוכן 12 יציקות ברונזה, בגדלים שונים, פרי עבודתו של סבא רבא שלי. זוהי סיבה בהחלט מספיקה כדי לשבץ תמונה נאה שלו עם סיפור נחמד: הכותבת Reine-Marie Paris (נכדתו של הסופר פול קלודל, אחיה של קאמי) מספרת, בין היתר, כי היא נפגשה עם צאצאית של אז’ן בלו, שחקנית הקולנוע והתיאטרון אריאל סמנוף Ariele Semeonoff (גם עבור אריאל סמנוף, אז’ן בלו הוא הסבא רבא. הסבתא שלי והסבתא של אריאל הן אחיות, שתיהן בנותיו של אז’ן בלו. בעבר פגשתי את אריאל סמנוף בפריז ובנורמנדי במסגרת משפחתית). בפגישתן, אריאל הציגה בפני רן-מארי פסלון שיש קטן של קלודל שהוא למעשה היחיד שנותר בבעלות המשפחה.
עוד מצוין בחוברת, כי אימה של אריאל סמנוף הפנתה את רן-מארי (כותבת המאמר) אל בן דודה המתגורר בירושלים. מן הסתם, בן דודה המתגורר בירושלים הוא לא אחר מ… אבא שלי, פסקל. לדברי הכותבת בידי אבי אמורה להיות סדרת מכתבים מתוך התכתבויות בין קאמי קלודל לאז’ן בלו. לצערי, נכון לרגע זה, מקומם של מכתבים מקוריים אלו, לא ידוע לי.
יואל תמנליס
כתבה מצוינת, עשירה, מעניינת, איכותית ומרתקת. קראתי אותה כבר לפחות 10 פעמים ונראה לי שממש לא סיימתי. יישר כוח!
אני מוסיפה את הפוסט שפרםס יואל תמנליס ליום הולדתה של קאמי, 2022:
קאמי קלודל
היום הוא יום הולדתה של הפסלת הגאונית קאמי קלודל. היא נולדה לפני 158 שנים ב- 8 בדצמבר 1864 בצרפת.
בגיל 12 כשעשתה את צעדיה הראשונים בפיסול ובציור היא פגשה פסל בשם אלפרד בושה אשר התרשם מאוד מיצירותיה. החל משנת 1882 הפכה קאמי לתלמידה של בושה בפריז. כאשר בושה נאלץ לעזוב זמנית לרומא הוא ביקש מהפסל אוגוסט רודן להחליפו בהדרכת קורס לפיסול שהעביר באותה עת. קאמי הייתה התלמידה המצטיינת בו. כך נפגשו לראשונה רודן וקאמי. מפגש שישנה את חייה.
רודן העריך מאוד את יצירותיה ונוצרה ביניהם כימיה מיידית עזה. עד מהרה היא הפכה לחניכה הבכירה של רודן, לעוזרתו, למוזה, למודל ולמאהבת. הרומן בין השניים נמשך למעלה מעשור.
קאמי רצתה להינשא לרודן אך זה התחמק והעדיף להמשיך לרקוד בו זמנית על מספר חתונות. השניים נפרדו בהדרגה. קאמי הספיקה ליצור פסלים מרהיבים ומרתקים. חלקם מספרים את סיפור חייה ומבחינה איכותית אינם נופלים מפסליו של רודן. אך יציבותה הנפשית של קאמי התערערה בהדרגה. היא השמידה את רוב יצירותיה והסתגרה בביתה. לבסוף אושפזה בכפייה ונותרה במוסד סגור במשך 30 שנה עד ליום מותה. במהלך השנים, מצבה הנפשי השתפר אך אמה התנגדה לשחרורה. כך הפסידה האנושות את אחת הפסלות המבריקות בכל הזמנים.
קאמי נפטרה בגיל 78 ב- 19 באוקטובר 1943. מוזיאון רודן הקציב אולם רחב ידיים ליצירותיה. בשנת 2017 נפתח “מוזיאון קאמי קלודל” בכפר נוז’אן-סור-מרן (כשעה נסיעה מפריז).
יש לי קשר מיוחד לקאמי קלודל. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, הסבא רבא שלי אז’ן בלו היה סוחר אומנות מפורסם ובעל גלריה חשובה בפריז בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בנוסף הוא היה גם יוצק פסלי ברונזה. כשקאמי קלודל נפרדה מרודן היא פעלה בתחילת המאה העשרים מספר שנים תחת חסותו של סבא רבא שלי. הוא תמך בה בשנותיה הקשות כשמצבה הכספי והנפשי היה קשה מאוד. סבא רבא שלי סייע רבות להוצאתה של קאמי קלודל מתהום הנשייה. הוא אף קיבל ממנה בלעדיות ליציקת פסלי ברונזה של עבודותיה. חלקם מוצגים עם חתימה משותפת של שניהם במוזיאונים חשובים בעולם.
בספרות העוסקת בקאמי קלודל מוזכר סבא רבא שלי בהרחבה רבה. זו עדות חשובה לקשרי העבודה והחברות המאוד קרובים והדוקים ביניהם. בספר שתורגם לעברית בשם: “אחים לתשוקה – קאמי ופול קלודל” מאת דומיניק בונא (ספריית מעריב 2008) כתוב בין היתר: “המון הערצה והמון סובלנות דרושות לו לאז’ן בלו כדי להמשיך לעודד את קאמי ולתמוך בה חרף התהפוכות במצב הרוח שלה – אם כי יש להודות שכלפיו היא מפגינה רוב הזמן חוש הומור וחביבות. היא מחשיבה אותו כחברה היחיד, דבר שיש בו מן הצדק, כיוון שבלו נשאר נאמן לה תמיד: חשוב לו להשיג הכרה בכישרון שבקיומו הוא משוכנע”.
הסרט “קאמי קלודל” בכיכובם של איזבל אדג’ני וז’ראר דפארדיה הוא סיפור חייה של הפסלת הגדולה. לסבא רבא שלי היה כאמור תפקיד חשוב בניסיון התאוששותה של קאמי לאחר שעזבה את אהוב ליבה רודן. סבא רבא שלי אף ארגן לה בגלריה שלו שלוש תערוכות. יוצרי הסרט לא יכלו להתעלם מכך. מסתבר שבסרט החשוב הזה ישנו שחקן צרפתי בשם Philippe Clevenot המגלם את דמותו של סבא רבא שלי ומופיע בסרט תחת השם אז’ן בלו. התפקיד אינו תפקיד קטן וזניח. בחלקו האחרון של הסרט הוא מופיע דקות ארוכות עם קאמי קלודל.