בינואר 1807 נמצא נפוליאון בפולין. בדרכו לוורשה עוצרת כרכרתו בעיירה קטנה בשם: Bromie. בינות האיכרים שהתקהלו על מנת לחזות בקיסר נדחקת לה אישה צעירה, עדינה ושברירית, לבושה בפשטות, כמעט ילדה. הטול השחור המכסה את פניה מסתיר עיניים כחולות ועור רענן.
היא מגיעה לנפוליאון וכשהיא סמוקה ממבוכה ומביישנות היא אומרת: “ברוך הבא אדוני. אלף ברכות להגעתו לפולין. שום דבר לא יוכל לבטא את התענוג שאנו הפולנים חשים נוכח הגעתך לארץ זו המשוועת לישועה”. בטרם יספיק נפוליאון לברר את זהות הדוברת היא מסתלקת כלעומת שבאה.
שמה: Laczinska Maria. היא באה ממשפחה טובה אך ענייה ועל מנת לתמוך במשפחתה היא נישאת לאציל פולני רב יחוסין ועתיר נכסים, אלמן בשנית בן שבעים, שגילו היה יותר מפי שלושה מגילה וילדיו היו מבוגרים ממנה, הרוזן Anastase Colonna de Walewska. את ניחומיה היא תמצא בדת וברגש פטריוטי עז.
סיפור האהבה בין מריה ולבסקה ונפוליאון
ראיתי, הוקסמתי וחשקתי רק בך הערב
נפוליאון ימשיך לוורשה שם יזמן הנסיך ג’וזף פוניאטובסקי נשף קבלת פנים מפואר בארמון ה- Blacha. נשף, אליו מוזמנים כל המי ומי מאצילי פולין וביניהם כמובן, הרוזן אנסטאס ולבסקי ואשתו מריה. מריה לא סיפרה לבעלה על הפגישה המוקדמת שהייתה לה עם נפוליאון ב- Bromie, ועתה כשהם עומדים בשורת המוזמנים המצפים לקבל את פניו של הקיסר זה כבר מאוחר לספר לו.
לקול הלמות התופים נפתחת הדלת ונפוליאון שואט פנימה, בהליכתו הקפיצית, ידיו מאחורי גבו וחצי חיוך על פניו. הוא ניגש לשורת המוזמנים ועובר על פניהם כשהוא מפליט הערות חסרות טקט במופגן כלפי נשים. הוא שואל אישה צעירה כמה ילדים יש לה, שואל אישה מבוגרת ובלה אם בעלה מקנא ליופייה, שואל אישה שמנה במיוחד אם היא אוהבת לרקוד, ואז מגיע מול הרוזן ולבסקי ואשתו.
הוא נועץ מבטו במריה ומזהה אותה. היא משפילה את עיניה. הוא מעיף מבט ברוזן ומהנהן בראשו. הוא מבין. ואז הוא אומר: “מדאם, לבן עם לבן זה לא הולך” כשהוא מתכוון לשמלתה הלבנה. נפוליאון תעב שמלות בצבעי שחור ולבן. אלה היו צבעים מתים בעיניו. הוא העדיף צבעים ססגוניים.
מריה מוסיפה להשפיל עיניה, ואז הוא מקרב את פיו לאוזנה ואומר: “לא זו קבלת הפנים שציפיתי לה ממך”. היא לא תאמר מילה. הוא ימשיך לסקור את המוזמנים אולם מצב רוחו משתנה. הוא נעשה רציני ועד מהירה יעזוב את האולם.
אחרי הנשף מוסרת משרתת פתק למריה: “ראיתי, הוקסמתי וחשקתי רק בך הערב. רק תשובתך תוכל להרגיע את הלהט המתפרץ בי”. מריה מזדעזעת. תמימותה הקדושה אינה יכולה להכיל זאת. היא קורעת את הפתק לגזרים ואומרת למשרתת לומר כי אין תשובה.
מריה ולבסקה “מקריבה את עצמה” למען פולין
אבל בינתיים מתפשטת השמועה על העניין שמגלה נפוליאון במריה ומגיעה לנסיך פוניאטובסקי ולחבר יועציו. מריה הופכת לנכס אסטרטגי לפולין. היועצים סבורים, כי ניתן יהא להשיג דרך חדר המיטות של הקיסר את מה שלא הצליחו להשיג בדרכים דיפלומטיות – את שחרור פולין מן העול הרוסי ואת עצמאותה.
מתחיל מכבש לחצים אדיר על מריה, שאליו נרתמות המאהבת הצרפתייה של הנסיך, מדאם Vauban וכן בת הלוויה של מריה, מדאם אברמוביץ’. אולם מריה עומדת במריה. ואז היא מקבלת מכתב ממשלת פולין:
מדאם, לעתים מעשים פשוטים הובילו לתוצאות גורליות, ונשים מאז ומתמיד השפיעו על הפוליטיקה העולמית. בעולם הקדום כמו גם בעולם המודרני ישנן הוכחות לכך וכך גם יהיה כל עוד גברים ישלטו על ידי התשוקה שרק אשה יכולה לעורר בהם. אם היית גבר ברצון היית מקריבה את עצמך למען המולדת.
אמנם כאישה אינך יכולה להילחם אולם ישנם קרבנות אחרים שאת יכולה לעשות, כואבים ככל שיהיו. האם את חושבת שהיה זה מאהבה שאסתר נתנה עצמה לאחשוורוש?…..זכרי, מדאם, את המלים של אדם דגול, קדוש וחסיד נוצרי, Fenelon שכתב: אנשים אשר השליחות הציבורית ניתנה להם, אינם יכולים להשיג תוצאות ממשיות אלא אם נשים יעזרו להם להגשימן.
סדק נפער בחומה הבצורה של ההתנגדות ומריה תסכים להגיע לארוחת ערב חגיגית לכבודו של הקיסר. אז היא מקבלת מכתב:
מרי, מרי, המתוקה שלי. מחשבתי הראשונה מעלה אותך. תשוקתי הראשונה היא לשוב ולראותך את תבואי שוב, הלא כן? את הבטחת לבוא ואם לאו יעוף הנשר אליך. אראך בשעת הסעודה. כך אמר לי ידידנו. חפץ אני שתקבלי זר זה.
רצוני שהוא ישמש קשר סודי שיאפשר בינינו הבנה פרטית בינות ההמון המקיף אותנו. יהא באפשרותנו לחלוק במחשבותינו אף כי איני העולם כולו תהיינה נתונות בנו. כאשר תלחץ ידי על לוח לבי תדעי כי איני חושב אלא עליך. את תשלחי אלי את תשובתך בכך שתלחצי על זרך. אהביני יפתי ואמצי את הזר ברוב עוז.
העלילה מסתבכת
אולם אז מקבל נפוליאון מכתב מאשתו ג’וזפין המודיעה לו כי היא מתכוונת להגיע לפולין. כנשוך נחש הוא כותב לה תשובה:
קיבלתי את מכתבך מן החמישה עשר בינואר. אני לא ארשה בשום פנים ואופן לאישה שתתנסה בנסיעה לכאן. הדרכים גרועות ביותר, בלתי בטוחות ושקועות בבוץ עמוק. חזרי לפריז. היי מאושרת ושמחה ואפשר ואשוב לשם מיד. הערתך כי נשאת לאיש על מנת לחיות עמו אינה מעלה אלא חיוך על שפתיי.
כסבור הייתי ברוב בורותי, כי האישה נוצרה לבעלה והבעל למולדתו למשפחתו ולתהילה. סלחי לי על חוסר ידיעותיי. תמיד יכול אדם ללמוד משהו מן הנשים הנאות של ימינו. שלום יקירתי. זכרי מה קשה לי לאסור עליך את הנסיעה לכאן. אמרי לעצמך: זה מוכיח עד כמה הוא דואג לי.
אהבה היא לא תמיד כואבת
ומריה? מריה תאמץ את הזר אל ליבה ואז תגלה כי הקרבן אינו כה כואב. להיפך, היא תתאהב בנפוליאון. תתגרש מבעלה ותעבור להתגורר בפריז, בבית מס’ 48 ב- Rue de la Victoire. ב-4 במאי 1810 היא תביא בן לנפוליאון: אלכסנדר ג’וזף פלוריאן קולונה ואלבסקי.
אלכסנדר הוא בן מוצלח מאוד שיהיה לימים שר החוץ ואחר כך גם ראש הממשלה בממשלתו של אחיינו של נפוליאון, נפוליאון השלישי (בנם של אחיו לואי ואשתו הורטנז, בתה של ג’וזפין). הוא גם יירש את כישרון הכתיבה של נפוליאון ויכתוב מחזה עם הסופר אלכסנדר דיומא.
הוא גם יירש את אהבתו של נפוליאון לתיאטרון ואת תאוותו לשחקניות, ויהיה לו רומן עם גדולת השחקניות של פריז באותם הימים, השחקנית היהודייה Rachel, Rachel Felix ממנו יהיה לו ילד – Alexandre Antoine Colonna Waleasky הנכד היהודי (אם כי הבלתי חוקי) של נפוליאון (בנה השני, גבריאל ויקטור פליקס, יהא מרומן עם ארתור, אשר נולד באי סנט-הלן, בנו של גנרל ברטראנד, אשר ליווה את נפוליאון לגלותו בסנט-הלן).
ואפרופו ראשל, דמותה שימשה אולי השראה לסופר אונורה דה בלזק כאשר עיצב בספרו: “זוהר ושקיעה של יצאנית צמרת”, אשר תורגם לעברית ב-2001 ע”י עידו בסוק, את דמותה של שחקנית יהודייה בשם אסתר המנהלת פרשיית אהבה טרגית בתקופת שלטונו של לואי פיליפ. מומלץ לאוהבי בלזק והז’אנר של הספרות הצרפתית במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה.
מאריה וולבסקי תינשא לקרוב משפחה של נפוליאון, בן דוד שני, בשם Philip Antoni D’Ornano. קצין פרשים אמיץ, אשר בשנת 1813 התמנה למפקד הפרשים של המשמר הקיסרי במקומו של מרשאל Bessieres, אשר נהרג בקרב. מריה תלך לעולמה צעירה, בשנת 1817, בעת לידה שהסתבכה.
סרט מומלץ על מריה ולבסקה
לפני שאנו מסיימים את הכתבה אנו ממליצים לקוראים לצפות בגרסה ההוליוודית של סיפור אהבה זה, בסרטו עטור הפרסים מ-1937 של הבימאי קלארנס בראון, בכיכובם של שארל בויה הצרפתי המגלם באופן מבריק את נפוליאון ושל גרטה גרבו השבדית המגלמת את מריה ואלבסקה, וכדרכה באופן “אלוהי”.
הנה אחד מרגעי השיא בסרט:
כמה מילים על ארז לבנון והעמותה הישראלית לחקר נפוליון
הנני ירושלמי מלידה (1950). עורך דין במקצועי, וההתעסקות בנפוליאון היא אחד מתחביבי לצד פבוריטים נוספים כמו היינריך היינה שחי בפריז 26 שנה עד למותו (קבור במונמרטר).
מעריץ גדול של הספרות הצרפתית של המאה התשע עשרה – שם נותרתי תקוע. עדין לא הגעתי למאה העשרים.
העמותה הישראלית לחקר נפוליאון ותקופתו נוסדה בישראל ב-1997 ע”י פרופ’ מרדכי גיחון ז”ל מאונ’ תל-אביב.
מאז ועד היום היא קיימת באורח פלא ומקיימת פעילות שנתית סדירה, בעיקר בצורת מתן הרצאות מדי חודש בנושאי נפוליאון ותקופתו, לצד סיורים בעקבות מסע נפוליאון בארץ ישראל.
בין חברי העמותה נמנו אחד ממדעני הגרעין הישראליים, רמטכ”ל לשעבר, אחד מגדולי מנתחי המוח בישראל (שמות חסויים כמובן).
בנוסף, העמותה קיימה כנסים בינלאומיים בישראל בהשתתפות חוקרים ידועים מחו”ל. עד כה התקיימו כנסים בנושאים: “מאתיים שנה למסע נפוליאון בא”י” (ב- 1999), נפוליאון והיהודים – מאתיים שנה לכינוס הסנהדרין בפריז” (ב-2006), “מאתיים שנה לקרב ווטרלו” (2015)…
העמותה מסונפת לאגודה הנפוליאונית הבינלאומית מיסודו של בן-וידר ז”ל, יהודי קנדי, אשר תרם ממרצו הבלתי נדלה ומכספו לקידום הנושא. הוא פרסם גם מספר ספרים בנושא ביניהם: “רצח נפוליאון”, אשר תורגם לעברית.
העמותה הבינלאומית מקיימת מדי שנה כנס באחת ממדינות העולם. עד כה התקיימו כנסים באיטליה, צרפת (כמובן), מלטה, קורסיקה, גיאורגיה, רוסיה, ספרד, אירלנד, קובה (שם מצוי אחד המוזיאונים הנפוליאונים החשובים בעולם אשר נוסד לפני המהפיכה ע”י יהודי בשם וולף), גרמניה, הולנד ועוד היד נטויה.
נשמח לצרף חברים חדשים, והמתעניינים יוכלו לפנות לכתובת המייל שלי (erez@erez-law.co.il).
ואדגיש, העיסוק בנפוליאון הוא רק בגדר תחביב אצלי ואינו מחלה.
