ארמון הקונסיירז’רי (Conciergerie), אשר נמצא באיל דה לה סיטה וצופה אל הסיין, הוא אחד המבנים הקודרים ביותר של עיר האורות. רובנו מכירים אותו בתור בית הכלא בו התגוררה מארי אנטואנט במהלך השבועות האחרונים לחייה, אולם לקונסיירז’רי ישנה היסטוריה ארוכה בהרבה. מדובר הרי בשריד מארמון המלך, אשר יסודותיו נטועים עוד בימי לוטציה.
בכתבה הזאת נצא למסע בין יותר מאלפיים שנה בזמן ובמהלכו נלמד לא רק על הקונסיירז’רי אלא גם על הארמון בו התגוררו מלכי צרפת עד המאה ה-14. נגלה מתי הפך הארמון לבית כלא נודע לשמצה ונספר את סיפורם של כמה מהאסירים המפורסמים ביותר שם. ולבסוף, לא נשכח לספק לכם הצצה למונומנט ההיסטורי החשוב הזה יחד עם כל המידע הפרקטי הדרוש לצורך ביקור במקום (דרכי הגעה, קניית כרטיסים וכו’).
אולם לפני שנתחיל את המסע שלנו בזמן אתם מוזמנים לצפות בסרטון הבא, אשר יראה לכם כיצד הקונסיירז’י והסביבה הקרובה נראו בשנת 1789, כמה שנים לפני שמארי אנטואנט נכנסה לשם. הסרטון נעשה באמצעות משחק המחשב Assasin’s Creed Unity והוא מצויין בתור מתאבן שיספק לכם מעט רקע היסטורי ויכניס אותכם לאווירה הנכונה 🙂
כולי תקווה שאהבתם את הסרטון, וכעת הגיע הזמן ללכת כאלפיים שנה אחורה בזמן על מנת להתחיל את המסע ההיסטורי שלנו בין קירותיו הקודרים של הקונסיירז’רי.
ההיסטוריה של ארמון הקונסיירז’רי
יוליאנוס הכופר מוכרז כקיסר בלוטציה
עוד בימי לוטציה העליזים היה איל דה לה סיטה מרכז שלטוני בו התגורר השליט הרומאי של העיר (הגדה השמאלית הייתה אז המרכז המסחרי ואילו הגדה הימנית הייתה ריקה מתושבים). אחד מאותם שליטים היה יוליאנוס (או בשמו המלא פלביוס קלאודיוס יוליאנוס), אשר בשנת 361 הוכרז על ידי חייליו בתור אוגוסטוס (תואר המקביל לקיסר) ונודע בהיסטוריה בתור הקיסר “יוליאנוס הכופר”.
אותו יוליאנוס היה דמות היסטורית מרתקת, אשר בין שלל תוכניותיו היה לבנות את בית המקדש השלישי בירושלים על מנת לעזור ליהדות להוות משקל נגד לנצרות, אותה הוא שנא (זאת הסיבה שהוא קיבל את הכינוי הכופר). הקיסר יוליאנוס אהב מאוד את לוטציה, בין השאר בזכות היינות המשובחים שהיו שם, והוא בעצם השליט הגדול הראשון, אשר הופך את הארמון באיל דה לה סיטה לא רק למרכז הניהול של לוטציה אלא של האמפרייה הרומית כולה.
אולם שלטונו של יוליאנוס נמשך כשנתיים ימים בלבד והוא נהרג בקרב עם הפרסים. בית המקדש השלישי לא נבנה והארמון באיל דה לה סיטה חוזר להיות “רק” ארמון המושל הרומאי המקומי. כל זאת משתנה בשלהי המאה החמישית, כאשר קלוביס, מנהיג הפרנקים, כובש את גליה והופך למלך צרפת הראשון.
קלוביס וממשיכיו מהשושלת המרובינגית הופכים את לוטציה לפריז ואילו ארמון המושל הופך להיות ארמון המלך. וכך החל מראשית המאה השישית ועד שלהי המאה השביעית מתגוררים המלכים המרובינגים בארמון הזה.
אולם בשנת 751 מודח המלך המרובינגי האחרון על ידי ראש הארמון שלו, אשר הופך למלך פפין ה-1. בנו של המלך פפין, קארל הגדול וצאצאיו בני השושלת הקרולינגית, העדיפו לשלוט בממלכתם מהעיר אקס לה שאפל (או בגרמנית אאכן) ובתקופת שלטונם ארמון המלך באיל דה לה סיטה איבד מחשיבותו.
עלייתו ונפילתו של ארמון דה לה סיטה
כל זאת משתנה שוב בשנת 987 כאשר לשטון עולה הוג קאפה (Hugh Capet 941-998), מייסד שושלת הקפטינגים ובעל התואר רוזן פריז. הוא מחליט להחזיר עטרה ליושנה והארמון באיל דה לה סיטה חוזר להיות מקום מושבו של מלך צרפת. על מנת שהמקום יהפוך לארמון היאה למלך, מחליט הוג לשפץ ולהרחיב אותו, תהליך אשר לוקח כ 300 שנה ובמהלכו נוספה לקומפלקס השלטוני קפלה יפהפייה, הלא היא הסנט שאפל.
שיאו של התהליך מגיע בשנת 1298, כאשר המלך פיליפ ה-4, המכונה היפה (1285-1314), מחליט להפוך את ארמון דה לה סיטה לארמון היפה ביותר בממלכה. התוצאה הייתה בהחלט מרהיבה וכללה לא רק את מגורי המלך אלא גם את אוצר הממלכה ובית המשפט הראשי. מהארמון הזה נשאר האולם הגדול (כיום חלק מבית המשפט באיל דה לה סיטה) ובו ניתן לבקר בחינם (יש רק צורך לעמוד בתור לבדיקות הבטחוניות בכניסה לבית המשפט).
התפקיד הנחשב ביותר בממלכה הצרפתית של ימי הביניים היה זה של הקונסיירז’ של המלך. להבדיל מהקונסיירז’ של הבניינים המשותפים של פריז, לא היה תפקידו לחלק דואר, לדאוג לניקיון ולבלוש באופן אובססיבי אחר הבאים ויוצאים. הקונסיירז’ המלכותי היה בעצם האיש, אשר בסמכותו היה להחליט מי יפגש עם המלך ומי לא. מכאן שאין זה מפתיע שארמונו של הקונסיירז’ (הלא הוא הקונסיירז’רי) היה צמוד לארמונו של המלך.
מלכי צרפת המשיכו להתגורר בארמון דה לה סיטה עד שנת 1357. כל זאת השתנה בעקבות המרד של ראש עיריית פריז אטיין מרסל (עליו ניתן לקרוא בכתבה על ההוטל דה ויל) כנגד הדופין שארל, אשר לעתיד יהפוך למלך שארל ה-5 (1364-1380). במהלך המרד פרצו אטיין מרסל ואנשיו אל ארמון המלך ורצחו לנגד עיניו שניים מיועציו.
המרד בסופו של דבר נכשל, אולם המלך הגיע למסקנה שארמון דה לה סיטה לא מסוגל לספק לו מספיק הגנה ולכן הוא החליט לעבור לארמון סן פול, אשר שנמצא ברובע המארה, ומאוחר יותר לארמון הלובר. כתוצאה מכך ארמון דה לה סיטה הפסיק לתפקד בתור ארמון מלכותי והפך למושב של הפרלמנט של פריז.
באותם שנים הפרלמנט של פריז לא היה מקום בו חוקקו חוקים, אכלו במזנון והתווכחו על פוליטיקה. בימי הביניים ועד שנים רבות אחר כך תפקד הפרלמנט בתור בית משפט בו נשפטו לרוב מבצעי הפשעים החמורים ביותר בפריז. לכן אין זה מפתיע שארמונו של הקונסיירז’, אשר התרוקן מיושביו, הפך בשנת 1391 לבית כלא (המוציא והמביא שלך המלך עבר עם אדונו אל ארמון הלובר).
מראוויאק ועד פרוספר מרימה – ה”אורחים” המפורסמים של הקונסיירז’רי
כפי שכתבתי בתחילת הכתבה, כולנו מכירים את האסירה המפורסמת ביותר של הקונסיירז’רי, הלא היא מארי אנטואנט, אולם בית הכלא של הקונסיירז’רי אירח לא מעט אסירים מפורסמים אחרים. הנה כמה דוגמאות של סלבריטיז שזכו לאירוח בקונסיירז’רי בסגנון “הכל כלול” (כולל עונש מוות) עוד לפני מלכת צרפת (לשעבר):
- פרנסואה ראוויאק (François Ravaillac 1578-1610) – האיש, אשר רצח את המלך אנרי הרביעי (1589-1610) ובילה כאן את ימיו האחרונים לפני שהוצא להורג בצורה מזעזעת באכזריותה בכיכר גרב (Place de Grève).
- המרקיזה דה ברנוויליה (Marie-Madeleine-Marguerite d’Aubray, Marquise de Brinvilliers 1630-1676), אשר הרעילה את רוב משפחתה על מנת לזכות בכספי הירושה (ניתן לקרוא עליה בכתבה העוסקת בפרשיית הרעלים).
- השודד קרטוש (Louis Dominique Bourguignon dit “Cartouche” 1693-1721), אשר הטיל חיתתו על עשירי פריז, עד אשר נתפס והוצא להורג.
בתקופת הטרור (1792-1794) הפך הקונסיירז’רי לא רק לבית כלא אלא גם למושבו של בית הדין המהפכני, בו נידונו לא מעט אנשי אצולה ומהפכנים לשעבר בשיטת הסרט הנע. מכיוון שהסיכוי לצאת בחיים לאחר שהייה בקונסיירז’רי היה נמוך מאוד, הרי שמהר מאוד הוא קיבל את השם “הפרוזדור למוות”.
אחד מהיחידים, אשר איך שהוא הצליחו לצאת בחיים מהקונסיירז’רי באותה תקופה היה סר ויליאם קודרינגטון (Sir William Codrington), נתין אנגלי אשר אתרע מזלו להיות בפריז בשנת 1794. מהיומן שלו אנו יכולים ללמוד על תנאי המחיה במקום בזמן המהפכה הצרפתית:
אני ושכני לתא נאלצנו לחלוק שתי מיטות קטנטנות, אשר לא הותירו מקום לרגליים. סדינים קיבלתי רק אחרי כשלושה שבועות של מאסר. התקרה הייתה נמוכה מאוד והאוויר היה כה גרוע עד אשר אף אחד מאיתנו לא יכל לישון יותר משעה ביום.
במשך ארבעה חודשים התגוררתי במקום ה”נעים” הזה ובמהלך הזמן הזה רוב שכניי לתא עזבו אותי הישר אל הגיליוטינה…
ויליאם קודרינגטון היה כאמור בר מזל, הוא הצליח לשרוד, שלא כמו יותר מ 2,200 אסירים, אשר נסעו מכאן לכיכר הקונקורד (אשר נודעה אז בתור “כיכר המהפכה”) או לכיכר Nation לטובת דייט קצר אך כואב עם מדאם גיליוטין. הנה כמה מהאנשים המפורסמים יותר, אשר העבירו בקונסיירז’רי את ימיהם האחרונים:
- אנדרה שנייה (André Chénier 1762-1794), משורר צרפתי מפורסם ותומך המהפכה, אשר הפך לאויבה ברגע שיצא כנגד הטרור. למזלו הרע הוא הוצא להורג בסך הכל 3 ימים לפני ששלטונו של רובספייר נפל.
- שארלוט קורדיי (Marie-Anne Charlotte de Corday d’Armont 1768-1793), אשר רצחה את מארא (Marat), איש ארסי ואחד מגדולי המסיתים לאלימות בין השנים 1789-1793(ניתן לקרוא על שניהם עוד בכתבתו של ד”ר אפי זיו מות מארא).
- מדאם רולאן (Marie-Jeanne ‘Manon’ Roland de la Platière 1754-1793), כמו אנדרה שנייה, גם היא תמכה במהפכנים עד תחילת שלטון הטרור. היא מוכרת לנו בין השאר בזכות משפטה האלמותי, אותו אמרה רגע לפני שראשה נערף – “חירות, כמה פשעים נעשים בשמך”).
- מדאם דו בארי (Jeanne Bécu, Comtesse du Barry 1743-1793), המאהבת המלכותית האחרונה (היא הייתה המאהבת של לואי ה-15). היא עשתה את טעות חייה, כאשר חזרה לצרפת מאנגליה, אליה נמלטה עם פרוץ המהפכה הצרפתית, ומהר מאוד נעצרה בעוון בגידה.
- ז’ורז’ דנטון (Georges Danton 1759-1794), מהחברים המובילים בוועד להצלת הכלל ואחד מהמהפכנים הקיצוניים ביותר. כל זה לא עזר לו, כאשר הוא הסתכסך עם רובספייר ונשלח אחר כבוד אל הקונסיירז’רי ומשם לגיליוטינה.
- וכמובן לא ניתן לדבר על הקונסיירז’רי ללא איזכורה של מארי אנטואנט (1755-1793), אשר הועברה לכאן ממבצר ה Temple. כאן היא נשפטה במשפט ראווה שתוצאותיו היו ידועות מראש ומכאן היא יצאה ב-16 באוקטובר לפגישה עם הגיליוטינה. כאן גם נכלאה מדאם אליזבת (1764-1794), אחותו של לואי ה-16 והיא הוצאה