כ-18 קילומטרים מפריז, בפאתי העיירה שאן-סור מארן (Champs-sur-Marne) שוכנת אחת מהאחוזות היפות בצרפת. שאטו דה שאן-סור מארן (Château de Champs-sur-Marne) היא טירת רוקוקו שנשתמרה להפליא לאורך השנים למרות שעברה ידיים רבות. השאטו שבנייתו החלה ב-1699 נבנה בסגנון המייזון דה פליזאנס (maison de plaisance), ארמונות קטנים אלו נועדו לשמש מפלט מהמולת העיר או מהפרוטוקולים הנוקשים של הארמון כדי לאפשר לבעליו לסגת אל הפרטיות, האנטימיות והאלמוניות שכה השתוקקו לה במאה ה-18, ועל כן מבנים אלה נבנו ב’מידות אנושיות’ ללא כל יומרה ורצון לעשות רושם או להצביע על תארו ומעמדו של בעליו.
ההיסטוריה של שאטו שאן סור מארן
את סור-מארן החל לבנות איש הכספים שארל רנואר דה לה טואן (Charles Renouard de la Touane) אשר הטיל את מלאכת הבניה על אדריכל המלוכה פייר בולה (Pierre Bullet) אך פשיטת רגל של לה טואן זמן קצר לאחר מכן אילצה אותו לוותר על הנכס לטובת פול פוואסון דה בורווליי (Paul Poisson de Bourvalais) ששכר לסיום הבניה את ג’אן בטיסט בולה דה שמבליין (Jean-Baptiste Bullet de Chamblain) שהיה בנו של האדריכל המקורי שסיים את הבניה ב-1706. אך גם בעליו השני של השאטו לא נהנה ממנו לאורך זמן לאחר שבורוולי הואשם במעילה כעשור בלבד לאחר סיום הבניה והושלך לבסטיליה. השאטו הוחרם ע”י הכתר שלא הביע בו שום עניין או צורך ועל כן מכר אותו לידי ביתו של לואי ה-14 הנסיכה דה קונטי (Princess de Conti) אך גם היא איבדה עניין במקום לאחר שנה בלבד וב-1718 היא העניקה את השאטו לבן דודה הדוכס דה לה ואלייר (duc de la Valliere) שהוריש אותה לבנו לואי סזאר (Louis Cesar) ב-1739. הדוכס החדש החל לעצב ולרהט את השאטו בסגנון הרוקוקו שהיה באופנה באותה התקופה ולצורך כך הזמין את הצייר המפורסם כריסטוף הואט (Christophe Huet) שצויריו מעטרים את קירות שאטו דה שאנטיי (Château de Chantilly) והוטל דה רוהן (Hôtel de Rohan).
סלון מהמאה ה – 18
בין חוג חבריו הקרובים נמנו וולטייר (Voltaire), דידרו (Diderot) ומאדאם דה פומפדור (Madame de Pompadour) שהתארחו במקום, בשנת 1750 הדוכס בנה לעצמו שאטו חדש במונטרוג’ (Montrouge) ולאחר שלא הצליח למכור את סור מארן הוא השכיר אותו למאדאם דה פומפדור תמורת 12,000 ליברות לשנה, פומפדור שהתאהבה בשאטו הקטן השקיעה ממון רב בשיפוצו וריהוטו של המקום אך למורת רוחה, המלך (שהיא היתה פילגשו), לא אהב את המקום והיא נאלצה לעזוב אותו ב-1759 לאחר כשנתיים בלבד.השאטו חסר המזל עמד שוב בשיממונו עד שלאחר ארבע שנים נמכר לאיל הספנות גבריאל מישל דה טארון (Gabriel Michel de Tharon), יתכן שבגלל שבעליו החדשים לא היה איש אצולה נחסכה מהשאטו הריסה ובזיזה בתקופת המהפכה הצרפתית ומשפחתו החזיקה במקום עד שהוא נמכר ב-1855 לארנסט סאנטר (Ernest Santerre).
למרות כל הבעלים והתהפוכות לאורך קרוב ל-200 שנה השאטו זכה לעדנה אמיתית רק בשנת 1895 כאשר הוא נרכש ע”י הבנקאי היהודי העשיר לואי קהאן – הרוזן ד’אנוור (comte Louis Cahen d’Anvers), אשר שיפץ את השאטו מהיסוד והתקין בו לוחות דקורטיבים של ג’רמיין בופראן (Germain Boffrand) מהוטל דה מאיין (Hotel de Mayenne) בפריז. משפחת קאן היתה אחת מהמשפחות היהודיות-ספרדיות שהיגרו לצרפת מקוסטנטינופול במאה ה-19 ואשר רובן התמקמו באזור פארק מונסו (Parc Monceau) בפריז, ביתו של לואי – איריין (Irène Cahen) נישאה לבנקאי מואיז דה קומנדו (Moise de Camondo) וילדה לו שני ילדים – ניסים (Nissim), אשר נפל כשלחם כטייס בצבא הצרפתי במלהע”ח הראשונה ועל שמו נקרא מוזיאון ניסים דה קומנדו (Musée Nisim de Camondo) בפריז ואחותו ביאטריס (Béatrice) שהיא ומשפחתה נרצחו באושוויץ ובכך נמחקה שושלת דה קומנדו.
לואי קהאן – הרוזן ד’אנוור
משפחת קהאן החזיקה צוות גדול של משרתים וגננים וארגנה בשאטו מסיבות רבות שאותן פקדו בין השאר מרסל פרוסט (Marcel Proust), איזדורה דונקן (Isadora Duncan), אלפונסו השמיני (Alphonse XIII d’Espagne) ופול בורג’ה (Paul Bourget). שלושת בנותיו של לואי צוירו על ידי רנואר (Renoir), בציור אחד מופיעות אליזבת (Élisabeth) ואליס (Alice) עם סרט ורוד וכחול כרוך סביב מותניהן וביתו איריין (Irène) מופיע בפורטרט נפרד (כיום במוזיאון בונאט, ביון – musée Bonnat, Bayonne), לואי קהאן כה שנא את התמונות שהוא עיכב את התשלום לרנואר שבעקבות כך פיתח טינה עמוקה למשפחה.
אירן קאהן ד’אנבר
סור מארן עבר בירושה לבנו שארל (Charles d’Anvers) אשר תרם את השאטו ותכולתו למדינה ב-1935, יתכן ועובדה זו הצילה את תכולת הבית בכיבוש הגרמני של צרפת במלהח”ע השניה מאחר והנאצים הורו להחרים את רכושם של כל היהודים. השאטו שימש לאירוח רשמי של המדינה עד שבשנת 1959 עבר שיפוץ יסודי נוסף כדי לשמש מעון נשיאותי – שועי עולם ביקרו והתארחו במקום עד שנת 1974, בה חדל המקום לתפקד כמעון רשמי. רק בשנת 1979 הוא נפתח כמוזיאון לקהל הרחב ולפני כשנה הוא נפתח שוב לאחר שהיה סגור במשך 6 שנים לצורך שיפוץ, שימור ושחזור. מעל לכ-80 סרטים צולמו בסור מארנה ביניהם מארי אנטוונט (Marie Antoinette) של סופיה קופולה (Sofia Coppola) מ-2006 ויחסים מסוכנים (Dangerous Liaisons) של סטפן פרירס (Stephen Frears) מ-1989.
כיצד מגיעים לשאטו שאן סור מארן
אל סור מארן אפשר להגיע בעזרת רכבת RER קו A ממרכז פריז לכיוון שסי מארן-לה-ואלה (Chessy Marne-la-Vallée), יורדים בתחנת נויזייל (Noisiel) ולוקחים אוטובוס מספר 220 למיירי דה שאן (Mairie de Champs), אפשר גם ללכת מרחק של כ-20 דקות מהתחנה לשאטו.
