הסודות של הרובע הלטיני - מסלול טיול היסטורי קולינארי

מתכננים טיול לפריז? הנה כמה קישורים סופר חשובים:

רוצים עוד? כנסו למדריך פריז המלא שלי.

זמן קריאה משוער: 13 דקות

כשחושבים על הרובע הלטיני, חושבים (ובצדק) על החלק שקרוב לכנסיית הנוטרדאם, הסורבון והפנתיאון. אולם לרובע הלטיני יש חלקים שפחות מוכרים לקהל הרחב, בחלק המזרחי שלו, ובהם אני רוצה להתמקד במסלול הטיול הזה.

תמצאו שם אחוזה מהמאה ה-16, מסעדה שמאוד אהבתי, את העוגה האהובה עלי בפריז, כנסייה עם סיפור מרתק, את רחוב מופטאר (שאותו בודאי אתם מכירים) ונסיים באמפיתאטרון בן כ-2,000 שנה, שם נגלה כיצד אומרים בלטינית מועדון חשפנות.

זהו מסלול למתקדמים ולמיטיבי לכת, מכיוון שחלקו נעשה בעלייה, אך אני בטוח שאתם תהנו מההליכה לא פחות ממה שאני נהניתי בעת הכתיבה שלו.

נקודת ההתחלה ומפת המסלול

את הסיור נתחיל מחוץ למטרו Les Gobelins (קו 7), שנמצא ברובע ה-13 ממש על הגבול עם רובע 5. לפני שנתחיל לטייל, הרשו לי להמליץ לכם על ביקור במוזיאון Manufacture des Gobelins, שנמצא ממש ליד ברובע ה-13 (42 Av. des Gobelins).

המוזיאון נמצא לא רחוק מהיכן שעמד המפעל המפורסם לאריגת שטיחי קיר, הוקם על ידי משפחת גובלן (Gobelin) ולכן שטחי הקיר הללו נקראים על שמם. תמצאו שם תערוכות של שטיחי קיר וריהוט מלכותי, אך מכיוון שהמוזיאון הזה איננו חלק מהטיול, לא ארחיב עליו. אם תרצו לקבל מידע נוסף על ביקור במקום, אתם מוזמנים להיכנס לאתר הרשמי. בעתיד אני מבטיח כתבה מושקעת יותר.

מפת המסלול

נקודות העניין מסומנות בכוכב לבן על רקע כחול. מסעדות אותן הזכרתי מסומנות באמצעות מגש עם כיסוי. על מנת לראות את כל הנקודות מומלץ לעשות Zoom out במפה ואז להתקרב לכל נקודה בהתאם לצורך. במידה ותרצו להתגורר באיזור תוכלו למצוא כל מיני מלונות ודירות נופש.

קישור לפתיחת המפה בחלון חדש

מסלול הטיול

כשתצאו מהמטרו תצמאו את עצמכם ב-Avenue des Gobelins, שיחד עם Boulevard Saint Marcel, נוצרו בתקופת נפוליאון השלישי. השם Saint Marcel, מגיע מהכפר Saint Marcel, שהתקיים באזור החל מימי הביניים וחלק מהמסלול יעבור בו.

לאחר שיצאתם מהמטרו, התחילו ללכת צפונה ופנו ימינה ב-Rue du Fer à Moulin, שם מחכות לנו שתי הפתעות (ואולי אפילו שתיים וחצי).

הסרדין הפלורנטיני שהפך ללוויתן, והמסעדה שנוטפת נוסטלגיה

הרחוב הזה נקרא בימי הביניים רחוב Richbourg (עיר עשירה), מכיוון ששם עבר נהר הבייבר (Bièvre), והמקום הפסטורלי משך אליו אנשים עשירים שבנו שם את האחוזות שלהם.

אולם במאה ה-17 בית החרושת של הגובלנים, אותו הזכרתי בתחילת הכתבה יחד עם הבורסקאים והשוחטים, השתמשו במי הנהר לצרכיהם וזיהמו אותו. כתוצאה מכך הפך הנהר, שנשפך אל הסיין, למסריח ומסוכן לבריאות,וסופו של דבר החליטה העירייה לבנות מעליו ולהפוך אותו לנהר תת קרקעי.

האחוזה היחידה שנשארה מהימים הללו היא Hôtel Scipion שנמצא בהצטלבות של רחוב Fer à Moulin ו Rue Scipion מספר 13. הרחוב והבניין נקראים על שם סקיפיו סרדיני (Scipion Sardini 1526-1609), בנקאי מטוסקנה שהגיע לצרפת יחד עם המלכה קתרין דה מדיצ’י.

סקיפיו סרדיני ואישתו איזבל דה לימיי.
סקיפיו סרדיני ואישתו, איזבל דה לימיי.

סרדיני, שהלווה כספים לקתרין דה מדיצ’י ושלושת שהפכו למלכים (פרנסואה ה-2, שארל ה-9 ואנרי ה-3), הפך לאדם עשיר מאוד ואף זכה להתחתן עם איזבל דה לימיי (Isabelle de Limeuil 1535-1609), ממשפחת La Tour d’Auvergne (אותה משפחה ממני הגיעה אמא של קתרין דה מדיצ’י).

אותה איזבל הייתה חלק מה”טייסת המעופפת” (Escadron Volant) של קתרין דה מדיצ’י, ולא, היא לא שירתה בחיל האוויר… מדובר היה בכ-30 בנות אצולה, שנבחרו בקפידה על ידי המלכה ותפקידן היה לרגל אחר אויביה, על ידי הפיכה למאהבות שלהן. את השם הן קיבלו מהעובדה שכשהן הלכו אחרי המלכה, השמלות הסתירו להן את הרגליים והיה נראה כאילו הן מרחפות מעל הרצפה.

איזבל התחתנה עם האדון סקיפיו סרדיני, לאחר ש”סיימה את שירותה” בעקבות הריון לא מתוכנן לנסיך דה קונדה, אחיו של אנטואן דה בורבון, אביו של המלך אנרי ה-4. שני בני הזוג חיו בהרמוניה ומתו בגיל מבוגר מאוד, יחסית לתקופה.

ההצלחה של האדון סרדיני לא התקבלה בעין יפה בקרב האצולה הצרפתית, שאמרה עליו “פעם הוא היה סרדין וכעת הוא לוויתן גדול. כך צרפת מפטמת את הדגים שלה”. סרדיני ציפצף עליהם והמשיך להלוות כספים למלכי צרפת, ובסופו של דבר הוא קנה לעצמו את האחוזה שאתם רואים כעת בשנת 1565, ואף הרחיב אותה.

לאחר מותו של סקיפיו סרדיני, עברה האחוזה מיד ליד, עד אשר הפכה למאפיה של בית החולים Salpêtrière, שברובע ה-13. המאפייה פעלה במקום עד שנת 1975 ומאז שוב שינה המקום את יעודו. רציתי לבקר שם בנובמבר 2023, אולם לצערי המקום עבר שיפוץ משמעותי, בדרך ללהפוך למרכז לסטודנטים. בגלל השיפוץ לא יכולתי לצלם את הבניין עצמו, אולם צילמתי לכם שלט על אתר השיפוצים שיראה לכם כיצד הבניין ייראה בסיום השיפוצים.

כך יראה הארמון של סקיפיו סרדיני בסיום השיפוץ. צילום: צבי חזנוב
כך ייראה הארמון של סקיפיו סרדיני בסיום השיפוץ. צילום: צבי חזנוב

ממש ממול לארמון ישנו גן קטן וחמוד, ואם תכנסו אליו תוכלו לראות שם תבליט שמתאר כיצד אפו לחם בבניין הסמוך, בשביל בית החולים.

תבליט אפיית הלחם בגינה ליד אוטל סקיפיו סרדיני. צילום: צבי חזנוב
תבליט אפיית הלחם בגינה ליד אוטל סקיפיו סרדיני. צילום: צבי חזנוב

ממש ממול לגן, בצד השני של הרחוב, תמצאו מסעדה מקסימה בשם Le Refuge du Passé, וכשמה כן היא – מרגע שנכנסתם פנימה, כאילו חזרתם בזמן עשרות רבות של שנים.

מסעדת Le Refuge du Passé. צילום: צבי חזנוב
מסעדת Le Refuge du Passé. צילום: צבי חזנוב

כפי שאתם רואים בתמונה, כל דבר שם יחזיר אותכם לשנות ה-50 ולעתים אפילו לבל אפוק, אך אל תתנו לדקורציה לגרום לכם לחשוב שהיא באה על חשבון האוכל במקום.

אכלתי שם ארוחת ערב עם שוקי ספקטור ועם הורי, ומאוד נהננו. מדובר באוכל צרפתי עממי קלאסי, שאמנם לא יזכה את בעלי המסעדה בכוכב מישלן, אך הכל היה טרי וטעים. “עוגמת הנפש” היחידה שנרשמה במקום הייתה כשהתברר שמנת הכרוב הממולא בבשר, שאותה מאוד רציתי לטעום, נגמרה. לכן אין לי ברירה אלא לחזור ולבקר במקום שוב בפעם הבאה, על מנת שאוכל לטעום אותה (ואולי עד אז גם יסיימו לשפץ את האחוזה של סדריני והשמחה תהיה כפולה ומכופלת).

Le Refuge du Passé

32 Rue du Fer à Moulin

קישור לאתר המסעדה

האגודה הנפוליאונית והגלידה שהפתיעה אותי

המשיכו ללכת ברחוב Fer à Moulin עד שתגיעו להצטלבות עם רחוב Rue Geoffroy-Saint-Hilaire ופנו ימינה. שם, במספר 7, תוכלו למצוא את האגודה הנפוליאונית, אותו תוכלו לזהות באמצעות התמונות של נפוליאון ה-1 ונפוליאון ה-3, שתלויות על הקיר.

מבנה האגודה הנפוליאונית. צילום: צבי חזנוב
מבנה האגודה הנפוליאונית. צילום: צבי חזנוב

האגודה הנפוליאונית העולמית נוצרה במהלך המאה ה-20 על ידי משוגעים לדבר, והיא עוסקת במתן הרצאות על התקופה וארגון קונגרסים שנתיים, שמתרחשים כל פעם במקום אחר. בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20, הוקם הסניף הישראלי של האגודה על ידי פרופסור מרדכי גיחון ז”ל ואלון קליבנוב, שמשמש כיום כנשיא המרכז הישראלי למורשת נפוליאון ותקופתו.

לפני מספר שנים התבקשתי לשמש בתור המזכיר של האגודה (בהתנדבות) ואני שמח לארגן כל שנה שורה של הרצאות מרתקות, שעוסקות לא רק בהיסטוריה צבאית אלא גם בהיסטוריה קולינרית, ספרותית ואומנותית. זאת ההזדמנות שלי להזמין אותכם להיכנס לאתר של המרכז למורשת נפוליאון, להירשם לרשימת התפוצה ולראות אילו הרצאות עומדות להתקיים. אם אתם מעוניינים לצפות בהרצאות שהתקיימו בעבר, אתם מוזמנים לדף נפוליאון באתר שלי.

והנה, בצמוד למבנה האגודה הנפוליאונית נמצא מבנה מקסים מהמאה ה-18. לא, לא הייתה זו אחוזה של אף אחד חשוב, אלא… שוק סוסים!

שוק הסוסים ברחוב ז'ופרואה סנט אילר. צילום: צבי חזנוב
שוק הסוסים ברחוב ז’ופרואה סנט אילר. צילום: צבי חזנוב

במקור השוק התקיים ברחוב סנט אונורה המפורסם, אולם במהלך המאה ה-17 הוא עבר לפרברי פריז ובשנת 1760 נבנה, בפקודתו של סרטין (Antoine de Sartine 1729-1801), המבנה בו אתם צופים כרגע. במבנה הזה התמקחו הסוחרים, קנו ומכרו, ואילו הסוסים עצמם הוחזקו במגרש ליד, שמאז כבר איננו קיים עוד. חובבי “עלובי החיים”, עשויים לזכור שהמקום הוזכר על ידי ויקטור הוגו בתור אחד המקומות בהם עברו הגיבורים בבריחתם מאיש המשטרה ז’אבר.

חיזרו על עקבותיכם ברחוב Geoffroy-Saint-Hilaire עד שתגיעו למספר 19. שם תמצאו גלידה מצוינת בשם Glazed, עם טעמים מפתיעים. לדוגמא: תמצאו שם גלידת מנגו עם פלפל חריף (Piment d’Espelette) או גלידת פירות יער וסומאק, שאני לקחתי ונהנתי ממנה מאוד.

גלידת פירות היער והסומאק של Glazed, מוחזקת בידו האיתנה של הפרנקופיל. צילום: צבי חזנוב
גלידת פירות היער והסומאק של Glazed, מוחזקת בידו האיתנה של הפרנקופיל. צילום: צבי חזנוב

קישור לאתר של הגלידריה

הרחוב שנתן את שמו לאחת העוגות האהובות עלי בפריז

המשיכו ברחוב Geoffroy-Saint-Hilaire עד להצטלבות עם רחוב Cesnier. אם תמשיכו ישר, תגיעו אל Jardin des Plantes, גן בוטני שהוקם בתקופת לואי ה-13, על מנת לחקור צמחי מרפא, וכיום מכיל את מוזיאון האבולוציה, שמומלץ במיוחד לילדים.

אני מבטיח לכם כתבה על הגן הבוטאני מתישהו בעתיד, אך כעת פנו שמאלה אל רחוב Censier. בימי הביניים היה זה רחוב ללא מוצא או בצרפתית Rue sans chief. עם השנים, הרחוב התארך והשם שלו שובש והפך ל-Censier. שום דבר שתראו ברחוב לא ירמוז לכם על כך שבאיזור הזה עמדו מספר אחוזות מפוארות במהלך המאה ה-15, אחת מהן הייתה שייכת לאיזבו מבאווריה (Isabeau de Bavière 1370-1435), אישתו של של המלך שארל ה-6 (שלט בין השנים 1380-1422).

בהמשך עמד כאן בית יתומות, שנבנה בשנת 1624 ועמד היכן שכיום נמצאים בניינים מספר 21-25. בית היתומות הזה פעל עד המהפכה הצרפתית ומאוחר יותר הפך למקום בו מעבדים עורות, עד שגם המקום הזה נסגר, המתחם נהרס ונבנו בניינים חדשים (חלקם, כפי שתראו במהלך ההליכה שלכם, מכוערים במיוחד).

פעם עמדו פה אחוזות של אצולה וכיום תמצאו כאן את הכיעור הזה. צילום: צבי חזנוב
פעם עמדו פה אחוזות של אצולה וכיום תמצאו כאן את הכיעור הזה. צילום: צבי חזנוב

בוודאי תשאלו את עצמכם מדוע אני לוקח אותכם דרך הרחוב הזה כיום, את התשובה תקבלו כשתגיעו למספר 51, שם תגלו את הפטיסרי של קארל מרלטי (Carl Marletti).

מרלטי עבד בתור שף פטיסייה בכמה וכמה מוסדות קולינאריים חשובים ובהם קפה דה לה פה (Café de la Paix), שנמצא ממש ליד אופרה גרנייה. בשנת 2007 הוא החליט לצאת לדרך עצמאית ופתח את חנות הפטיסרי שלו כאן והחל למכור קינוחים, שהביאו לו תהילת עולם בקרב כל חובבי המתוקים.

אם תקשיבו לי, הזמינו לכם את עוגת ה-Censier, שעשויה משוקולד 65% קקאו (ו-100% גן עדן של טעמים) ולכו איתה אל הגינה הסמוכה. התיישבו, עצמו עיניים ואיכלו את העוגה. אין ספק שמיד תגיעו למסקנה שהחיים יפים.

עוגת ה Cesnier של קארל מרלטי. צילום: צבי חזנוב
עוגת ה Cesnier של קארל מרלטי. צילום: צבי חזנוב

הריקוד המטורף של כנסיית סן מדאר

אם עשיתם את מה שהמלצתי והלכתם לגן, התיישבתם על ספסל ואכלתם עוגת שוקולד, בוודאי תשמחו לדעת שאתם יושבים ברגעים אלו ממש בבית קברות. אל דאגה, בית הקברות הזה נסגר לפני כמה מאות שנים והפך לגן פורח אליו מביאים את הילדים, אך כאן בגן הזה התרחשה פרשה שכמעט וסיכנה את המלוכה בפריז של המאה ה-18.

כפי שאתם רואים, ממש ליד הגינה נמצאת כנסיית סן מדאר (Saint Medard), שהמבנה הנוכחי שלה הוא מהמאה ה-15. זאת הייתה הכנסיה של הכפר סן מדאר, שיחד עם סן מרסל, היווה את אחד הפרברים של פריז, ששכנו על גבולה במהלך ימי הביניים, לפני שנבלעו לתוכה משל היו עוגת סזנייה.

במאה ה-18 שירת בכנסייה אדם בשם פרנסואה דה פריז (François de Pâris 1690-1727). פרנסואה הגיע ממשפחת אצולה, אך החליט לפנות לקריירה כנסייתית וחי חיים של קדוש מעונה (על ידי עצמו), כאשר, למרות מצבו הכלכלי השפיר, אכל רק ארוחה אחת ביום, לבש חולצה עשוי בד קשה ועוקצני, על מנת לענות את עצמו, ובשאר הזמן סרג גרביים לעניים.

אין זה מפליא שאורך חיים זה קיצר את חייו באופן משמעותי, והוא מת ב-1 במאי 1727 ונקבר בבית הקברות של סן מדאר. זמן קצר אחר כך, החלו שמועות שאנשים שאכלו את העפר ליד הקבר שלו נרפאו ממחלות שונות והחלה להיווצר תופעה של אנשים, שבאו אל הקבר ונתקפו עוויתות ואיבדו את שפיותם (אך, לטענתם, מצאו לפחות את בריאותם הפיזית).

בתחילה התייחסו השלטונות לתופעה הזאת בהומור מעורב בבוז, אולם ככל שיותר ויותר אנשים הגיעו אל הקבר והחלו לרקוד ולהתעוות, החל השלטון לדאוג שהתופעה עלולה להוביל לפגיעה חמורה בסדר הציבורי. וכך יום אחד יד נעלמה הדביקה שלט על כנסיית סן מדאר ועליו כתוב “בשם המלך אסור לאלוהים לעשות כאן ניסים”, ואכן קרה נס והניסים פסקו.

אנשים רוקדים בכנסיית סן מדאר. צילום: רותי שמעוני
אנשים רוקדים בכנסיית סן מדאר. צילום: רותי שמעוני

את השריד של אותם ריקודים בבית הקברות תוכלו לפגוש כל יום ראשון בשעה 11:00, ברחבה שליד כנסיית סן מדאר. אם תגיעו בזמן תוכלו לראות אנשים שמתאספים שם שרים ורוקדים. אם מעולם לא יצא לכם לראות את מופע השאנסונים תחת כיפת השמיים הזה, אז בהחלט שווה לכם לבנות את הטיול שלכם כך שתגיעו לשם ביום ראשון בשעה היעודה.

בין אם רקדתם ושרתם ובין אם לא, בהחלט שווה להיכנס לכנסיית סן מדאר, שם תוכלו למצוא יצירות אומנות מהמאות ה-17 ועד ה-19, ואם הגעתם בראשון תוכלו גם להקשיב למיסה שמתרחשת שם.

כנסיית סן מדאר. צילום צבי חזנוב
כנסיית סן מדאר. צילום צבי חזנוב

לאחר שיצאתם מהכנסייה, שימו לב לבניין שמולכם. להפתעתי, למדתי שלמרות הנושא ה”רנסנסי” של חיות יער וצמחייה, ציור הקיר נוצר בשנת דווקא בשנת 1929 על ידי הצייר האיטלקי אלדי גרי (Eldi Gueri).

ציור הקיר של אלדי גרי ברחוב Mouffetard 134. צילום: צבי חזנוב
ציור הקיר של אלדי גרי ברחוב Mouffetard 134. צילום: צבי חזנוב

רחוב מופטאר – פעם היה הרבה יותר מסוכן לטייל בפריז

אחת השאלות שאני נשאל כל הזמן, היא האם לא מסוכן לטייל בפריז. השאלה הזאת מתבססת על מחשבה נאיבית, כאילו פעם פריז הייתה עיר שקטה ופסטורלית ורק בעשורים האחרונים, עם הגירת ה”בני דודים” מצפון אפריקה והמזרח התיכון, הפכה פריז למקום מסוכן. אז הרשו לי לנפץ את האשליה הזאת ולהוכיח לכם שדווקא לפני 100 שנה ויותר, פריז הייתה מסוכנת בהרבה ממה שהיא היום.

אין כמו רחוב מופטאר (Mouffetard), בו אתם נמצאים כעת כדי להוכיח זאת. היום מדובר באחד הרחובות הכי תיירותיים בפריז בזכות חנויות האוכל בצידו התחתון והמסעדות (שרובן מלכודות תיירים), שאותן פוגשים ככל שמטפסים למעלה. אולם אם הייתם מבקרים בו בעבר הרחוק יותר, רוב הסיכויים שלא הייתם מצליחים להגיע עד סופו חיים ושלמים.

שמו של הרחוב נגזר מהמילה Mouffette ,שפירושה בעברית “בואש”. את השם הזה קיבל הרחוב בגלל ריחות הצחנה העזים שאיפינו אותו החל מהמאה ה-17. מקור הצחנה הוא מנהר הבייבר, אותו הזכרתי בתחילת התחנה, שהורעל בעיקר על ידי הבורסקאים ועובדי תעשיית השטיחים, ששפכו אליו חומרים כימיים מסוכנים (שלא לדבר על גוויות של בהמות).

אם הריח ברחוב לא היה הורג אתכם, בוודאי שהייתם נהרגים על ידי כדור תועה, אם הייתם מבקרים שם ב-1848 או ב-1871, עת הוקמו ברחוב בריקדות והדם נשפך ברחוב כמו מימי הנהר המצחין. שרדתם את כל זה, בחלקו העליון של הרחוב, ליד כיכר קונרסקארפ (Place de la Contrescarpe), עליה אכתוב מאוחר יותר, הסתובבה כנופיה מסוכנת בשם “האפאצ’ים” (Les Apaches), שנהגה לחנוק את קורבנותיה, לדקור אותם ולגנוב את כספם.

אז מתי לדעתכם היה עדיף לבקר בפריז? היום או אז?!

כעת, לאחר שסיימנו לספר את סיפורו של הרחוב ולהודות לאל שאנו חיים במאה ה-21 ולא במאה ה-19, בואו נתחיל לטפס על הגבעה. המשיכו עד שתגיעו להצטלבות עם rue d’Arbalete, ופנו ימינה עד שתגיעו לגן קטן על שם הרופא היהודי ברנאר הלפרן (Bernard Halpern 1904-1978).

הצריך של כנסיית סן מדאר, אותו ניתן לראות מהגן על שם ברנאר הלפרן. צילום: צבי חזנוב
הצריח של כנסיית סן מדאר, אותו ניתן לראות מהגן על שם ברנאר הלפרן. צילום: צבי חזנוב

ברנאר נולד למשפחה יהודית ברוסיה, נשלח לסיביר עם משפחתו בעודו ילד על ידי הצאר (בדיוק כמו אמא שלי אך היא נשלחה לשם על ידי סטאלין) ואחר כך, ברחה המשפחה לאוקראינה, פולין ולבסוף הגיעה לצרפת. שם למד הילד והפך לרופא חשוב וחוקר בתחום האימונולוגיה ואף זכה לפרסים שונים.

הבאתי אתכם לכאן לא רק בגלל הסיפור או בגלל היופי יוצא הדופן של הגן, אלא בגלל שמכאן ניתן לצלם את מגדל הפעמון של סן מדאר ועם קצת מזל, כפי שהיה לי, תוכלו לקבל צילום פריזאי לעילא ולעילא.

ראש מגולף ויונה ברחוב מופטאר. צילום: צבי חזנוב
ראש מגולף ויונה ברחוב מופטאר. צילום: צבי חזנוב

חזרו על עקבותיכם לרחוב מופטאר והמשיכו לטפס למעלה. שימו לב לגפנים המגולפים על חזית בית הקפה שבמספר 116 וגם ראש מגולף באבן.

בהמשך במספר 69, תראו בית מהמאה ה-18, ששימש במהלך ה-19 למקום מפגש של מהפכנים, ואילו במספר 61, תמצאו מנזר שהפך לבסיס של המשמר הרפובליקני במהלך מלחמת פרוסיה צרפת.

הבסיס של המשמר הרפובליקני ברחוב מופטאר 61. צילום: צבי חזנוב
הבסיס של המשמר הרפובליקני ברחוב מופטאר 61. צילום: צבי חזנוב

בין ג’ורג’ אורוול לארנסט המינגווי

המשיכו לעלות ברחוב מופטאר עד שתגיעו להצטלבות עם רחוב Pot de Fer. לכו אל בניין מספר 6, שם התגורר הסופר ג’ורג’ אורוול (Georges Orwell 1903-1950), שהתפרסם בזכות ספרו “1984”. ספר נוסף, שלא מוכר כל כך בארץ, הוא “דפוק וזרוק בפריז ובלונדון”, שם הוא מתאר בפרוטרוט את החיים הנוראיים של עובדי המטבח במסעדות המפוארות ביותר של פריז בשנות ה-30 של המאה ה-20.

הבית ברחוב Pot de fer 7. צילום: צבי חזנוב
הבית ברחוב Pot de fer 7. צילום: צבי חזנוב

על מנת להשיג חומר לספר הזה, אורוול נסע לפריז ועבד בתור שוטף כלים – עבודה קשה בה הרוויח מעט מאוד כסף ולכן נאלץ לחיות באיזור של רחוב מופטאר, שאז היה זול מאוד.

אם הסיפור הזה גרם לכם לדיכאון, אתם מוזמנים להסתכל על השער היפה במספר 7, שמאחוריו תמצאו בניין מהמאה ה-18 (אם יהיה לכם מזל ומישהו יפתח אותו).

חיזרו על עקבותיכם אל רחוב מופטאר, והמשיכו למעלה עד שתגיעו לכיכר Contrescarpe, שהוקמה בשנת 1852. מקור השם נובע מהחומה של פיליפ אוגוסט שעברה ממש ליד (בקרוב אתם תוכלו לראות חלקים ממנה). בביצורים של ימי הביניים שהיו מוקפים בחפיר היו שני חלקים ה-Scarpe, החלק הפנימי, וה-Contrescarpe, שהוא החלק החיצוני והכיכר קרויה על שם אותו חלק חיצוני של החפיר.

כיכר קונטרסקרפ. צילום: צבי חזנוב
כיכר קונטרסקרפ. צילום: צבי חזנוב

כאשר החומה של פיליפ אוגוסט הייתה קיימת, עמד כאן שער, עם השם ה”מעניין” – “שער הבורדלים” (Porte Bordelles). מאוחר יותר, לאחר שהחומה של פיליפ אוגוסט נהרסה לטובת החומה של המלך שארל ה-5 (שלט בין השנים 1364-1380), הפך האיזור לתוסס מאוד בזכות שורה של פונדקים שהוקמו שם, כאשר אחד מהם הפך למיתולוגי.

אני מדבר כמובן על La Maison de la Pomme de Pin (בית האצטרובל), שמוזכר כבר בספרים של ראבלה (François Rabelais 1483-1543), אך זכה לתהילתו בזכות היותו מקום המפגש של ה”פליידה” (La Pléiade), קבוצה של 7 משוררים, שהונהגה על ידי פייר דה רונסאר (Pierre de Ronsard 1524-1585). לקבוצה הזאת נודעה חשיבות גדולה בתולדות השירה בצרפת מכיוון שהמטרה העיקרית שלה הייתה להוכיח שהצרפתית היא שפה ראויה לצורך כתיבת שירה, והיא אכן הצליחה בכך. דרך אגב, אם תרצו לקרוא שיר אחד של רונסאר, תוכלו למצוא את “שיר להלן” שלו בכתבה על שאטו דה בריסאק.

בית מספר 1 בכיכר קונטרסקרפ. צילום: צבי חזנוב
בית מספר 1 בכיכר קונטרסקרפ. צילום: צבי חזנוב

היום ניתן למצוא על הבית מספר 1 כיתוב עם שם הפונדק, אך אין זה המקום בו עמד הפונדק המיתולוגי, מכיוון שהנ”ל עמד בהצטלבות של רחוב מופטאר ורחוב Blainville.

הבית בו התגוררו המינגווי ואישתו ברחוב Cardinal Lemoine. צילם: מוטי סלומון.
הבית בו התגוררו המינגווי ואישתו ברחוב Cardinal Lemoine. צילם: מוטי סלומון.

מהכיכר פנו לרחוב Cardinal Lemoine ולכו עד שתגיעו למספר 74. בבית הזה התגוררו ארנס המינגווי ואשתו הראשונה האדלי ריצ’ארדסון (Hadley Richardson) בביקור הראשון של שניהם בפריז (המינגווי ביקר בפריז קודם במהלך מלחמת העולם ה-1) .

כל מי שקרא את הספר “חגיגה נודדת” מכיר היטב את הבית הזה על חדריו הקטנים (אך עם הנוף הנהדר), היעדר מים חמים וכמובן השירותים במסדרון שהיו לא יותר מאשר חור באדמה. מעניין איך זה לחיות שם היום? אני אשאיר לכם לנחש את התשובה לשאלה ורק אומר, שאם אתם מחפשים מסלול טיול בעקבות ארנסט המינגווי בפריז, תוכלו למצוא אותו בכתבה הזאת.

המשיכו הלאה עד להצטלבות של עם רחוב Clovis, שנקרא על שם מלך הצרפתים (או יותר נכון הפרנקים) הראשון. אם תפנו אליו ותסתכלו שמאלה, תוכלו לראות שם חלק קטן ששרד מהחומה של פיליפ אוגוסט, שנבנתה בין השנים 1190-1213.

שרידים מהחומה של פיליפ אוגוסט. צילום: רותי שמעוני
שרידים מהחומה של פיליפ אוגוסט. צילום: רותי שמעוני

איך אומרים מועדון חשפנות בלטינית?

לאחר שהצצתם במה שנשאר מהחומה של פיליפ אוגוסט, אתם מוזמנים לרדת ברחוב Carinal Lemoine, עד להצטלבות עם רחוב Monge. פנו ימינה ולכו עד למספר 49 והיכנסו פנימה. ברוכים הבאים! הגעתם לזירות של לוטציה (Arènes de Lutèce).

הזירות של לוטציה. צילום: יואל תמנליס
הזירות של לוטציה. צילום: יואל תמנליס

הזירות הללו השתמרו במשך קרוב ל-2000 שנה, עד אשר התגלו מחדש במהלך המאה ה-19, בזמן שבנו את רחוב Monge. כאן בזירות הללו, התקיימו לא רק טורנירים בהם גלדיאטורים הרגו אחד את השני, או נלחמו נגד חיות טרף, אלא גם הופעות של רקדנים ואקרובטים, שנקראו בלטינית לודרים (Ludus).

כאן מסתיים המסלול שלנו, אך לפני שנסיים אני רוצה לספר לכם סיפור מעניין. מסתבר שכמו שלנו היה את אליעזר בן יהודה, שהחיה את השפה העברית, הרי שבוותיקן ישנו איזה בישוף שתפקידו הוא לשמור על השפה הלטינית כשפה חיה ועדכנית. במהלך עבודתו הוא מקבל בקשות על המצאת מילים בלטינית שיתארו מושגים מודרניים כגון חשמל או מחשב, ובדיוק כמו אליעזר בן יהודה, הוא חושב על כך, ממציא את המילה ומכניס אותה למילון הלטינית.

יום אחד ביקשו ממנו להמציא מילה בלטינית שתתאר מועדון חשפנות. אותו בישוף ישב וחשב ואז נזכר באותם לודרים, שרקדו להם בזירות השונות ברחבי האימפרייה הרומית. לכן, אם במפגש החברים הבא שלכם תרצו להשוויץ בידע הרב שיש לכם בלטינית, כל מה שעליכם לומר זה שעל פי “מחייה השפה הלטינית מהוותיקן”, מועדון חשפנות בלטינית זה Ludus Nudus!

מידע נוסף על הרובע הלטיני

אם אהבתם את מסלול הטיול הזה ואתם מעוניינים לטייל במקומות נוספים ברובע הלטיני, אני ממליץ לכם להיכנס לדף העוסק ברובע הלטיני באתר שלי ולמצוא שם לא רק מסלולי טיול אלא גם המלצות על מלונות, דירות, מסעדות והמון מידע פרקטי, שיעזור לכם לבנות טיול מושלם.

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
הפרנקופיל יושב עם כוס יין ביד

בואו נשמור על קשר!

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל .

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את מדריך הפרנקופיל לפריז בחינם! תמצאו שם את כל המידע הדרוש לצורך תכנון הטיול לעיר האורות יחד עם טיפים שלי ואפילו הנחה מיוחדת להזמנת כרטיסים לאטרקציות.

אז למה אתם מחכים? לחצו על הכפתור למטה :-)