אחד הציורים המפורסמים ביותר הינו יצירה של הצייר הצרפתי, ז’אק לואי דויד (1748-1825) מתאר בצורה נוקבת ומזעזעת את רציחתו של אחד המנהיגים הקיצוניים ביותר בתקופת המהפכה הצרפתית, ז’אן פול מארא.
דויד היה צייר שהזדהה עם המהפכה הצרפתית, גם בתקופה שנקראה “שלטון הטרור”, בה הוצאו להורג צרפתים רבים, אשר לדעתם של המנהיגים הקיצוניים נחשבו כ”אויבי המהפכה. אחד מהמנהיגים האלה היה ז’אן פול מארא, רופא במקצועו אשר התבלט כהוגה דעות ועיתונאי שמאמריו היו ארסיים מאד כלפי מתנגדי הקבוצה השלטת בה היה חבר. רבים ראו בו את האידיאולוג של שלטון הטרור ומי שאחראי יותר מכל להוצאות להורג הרבות. אישה צעירה בשם שרלוט קורדיי, מאזור נורמנדי בצפון צרפת, החליטה לעשות מעשה במטרה לחסל את שלטון הטרור באמצעות רציחתו של המנהיג. היא הגיעה לפריז ותכננה את הרצח הפוליטי בהאמינה כי בכך תשרת את מולדתה. באמצעות מכתב מזויף המאפשר לה כניסה לביתו של מארא, היא הגיעה לדירתו ביום 13.7.1793 בשעות הבוקר. באותה שעה הוא שהה בביתו וטבל באמבט מלא מלחי רפואה לטיפול במחלת העור הקשה ממנה סבל. היא הגישה לו את המכתב ובעודו קורא בו היא נעצה בו פגיון שהחביאה בקפלי שמלתה. הוא מת מיד. היא נעצרה, נשפטה והוצאה להורג באמצעות הגיליוטינה ארבעה ימים לאחר הרצח, ב 17.7.1793.
דויד התמנה להיות האחראי על סידורי הלוויה והתבקש לצייר את מותו של מארא. בציור, הוא מתאר את מארא שוכב באמבט מלא דם, ראשו שמוט הצידה, ידו הימנית מוטלת חסרת חיים לכיוון רצפת החדר. מארא עצמו נראה שליו, כיסוי הראש הלבן יוצר רושם של הילה ועצם התנוחה, כולל פצע הדקירה בחזה מזכיר את תנוחתו של ישו המת בזרועותיה של אמו, ביצירה המפורסמת של מיכלאנג’לו, “הפייטה” הנמצאת בכנסיית סנט פטרוס ברומא. ללא ספק רצה דויד להעניק לידידו המת הילה של קדוש מעונה, מרטיר של המהפכה, כעין קדוש חילוני. הוא משלב בציור אלמנטים אידיאליים, ייפוי של המציאות כמו פניו השקטות והעדר פרטים רבים בחדר, יחד עם אלמנטים ריאליסטיים ביותר כמו הדם הרב הנראה בברור באמבט, הסכין המוטלת על הרצפה והמגואלת בדם ומכתבה של הרוצחת, אותו מחזיק מארא בידו ומוכתם בטיפות דמו. הערצתו של דויד לנרצח באה לידי ביטוי בהדגשת פרטים נוספים ביצירה. על שולחן העץ ישנה כסת דיו, שטר ומכתב האומר “תן את השטר לאם לחמישה שבעלה מת בהגנה על המולדת”, כדי להדגיש שזה היה הנושא בו עסק לפני הירצחו. בצדו של השולחן רשומה כתובת באותיות גדולות האומרת “למארא מדויד”, כעין הקדשה לזכרו של המת. בתחתית השולחן נרשם בצרפתית התאריך – “השנה השנייה”. היות וזהו ציור פוליטי הרי שטבעי שהצייר יציין את התאריך על פי לוח השנה החדש שהנהיגה המהפכה הצרפתית שנה קודם לכן. בלוח זה נקראים החודשים בשמות אחרים והחודש מחולק ל- 3 שבועות בני עשרה ימים בכל אחד.
הציור מוצג כיום במוזיאון המלכותי לאמנויות יפות בבריסל, בלגיה.
הוא מצויר בשמן על בד וגודלו 160 x 125 ס”מ.
ד”ר אפי זיו הוא מרצה לתולדות האומנות ומחבר הספרים “מיתולוגיה עכשיו”, “משחקי האלים” ו”סודות אלי האולימפוס”. באתר שלו תמצאו מידע רב על אומנות, הרצאות, טיולים אותם הוא מדריך וספרים אותם כתב.
