ארנסט המינגווי (1899-1961) ידוע בקרב הפרנקופילים בזכות ספרו “חגיגה נודדת” בו פרסם בצבעים חדים ובאהבה אין קץ את חווית שהותו בפריז. הוא הגיע לעיר האורות בשנת 1921 עם אשתו אדלי (Hadley) ובתוך זמן קצר הפך לאחד האושיות החשובות ביותר של הקהילה האמריקאית בפריז שהתיישבה בה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
אחד הבילויים המועדפים על המינגווי, אשר באותם ימים לא סבל מעודף כסף (בלשון המעטה), היה הליכה ברגל ברחובות פריז וביקור בחנות הספרים של סיליביה ביץ’ (Sylvia Beach) שייקספיר אנד קומפני, שם הכיר את הסופרים גרטרוד שטיין (Gertrude Stein 1874-1946), עזרא פאונד (Ezra Pound 1885-1972) ו סקוט פיצג’רלד (F. Scott Fitzgerald 1896-1940), איתם נהג לשבת מאוחר יותר בבתי הקפה של מונפרנאס.
המינגווי עזב את פריז בשנת 1928 עם אישה חדשה (פאולין), אך המשיך לחזור אליה מספר פעמים במהלך השנים הבאות, כאשר הביקור המפורסם ביותר שלו היה בשנת 1944, כאשר נסע לעיר האורות על מנת “לשחרר” מלון ריץ (או יותר נכון את מרף היינות שלו).
האגדה מספרת שחברו הטוב הצלם רוברט קפה (Robert Capa) נסע במהירות מטורפת לפריז על מנת להיות הראשון שמגיע למלון ריץ, רק כדי לגלות את המינגווי יושב בבר המפורסם (אשר היום נקרא על שמו) עם כוס משקה ביד…
המסלול שתמצאו כאן מתרכז ברובע הלטיני היכן שהמינגווי חי ופעל והוא מהווה מעין “מסלול השלמה” למסלול הטיול ברובע הלטיני שפירסמתי בעבר.
הבית בו התגוררו המינגווי ואשתו בפריז
התחילו את הטיול ביציאה מתחנת המטרו Cardinal Lemoine. לכו למספר 74 ברחוב על שמו נקראת התחנה. שם התגורר ארנסט המינגווי עם אשתו אדלי, כאשר הם הגיעו לפריז. הם גרו בדירת 2 חדרים עם שירותים משותפים לכל הקומה, אולם לדברי המינגווי הם היו “מאוד עניים אך מאוד מאושרים”.
רחוב מופטאר
המשיכו אל כיכר קונטרסקרפ (Place Conterscarpe), אשר מככבת בספרו “חגיגה נודדת”. משמאל לכיכר תגלו את רחוב מופטאר (Mouffetard) עליו כתב המינגווי שזהו “רחוב שווקים מקסים, צפוף וצר”. אני ממליץ לכם לטייל ברחוב זה במיוחד ביום ראשון כאשר מתרחש בחלק התחתון שלו שוק בו מתאספים פריזאים כל שבוע בשעה 11:00 למעין שירה בציבור.
אחרי שעשיתם קצת שופינג ברחוב מופטר תפנו ימינה ברחוב Clovis והמשיכו ברחוב לכיוון הפנתאון. מימינכם תהיה כנסיית Saint Etienne du Mont, היא לא כל כך קשורה להמינגווי אבל ממש מומלץ להכנס פנימה.
גני לוקסמבורג – הגן האהוב על המינגווי
לאחר שביקרתם בכנסיה סן אטיאן, ואולי גם נכנסתם לביקור אצל גדולי האומה הצרפתית בפנתיאון, לכו ברחוב Sufflot לעבר גני לוקסמבורג שם נהג המינגווי להסתובב מידי יום.
האגדה מספרת שהמינגווי היה כל כך עני שמרוב רעב הוא צד יונים בגני לוקסמבורג ויום אחד במהלך צייד יונים (או סתם שיטוט בגן, תלוי את מי שואלים) הוא פגש את גרטרוד שטיין עליה נדבר מעט מאוחר יותר.
הבר של המינגווי
צאו מגני לוקסמבורג דרומה דרך שדרות l’Obesrvatoire עד שתגיעו אל Closerie des Lilas, בית הקפה האהוב על המינגווי והשקט מבין כל בתי הקפה של מונפרנאס. כנסו אל בית הקפה וחפשו את הלוחית הקטנה בבר שמציינת את המקום הקבוע שלו.
הגיע הזמן לבקר כמה מהחברים הטובים של הסופר
כאן לרחוב Notre Dames des Champs. שם במספר 113 גר המינגווי ממש ליד חברו עזרה פאונד. מספרים שהמינגווי קיבל מעזרא פאונד שיעורי כתיבה ובתמורה לימד אותו איגרוף…
חזרו מעט על עקבותיכם ולכו צפונה לרחוב d’Assas ואז פנו שמאלה לרחוב Fleurus. גרטרוד שטיין גרה שם במספר 27 (דירה 5) והמינגווי בילה שעות ארוכות בדירתה בדיבורים על כתיבה ורכילות על חבריהם(כל זה נגמר לאחר מספר שנים כאשר שניהם רבו).
חנות הספרים של המינגווי
נסו שוב לגני לוקסמבורג (הרי אין דבר כזה “יותר מידי גני לוקסמבורג”) וצאו ברחוב Ferou. משם לכו ברחוב Saint Suplice ופנו ימינה לרחוב Odeon. את המסלול הזה עשה המינגווי על מנת להגיע לחנות Shakespeare & Company, אשר עמדה במקור ב Rue de l’Oden 12, מבלי לעבור דרך המסעדות בסביבה, מכיוון שמצבו הכספי לא אפשר לו להכנס אליהן. החנות הזאת, אותה ניתן למצוא היום ברחוב Bucherie, הייתה מעין בית שני בשבילו והספרים, אותם קיבל שם בהשאלה, סיפקו לו את ההשראה לה נזקק.
המסעדות בהן הסופר אהב לאכול
המשיכו ברחוב Odeon עד לרחוב Racine ומשם המשיכו עד שתגיעו למסעדת Polidor, אשר נמצאת ברחוב Monsieur le Prince. כאן נהג המינגווי לאכול בימים שלא היה לו הרבה כסף. אם היה חי היום לא בטוח שהיה מצליח להרשות אותה לעצמו…
המשיכו ברחוב Monsieur le Prince ופנו שמאלה בשדרות Saint Germain על מנת להגיע לבראסרי ליפ (Brasserie Lipp) וקפה Deux Magots. המינגווי אהב מאוד את שני המקומות הללו ובספרו “חגיגה נודדת” כתב איך אכל ב”ליפ” סלט תפוחי אדמה ונקניקייה תוך שתיית בירה קרה. אם המחירים במקום לא מפחידים אותכם אתם מוזמנים להתיישב שם ולעשות את אותו דבר מכיוון שכאן בדיוק מסתיים המסלול שלנו.
ולבסוף מחפשים “פרטנר” לטיול הזה? “חצות בפריז”!
למרות שבדרך כלל כשנותנים לאמריקאים לעשות סרטים על צרפת יוצא קיטש נוראי, במקרה של “חצות בפריז” וודי אלן הצליח לתפוס את פריז של שנות ה-20, בה חי המינגווי, בצורה מקסימה ומדויקת. אז לפני שאתם לוקחים את המסלול הזה או אחרי שאתם חוזרים, אתם פשוט חייבים לראות את הסרט הזה.
